כיסוי דם חיה ועוף בניגוד לדם בהמה שלא מכסים
חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר (יז, יג)
מדוע רק דם חיה ועוף מכסים ואילו דם בהמה לא מכסים?
ר' חיים פלטיאל: "לכך זכו חיות ועופות לכסות דמיהן, לפי שבשעה שנפלה רבקה מן הגמל נשרו בתוליה ובאו החיות והעופות ושמרום וכשבא יצחק אל רבקה ולא מצא לה בתולים וחשד את אליעזר ואמר לו: כן תהיה בגן עדן, שלא נגעת בה וענה אמן, ומשם זכה להיות חי בגן עדן והוליך אל[י]עזר את יצחק אל המקום אשר נפלה שם רבקה ולא היכירוה עד שראו העופות מקובצים ומסוככים בכנפיהם על הדם כי ההיא דרבה בר נחמני והחיות שמרוהו".
בעל הטורים: "דם חיה ועוף טעונין כסוי, שאין מקריבין ממנו על המזבח (חולין פג ע"ב) שלא תהא מדת דין מקטרגת איך דם יאכל דם, לכך ציווהו לכסותו".
אור החיים: בבהמה יש מושג "נפש", בשונה מחיה ועוף. בחיה ועוף הדם עצמו משמש כ"נפש".
כלי יקר: "עיקר טעם האיסור הוא שלא יאכל הנפש עם הבשר, ונתן מופת על שהנפש כלול תוך הדם שהרי נתתיו על המזבח לכפר על נפשותיכם וכפרה זו ודאי נפש תמורת נפש ומזה תבין מדעתך טעם איסור הדם שהוא מצד הנפש שבו וזה טעם שוה בבהמה חיה ועוף. אך הכיסוי הוא לעשות היכר שלא יבוא לאוכלו אבל בדם בהמה אינו צריך היכר כי די לו בזה מה שרואה שניתן הדם על המזבח וזה סימן לו כי הדם הוא הנפש, ועוד שאין נכון שיאכל העבד משולחן רבו. אבל בדם חיה ועוף אין שום היכר על כן צוה לעשות היכר במקצתו על ידי כיסוי".
