גליון תורתך שאלתי לפרשת פנחס תשפ"ד

לקריאה והורדת גליון תורתך שאלתי בקובץ, בקישור https://did.li/1G0Nf

פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר… הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי… בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי (כה, יא) 

מדוע התורה משבחת את פינחס על קנאותו, ואילו את הקרבתו ומסירות נפשו, שנכנס לסכנה לא הזכירה התורה?

רבי יחזקאל לוינשטיין: היה זה כבוד שמים. תכלית מסירות נפשו, שנגרם מהמעשה שלו קידוש השם, והיא חשובה הרבה יותר מעצם מסירות הנפש.

 

תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (כה, יג)

מדוע כתוב 'אשר קינא לאלוקיו' בלשון יחיד, ולא נאמר 'אשר קינא לאלוקים'?

הרב שטרנבוך: משום שהקנאות באה מתוך הרגשת שייכות וקירבה לקב"ה, שכן כשיהודי מרגיש קירבה לקב"ה, חורה לו על שמחללים שם שמים. המילה 'לאלוקיו' נכתבה בלשון יחיד, משום שיסוד קנאותו באה מתוך הרגשה פרטית שלו, שהקב"ה הוא אלוקיו ויש לו שייכות וקירבה אליו.

 

וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה… שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… (כו, א-ב)

מדוע ציינה התורה את המנין בהקשר למגיפה ולאחריה?

רש"י: "משל לרועה, שנכנסו זאבים לתוך עדרו והרגו בהן והוא מונה אותן לידע מנין הנותרות. דבר אחר כשיצאו ממצרים ונמסרו למשה, נמסר לו במנין, עכשיו שקרב למות ולהחזיר צאנו, מחזירם במנין".

רבי חיים פלטיאל: "כשכלו מתי מדבר וציוה הקב"ה למנות אותם שנשארו, שילחמו עם הכנעניים".

הנצי"ב מוולוז'ין: "עיקר המנין היה בשביל חלוקת הארץ כמבואר להלן, משום הכי הקדים הכתוב שהיה אחרי המגפה, ונשארו כולם שעומדים לירש את הארץ".

 

וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה (פ) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֵאמֹר (כו, א)

מדוע הפסיקה התורה באמצע פסוק?

חזקוני: "'ויהי אחרי המגפה', כשכלו מתי מדבר. יש כאן פרשה, אף על פי שהיא באמצע הפסוק, ע"י שכאן נפסקה גזרת מתי מדבר ומכאן ואילך בא למנות הבנים מבן עשרים שנה ומעלה שנכנסו לארץ".

רבי חיים פלטיאל: "יש הפסק משום דכל פעם כשמונה ישראל יש נגף ולכך הפסיק כאן שלא יהיה בהם נגף".

בעל הטורים: הפסיק בין המגפה למניינם, שלא תשלוט המגפה במנין.

רש"ר הירש: "ללמדנו שאחרי מות הנצמדים לבעל פעור נפתח פרק חדש וטהור בחיי העם. עם מות החוטאים, שקלקלו בזנות של עבודת פעור, חזרו ישראל והאירו באור הטהרה המינית של גזעם".

 

וְאֵלֶּה פְקוּדֵי הַלֵּוִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְגֵרְשׁוֹן מִשְׁפַּחַת הַגֵּרְשֻׁנִּי לִקְהָת מִשְׁפַּחַת… (כו, נז)

לאחר שנכתב בפסוק הקודם "אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ… עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ" מדוע מנה את שבט לוי, הרי לא היתה לו נחלה בארץ?

חזקוני: "לחלוק להם בשאר המ"ח עיר, כמו שמפרש בפרשת מסעי".

מלבי"ם: "גם לוי נפקד הגם שלא נטלו חלק בארץ כי היה המנין גם להסיר המגפה, והנה מנו משפחות גרשון לבד וקהת לבד כי כל אחד היה לו מנוי אחר במקדש, ומלבד זה חושב המשפחות, ודלג משפחות שמעי".

העמק דבר: "באשר ניתן ללוי ערים לשבת, ונחלקו הערים לכל משפחה בפני עצמה, משום הכי נמנו המשפחות, וכל משפחה לפי רבוי האנשים מבן חודש ומעלה ניתן לה עיר".

 

וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה (כז, א)

מהיכן הן באו?

הנצי"ב מוולוז'ין: "ותקרבנה. באו ממחנה ישראל סמוך לאהל מועד מקום ישיבת משה וסנהדרין".

וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד… לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף (כז, א) 

רש"י: "יוסף חיבב את הארץ, שנאמר (שמות יג, יט) 'והעליתם את עצמותי', ובנותיו חיבבו את הארץ שנאמר 'תנה לנו אחוזה' (פסוק ה)".

מה הראיה שבקשת בנות צלפחד נבעה מאהבת ארץ ישראל, אולי חיבבו את הממון וביקשו נחלה מטעמי חמדת הממון והנכסים?

הן באו אל משה רבינו בבקשה לרשת את נכסי אביהן רק כשחילק את הנחלות בארץ ישראל. אם הן היו מחבבות את הממון, היו עושות זאת הרבה לפני כן. משום שלא תאות הממון עמדה לנגד עיניהן, אלא שהן היו מחבבות את ארץ ישראל.

 

וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה' (כז, ה)

מדוע משה היה צריך לשאול את הקב"ה על כך, וכי לא ידע מה הדין במקרה זה?

מדרש אגדה: "יש אומרים שנענש משה על שסילק את עצמו מן הדינים ולכך נו"ן של 'משפטן' ארוך".

רש"י: משה ידע את ההלכה, ופרשה זו היתה ראויה להכתב על ידו, אולם זכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן הפרשה.

רבי חיים פלטיאל: משה ידע את דינן, אולם לא ידע אם הן נוטלות כדין בכור, ולכן הקריב את דינן לפני הקב"ה.

רבינו בחיי: הלכה זו נחשבת לאחת מההלכות הפשוטות, שגם אומות העולם יודעים ומכירים מסברא. נתעלם ממנו, כעונש על שאמר "והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי" (דברים א, יז)".

 

עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (כז, יב)  

משמע שגם לראיית ארץ ישראל יש מעלה מסוימת. מה המעלה?

הראיה של משה לא היתה כשל תייר שמתעניין לראות מה קורה בארץ, הוא הסתכל בראייה של השתוקקות וחיבור לארץ ישראל. באמצעות ראייה זו התחבר לארץ ישראל וספג מקדושתה, שנחשב במקצת כעין כניסה לארץ, ובפרט שחש בראייתו את קדושת המקום וכך נוספה אצלו השתוקקות להיכנס לארץ.

עלינו להעריך את מצות יישוב ארץ ישראל, שזוכים לשבת בה ולקיימה בכל רגע.