גליון תורתך שאלתי מס' 169 לפרשת ויחי תשפ"ה

וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה (מז, כח)   

מדוע מנתה התורה את שנותיו של יעקב במצרים?

רד"ק: ללמדנו שכשם שיוסף היה בחיק יעקב שבע עשרה, כך היה יעקב בחיק יוסף שבע עשרה שנה.

בכור שור: להדגיש שראה אותו בשבע עשרה שנותיו הראשונות של יוסף, וכן בשבע עשרה שנותיו האחרונות של יעקב.

חזקוני: כדי לשבח את יוסף, שפרנס את אביו ואת כל בני ביתו במשך שבע עשרה שנים, כשם שפרנס אותו אביו, עד שנמכר בגיל שבע עשרה.

וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה (מח, א)   

אחרי אלו דברים?

פסיקתא זוטרתא: "אחר הרהורי דברים, שהרהר יעקב לאמר: מפני מה לא סיפר לי יוסף ירידתו למצרים".

רבי זלמן סורוצקין: לאחר שהבטיח לעצמו קבורה בקברות אבותיו.

וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם (מח, א)   

לאחר שכתבה התורה שלקח את שני בניו, מדוע הוסיפה 'אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם'?

מדרש שכל טוב: "'אֶת מְנַשֶּׁה', שבא ובשרו. 'וְאֶת אֶפְרָיִם', שהיה עמו בבית".

אבן עזרא: ליוסף היו עוד בנים, אולם התורה כתבה שלקח עמו רק את השניים הגדולים.

וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם (מח, ו)   

האם היו ליוסף בנים נוספים?

מדרש שכל טוב: "לא נאמר 'ובנים', או 'ובניך', אלא 'וּמוֹלַדְתְּךָ', דמשמע תולדות בעלמא, ולא בנים ממש, אלא כגון בני בנים ובני בנות, שהרי לא מצינו שהוליד יוסף בנים אחרים זולתי אפרים ומנשה".

אבן עזרא: היו לו בנים נוספים.

רד"ק: יתכן מאד שהוליד בשבע עשרה השנים הללו בנים אחרים, ולא הביאם לפני אביו, משום שהיו קטנים.

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה (מח, ח)   

מדוע יעקב שאל זאת?

רד"ק: יעקב ראה אותם מרחוק ולא הבחין במראה שלהם, משום שעיניו כבדו והיה קשה לו לראות ולהבחין, ולכן כשראה אותם עם יוסף שאל אותו 'מִי אֵלֶּה' עמך.

ספורנו: יעקב ראה אותם, אך לא הכיר מי הם.

אור החיים: בשאלתו התכוון יעקב לעורר את אהבת האב לבניו לפני שיברכם, כדי שתהיה הברכה בהתגברות האהבה והחיבה, ושאל 'מִי אֵלֶּה', שישמע מפי יוסף בנו חביבו שיאמר 'בָּנַי הֵם', שיהמו מעיו עליהם, ותתגבר אהבתו אותם.

שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר (מח, יד)   

מה הסבר הנימוק שכתבה התורה?

מדרש שכל טוב: "ועליו ראוי לסמוך יד ימינו, ועוד שהוא מכוון ועומד כנגד יד ימינו, וזה חילוף הענין".

רשב"ם: יעקב ידע שיוסף בנו הביאם, באופן שמנשה יהיה לימינו של יעקב ואפרים לשמאלו, אולם הוא רצה להניח את ימינו על ראש הצעיר ואת שמאלו על ראש הבכור.

רבינו בחיי: משמעות המילה 'כִּי' במובן של 'אף על פי'. יעקב אמר לו: למרות שמנשה הבכור, ראה לנכון להקדים את אפרים.

 

פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ (מט, ד)   

מה הדימוי של מעשהו למים?

רש"י: 'פַּחַז כַּמַּיִם' – הפחז והבהלה אשר מיהרת להראות כעסך, כמים שממהרים למרוצתם, 'אַל תּוֹתַר' – אל תתרבה ליטול כל היתרות הללו שהיו ראויות לך.

רד"ק: 'פַּחַז כַּמַּיִם' יעקב אמר לו שנהג בקלות ומהירות, כמו מים הניגרים, שמיהר לעשות תאוותו וגבר יצרו עליו, ולא עמד לפניו ולא התבונן בעצמו, והואיל והוא עוון גדול, לפיכך 'אַל תּוֹתַר', לא יהיה לך יתרון על אחיך.

בכור שור: כלומר, נחפז היתרון להימשך ולהיות ניגר מעליך, כמו מים שניגרים ונמשכים, כדוגמת 'וַיְהִי דָוִד נֶחְפָּז לָלֶכֶת'. 'אַל תּוֹתַר', אל תקח יתרון על אחיך.

רמב"ן: 'פַּחַז' – כינוי לקלות דעת, שעשה את מעשה בלהה בשטף, כמו מים שזורמים במהירות. 'אַל תּוֹתַר' – עשה את המעשה, ללא רווח או יתרון.

וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים (מט, כג)   

על מי מוסב פסוק זה?

מדרש רבא (צח, יט): "בן שהמר לאחיו, בן שהמירו לו אחיו, בן שהמר לאדנותו, אבל איני יודע מי ירבה, תלמוד לומר 'וָרֹבּוּ'".

רש"י: "'וַיְמָרֲרֻהוּ', אחיו. 'וַיְמָרֲרֻהוּ', פוטיפר ואשתו לאסרו, לשון 'וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם'. 'וָרֹבּוּ', נעשו לו אחיו אנשי ריב".

רד"ק: אם מדובר ביוסף, הרי שפסוק זה נאמר על פוטיפר ואשתו, על אנשי ביתו, אבל לא על אחיו, משום שלא יתכן שיעקב דיבר בגנות בניו כשבירכם. 'וַיְמָרֲרֻהוּ', מיררו חייו, ששמו אותו במאסר מעל שנתיים.

בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי (מט, כו)   

במה גברו ברכות יעקב 'עַל בִּרְכֹת הוֹרַי'?

מדרש אגדה: "דאילו באברהם כתיב 'וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ', ואילו ביעקב כתיב 'גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ'".

רשב"ם: "ברכות אביך יעקב שבירכני הקב"ה, כדכתיב 'וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו…', גברו על ברכות הרים, כדכתיב 'וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה', נחלה טובה ובלא מצרים מעולה מכל הרי עולם".

הנצי"ב מוולוז'ין: יצחק בירך את יעקב רק בדגן ותירוש, שהם עיקר חיות האדם, לעומת יעקב, שבירך את יוסף בכל המינים.

וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם (מט, כח)   

לאחר שכתבה התורה 'וַיְבָרֶךְ אוֹתָם', מדוע הוסיפה את המילים 'אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם'?

רד"ק: יעקב הדגיש שלמרות שבני יוסף התחלקו לשני שבטים, גם בחלוקת הארץ הם היו שנים, שהרי לוי לא נטל חלק בארץ, ועל כך אמרה התורה 'שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר'.

ספורנו: ללמדנו שכל אחד מהם קיבל את הברכה הצריכה והראויה לו, כגון מלכות ליהודה, ענייני התורה ליששכר והעבודה וללוי.

וַיַּעַבְרוּ יְמֵי בְכִיתוֹ וַיְדַבֵּר יוֹסֵף אֶל בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵיכֶם דַּבְּרוּ נָא בְּאָזְנֵי פַרְעֹה לֵאמֹר (נ, ד)   

מדוע יוסף דיבר עם בית פרעה, מדוע לא ביקש זאת בעצמו מפרעה?

מדרש רבא (ק, ד): "למי אמר? לגדלת, שתפייס למלכה והמלכה תפייס למלך, ולמה לא נכנס הוא? שאין אבל נכנס בפלטין של מלך".

הנצי"ב מוולוז'ין: משום שבזמן שאביו טרם נקבר הוא בכלל אונן, ואינו ראוי להיפגש במצב זה עם המלך.

רבי זלמן סורוצקין: עם פטירת יעקב, ירד ערכם של אחי יוסף במצרים, וגם של יוסף, עד שהוצרך לבקש רשות (ואפילו לא מהמלך עצמו, אלא מאנשי ביתו) ללכת ולקבור את אביו.

הִנֵּה אָנֹכִי מֵת בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי (נ, ה)

מה ביאור המילה 'כָּרִיתִי'?

סוטה יג ע"א: "אמר רבי יוחנן: אין כירה אלא לשון מכירה, שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה".

מדרש שכל טוב: "שדרך הראשונים לחצוב להם קבר בחייהם שלח לאמר לפרעה שכך אמר לי אבא: 'בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי', שחצבתי לי, ודומה להם 'כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר'".

הנצי"ב מוולוז'ין: יוסף לא אמר בלשון חפירה, שמשמעו חפירה עמוקה, לצורך הקבר, שהרי אין דרכו של אדם לחפור קבר בחייו, ולכן אמר 'אֲשֶׁר כָּרִיתִי', שמשמעו רושם וחריץ בארץ.

וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף (נ, טו)

מה הם ראו?

פסיקתא זוטרתא: "מה ראו? אלא בעלייתם אל ארץ ישראל נטה יוסף מן הדרך והלך וצפה בבור שהשליכוהו אחיו, אמרו: עדיין השנאה בלבו".

חזקוני: כששב יוסף מקבורת אביו, עבר סמוך לבור שאליו השליכוהו אחיו ובירך עליו 'שעשה לי נסים במקום הזה'. הם שמעו ויראו שמא תתחדש עליו כל הרעה שעשו לו.

וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר (נ, טז)

את מי ציוו 'לֵאמֹר'?

מדרש שכל טוב: "צוו לבלהה אומנותו 'לֵאמֹר' ליוסף".

רשב"ם: שלחו אנשים צנועים.

ספורנו: ציוו את עבדי יעקב, שיגידו ליוסף.