רגישים לחולשות של הזולת
לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה, וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם… לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה, וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת… (כד, יז-כב)
בפרשתנו מוזכרת זכירת יציאת מצרים כמה פעמים: במתנות עניים, בפרשה העוסקת בלקט, שכחה ופאה, וגם באיסור 'לא תחבול בגד אלמנה'. בכולם כתוב: "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים".
מה הקשר בין מצוות אלו לזכירת יציאת מצרים?
התורה מלמדת אותנו שעלינו להיות רגישים לחולשותיו של הזולת. אל לנו להתעלם מהן, כאילו לא היו. בדרגות האנושיות הפחותות ביותר נמצאים העבד והעני.
הקב"ה פונה אלינו ואומר: אמנם אתה היום עשיר, אולם אל לך להתעלם ולשכוח את מצבך ומצב אבותיך לפני אלפי שנים. "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים". נקודת ההתחלה של כולנו היתה עבד, "ויפדך ה' אלוקיך משם". כל מה שיש לנו מעבר לכך זו מתנת שמים, זה חסד ה'.
זכירת יציאת מצרים כתובה בפרשת מתנות עניים ובפרשת אלמנה ללמדנו שההתנכרות לעניים ולמי שנמצא בשפל אינה רק בעיה של בין אדם לחברו, אלא יש בה גם כפירה וחיסרון באמונה, זו כפיות טובה להקב"ה.
