כעסו של הקב"ה על בלעם
וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהֹוָה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ (כב, כב)
מדוע הקב"ה כעס עליו?
מדרש אגדה: "על שהלך לאבדון שהקב"ה אינו חפץ באבידתן של רשעים".
בכור שור: "אעפ"י שנתן לו רשות לילך מחשבתו הרעה נכרת מתוך מעשיו, שאם היה דעתו לעשות מצות המקום, היה לו לומר: מאחר שלא אקללם ולא אעשה מה שהוא מבקש למה אלך, וכי אלך להתקוטט עמו בארצו? אלא ודאי מה שהיה הולך, דעתו היה לקללם שלא ברשות המקום, דקסבר כשם שאמר לי תחילה 'לא תלך' ועכשיו אמר לי 'לך', כך יחזור בו על שאמר שלא לקללם… והוא הלך ברוע לבבו, ולפיכך יצא המלאך לשטן לו ולהודיעו כי הקב"ה יודע מחשבותיו וזדונו".
חזקוני: "שהרי לא נתן לו רשות בפנים מאירות, כדכתיב 'אם לקרא לך…' והיה לו להבין מפעם ראשונה שלא היה בדעתו של הקב"ה שילך הוא, ודוגמא זו מצינו במרגלים 'שלח לך אנשים', וגלוי וידוע לפניו שלא היה בדעתו של הקב"ה שישתלחו".
ר' חיים פלטיאל: "אמר לו שילך אתם בחברותא, ולא בייחוד וכן מצינו 'וילך שפי', והוא לא עשה כן, אלא הלך לבדו, דכתיב 'כי הולך הוא'".
רש"ר הירש: מדקדק מלשון הפסוק, שלא כתוב 'כי הלך', אלא 'כי הולך הוא', שמורה על הליכה מתמדת בכל מקום עם שליחי בלק, שהתיר לעצמו ללכת עמהם. אך הוא לא רק הלך עמם בדרך, אלא 'הולך הוא', הוא היה 'מהלך' ושואף למטרתו. למרות האזהרה האלוקית הברורה הוא היה סבור ביהירותו שיוכל להשיג את מטרתו.
