אנו ממשיכים בסדרת המאמרים שעוסקים ברתימת הילדים לסיוע בבית, בדגש על שבת. במאמר הקודם עסקנו במחמאות שעלינו להעניק לילדינו. במאמר זה נבחן פעולה נוספת ומשלימה למחמאה – העידוד.
מהו עידוד ומדוע כה חשוב לעודד?
עידוד הוא כלי, מסר שבאמצעותו מביעים הערכה למוערך, שמחזק את תחושת המסוגלות שבו. לרוב עידוד ניתן לאחר ובעקבות פעילות שנעשתה, מתוך רצון להעריך ולהוקיר את מעשהו. העידוד משפיע ישירות על מקבל העידוד, הוא מבין שהמעשה היה חיובי, מחשבה המעוררת בו רצון לשוב עליו פעם נוספת. גם אם יעמדו בדרכו אתגרים רבים, העידוד מעורר מוטיבציה גבוהה, לעשות זאת שוב.
מי צריך עידוד? התשובה לשאלה זו היא בעצם, מי לא? מי לא זקוק לעידוד? אם נקח כמשל, דוגמא מפקידה במשרד. עומדות בפניה שתי אפשרויות העסקה, ומבירור עם חברותיה שעובדות בשני מקומות העבודה עולה תמונה שבעסק הראשון שהציעו לה המנהל כמעט ולא מתייחס לעובדיו. לעומתו, בהצעת העבודה האחרת המנהל מעודד את עובדיו, מתייחס לעבודתם ומחמיא מאד. נקל לנחש באיזה מקום עבודה היא תבחר. לעיתים אף תהיה העדפה למקום כזה. אין אדם שלא זקוק לעידוד, לצד מחמאות על פועלו.
העידוד מהווה משוב על מה שנעשה בעבר. לצד זה, הוא משמש גם תמריץ לפעולות שייעשו בהמשך, בעתיד.
אם נעביר את זה לשפת המעשה, שאיפתנו שילדינו יסייעו בבית כל השבוע, ובפרט בשבת. לצורך כך ננקוט בכלי העידוד, כגורם מדרבן להמשיך ולפעול. על כל מעשה שעשו נחמיא, כפי שכתבנו במאמר הקודם. לצד זה נעודד אותם באמצעות מילים טובות וחיוביות להמשיך ולעשות עוד.
איך מעודדים? מהם הכללים החשובים לעודד? על כך במאמר הבא.
נ.ב.
מנצל הזדמנות זו, להזמין אתכם להצטרף למעגל השואלים. מוזמנים לשלוח שאלות שמתעוררות אצלכם.
בברכת גמר חתימה טובה
הרב חגי ולוסקי
