גליון תורתך שאלתי לפרשת תצווה תשפ"ד

מדוע שמו של משה רבינו לא הוזכר בפרשת תצוה?

רבי חיים פלטיאל: בפרשת כי תשא אמר משה להקב"ה 'וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ'. חז"ל אמרו: 'קללת חכם, אפילו על תנאי היא באה'. הרא"ש הוסיף שהקללה עשתה רושם, ולמרות זאת נהג הקב"ה עם משה לפנים משורת הדין, ומחה את שמו לא מכל הספר, כפי שאמר, אלא רק מפרשת תצוה, שנכתבה לפני פרשת כי תשא.

בעל הטורים: פרשה זו מדברת בענייני הכהונה, שהיתה אמורה הכהונה הגדולה להתחיל ממשה, אולם ניטלה ממנו וניתנה לאהרן, מאחר שמשה סירב בסנה ללכת בשליחות הקב"ה.

 

וְאַתָּה הַקְרֵב… וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ… נָדָב וַאֲבִיהוּא… (כח, א)

לאחר שנכתב 'וְאֶת בָּנָיו', מדוע הוצרך לפרט את שמותיהם 'נָדָב וַאֲבִיהוּא…'?

אבן עזרא: יתכן שהיו לאהרון בנים נוספים, פרט לארבעה אלו.

רמב"ן: שלא נסבור שמשיחת אהרון פוטרת את משיחתם לכהונה. התורה פירטה את שמותיהם, ללמדנו שהיה על משה למשוח גם את ארבעת בני אהרון לכהונה.

רבי חיים פלטיאל: ללמדנו שדווקא הם התכהנו, ולא בניו של משה.

אברבנאל: ללמדנו, שנבחרו גם משום שלמותם, ולא רק מפאת היותם בני אהרון.

 

וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ… (כח, ד)

מדוע לא נכתבו כאן המכנסים בכלל בגדי הכהן הגדול?

אבן עזרא: "ואין צורך להזכירם עתה, ולא בשעת מעשה, כי מנהג כל אדם ללבוש מכנסים".

חזקוני: "והכא לא כתיב 'מכנסי בד', לפי שלא למקום כבוד הם נעשים".

מושב זקנים: משום שאין חכמה מיוחדת בעשייתם.

כלי יקר: "לא הזכיר ציץ ומכנסים, לפי שאינן בכלל לבוש, כי אינן בגדים".

הנצי"ב מוולוז'ין: משום שהמכנסים נועדו רק לכסות את בשר הערוה.

 

וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט מַעֲשֵׂה חשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד תַּעֲשֶׂנּוּ (כח, טו)

מדוע החושן מכונה 'חֹשֶׁן מִשְׁפָּט'?

זבחים פח ע"ב: "חושן מכפר על הדינין, שנאמר: 'וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט'".

רש"י: "שמכפר על קלקול הדין. דבר אחר 'מִשְׁפָּט', שמברר דבריו והבטחתו אמת, [הוכחה], שהמשפט משמש שלש לשונות: דברי טענות הבעלי דינים וגמר הדין ועונש הדין, (אם עונש מיתה, אם עונש מכות, אם עונש ממון). וזה משמש לשון בירור דברים, שמפרש ומברר דבריו".

רשב"ם: "לפי שנתנו בחושן האורים והתומים שמגידין משפט ישראל וצורכיהם, כדכתיב 'וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים', לכן קרוי 'חֹשֶׁן מִשְׁפָּט'".

 

וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ… לֹא יִקָּרֵעַ (כח, לב)

מה ביאור האזהרה 'לֹא יִקָּרֵעַ'?

רש"י: התורה הזהירה שלא יקרע המעיל. הקורעו עובר בלאו, שכן זה ממנין הלאוין בתורה.

רשב"ם: התורה הורתה שבאופן עשייתו לא יארוג בגד ולאחר מכן יפתח את צוארו כלפי מטה, אלא שבעת האריגה יעשו את פתח צואר.

ספורנו: התורה הורתה שכשעושה את הבגד, יסדר שהצואר לא ייפתח לארכו, אלא יהיה עגול.

 

אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם… לְקַח פַּר אֶחָד… (כט, א)

מרכושו של מי היו הקרבנות?

ירושלמי יומא פ"א ה"א: "אמר רבי אידי: נתנדבו ציבור ומסרום להם מילואים".

חזקוני: מרכושו וממונו של אהרן ובניו.

 

וְלָקַחְתָּ אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ (כט, ז)

האם יצקו שמן רק על ראש אהרון, או גם על ראש בניו?

אבן עזרא: רק על ראש אהרון, משום שרק הוא כהן משיח, כפי שכתוב 'כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן'.

אור החיים: גם בניו נמשחו, שהרי התורה השוותה וכללה אותם יחד, כפי שכתוב 'וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם… וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם'. ובהמשך כותבת התורה 'וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם כַּאֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ אֶת אֲבִיהֶם'.

הנצי"ב מוולוז'ין: בבני אהרון נכתבה משיחה רק ביום השמיני למילואים. מכאן שלדורות נמשחו הכהנים הגדולים במשך כל שבעה.    

וְסָמַךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּר (כט, י)

מדוע כתוב 'וְסָמַךְ' בלשון יחיד?

אבן עזרא: בפסוק זה כתוב 'וְסָמַךְ' בלשון יחיד, משום שאהרן סמך תחילה ולאחר מכן בניו סמכו, מה שאין כן בסמיכה על האיל, שסמכו יחדיו, לא זה לפני זה ומשום כך כתוב שם 'וְסָמְכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל'.

כִּי אֵיל מִלֻּאִים הוּא (כט, כב)

מה ביאור המילה 'מִלֻּאִים'?

רש"י: "שלמים, לשון שלמות, שמושלם בכל. מגיד הכתוב שהמילואים שלמים, שמשימים שלום למזבח ולעובד העבודה ולבעלים, לכך אני מצריכו החזה להיות לו לעובד העבודה למנה, וזהו משה ששימש במילואים, והשאר אכלו אהרן ובניו שהם בעלים".

חזקוני: "על שם שמילאו בו ידיהם". משום שידיהם היו מלאות בעבודה.

 

שִׁבְעַת יָמִים יִלְבָּשָׁם הַכֹּהֵן (כט, ל)

מה החידוש במילים אלו, הרי הכהן הגדול לובש אותם בכל עת שעובד?

מדרש אגדה: "זה ציווי לדורות שהיו מפרישין כהן גדול שבעת ימים קודם יום הכיפורים, ומחנכין אותו בעבודה".

רש"י: ללמדנו שילבש אותם במשך שבעת ימי המילואים, שיהיו רצופים.

 

וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי (כט, מג)  

באיזה אופן יתקדש?

מדרש אגדה: "זה מעשה נדב ואביהו, שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה יותר מכל אדם".

רשב"ם: "שאהיה נראה לישראל כשיוקם המשכן ותבא אש של מעלה ותאכל את הקרבנות".

אבן עזרא: "האהל יהיה נקדש בכבודי שיהיה בתוכו, על כן אקדש האהל והמזבח ואהרן ובניו הכהנים. והטעם: כי כבודי יקדשם".

רבינו בחיי: "שתשרה שכינה בו".