חסרון המורגש תדיר – לפרשת חוקת
וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל (כ, כט)
כשנפטר משה, כתבה התורה "ויתמו ימי בכי אבל משה".
מדוע לאחר שהסתיימו שלושים ימי הבכי על פטירת אהרן, לא ציינה התורה שתמו ימי הבכי עליו?
בספר 'תוצאות חיים' מבאר עפ"י שני טעמים עיקריים, לאבלות על נפטר:
- קרובי משפחה רגילים להתאבל במות אחד מקרוביהם, משום שקרבתו חסרה וכביכול חלק מהם נחסר.
- כשנפטר מישהו שסייע מאד. קרובו שנעזר בו רבות יחוש בצער רב ויתאבל על מותו, ובכל פעם שיזדקק למשהו שבעבר הנפטר עזר לו, יחוש עוד יותר בחסרונו ויתגבר צערו עוד יותר.
על אהרן אמרה התורה שבכו אותו "כל בית ישראל", משום שהיה משים שלום בין איש לאשתו, בניגוד למשה, שעליו לא נאמר "כל בית ישראל".
לאחר פטירת משה ציינה התורה "ויתמו ימי בכי אבל משה", שכן לאחר זמן קהה הצער ונשכח האבל והשגרה השכיחה מהם את הבכי. אולם על אהרן שהיה משכין שלום בין איש לאשתו, דבר הנצרך בכל עת, לא הפסיקו להתאבל על חסרונו.
