וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וְאֶל בֵּית אָבִיו אֶעֱלֶה וְאַגִּידָה לְפַרְעֹה וְאֹמְרָה אֵלָיו אַחַי וּבֵית אָבִי אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֵלָי (מו, לא)
מדוע חש צורך להגיד לו זאת?
ספורנו: מלאכתם היתה מרעה הצאן, ויוסף רצה שפרעה יתן להם את ארץ גושן. יוסף העדיף לומר לו זאת מעצמו, כדי שיאמין להם כשיאמרו לו שזאת מלאכתם, ולא יחשוב שאמרו זאת כדי שיתן להם את ארץ גושן.
אלשיך: יוסף העריך שאם יאמר לפרעה 'יישבו נא אחי בארץ גושן', אולי יחשוב שעושה זאת כדי שיהיו רחוקים מבית פרעה, שלא יורגש מה שהוא נותן להם. על כן החליט לעשות זאת בצורה שונה, שיגיד לפרעה 'אַחַי וּבֵית אָבִי אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֵלָי', באופן סתמי, כלומר הם אצלי במצרים, במטרה שפרעה יציע להתיישב בגושן.
מלבי"ם: כפי שביאר מלבי"ם לעיל, להתיישב בארץ בקביעות, היה צורך באישור המלך, בניגוד למגורים זמניים שם, שהיתה רשות לכל עובר אורח, וכן היתה רשות לרועי צאן ונוסעים בעדר לנסוע ממרעה אל מרעה בכל מקום, כפי שמצינו אצל אברהם ויצחק שנסעו ממקום למקום כדרך הגרים והרועים. משרצו אחי יוסף להתיישב במקום אחד, ויוסף רצה לתת להם אחוזה, לכך היה צריך לקבל את רשות פרעה.