גליון תורתך שאלתי לפרשת בהעלותך תשפ"ד

להורדת גליון תורתך שאלתי בקובץ, בקישור https://did.li/07QCN

 

בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת (ח, ב)

מתי חל הציווי להדליק את הנרות?

רמב"ן: "… ובכאן כאשר השלים להזכיר הקמת המשכן, השלים עוד כל דיני הנרות, וצוה שיהיו שבעת הנרות כולן דולקות לדורות… ולא הזכיר בפרשה הזאת 'באהל מועד', ללמד שיהיה גם כן במקדש".

וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה (ח, ג)

רש"י: להגיד שבחו של אהרון שלא שינה.

מה מיוחד שאהרון עשה כציווי ה' ולא שינה? וכי מדוע שאהרון ישנה את ההדלקה?

רבי מאיר מפרימישלאן: החידוש הוא שגם לאחר שקיבל אהרון את הכבוד ונכנס לתוך המשכן לעשות את עבודת ה', הוא עדיין המשיך להיות אותו אהרון שהיה קרוב לציבור, שהיה אכפתי לצרכי העם ושהקדיש את זמנו לעשיית שלום ועשיית טוב, בלי להחזיק מעצמו. להגיד שבחו של אהרון שלא שינה את עצמו, למרות הדרגה הגדולה שהגיע אליה.

קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם (ח, ו)

מתי נאמר ציווי זה למשה?

חזקוני: "ביום שהוקם המשכן נאמרה, לפי שבה כתובות הלכות לויים שבו ביום הוזקקו לשיר. פרשה זו נכתבה על הסדר ו-2 פרשיות של מעלה שנאמר באחת 'הקרב את מטה לוי' ובאחרת 'ואני הנה לקחתי את הלוים', היינו לחנות סביב המשכן. לאחר שהוקם המשכן וסדר הדגלים והדלקת המנורה ציווה לזמן הלויים לשרתו".

קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם (ח, ו)

מדוע נסמכה פרשת הלויים לפרשת המנורה?

חזקוני: "ונסמכה פרשת הלויים לפרשת נרות לומר, שהכהנים יתעסקו בהדלקת הנרות ובשאר עבודות יעזרום הלויים מתוך בני ישראל שהרי מעורבים היו מקודם לכן".

רבינו בחיי: "נסמכה פרשת הלויים לפרשת המנורה, כי היה המנורה מצוה מסורה לכהנים. ולכך סמך לה פרשה זו שהיא מצות הלויים שיתחילו לעבוד, ואחריה מצות הפסח שהיא מצוה מוטלת על כל ישראל, וזהו שאמר: (ט, ב) 'ויעשו בני ישראל את הפסח'. ואם כן הפרשיות מסודרות בהשגחה גדולה בסדור המעלות: כהן, ואחריו לוי, ואחריו ישראל".

בְמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן (ט, א)

מדוע כתבה התורה את התאריך?

מלבי"ם: "מבואר ששהו שם י"א חדש, וזה גנות להם שאלמלי לא חטאו היה מקדים להכניסם לארץ, וכבר הקדים ענינים, שהיו בחדש השני, מכאן שאין מוקדם ומאוחר בתורה".

וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ (ט, ב)

מדוע נכתב? מה מלמדנו?

רבינו בחיי: "ונכתבה כאן פרשת הפסח, לפי שחנוכת המזבח היתה בחדש הראשון ואז נבדלו הלויים, ולפי שכתוב במצות הפסח: (שמות יב, כה) "והיה כי תבואו אל הארץ" (שמות יג, יא) "והיה כי יביאך", ציווה עתה שהם חייבין בו גם במדבר".

עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף (י, ב)

מדוע החצוצרות היו עשויות מכסף ולא מזהב?

ר' חיים פלטיאל: משום שהתורה חסה על ממונם של ישראל.

ריב"א: משום שהחצוצרות היו לזכרון, כפי שכתוב 'והיו לכם לזכרון', ואין ראוי שיהיו מזהב, כדי שלא להזכיר את עוון העגל.

וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי דָן מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנֹת (י, כה)

מה המשמעות שהיה מאסף?

חזקוני: "כל אדם אפילו משאר דגלים כשלא היה יכול ליסע בדגל שלו היה מתאסף עם דגל מחנה דן שהיה אחרון, אבל יותר לא היה יכול לעמוד פן ישאר יחידי ולכך קורא אותו 'מאסף' לשון 'ואין מאסף אותו הביתה'".

הדר זקנים: "לפי שהיה אחרון על מי שמתאחר על דבר זה היה מעכב עמהן ולכך נקרא 'מאסף', שהיה מאסף כל השבטים ואין אחד מן השבטים מאספו".

וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה' וַיִּשְׁמַע ה' וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה (יא, א)

מה ביאור המילה 'כְּמִתְאֹנְנִים'?

רש"י: לשון עלילה, שמבקשים עלילה איך לפרוש מהקב"ה.

רשב"ם: מצטערים מטורח הדרך.

בכור שור: "כאוננים על מת, היו קצרי רוח ומתאבלים על שהיה רוצה הקב"ה להכניסם לארץ ויבאו למלחמה, כי היו יראים ומקטני אמנה".

זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם (יא, ה)

מדוע פותח בלשון עבר ('זכרנו') וממשיך בלשון עתיד ('אשר נאכל')? מדוע לא כתב 'אשר אכלנו'?

בן איש חי: עם ישראל במדבר התכוונו "להקניט" את משה רבינו ולומר: אנחנו מוכרחים לשוב למצרים ולאכול שם את הדגה, כי אין תקוה שיימצא לנו בשר במדבר. הם התביישו לומר בפירוש 'נשובה מצרימה', כפי שאמרו בשאר תלונות 'נתנה ראש ונשובה מצרימה', ובמקום לומר "אכלנו" בלשון עבר, אמרו "נאכל" בלשון עתיד, כביכול היה ברור להם שישובו למצרים ויאכלו שם הדגה.

מסיבה זו משה רבינו הבליע את התוכחה בנעימה באומרו: "כי בכיתם באזני ה' לאמר מי יאכילנו בשר כי טוב לנו במצרים" (להלן פסוק יח) פירוש, טוב לנו שנרד עתה למצרים ונאכל בשר.

וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח (יב, א)

מדוע הקדימה התורה את מרים לאהרון?

רש"י: היא פתחה בדבור תחילה, לפיכך הקדימה הכתוב תחלה.

אבן עזרא: היא דברה, ואהרן הסכים או החריש לדבריה.

בכור שור: מרים דיברה יותר מאהרן, ולכן הקדימה אותה התורה לאהרון, ומסיבה זו גם לקתה לבסוף.