בריחה ממריבה
וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ (יג, ח)
בתחילה היה ריב בין הרועים, מדוע אברהם אמר 'אל נא תהי מריבה ביני ובינך', ממה חשש? הרי לא רבו ביניהם?
יש שינוי בלשון הפסוקים, בפסוק הקודם כתוב 'וַיְהִי רִיב' (לשון זכר), ואילו בפסוק זה כתבה התורה: 'אַל נָא תְהִי מְרִיבָה' (לשון נקבה). אלשיך מבאר את השינוי, בפסוק הקודם כתוב 'רִיב' בלשון זכר, שאינו מוליד. לעומת זאת בפסוק זה כתוב 'מְרִיבָה' בלשון נקבה, שמולידה ומתרבה. אברהם ביקש לעצור את הריב, לפני שיוליד מריבות נוספות ויתרבה.
דרכה של מריבה שמתחילה מדברים קטנים, ומתפשטת ומאבדת שליטה. אברהם הציע ללוט להיפרד, כשהמריבה ב"עצימות נמוכה", כשהיא רק בין הרועים, לפני שתתפשט ותגיע גם אליהם.
אברהם חשש שאם המריבה בין הרועים לא תיפסק, היא תביא בסוף לידי מריבה בינו לבין לוט, עד שיהיה 'בֵּינִי וּבֵינֶךָ'. ולכן פנה אליו ואמר שעליהם להתייחס לריב (קטן) כאל מריבה (גדולה) גם ביניהם.
ומוסיף רבי זלמן סורוצקין שמריבה בין קרובי משפחה עלולה להיות קשה יותר, משום שכל אחד מכיר היטב את חולשות רעהו, ואת הסודות האישיים ביותר של הצד השני. אברהם חשש שמא המריבה בין הרועים תתפשט אליהם ותשפיע, מאחר ויש ביניהם קרבה משפחתית.
נאמץ את גישתו של אברהם בריחוק מכל מריבה
