גליון תורתך שאלתי – דברים תשפ"ה

אֵלֶּה הַדְּבָרִים (א, א)

ר' חיים מפרידבורג: (אחיו של המהר"ל מפראג) בסדר הפרשיות שבסדר דברים ניתן למצוא רמז לחובת האדם לדבר רק דיבורים קדושים של תפילה ודברי תורה, ולא דברים בטלים.

דברים – אילו דברים ידבר אדם? התשובה היא – ואתחנן, דיבורים של תפילה אל ה'. מדוע? עקב-ראה-שופטים, כלומר: הואיל ואתה רואה שיש אלוקים שופטים בארץ, לכן בכל עת שמור על פיך, בין כי תצא ובין כי תבוא, כלומר, בצאתך ובבואך ובלכתך בדרך, תמיד האזינו – עשה אוזנך כאפרכסת, לשמוע רק – וזאת הברכה, את דברי התורה, שהיא מקור הברכה.

 

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה… וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב (א, א)

רש"י: "וחצרות – במחלוקתו של קרח… ודי זהב – הוכיחן על העגל, שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם".

מדוע הקדים משה רבינו את חטא קרח לחטא העגל, שהיה לפני כן?

חנוכת התורה: (עפ"י המדרש), בחטא העגל טען משה לפני הקב"ה: מדוע אתה מענישם, הרי הם יכולים לטעון שהמילה 'אנכי' נאמרה רק לי (למשה), ולא להם, שהרי אמרת: 'לא יהיה לך' בלשון יחיד. ובעקבות טענה זו ריחם הקב"ה על בני ישראל. אולם אצל קרח כתוב שהוא אמר: הרי כולנו שמענו מהקב"ה 'אנכי' ו'לא יהיה לך', וגילו כעת שנאמר גם להם 'לא יהיה לך'.

כלומר בחטא קרח התגלה שחטא העגל היתה עבירה של עם ישראל, (חטא שאין להם תשובה עליו). ולכן הוקדם חטא קורח לחטא העגל.

וכן הזכיר דוד המלך, תחילה את חטא קורח: "וַיְקַנְאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה…  תִּפְתַּח אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן…" (תהלים קו, טז-יז), ורק לאחר מכן "יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה" (שם פסוק יט) כל עוד לא היה מעשה קורח, לא ניתן היה לטעון כנגד העגל משום יכלו לטעון כנגדו.

 

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב

אור החיים: "'אלה' לבד, הם הדברים אשר דבר משה דברי עצמו, אבל כל הקודם, בד' חומשים לא אמר אפילו אות אחת מעצמו, אלא הדברים שיצאו מפי המצוה כצורתן, בלא שום שינוי אפילו אות אחת יתירה או חסרה".

במילים אלו מחדש אור החיים שכל מה שכתוב בחומש דברים, אלו דברי משה רבינו, שאמרם על דעת עצמו, מבלי שהצטווה מהקב"ה.

 

אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב (א, ב)

כלי יקר: אַחַד עָשָׂר יוֹם – בשנה יש 11 ימים שבהם מתאבלים על 'חֹרֵב' – חורבן בית המקדש: תשעה ימים בחודש אב, וי"ז בתמוז ועשרה בטבת, בסך הכל 11 ימים.

 

וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה… בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה (א, ה)

רש"י: הואיל – התחיל.

האם רק כעת, כשמלאו למשה 120 שנה, התחיל לבאר את התורה, הרי כל ימיו לימד את בני ישראל תורה?

האדמו"ר מגור, ה'בית ישראל': ראשית, לומדים כאן שתמיד צריך להתחיל מחדש, גם בגיל מבוגר יש להתרענן בתמידות, ולהתחיל שוב כאילו זו הפעם הראשונה.

נוסף, כל יוצאי מצרים, ה"דור דעה" שלמד ממשה מתו. ויש להתחיל וללמד את שנשארו מהתחלה, מבראשית.

האדמו"ר מאלכסנדר: (הרב חנוך העניך) גם בסוף ימיו, גם לאחר שקיבל את התורה מפי הגבורה ולימד אותה לכלל ישראל ארבעים שנה, עדיין חי משה בתחושה שהוא עומד בהתחלה של התורה, 'הואיל משה – התחיל'.

 

ה' אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר (א, ו)

תפארת שלמה: גם ב'בְּחֹרֵב', שבית המקדש חרב, 'ה' אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ'. רמז לדברי תורה, שקדושת התורה נמצאת עמנו תמיד, גם בגלות, שהרי 'כי לא תשכח מפי זרעו'.

 

ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם (א, יא)

• מדוע משה הוסיף את המילה 'כָּכֶם'?
• מדוע סדר המילים הוא 'כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים', לכאורה נכון יותר לומר 'אֶלֶף פְּעָמִים כָּכֶם'?

רבי עקיבא איגר: בתחילה בירך אותם משה 'יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם', כלומר: תכפילו את עצמכם, שאם אתם מונים 60,000, תתרבו פי 2 ל-120,000, ולאחר מכן שוב תחזרו ותתרבו בכפליים, ושוב ושוב, עד שתהיו 2,400,000, וכן הלאה והלאה 1,000 פעמים. הברכה אינה שיתרבו פי אלף, אלא שיכפילו את עצמם אלף פעמים.

 

וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים (דברים א, טו)

רש"י: "אבל נבונים לא מצאתי".

היתכן שבכל 'דור המדבר', 'דור דעה', לא נמצאו אנשים נבונים?

רבי יעקב מליסא: היו נבונים רבים בקרב בני ישראל, אולם מתבונתם הם לא רצו לקבל על עצמם את תפקיד השופטים וראשי בני ישראל, בגלל עגמת נפש הכרוכה בכך, מצד התנהגות הציבור כלפיהם.

על כך כתב רש"י 'אבל נבונים לא מצאתי', כלומר, לא מצאתי נבונים שיסכימו לקבל עליהם תפקיד זה.

 

אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה אֵת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה… גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם (א, לה-לז)

משה תלה את ענשו, שלא נכנס לארץ בגלל חטא המרגלים.

והרי משה לא עלה לארץ בגלל 'מי מריבה', ולא בגלל המרגלים?

חתם סופר: חז"ל אומרים: "כל המזכה את הרבים – אין חטא בא על ידו… כדי שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידיו בגן עדן" (יומא פז ע"א).

ללא חטא המרגלים משה היה נכנס לארץ ישראל, למרות חטא 'מי מריבה', משום הטעם 'שלא יהיו הם בארץ ישראל, והוא לא, כי הוא רבם', אבל לאחר חטא המרגלים, שנענשו כולם, שלא יכנסו לארץ ישראל, ניתן להעניש גם את משה רבינו על 'מי מריבה', שגם הוא לא ייכנס, ולכן משה אמר שהוא לא נכנס, בגלל חטא המרגלים.

 

אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי (ב, כח)

מדוע אוכל יקנו ('בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי'), ואילו מים יקבלו במתנה ('תִּתֶּן לִי')? 

הגרי"ז מבריסק: מתרץ עפ"י הרמב"ם בהלכות גזילה ואבידה (פרק ו' הלכה י"ג), שכותב: "נהר המושך ומעיינות הנובעין, הרי הן של כל אדם". כלומר, שאין לאיש בעלות עליהם.

ולכן את האוכל שהיה שייך לסיחון נצרך לקנות מהם בכסף, אולם את המים, שלא היו שייכים לסיחון (עפ"י הרמב"ם), הם יקבלו בחינם, משום שזכו מההפקר. (הם יודעים שצריך שיתן להם רשות ליטול מהמים, אבל אין זו כלל מכירה).