רעיונות לחנוכה

רעיונות לחנוכה

בגזירת היוונים, שכל עם ישראל יתייוון, הם רצו להשיג שלשה עקרונות:

• שיפסיקו לקיים את מצות מילה, כדי שלא יהיה הבדל בין היהודים לבין שאר העולם.
• שיפסיקו לקיים את מצות השבת, שהיא מאבני היסוד של העם היהודי.
• שיפסיקו לקיים את מצות החודש, כדי שלא יוכלו לקיים את כל חגי ישראל במשך השנה.

הפתרון והתיקון לכל הגזירות שלהם נמצא במהות חג החנוכה :

• החג מונה שמונה ימים כנגד שמונה ימי מילה, שרצו לבטל.
• בכל חנוכה יש לפחות שבת אחת (לפעמים אף שתיים) – כנגד שבת, שרצו לבטל.
• בכל חנוכה, לקראת סופו חל ראש חודש טבת – כנגד החודש שרצו לבטל.

 

 

רמזים לחג חנוכה מהתורה

• המילה ה – 25 לאחר המילה 'בראשית' שבתחילת התורה, היא 'אור'.
• המסע ה – 25 של בני ישראל במדבר היה בחשמונה, רמז לחשמונאים.
• בפרשת אמור מונה התורה את החגים ובסוף את חג הסוכות. ומיד לאחריו כתוב: "ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור". השמן רומז, שאחרי סוכות יהיה חג, שידליקו בו שמן זית זך, לדורי דורות.

 

גזירות היוונים

מה מיוחד בגזירות היוונים, שגזרו רק על שבת, חודש ומילה? מדוע הם רצו לבטל רק את המצוות הללו?

בספר שם משמואל כתב שהיוונים רצו לפגוע בסמלים של עם ישראל. ברית מילה זה אות בגוף, בין עם ישראל לריבונו של עולם, ובשבת כתוב "אות היא לעולם ביני ובין בני ישראל", זה מקשר בין בני ישראל להקב"ה. קידוש החודש מראה שבני ישראל שולטים על הבריאה.

היוונים רצו להילחם נגד האותות בין בני ישראל לריבונו של עולם ונגד כח השליטה של עם ישראל על הבריאה.

בתפילת 'על הניסים' אומרים: "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך"*.

"להשכיחם תורתך" – מובן, היוונים רצו שהיהודים לא ילמדו תורה וניסו בכל דרך להשכיח מאיתנו את התורה, אולם ההמשך אינו מובן, מה זה "חוקי רצונך"?

כתוב במדרש על חנוכה, שהיוונים רצו לבטל שלשה דברים: חודש, שבת ומילה.

בשלוש מצוות אלו כתובה בתורה המילה חוק.

על שבת כתוב (פרשת בשלח) "שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו".

על חודש כתוב בתהילים (פרק פא) "תקעו בחודש שופר… כי חוק לישראל…", וכן אומרים בתפילה "חוקי ראשי חדשים להם נתת", "חוק וזמן נתן להם".

על ברית מילה אומרים בברכה "וחוק בשארו שם".

בשלוש מצוות אלו כתוב לשון חוק, ולכן אומרים "ולהעבירם מחוקי רצונך".

ר"ת – שמח: שבת, חודש מילה. רמז: חנוכה שמח.

 

 

'חנוכה' נקרא על שם שחנו ונחו בכ"ה בכסלו מהמלחמה, חנו-כ"ה.

מדוע נקבע השם על החנייה והמנוחה, ולא על שם הנצחון והגבורה?

נצחון יכול להיות מטרה בפני עצמה, ויכול להיות רק אמצעי. יש לוחמים ומצביאים שמטרת ניצחונם להראות לעולם את כוחם וגבורתם, להגדיל את כבודם, ולהגביר את הפחד מהם. לעומתם, יש לוחמים שניצחונם הוא רק אמצעי, להגיע למטרה – חיים שקטים.

היהדות מלמדת כיצד צריך להראות מלחמה ונצחון – 'בנפול אויביך אל תשמח', יהודי אינו צריך להתבלט על פני עמים אחרים, אינו צריך להראות עליונות וגבורה על האויב, הוא אינו חי על חרבו.

כך היה בנצחון החשמונאים על היוונים, היהודים ראו את עיקר נצחונם בכך שמעתה יוכלו שוב לעבוד בבית המקדש, להקריב קרבנות, ללמוד תורה ולקיים את כל המצוות באין מפריע, ללא יוונים.

השם חנו-כה מתאים לימים אלו, כדי שנזכור שאיננו מצפים לנצחון כדי לגבור על האויב, אנו רוצים לעבוד את הקב"ה בשקט, ואת זה קיבלנו – חנו בכ"ה.

 

מהות נס חנוכה

חז"ל (שבת דף כא) ביארו את מהות חנוכה, על איזה נס קבעוהו: "תנו רבנן כשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן" ובהמשך מסיקה הגמרא: "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה". משמע שההלל וההודאה נקבעו על נס פך השמן.

מדוע קבעו ימים טובים של הודאה על נס פך השמן ולא על המלחמה, לכאורה הניצחון במלחמה היה הרבה יותר חשוב מאשר נס פך השמן?

ביאר רבי חיים שמואלביץ, בשעת הניצחון, שה' עשה לאבותינו בניסים ונפלאות, נוסף על הניצחון עצמו ה' נתן להם עוד "נשיקה של אהבה" – וזהו נס פך השמן. ודאי שהניצחון הוא העיקר, אבל את החג קבעו על נס פך השמן, על "הנשיקה".

 

רשעים ביד צדיקים

'רבים ביד מעטים' זהו נס מובן, אך מהו הנס שרשעים נמסרו ביד צדיקים? מה החידוש בכך?

ביאר ר' אלחנן וסרמן: הרשע, לעולם חזק יותר מהצדיק, הוא משתמש בכלי מלחמה ללא הגבלה וללא כל רסן, הוא הורס ומשחית ללא כל בושה ורחם, ואילו הצדיק – מעשיו מחושבים ואינו נוהג באכזריות ואלימות מיותרת ויתכן שבמלחמה יגבור הרשע על הצדיק שזו היא הרי אומנותו…

במלחמה מול היוונים, הפלא הגדול היה שדווקא הצדיקים ניצחו ב"מגרש הביתי" של הרשעים… זה אכן הנס של 'מסירת רשעים ביד צדיקים', כי הוא זהה ל'מסירת גיבורים ביד חלשים'.

 

מהדרין מן המהדרין בחנוכה

"מצות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין – נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין… – בית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, ומכאן ואילך מוסיף והולך" (שבת כא ע"ב)

מדוע רק בנר חנוכה הוסיפו "מהדרין מן המהדרין", שלא כמו בכל המצוות שיש בהן לכל היותר הידור מצוה, אך לא הידור על גבי הידור?

נר חנוכה רומז ללימוד התורה. עיקר מצות נר חנוכה, שהיא אור התורה – נר איש וביתו, ויש בה 3 דרגות:

• קיום המצוה הבסיסית – כשם שכל בני הבית יוצאים בנר שאחד מדליק עבור כולם, כך בלימוד תורה יוצאים ידי חובת לימוד בשיעור שכל התלמידים שומעים מהרב.
• מהדרין – החוזרים על תלמודם (הדר בתרגום לארמית = חזר). המהדרין מדליקים נר אחד לכל אחד, כך בלימוד, החזרה מוסיפה אור חדש לכל אחד.
• המהדרין מן המהדרין – אלו שחוזרים עוד ועוד, מוסיפים והולכים. ככל שמוסיפים חזרה, כך מוסיפים עוד עמקות ועוד טעמים בהבנת התורה.

 

להודות ולהלל לשמך הגדול

מדוע בחנוכה אומרים ב'על הניסים', שקבעו שמונת ימי הלל והודאה ולא מזכירים כלל את מפלת יוון, ואילו בפורים, מזכירים תליית המן על העץ, ולא אומרים כלל על קביעת משתה ושמחה?

ר' שלמה זלמן אוירבך מסביר שהשוני הזה נועד להראות את היפך כוונת הרשעים, שעמדו עלינו באותן התקופות: בחנוכה עיקר כוונתם היתה להשכיחם – תורתך, ולכן, אנו מזכירים את ההודאה לשמך הגדול. לעומת זאת, בפורים – היתה כוונתם להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים. ולכן, מזכירים את מפלתם של עצמם.

 

שאלות ותשובות – חנוכה

אנו אומרים ב'על הניסים' "והדליקו נרות בחצרות קדשך", מדוע 'בחצרות'? הרי את המנורה כידוע הדליקו בבית המקדש, היא לא היתה בחצר, אלא בתוך ההיכל?

תירץ החתם סופר, שכשנכנסו המכבים לבית המקדש, היה ההיכל מלא גילולים, עד שפינו אותם, כפי שאנו אומרים "ופינו את היכלך וטהרו את מקדשיך…". לפיכך לא הדליקו המנורה בפנים, אלא בחוץ, בחצרות קדשך, בחצר עזרה.

מכך התפרסם הנס, שכל ישראל ראו את הנרות דולקים שמונה ימים רצופים, ולפיכך תקנו להדליק בפתחי החצרות.

 

כִּי אָרְכָה לָנוּ הַיְשׁוּעָה, וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה

ב'מעוז צור' אומרים: "חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ, וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה… כִּי אָרְכָה לָנוּ הַיְשׁוּעָה, וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה… אנו מבקשים שהקב"ה ילחם באויבנו ויקרב את הגאולה, הואיל ותקופת גלות אדום התארכה לנו יותר מיתר הגלויות ואין בכוחנו להמתין עוד.

מדוע אומרים "כִּי אָרְכָה לָנוּ הַיְשׁוּעָה"? נכון יותר היה לומר "כי ארכה לנו הגלות"?

משל לראובן שלווה מעות מחברו. בהגיע מועד הפירעון התברר לו שלא יוכל להחזיר את החוב. ראובן פגש באותו יום ברחוב ידיד אחר וביקש שילווה לו את הסכום לחודש. גם כעבור חודש לא הצליח לפרוע את ההלוואה החדשה ופנה לידיד נוסף… וכך במשך שנים גלגל את הלוואתו מחודש לחודש…

אפשר לומר שראובן בר מזל שנושע פעמים רבות, אך מצד האמת הוא לא זכה לישועה האמיתית, לא עלה בידו להשיג באמת סכום שיוכל לפרוע בו את ההלוואה לצמיתות.

אנו מתחננים לקב"ה: "כִּי אָרְכָה לָנוּ הַיְשׁוּעָה", אלפי שנים אנו מתגלגלים ע"י עזרת הקב"ה מישועה לישועה. כך נחלצנו מרומי, ממסעי הצלב, מהנאצים וממשיכים לשרוד. אך פונים להקב"ה בבקשה, בכל פעם אנו זקוקים לישועה אחרת. אבינו, אב הרחמן, "חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ, וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה… כִּי אָרְכָה לָנוּ הַיְשׁוּעָה", הקדם והבא במהרה את הישועה השלמה והסופית!