גליון תורתך שאלתי – לפרשת וישלח תשפ"ד

עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה (לב, ה)

מדוע אמר להם לספר לעשו שהתגורר אצל לבן?

רד"ק: יעקב אמר לשלוחים, שיאמרו לעשו שהתגורר אצל לבן במצות הוריו, ושלא יחשוב שברח בגללו.

בכור שור: יעקב ביקש להסביר לעשו שיצא מבית אביו רק להשתכר ולהרויח.

הדר זקנים: יעקב רצה להפחיד את עשו, ואמר לו: עם לבן, אבי כל הרמאים, התמודדתי ויכולתי לו, ומכאן שעליך להיזהר ממני.

וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר (לב, כה)  

מדוע המלאך נאבק עם יעקב?

רשב"ם: המלאך נאבק אתו לעכבו, שלא יוכל לברוח, כדי שיעקב יראה את קיום הבטחת הקב"ה, שעשו לא יזיק לו.

רד"ק: הקב"ה שלח את המלאך, כדי לחזק את יעקב, שלא יפחד מעשו.

וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי (לב, כז)   

מדוע יעקב סירב לשלח את המלאך?

חזקוני: יעקב רצה להיות בטוח שהמלאך לא נוטר לו איבה, ושלא יזיק לו בעתיד על שנאבק עימו, וביקש לבחון זאת באמצעות הברכה.

אלשיך: משום שהסתפק יעקב אם הוא היה מלאך קדוש ואמר 'כִּי עָלָה הַשָּׁחַר', שהגיע עת אומרו שירה, או שהוא היה שרו של עשו ועברה שליטתו.

וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ… (לג, ד)    

מדוע עשו רץ לקראת יעקב?

רד"ק: כשראה עשו שיעקב נכנע לפניו כל כך, מחל לו על כל מה שעשה לו והתמלא עליו רחמים.

אלשיך: עשו רץ לקראתו, בבחינת היותו עשו (לא אחיו) לקראתו להמיתו, אלא שבהגיעו אליו הגנה על יעקב זכותו ובמקום לפגוע בו, עשו נישק אותו.

יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ (לג, ט)    

מה ביאור תשובת עשו ליעקב?

מדרש שכל טוב: "מעתה איני שוטמך, אלא מחבבך כאח. 'יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ', מזה שקנית בעמלך איני נוטל ממך".

רבינו בחיי: עשו דיבר בגאוה ואמר יש לי די והותר.

אברבנאל: עשו שאל אותו: איך חשבת שחסר לי מקנה, מדוע רצית לתת לי? דע לך אחי שיש לי רב, אין לי צורך למתנות שלך, השאר לך.

וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ (לג, יט)    

מדוע יעקב קנה את החלקה בשכם, הרי היה בדרך, ולא התכוון להשתקע שם?

אבן עזרא: משום שיש מעלה גדולה לישוב ארץ ישראל, ומי שיש לו בה חלק, חשוב הוא כחלק עולם הבא.

רבינו בחיי: יעקב לא רצה להיות אכסנאי, אלא להחזיק בה.

מושב זקנים: יעקב לא רצה שיהרסו את המזבח, ועל כן קנה את המקום.

הכתב והקבלה: יעקב רצה לקיים נדרו, ולהקים מצבה להודות להקב"ה, ולא רצה להציב מצבה ברשות שאינה שלו.

שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם תְּנוּ נָא אֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה (לד, ח)    

מדוע פנה ליעקב ואמר 'בְּבִתְּכֶם' בלשון רבים?

מדרש שכל טוב: "מלמד שפייס גם לאה, ומפני דרך הכבוד לא הזכירה הכתוב אלא ברמז".

רד"ק: הוא דיבר עם יעקב, אך גם בניו נכחו בפגישה. המילה 'בְּבִתְּכֶם' מתייחסת ליעקב וגם לבניו, כאחותם.

וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה וַיְדַבֵּרוּ… (לד, יג)    

מדוע בני יעקב ענו ולא יעקב בעצמו?

רמב"ן: חמור ושכם דיברו עם יעקב, אולם הוא לא ענה להם דבר. בניו לא רצו שידבר על כך, אלא דיברו במקומו, משום שאין זה לכבודו, לעסוק בנושא זה שיש בו קלון.

רש"ר הירש: בני יעקב רצו לומר דברים קשים, שמפאת כבודו, לא ראוי שייאמר בהקשר אליו. הם העדיפו שאם יואשמו בחומרת הדברים או השלכותיהם, לא יתקשרו הדברים לאביהם ועל כן דיברו בעצמם.

וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי (לה, יח)    

מלשון הפסוק משמע שקראה לו שם לאחר שמתה, הכיצד?

רבי חיים פלטיאל: כשרחל עמדה למות, צעקו אליה ונבהלה נשמתה וחזרה וקראה לו בן אוני.

אלשיך: 'וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי', הבן מתייחס לאנינות, כביכול נולד לאחר מותה, בזמן האנינות. רחל נתנה לו את שמו בלידה, לפני מותה, על שם העתיד.

וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל (פ) וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב (לה, כב)    

מדוע הפסוק מחולק באמצעו?

פסיקתא זוטרתא: "הפסוק הזה מופלג לשנים, כדי לייחס את ראובן עם שאר בני יעקב, שנאמר 'וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב'".

מדרש שכל טוב: "הפסוק הוא מופלג לשנים וריוח בתוך, ללמדך שאפילו בשעת קלקולו אין מייחסין תחילה אלא לראובן, שהרי הזכיר חטאו, וסמוך לו 'וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר', שכולם כשרים".

רמב"ן: על אף ששני חלקי הפסוק עוסקים בשני נושאים שונים, חיברה אותם התורה לפסוק אחד, שבחלקו השני מנתה את בני יעקב ובכללם ראובן, לומר שעל אף המעשה עם בלהה, הזכירו ראשון מבין בניו.