ירידת עשרת אחי יוסף
וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם (מב, ג)
מדוע הוסיפה התורה את המילה 'עֲשָׂרָה'?
מדרש רבה (צא, ב): "אמר רבי בנימין: ממשמע שנאמר 'אֲחֵי יוֹסֵף', איני יודע שהם עשרה? אלא תשעה חלוקים לאחוה, ואחד 'לִשְׁבֹּר בָּר'".
רש"י: "והלא כתיב (בפסוק הבא) 'וְאֶת בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף לֹא שָׁלַח'? אלא לענין האחוה היו חלוקין לעשרה, שלא היתה אהבת כולם ושנאת כולם שוה לו, אבל לענין לשבור בר, כולם לב אחד להם".
רבינו בחיי: כדי להדגיש שהם ירדו עשרה, משום שהיה חשוב להם להתפלל עליו במנין.
הנצי"ב מוולוז'ין: במילה 'עֲשָׂרָה' מדגישה התורה, שאחי יוסף ירדו, ללא בנימין. בשלב זה התקיים החלום הראשון של יוסף, שחלם שאלומותיהם ישתחוו לאלומתו. בנימין היה צעיר ולא היה עמהם בצאן, ועל כן גם בהתגשמות החלום הראשון הוא לא נוכח.
רבי זלמן סורוצקין: ללמדנו שהעונש שקיבלו הגיע לכל עשרת אחי יוסף, כולל ראובן, שלא נכח והשתתף במכירתו, משום אחריותו בחלקו שעזב אותו בבור עם הנחשים, בעת שהלך לשמש את אביו, או "לשקו ותעניתו".
