גליון תורתך שאלתי לפרשת ואתחנן תשפ"ד

להורדת הגליון בקובץ pdf , בקישור https://did.li/CjZlC

וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר (ג, כג)

מדוע נכתב בלשון 'ואתחנן'?

דעת זקנים מבעלי התוספות: "שהתפלל משה תקט"ו תפילות, כמנין ואתחנן".

רא"ש: "8 שמות נקראת התפלה ואלו הן: תפילה, תחינה, צעקה, שועה, נפילה, פגיעה, רינה, שיחה. ובכולם לא התפלל משה, אלא בתחנון. למה? לפי שבשעה שאמר 'הודיעני נא את דרכיך', באיזה מדה אתה מתנהג עם עולמך, ואמר לו הקב"ה: 'וחנותי את אשר אחון', כלומר כל מה שאני עושה עם הבריות מתנת חנם אני נותן. אמר לפניו: באותה מדה תתנהג עמי ותן לי מתנת חנם לעבור את הירדן. לכך אמר 'ואתחנן', לשון 'וחנותי'".

אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה (ג, כה)

לשם מה היה צריך משה לומר שרוצה לראות את הארץ הטובה? הרי אם עובר אליה בודאי שהיה רואה אותה?

הרבי מקוצק: משה רבנו ביקש שהקב"ה יראה לו רק את החלק הטוב. משה לימד אותנו שעל כך צריך כל אדם להתפלל תמיד, לראות רק את הטוב בכל דבר.

וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה (ג, כו)

למה מכוונות המילים בדבר הזה?

הגר"א: חז"ל אומרים, שמשה ידע בקבלה, שכל תפילה שיאמר בה את המלה 'נא' שתי פעמים, תתקבל התפילה.

ואכן כשהצטרעה מרים, התפלל משה עליה: "ק-ל נא רפא נא לה", והתקבלה תפילתו.

גם כאן, כאשר ביקש משה להיכנס לארץ ישראל, ועל כך נשא תפלתו, ואמר: "אעברה נא", רצה להוסיף ולומר: "אראה נא" וכך היתה תפילתו מתקבלת, לאחר אמירת 'נא' שתי פעמים.

לאחר שאמר משה "אעברה נא", אמר לו ה': "אל תוסף… בדבר הזה" – אל תאמר שוב את המלה 'נא' בתפילתך.

לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר… (ד, ב)

מה השלילה בהוספה על המצוה?

דעת זקנים מבעלי התוספות: "שאם תוסיפו – תגרעו, ד'כל המוסיף גורע', שאם תעשה חמשה ציציות גרעת גם הארבעה, שהרי אינם כלום, מאחר שלא עשית המצוה כהלכתה".

 

 לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם (ד, מב)

שני ת"ח הדרין בעיר אחת, ואין נוחין זה לזה בהלכה, אחד מת ואחד גולה, שנאמר 'לנוס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת' (סוטה מט ע"א).

רבי חיים שמואלביץ: חז"ל חידשו לנו שכששני אנשים רבים זה עם זה ומחלוקת שוררת ביניהם, אין אחד מהם יכול להטיל את האשמה על חברו ולטעון שאין האשמה בו, ושרק חברו אשם, אלא שניהם אשמים במריבה. שניהם נענשים, על אף שאין האשמה על שניהם בשוה, אלא אחד מהם האשם העיקרי והשני טפל לו, ולפיכך עונשו של אחד מהם מיתה ושל השני גלות.

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים (ה, א)

מדוע משה קרא להם?

רבינו בחיי: "הם הבנים שקראן משה עכשיו להשמיעם עשרת הדברות שקבלו האבות ושמעו אותם מפי הגבורה. ואמר להן: לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת, כלומר לא את אבותינו בלבד שקבלו ושמעו".

אור החיים: "לפי שירשו כל הארצות ההם היו ישראל מפוזרים בכל המקומות ההם לזה הוצרך לקרות לכולן".

 פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ (ה, ד)

מה משמעות הביטוי 'פָּנִים בְּפָנִים'?

רש"ר הירש: "מסתבר שצירוף זה מבטא קשר ישיר עוד יותר מהביטוי הרגיל 'פנים אל פנים' (בראשית לב, ל; שמות לג, יא; להלן לד, י). הפנים אינם רק פונים אל הפנים אלא הם חודרים אל הפְּנים. באמצעות הפנים נוצר קשר פנימי בין השנים, והם מתרעים זה עם זה בפנימיותם".

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד (ו, ד)

מדוע כפלה התורה לשונה וכתבה פעמיים את שם ה'?

אור החיים: "טעם כפל ה' ב' פעמים ולא הספיק לומר על זה הדרך 'ה' אלהינו אחד', נתכוון לב' הדרגות שיש לה', האחד שהוא אלהינו, והב' שהוא אחד, והכוונה בזה כי אנו מקבלין אלהותו יתברך עלינו למה שממנו הגם שאילו היה במציאות שהיו אלהות הרבה אין אנו בוחרים אלא בשם זה הוי"ה הוא אלהינו".

כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם (ו, כ)

במה שונה שאלת החכם, שמוציא עצמו מהכלל ואומר 'אֶתְכֶם' משאלת הרשע, שאומר 'לכם'?

דעת זקנים מבעלי התוספות: "זו שאלת בן חכם מאותן ארבעה בנים הנזכרים בהגדה ואף על פי שהוא אומר 'אתכם' דמשמע כמו 'לכם', ולא לו, מ"מ כיון שאמר 'אשר ציווה ה' אלהינו' אינו מוציא עצמו מן הכלל כמו רשע, שאומר 'מה העבודה הזאת לכם', והאי דקאמר 'אתכם' לפי שעדיין לא נולד באותה שעה שהקב"ה ציווה אותה מצוה".

וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ (ז, י)

מדוע הרשעים מקבלים את שכרם בעולם הזה, הרי חז"ל אמרו "שכר מצוה בהאי עלמא ליכא" (קידושין לט ע"ב)?

רבי חיים שמואלביץ: ערך השכר המשתלם לאדם עבור קיום מצוה אינו יותר מזה שהאדם עצמו מעריך ומחשיב את המצוה. ערך דבר רוחני נמדד כפי מה שהוא שוה בעיני בעליו. רשעים מקבלים את שכרם בעולם הזה, כיון שהתשלום הוא לפי הערך שהם עצמם מעריכים את המצוות.