וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד (כז, כ)
מדוע ציוותה התורה לקחת 'שֶׁמֶן זַיִת זָךְ'?
מדרש רבה (לו, א): "הדא הוא דכתיב 'זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ', וכי לא נקראו ישראל אלא כזית הזה בלבד, והלא בכל מיני אילנות נאים ומשובחים נקראו ישראל? … כשם שהשמן מאיר, כך בית המקדש מאיר לכל העולם, שנאמר 'וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ'. לכן נקראו אבותינו 'זַיִת רַעֲנָן', שהם מאירים לכל באמונתם, לכך אמר הקב"ה למשה 'וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ'".
מדרש אגדה: "ומה זכה שמן זית מכל השמנים? לפי שאין שמן זית יוצא אלא על ידי כתישה, כך אין אדם נוחל חיי העולם הבא אלא מתוך צער, ולא דברי תורה [מתקיימים] אלא מתוך צער, ולפיכך נמשלו ישראל לזית, שנאמר 'זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר', ומה הזית ממתק על ידי כתישה, כך ישראל ממרקין עונותיהם על ידי יסורין".
רבי חיים פלטיאל: כנגד עם ישראל, שנמשלו לזיתים, כפי שכתוב 'בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים'. עם ישראל נמשלו לזית ללמדנו, כשם שזית אינו קולט שום הרכבה ממין אחר, כך קשים גרים לעם ישראל כמו ספחת.