ביאור עונש האמוריים שמתו כדבורים
וַיֵּצֵא הָאֱמֹרִי הַיּשֵׁב בָּהָר הַהוּא לִקְרַאתְכֶם וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר עַד חָרְמָה (א, מד)
רש"י: מה הדבורה הזאת, כשהיא מכה את האדם מיד מתה, אף הם כשהיו נוגעים בכם מיד מתים.
מה החידוש הגדול במיתתם לאחר שנגעו בישראל, הרי התורה רצתה ללמדנו את גודל ועוצמת מכת האמורי בישראל, אולם משמע שעוצמת המכה היתה קלה, שלא יכלו להכותם, משום שמתו מיד?
הגרי"ז סולובייצ'יק: התורה רוצה להוכיח את גודל שנאת האמוריים לעם ישראל. על אף שידעו שימותו מיד לאחר שיכו את בני ישראל, כמו הדבורים שמתות מיד לאחר עקיצתן, בכל זאת לא נמנעו מלהכות את בני ישראל, והסכימו ללחום על דעת שזה יהיה סופם, שימותו במלחמה. מראה את גודל שנאתם ורשעותם. היה להם כדאי להרוג בעם ישראל אע"פ שידעו שכאשר יגעו בישראל הם ימותו מיד.
לצערינו, אנו רואים בזמנינו את קיום הדברים לנגד עינינו. שנאתם אלינו כה רבה, שבני ישמעאל מוסרים עצמם למיתה על מנת להרוג את בני עמנו. נגדם אין עצה ואין תבונה.
כתב על כך רבי חיים וויטאל (בספר 'עץ הדעת טוב'), שאין לנו תקווה להינצל מישמעאל על ידי מלחמות ותכסיסים שונים. נוכל להינצל מהם רק באמצעות ביטחון בהקב"ה ותפילה שיושיענו מידם.
