עם ישראל – בנים של הקב"ה
בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת (יד, א)
מה הקשר בין שני חלקי הפסוק: 'בנים אתם לה' אלוקיכם' ולאחר מכן הציווי 'לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת'?
חז"ל אומרים: "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום. חיבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום שנאמר 'בנים אתם לה' אלוקיכם'" (אבות ג, יט).
רבי שמואל די אוזידא פירש את המשנה שבפסוקים רבים נאמר שישראל בניו של הקב"ה, כדוגמת 'בני בכורי ישראל' ועוד. במשנה זו מבואר שחיבה זו ניכרת גם לעיני האומות ולכן הגויים עצמם קוראים לנו 'בנים למקום'.
החידוש הגדול במשנה זו שהקב"ה עצמו 'קורא' לנו בכל עת "בני, אהובי". חז"ל מכנים זאת: "חיבה יתרה נודעת להם", שהקב"ה פונה לכל אחד מאיתנו בתואר 'בן'. הוא קורא לנו באופן אישי באמצעות מאורעות החיים ומעביר לנו מסר אוהב, מכוון, תומך.
כתוצאה מכך מצווה התורה: "לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת", גם אם חלילה אחד ההורים נפטר, מדגיש לנו הקב"ה: אינך יתום! עדיין יש לך אבא. אבא אוהב שקורא לך גם בקשיים עצמם 'בני! יקירי!'
לפי זה, אמנם היסורים והצרות שמתרגשות עלינו הן בהשגחת הקב"ה, אך הוא נותן לנו כוח לסבול אותם. עוד צריך לזכור שבתוך הקושי והסבל טמון טוב. הקב"ה מביט בנו במבט רחום ולוחש: "בני אתה".
