גליון תורתך שאלתי לפרשת דברים תשפ"ד

הורדת גליון דברים תשפ"ד בקובץ, בקישור https://did.li/x7Haa

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן… (א, א)

מדוע התורה הוסיפה שמשה דיבר 'אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל', וכי לא ברור שדיבר אליהם?

רבי זלמן סורוצקין: התורה מלמדת שההשפעה המקסימלית של דברי תוכחה היא כשהדברים נשמעים מפי המוכיח עצמו, שרואה את העוון והעוול, ומרוב צער ורחמים מוכיח את זה שעובר עבירה. הוא עושה זאת מתוך צער וחמלה עליו, עד שתחושותיו באות לידי ביטוי גם בקולו ובדיבורו.

בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר (א, ה)

רש"י: בשבעים לשון פירשה להם

בני ישראל דברו והבינו רק לשון הקודש, מדוע הוצרך משה לבאר להם ב-70 לשון?

הכתב והקבלה: 70 לשון הם 70 כוונות, כפי שנאמר: 'שבעים פנים לתורה'.

אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם (א, יב)

פרשת דברים נקראת בכל שנה לפני תשעה באב, ויש בה רמזים לט' באב:

ט' באב וחורבנות 2 ביהמ"ק החל בפרשת המרגלים, שהוציאו דיבה רעה על א"י, ובעקבות כך בכו כל העדה, כפי שכתוב "וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא" (במדבר יד, א). חז"ל אומרים שהיה זה ליל תשעה באב. על כך אמר הקב"ה: אתם בכיתם בכיה של חנם, ואני קובע לכם בכיה לדורות.

רמזים לתשעה באב בפרשה:

• בפסוק הראשון בפרשה: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה… מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל…" (א, א). המרגלים נשלחו ממדבר פארן.
• בדברי משה: "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם" (א, יב), רומז למגילת איכה, שנכתבה על ידי ירמיה לפני חורבן ביהמ"ק הראשון.
• בדברי משה בהמשך:"וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ…" (א, כב), רמז נוסף למרגלים, שבגינם נקבעה הבכיה לדורות בליל ט' באב.

לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא (א, יז)

מה הוסיפה התורה באזהרה זו?

רבי משה שטרנבוך: מי שטובע בים וחושש על חייו, אינו פוחד שיגנבו את בגדיו מהחוף, משום שפחד גדול מבטל פחד קטן. וכן שיש שריפה בביתו, הוא לא חושש שרכושו ייגנב ע"י הכבאים, משום שמורא גדול מבטל מורא קטן. זו כוונת הפסוק 'לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלוקים הוא', מאחר ש'המשפט לאלוקים הוא', יש לפחד ממנו שלא לעוות את המשפט. אם כך 'מורא גדול' מהקב"ה, שבידו נפש כל חי, יבטל את 'המורא הקטן' מבני אדם.

וַיֵּצֵא הָאֱמֹרִי הַיּשֵׁב בָּהָר הַהוּא לִקְרַאתְכֶם וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים (א, מד)

רש"י: מה הדבורה הזאת, כשהיא מכה את האדם מיד מתה, אף הם כשהיו נוגעים בכם מיד מתים.

התורה רצתה ללמדנו את עוצמת מכת האמורי בישראל, אך משמע שדוקא היתה קלה, ולא יכלו להכותם, משום שמתו מיד?

הגרי"ז סולובייצ'יק: התורה רוצה להוכיח את גודל שנאת האמוריים לעם ישראל. על אף שידעו שימותו מיד לאחר שיכו את בני ישראל, כמו הדבורים שמתות מיד לאחר עקיצתן, בכל זאת לא נמנעו מלהכותם, והסכימו ללחום על דעת שזה יהיה סופם, שימותו במלחמה. מראה את גודל שנאתם ורשעותם.

וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה (ב, ט)

מדוע הקב"ה אסר עליו?

בבא קמא לח ע"א: "וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות? אלא נשא משה ק"ו בעצמו, אמר: ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב, אמרה תורה: 'צרור את המדינים והכיתם אותם', מואבים עצמן לא כל שכן. אמר לו הקב"ה: לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי, שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן, רות המואביה ונעמה העמונית".

ילקוט שמעוני רמז תתח: "אמר ליה הקב"ה למשה: סופך ליקבר בגבולן, משל לראש המדינה שבא ממדינת הים ועבדו עמו, נכנס לפונדק אחד התחיל עבדו לקלל את בעל החנות. אמר ליה אדונו: כך הוא הדרך? אתה נתון בתוך שלו ומקלל? כך אמר לו: הקב"ה למשה: נקבר אתה בתוך גבולו, שנאמר 'ויקבור אותו בגי בארץ מואב'".

כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל… (ג, א)

מה מלמדת התורה במילים אלו?

הנצי"ב מוולוז'ין: "מפרש האיך היו כל כך ערי ממלכה במקום לא רחב כל כך, ושלא כדרך מלכים שאין להם הרבה ערי מלוכה, ובא הכתוב כי הוא נשאר מיתר הרפאים, ובהיות כל א' מהרפאים שמלך, היה לו עיר מלוכה בזה המחוז המשובח, ואח"כ ספו תמו ונשארו כולם ביד עוג".

וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ (ג, ב)

מדוע משה פחד מעוג, עד שהוצרך הקב"ה לומר לו 'אל תירא'?

רמח"ל (מגילת סתרים): משה חשש שדבקותו של עוג באברהם תעמוד לו, ותגרום למשה שלא יוכל לנצח אותו. על כך אמר לו הקב"ה: "אל תירא אותו", שכן עד עתה היה עוג מתבטל לאברהם ומשמש אותו. אולם עתה "ויצא עוג… לקראתנו… למלחמה", הוא נפרד מהקדושה ואין בו עוד כוח.

גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם (א, לז)

מדוע משה הזכיר בדבריו על חטא המרגלים את שנגזר עליו במי מריבה, שלא להיכנס לארץ ישראל?

יבין שמועה: חז"ל אמרו שממידותיו של הקב"ה, שמעביר ראשון ראשון (ר"ה יז). חטאו של משה במי מריבה היה הראשון, ועל חטא אחד לא היה נענש, באיסור שלא להיכנס לארץ, שכן זהו חטאו היחיד ואין הקב"ה מעניש על החטא הראשון.

אולם במרגלים כעס הקב"ה גם על משה, כפי שכתוב: "גם בי התאנף השם" ופירש רש"י "נתמלא רוגז". כלומר היו בידיו 2 חטאים – מי מריבה וחטא המרגלים, ועל כן נגזר עליו "גם אתה לא תבוא שם…".