פתיחת הפרשה במילים וְאַתָּה תְּצַוֶּה
וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד (כז, כ)
מדוע פתחה התורה במילים 'וְאַתָּה תְּצַוֶּה'?
פסיקתא זוטרתא: "הפקיד את משה רבינו פקיד עליהם, 'אתה' ולא איש זולתך".
רשב"ם: "למעלה הוא אומר 'דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה', לפי שעה, לצורך המשכן. אבל כאן, שציווי זה לכל הדורות, לתת שמן למאור לכל שנה ושנה, לכך הוא אומר 'וְאַתָּה תְּצַוֶּה', שינה הלשון, לפי שכל לשון צוואה לדורות היא. וכן הוא אומר בתורת כהנים ובסיפרי, כי כל לשון ציווי אינו אלא מיד ולדורות".
אבן עזרא: "טעם 'תְּצַוֶּה', מצוה על הציבור לתת תמיד שמן זית, וכן 'צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי'".
רמב"ן: ברוב ציוויי המשכן כתוב 'וְעָשִׂיתָ', שמשמעותו שאחרים יעשו. בשונה, בפסוק זה הורה הקב"ה בציווי למשה 'וְאַתָּה תְּצַוֶּה', שמובנו – 'וְאַתָּה' בעצמך 'תְּצַוֶּה' אותם 'וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר'.
אור החיים: הקב"ה אמר למשה 'וְאַתָּה תְּצַוֶּה', כלומר מלבד מה שציוויתיך, הוסף אתה לצוותם על זה, מעצמך. ולכן דקדק לומר 'תְּצַוֶּה', ולא תדבר, שיזרזם על כך. אילו היה אומר לו: תדבר, היה נשמע שידבר את דברי ה' בסדר הרגיל, ללא צורך בזירוז.
