סמיכות פרשת המועדים לקרבנות ולשבת
אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם (כג, ד)
מדוע הסמיכה התורה את פרשת המועדים לאחר הקרבנות וציווי שבת?
בכור שור: "לפי שבמועדים איכא קרבנות ומוספין שהכהנים מקריבין כתובין הכא גבי תורת כהנים, ומשום הכי קאמר 'והקרבתם אשה לה"".
תולדות יצחק: "לפי שאמרנו שהקרבן יפסד מצד הזמן, ואמר [לעיל כב, כז] 'שור או כשב או עז… והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה", לזה סמך לו המועדים, לפי שיש קרבנות מיוחדים בזמנים מיוחדים, ואם יעשו אותם בימים אחרים יפסדו".
ספורנו: "אחר שדבר בשבת שמועדה כבר נקבע כאמרם ז"ל: (פסחים פרק ערבי פסחים) שבת היא דקבעה אנפשה התחיל בענין המועדות אשר מועדם הוא על ידי קריאת בית דין, כמו שבא בקבלה (ראש השנה כה ע"א) 'אתם' אפילו שוגגין, 'אתם' אפילו מזידין, 'אתם' אפילו מוטעין".
