גליון תורתך שאלתי – פרשת אמור תשפ"ד

https://did.li/o4JTY

אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים… וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם (כא, א)

מה מקומה של פרשת הכהנים במקום זה?

אבן עזרא: "אחר שהזהיר ישראל ובני אהרן בכללם להיותם קדושים, הזהיר בני אהרן, שהם חייבים להשמר מדברים אחרים, בעבור שהם משרתי ה'".

חזקוני: "נסמכה פרשת אוב וידעוני לפרשת אמור אל הכהנים, לומר לך שמן הדין יש לרגום שואל באוב וידעוני כי אין צורך לישראל בהם".

בעל הטורים: "סמך אזהרת כהנים ל'לא יטמאו לאוב', שלא יטמא הכהן למת כשירצה לשאול באוב, שצריכין להטמאות כששואלין בו (סנהדרין סה ע"ב)".

מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם… וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן (כג, ב)

מדוע שבת נכללה במועדים?

רבינו בחיי: "הזכיר השבת בכלל המועדים כי יום מועד הוא, והזכיר בו: 'שבת היא לה' אלהיכם בכל מושבותיכם', ולא אמר 'חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם'. שאילו אמר כן היה במשמעו שינהוג איסור המלאכה בכל מושבות לדורות, ואף בבית המקדש. אבל עתה כשהזכיר 'בכל מושבותיכם' בא הכתוב לאסור מלאכת השבת בכל מושבותינו בלבד, לא בבית המקדש".

אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם (כג, ד)

מדוע הסמיכה התורה את פרשת המועדים לאחר הקרבנות וציווי שבת?

בכור שור: משום שמקום נכבד במועדים "תופסים" הקרבנות והמוספים, שמוקרבים באמצעות הכהנים.

תולדות יצחק: "לפי שאמרנו שהקרבן יפסד מצד הזמן, ואמר [לעיל כב, כז] 'שור או כשב או עז… והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה", לזה סמך לו המועדים, לפי שיש קרבנות מיוחדים בזמנים מיוחדים, ואם יעשו אותם בימים אחרים יפסדו".

ספורנו: לאחר שכתבה התורה את ענייני שבת, שמועדה קבוע וכבר נקבע, עברה לעסוק בענייני המועדות, שמועדם נקבע על ידי קריאת בית דין.

וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַה' שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ (כג, ו)

מדוע בסיום חג הפסח אין חג שמיני בפני עצמו, כמו בסוכות?

ר' חיים פלטיאל: "מן הדין היה להביא בפסח העומר מן החיטים כמו כל המנחות, אלא בעבור שלא גדל עדיין, לכך אמרה תורה: הואיל ואינו יכול להיות בפסח כרצוני תעשה בשבועות".

עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה' (כג, טז)

מדוע אנו סופרים 49 ימי ספירת העומר, ולא 50 יום?

הדר זקנים: "חמישים לאו דוקא, שהרי כתיב 'ז' שבועות תספור לך', והיינו 49 יום. והכי נמי 'ארבעים יכנו לא יוסיף', ודרשו חכמים: 40 – לאו דוקא, כי אם 39".

וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ… (כג, כב)

מדוע נכתב פסוק זה בפרשת המועדים?

רש"י: "אמר רבי אבדימס ברבי יוסף: מה ראה הכתוב ליתנה באמצע הרגלים, פסח ועצרת מכאן וראש השנה ויום הכפורים והחג מכאן? ללמדך שכל הנותן לקט שכחה ופאה לעני כראוי, מעלין עליו כאילו בנה בית המקדש והקריב קרבנותיו בתוכו".

בכור שור: "לפי שמשבועות ואילך עיקר הקציר, והתחיל לדבר מהעומר שהוא תחילת הקציר, הזכיר כאן לקט ופאה".

רמב"ן: "… 'ובקצרכם את קציר ארצכם' רמז לקציר הנזכר בראש הפרשה, יאמר כי כשתבואו אל הארץ וקצרתם את העומר ראשית קצירכם לא תכלה פאת השדה, ההוא לצורך העומר ולא תלקט הלקט, לומר שלא תדחה המצוה ההיא את הלאוין האלה".

אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא… (כג, כז)

מה מלמדת התורה במילה 'אַךְ'?

רש"י: "כל אכין ורקין שבתורה מיעוטין. מכפר הוא לשבים, ואינו מכפר על שאינם שבים".

רשב"ם: "בשאר ימים טובים הותרה מלאכת אוכל נפש ונאסרת מלאכת עבודה. אבל ביום הכפורים שהוא יום עינוי, כל מלאכה אסורה כשבת".

בכור שור: "לפי שכל החגים 'מקראי קודש' היו נקראים, לאכול ולשתות ולהתענג ולשמוח, כתב כאן 'אך בעשור' יהיה מקרא לכם היום ולהרבות בו קרבנות, אך תענו בה' ענויים שפירשו רבותינו כי יום כיפורים הוא, ותענו שיכפר הקב"ה לכם עונותיכם.

 

וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם (כב, לב)

רש"י: "ונקדשתי – מסור עצמך וקדש שמי. יכול ביחיד? תלמוד לומר: 'בתוך בני ישראל' וכשהוא מוסר עצמו, ימסור עצמו על מנת למות".

כשעמדו הנאצים להוציא להורג את רבי אלחנן וסרמן, ראש ישיבת בראנוביץ הי"ד, פנה הרב אל המוני היהודים במקום ואמר: מסתבר, יהודים יקרים שמחשיבים אותנו בעולמות העליונים כצדיקים גמורים, ולכן נבחרנו לכפר בגופותינו על כלל ישראל, וכיוון שכך הוא, עלינו לשוב מיד בתשובה שלמה, וכך ירצו קרבנותינו לפני שוכן מרומים, הבה ונשמור שלא תעלה חלילה במוחנו מחשבה פסולה, שהיא כפיגול (=מחשבת פסול) הפוסל את הקרבן. זאת עלינו לדעת: בשעה זו הננו עומדים לקיים את הגדולה במצוות התורה.

עוד הוסיף ואמר רבי אלחנן וסרמן, קודם מותו על קידוש השם: בתפילה "נחם" במנחה של תשעה באב אנו מתפללים: "כי אתה ה' באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה" האש שעתידה בקרוב ללחך את גופותינו, היא היא שתחשל מחדש את בית ישראל לנצח נצחים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עגלת קניות

רוצים לקבל מסרון יומי לנייד במגוון נושאים?

טעימה מהפרשה

רעיונות ערבים על פרשיות השבוע

שפע רעיונות וחומרים
על פרשיות השבוע ומועדים מחכים לכם

לאן לשלוח?

מלאו את הטופס וקבלו
קבצי הלכה מתומצתים , ברורים ומותאמים.

דילוג לתוכן