מכירת סחורה ללקוחות המתאימים

וַיֹּאמֶר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנָי יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ (לד, ט)

מה ביאור טענת משה? מדוע השתמש בביטוי גנאי כלפי עם ישראל?

המגיד מדובנא ביאר במשל לרוכל שמכר כפות עץ והגיע לכרך גדול, ועמד עם מרכולתו ברחוב העשיר ביותר. בסיום היום ראה שלא זכה לפדיון, אף לא פרוטה אחת. הוא מאד הצטער ותמה: איך יתכן שברחוב שבו גרים עשירי העיר לא היה לו פדיון?

פנה אליו אחד מתושבי השכונה ואמר: חבל על זמנך, כאן גרים רק עשירים, שאינם זקוקים לכפות עץ, הם אוכלים בכפות כסף. אם רצונך למכור את סחורתך, לך לרובע שבו מתגוררים העניים. הם פוטנציאל לרכש כפות עץ.

כך טען משה רבינו: ב – 13 מידות הרחמים שלך לא תשיג שום דבר בשמים. שכן המלאכים לא חוטאים, אין בהם יצר הרע, ולא זקוקים ל"סחורה זו". "אם נא מצאתי חן בעיניך ה'", אם באמת רצונך "לעשות עסקה", "ילך נא ה' בקרבנו", בוא אלינו אל מעט היהודים. "כי עם קשה עורף הוא" זהו עם שחוטא, הם נצרכים לסחורה זו של סליחה. "וסלחת לעווננו ולחטאתנו" – רק אצלנו תוכל למכור סחורתך זו.