מדוע שמו של משה רבינו לא הוזכר בפרשת תצוה

בפרשת כי תשא כתוב שלאחר חטא העגל אמר משה להקב"ה: 'וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ' (שמות לב, לב). מסביר הרמב"ן שמשה ביקש מהקב"ה שברחמיו ישא לחטא וימחל לעם ישראל. פנה משה אל הקב"ה ואמר: 'וְאִם אַיִן', אם אינך מוחל, אזי 'מְחֵנִי נָא' במקומם, שאקבל אני את ענשם.

על דברים קשים מעין אלו של משה רבינו, אמרו חז"ל (מכות יא ע"א): 'קללת חכם, אפילו על תנאי היא באה', כלומר לאמירה קשה של חכם יש השפעה. ואכן לאמירתו זו של משה רבינו היתה השלכה מרחיקת לכת, שבאופן יוצא דופן, זו הפרשה היחידה בתורה, מאז לידתו ששמו אינו מוזכר בה. הרא"ש הוסיף שהקללה עשתה רושם, ולמרות זאת נהג הקב"ה עם משה לפנים משורת הדין, ולא מחה את שמו מכל הספר, כפי שאמר, אלא רק מפרשת תצוה.

 כוחה של מילה

למילים היוצאות מהפה יש משמעות, הן יכולות ליצור מציאות. ועל כן מלמדים אותנו חז"ל להיזהר בדיבור, שלא להוציא מפינו אמירה שלילית, שמא היא תתגשם. הם קבעו בהחלטיות: "לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן" (ברכות יט ע"א).

בדומה לכך מצינו בסוף פרשת ויצא, שכשרדף לבן אחרי יעקב בחפשו את התרפים, אמר יעקב ללבן: "עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה נֶגֶד אַחֵינוּ הַכֶּר לְךָ מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ וְלֹא יָדַע יַעֲקֹב כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם" (בראשית לא, לב). חז"ל בפסיקתא זוטרתא מבארים את דברי יעקב, ואומרים: "'ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם' – לשם שמים, שלא יהא אביה עובדם. אף על פי כן פגעה בה קללת הצדיק. היינו דאמרי רבנן: קללת חכם אפילו על חינם היא באה. 'לא יחיה' – וכתיב 'ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה' (בראשית לה, יט), וכתיב 'ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל' (בראשית מח, ז) 'עלי' הגרמת קללה". יש להימנע מדיבור שלילי, מחשש שבדיבורו יקטרג אדם על עצמו או על אחרים.

השפעת אמירה שלילית של חכם

בדומה להשפעתה של האמירה השלילית של משה מצינו בתלמוד מעשה דומה. חז"ל במסכת כתובות (דף סב ע"ב) מספרים על רבי יהודה בריה דרבי חייא, שהיה חתנו של רבי ינאי, שישב ולמד כל השבוע, והיה שב לביתו בכל ערב שבת. באחד מימי שישי הוא המשיך ללמוד והתעכב בבית המדרש ולא שב לביתו בזמן הקבוע. משראה חותנו רבי ינאי שהוא לא מגיע בזמן, הבין שכנראה אירע לו אסון והורה לבני הבית להתחיל להתאבל עליו. מאחר שיצאה הוראה זו מרבי ינאי, היה זה כגזירה, שהשפיעה עליו, והוא נפטר. ברור שרבי ינאי לא רצה במות חתנו, אבל לדיבור, בודאי של אדם קדוש, יש כוח שעלול לשנות מציאות.

אנו נמצאים בימים לא פשוטים, שבהם מתבררת האמיתיות של עם ישראל אל מול כל השקרים הסובבים אותנו. עלינו לנקוט בכל צעד אפשר, שיש בכוחו לסייע לעמוד במלחמה זו ולנצח בה. אחד הכוחות המשמעותיים העומדים לרשותנו הוא כוח הדיבור. נשתמש בכוח זה, בצרוף בקשה שתפילתנו תתקבלנה.

לתגובות – office@shaalti.co.il

הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, 'כי ישאלך' – על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר.

רוצה רעיונות יפים על פרשת תצווה, שיעשירו את שולחן השבת? מוזמן להיכנס לקישור

https://shaalti.co.il/?p=12463

לקריאה והורדת גליון תורתך שאלתי לפרשת תצווה, בקישור https://did.li/j0Aaa

לקבלת רעיון יומי לפרשת השבוע, שיעשיר את שולחן שבת, ניתן בקישור

https://chat.whatsapp.com/EUVR197VITp8LQMjx429Uc

ניתן לקבל גם במייל, לאחר שליחת המילים 'רעיון', למייל office@shaalti.co.il

הפוסט ברית כרותה לשפתים – לפרשת תצווה תשפ"ד הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

רבי חיים פלטיאל: בפרשת כי תשא אמר משה להקב"ה 'וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ'. חז"ל אמרו: 'קללת חכם, אפילו על תנאי היא באה'. הרא"ש הוסיף שהקללה עשתה רושם, ולמרות זאת נהג הקב"ה עם משה לפנים משורת הדין, ומחה את שמו לא מכל הספר, כפי שאמר, אלא רק מפרשת תצוה, שנכתבה לפני פרשת כי תשא.

בעל הטורים: פרשה זו מדברת בענייני הכהונה, שהיתה אמורה הכהונה הגדולה להתחיל ממשה, אולם ניטלה ממנו וניתנה לאהרן, מאחר שמשה סירב בסנה ללכת בשליחות הקב"ה.

וְאַתָּה הַקְרֵב… וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ… נָדָב וַאֲבִיהוּא… (כח, א)

לאחר שנכתב 'וְאֶת בָּנָיו', מדוע הוצרך לפרט את שמותיהם 'נָדָב וַאֲבִיהוּא…'?

אבן עזרא: יתכן שהיו לאהרון בנים נוספים, פרט לארבעה אלו.

רמב"ן: שלא נסבור שמשיחת אהרון פוטרת את משיחתם לכהונה. התורה פירטה את שמותיהם, ללמדנו שהיה על משה למשוח גם את ארבעת בני אהרון לכהונה.

רבי חיים פלטיאל: ללמדנו שדווקא הם התכהנו, ולא בניו של משה.

אברבנאל: ללמדנו, שנבחרו גם משום שלמותם, ולא רק מפאת היותם בני אהרון.

וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ… (כח, ד)

מדוע לא נכתבו כאן המכנסים בכלל בגדי הכהן הגדול?

אבן עזרא: "ואין צורך להזכירם עתה, ולא בשעת מעשה, כי מנהג כל אדם ללבוש מכנסים".

חזקוני: "והכא לא כתיב 'מכנסי בד', לפי שלא למקום כבוד הם נעשים".

מושב זקנים: משום שאין חכמה מיוחדת בעשייתם.

כלי יקר: "לא הזכיר ציץ ומכנסים, לפי שאינן בכלל לבוש, כי אינן בגדים".

הנצי"ב מוולוז'ין: משום שהמכנסים נועדו רק לכסות את בשר הערוה.

וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט מַעֲשֵׂה חשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד תַּעֲשֶׂנּוּ (כח, טו)

מדוע החושן מכונה 'חֹשֶׁן מִשְׁפָּט'?

זבחים פח ע"ב: "חושן מכפר על הדינין, שנאמר: 'וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט'".

רש"י: "שמכפר על קלקול הדין. דבר אחר 'מִשְׁפָּט', שמברר דבריו והבטחתו אמת, [הוכחה], שהמשפט משמש שלש לשונות: דברי טענות הבעלי דינים וגמר הדין ועונש הדין, (אם עונש מיתה, אם עונש מכות, אם עונש ממון). וזה משמש לשון בירור דברים, שמפרש ומברר דבריו".

רשב"ם: "לפי שנתנו בחושן האורים והתומים שמגידין משפט ישראל וצורכיהם, כדכתיב 'וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים', לכן קרוי 'חֹשֶׁן מִשְׁפָּט'".

וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ… לֹא יִקָּרֵעַ (כח, לב)

מה ביאור האזהרה 'לֹא יִקָּרֵעַ'?

רש"י: התורה הזהירה שלא יקרע המעיל. הקורעו עובר בלאו, שכן זה ממנין הלאוין בתורה.

רשב"ם: התורה הורתה שבאופן עשייתו לא יארוג בגד ולאחר מכן יפתח את צוארו כלפי מטה, אלא שבעת האריגה יעשו את פתח צואר.

ספורנו: התורה הורתה שכשעושה את הבגד, יסדר שהצואר לא ייפתח לארכו, אלא יהיה עגול.

אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם… לְקַח פַּר אֶחָד… (כט, א)

מרכושו של מי היו הקרבנות?

ירושלמי יומא פ"א ה"א: "אמר רבי אידי: נתנדבו ציבור ומסרום להם מילואים".

חזקוני: מרכושו וממונו של אהרן ובניו.

וְלָקַחְתָּ אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ (כט, ז)

האם יצקו שמן רק על ראש אהרון, או גם על ראש בניו?

אבן עזרא: רק על ראש אהרון, משום שרק הוא כהן משיח, כפי שכתוב 'כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן'.

אור החיים: גם בניו נמשחו, שהרי התורה השוותה וכללה אותם יחד, כפי שכתוב 'וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם… וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם'. ובהמשך כותבת התורה 'וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם כַּאֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ אֶת אֲבִיהֶם'.

הנצי"ב מוולוז'ין: בבני אהרון נכתבה משיחה רק ביום השמיני למילואים. מכאן שלדורות נמשחו הכהנים הגדולים במשך כל שבעה.    

וְסָמַךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּר (כט, י)

מדוע כתוב 'וְסָמַךְ' בלשון יחיד?

אבן עזרא: בפסוק זה כתוב 'וְסָמַךְ' בלשון יחיד, משום שאהרן סמך תחילה ולאחר מכן בניו סמכו, מה שאין כן בסמיכה על האיל, שסמכו יחדיו, לא זה לפני זה ומשום כך כתוב שם 'וְסָמְכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל'.

כִּי אֵיל מִלֻּאִים הוּא (כט, כב)

מה ביאור המילה 'מִלֻּאִים'?

רש"י: "שלמים, לשון שלמות, שמושלם בכל. מגיד הכתוב שהמילואים שלמים, שמשימים שלום למזבח ולעובד העבודה ולבעלים, לכך אני מצריכו החזה להיות לו לעובד העבודה למנה, וזהו משה ששימש במילואים, והשאר אכלו אהרן ובניו שהם בעלים".

חזקוני: "על שם שמילאו בו ידיהם". משום שידיהם היו מלאות בעבודה.

שִׁבְעַת יָמִים יִלְבָּשָׁם הַכֹּהֵן (כט, ל)

מה החידוש במילים אלו, הרי הכהן הגדול לובש אותם בכל עת שעובד?

מדרש אגדה: "זה ציווי לדורות שהיו מפרישין כהן גדול שבעת ימים קודם יום הכיפורים, ומחנכין אותו בעבודה".

רש"י: ללמדנו שילבש אותם במשך שבעת ימי המילואים, שיהיו רצופים.

וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי (כט, מג)  

באיזה אופן יתקדש?

מדרש אגדה: "זה מעשה נדב ואביהו, שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה יותר מכל אדם".

רשב"ם: "שאהיה נראה לישראל כשיוקם המשכן ותבא אש של מעלה ותאכל את הקרבנות".

אבן עזרא: "האהל יהיה נקדש בכבודי שיהיה בתוכו, על כן אקדש האהל והמזבח ואהרן ובניו הכהנים. והטעם: כי כבודי יקדשם".

רבינו בחיי: "שתשרה שכינה בו".

הפוסט גליון תורתך שאלתי לפרשת תצווה תשפ"ד הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

חז"ל אמרו שהמעיל נועד לכפר על חטא לשון הרע (זבחים פח ע"ב).

בעניין התכלת לימדונו חז"ל (חולין פט ע"א) "תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לאבן ספיר ואבן ספיר דומה לכיסא הכבוד".

ה'כלי יקר' מבאר את ההקשר: כתוב "אשר שמתי חול גבול לים חוק עולם ולא יעברנהו" (ירמיה ה, כב), כשם שהחול הוא הגבול שאותו לא עוברים הגלים בשום אופן וכך נשאר הים במקום שהוקצה לו ולא שוטף את היבשה, כך לשונו של האדם הוגבלה בשתי חומות (ערכין טו:), חומה אחת של עצם (שיניים) וחומה אחת של בשר (שפתיים), זאת על מנת שלשונו לא תעבור את הגבולות שהושמו לה ולא תשתלח בדיבורים אסורים החוצה.

על כך אמרו חז"ל: "תכלת דומה לים", המעיל שעשוי 'כליל תכלת', שמכפר על חטא הלשון, שמזכיר ליהודי ש"תכלת דומה לים", כפי שהוגבל הים, כך הוגבלה הלשון.

אין לך תיקון טוב יותר כ'תשובת המשקל' ללשון הרע, מאשר תזכורת כזו המהווה מניעת לשון הרע מעיקרה.

הפוסט מהותו ותפקידו של מעיל התכלת  הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מהם המגבעות ומדוע נקראו כך?

רש"י: מגבעות זו מצנפת של כהן הדיוט. של כהן גדול נקרא 'מצנפת' וקטנה מהמגבעות, כדי שיוכל להניח מקום פנוי לתפילין בין הציץ למצנפת.

אבן עזרא: "גם הגבעות נקראו כן, בעבור רומם וגבהותם".

חזקוני: "היא מגבעת היא מצנפת, אך של כהן הדיוט קרוי 'מגבעה' ושל כהן גדול קרויה 'מצנפת', וקטנה היא מן המגבעה, כדי להניח מקום פנוי לתפילין בין הציץ למצנפת".

הדר זקנים: "המצנפת היתה קטנה יותר לפי שהיתה לכהן גדול. והוצרך לעשותה קטנה מפני הציץ שלא היה ממש על מצחו כי אם קצת על השערות ובין הציץ ומצנפת מונחין תפילין, כמו ששנינו שערו היה נראה בין ציץ ולמצנפת, ששם היה מניח תפילין ולכך הוצרך לעשותה קטנה לכהן גדול. אבל לכהן הדיוט לא היה לו ציץ והיתה מגבעתו גדולה ביותר".

רש"ר הירש: "כיסוי הראש של כהן גדול היה מצנפת, שנכרכה סביב הראש. ואילו המגבעות של כהני הדיוט 'צונפין בה ככובע', המתחדד כלפי מעלה".

הפוסט המגבעות שחבשו הכהנים הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע האורים ותומים נקראו כך?

יומא עג ע"ב: "למה נקרא שמן אורים ותומים? אורים שמאירין את דבריהן, תומים שמשלימין את דבריהן".

בכור שור: "ונראה לי ש'אורים' לשון מדינות, כמו: 'מֵאוּר כַּשְׂדִּים'. 'תומים': גבולים, מקום שהגבולים כלים ותמים שם, שהיה כתוב שם תחום פלוני לפלוני, וגבוליו ומיצריו כתובין ונתונין בתוך החושן, וכן לכל שבט ושבט הכתוב באבן, תחומו וגבולו נתון כנגדו.

וזהו 'מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל': שלא יוכל זה לערער על גבול זה כלום. וכשהיו בימי יהושע מטילין גורלות, היה נופל הגורל כמו שכתוב בחושן, וגם הכהן היה מכוון ברוח הקדש כן, ולא היה מערער ומתרעם כל אחד על חלקו, כי היה יודע כי מן המקום הוא לו".

רמב"ן: "והענין, כי היו שמות קדושים, מכוחם יאירו האותיות מאבני החשן אל עיני הכהן השואל במשפטם. והמשל, כי כאשר שאלו 'מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם', היה הכהן מכוין בשמות שהם האורים, והאירו לעיניו אותיות יהודה י' מלוי, ע' משמעון, ל' מלוי, ה' מאברהם… אבל היו שם שמות הקדש אחרים נקראים 'תומים', מכוחם יהיה לב הכהן תמים בידיעת ענין האותיות שהאירו לעיניו. כי כאשר כיון בשמות האורים והאירו, חוזר מיד ומכוון בשמות התומים.

הפוסט מקור שמותיהם של האורים והתומים הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

איך היו מסודרים שמות בני ישראל בשתי האבנים?

סוטה לו ע"א: "אמר רב כהנא: כדרך שחלוקין כאן (=שעמדו על הר גריזים ועל הרב עיבל), כך חלוקין באבני אפוד. 2 אבנים טובות היו לו לכהן גדול על כתפיו, אחת מכאן ואחת מכאן, ושמות 12 שבטים כתוב עליהם, 6 על אבן זו ו-6 על אבן זו, שנאמר: 'שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹתָם עַל הָאֶבֶן…'. 'שניה כתולדותם' ולא ראשונה כתולדותם, מפני שיהודה מוקדם. ו-50 אותיות היו, 25 על אבן זו ו-25 על אבן זו. ר' חנינא בן גמליאל אומר: לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים חלוקין באבני אפוד, אלא כדרך שחלוקין בחומש שני, כיצד? בני לאה כסידרן, בני רחל אחד מכאן ואחד מכאן, ובני שפחות באמצע, ואלא מאי אני מקיים 'כְּתוֹלְדֹתָם'? כשמותן שקרא להן אביהן ולא כשמות שקרא להן משה: 'ראובן' – ולא 'ראובני', 'שמעון' – ולא 'שמעוני', 'דן' – ולא 'הדני', 'גד' – ולא 'הגדי'".

רש"י: על פי הסדר שנולדו: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, דן ונפתלי, על האבן האחת. על האבן השניה: גד, אשר, יששכר, זבולון, יוסף ובנימין.

דעת זקנים מבעלי התוספות: לדעת ר"ת, ביאור המילה 'כְּתוֹלְדֹתָם', לפי סדר לידת האמהות. בני לאה מסודרים תחילה על האבן האחת. על האחרת, מסודרים בני בלהה ואחריהם בני זלפה ולאחר מכן בני רחל.

רמב"ם: "וכך היו כתובין: במקור משורטט רבוע המחולק ל-2 ובכל חלק שמות 6 שבטים, והאבן שכתוב בה 'ראובן' על כתפו הימנית, והאבן שכתוב בה 'שמעון' על כתפו השמאלית, ועושה בכל כתף 2 טבעות, אחת מלמעלה בראש הכתף ואחת מלמטה לכתף למעלה מן החשב, ונותן שתי עבותות זהב בשתי טבעות שלמעלה והם הנקראים שרשרות".

הפוסט סידור שמות בני ישראל על האבנים הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע ציוותה התורה לקחת 'שֶׁמֶן זַיִת זָךְ'?

מדרש רבה (לו, א): "הדא הוא דכתיב 'זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ', וכי לא נקראו ישראל אלא כזית הזה בלבד, והלא בכל מיני אילנות נאים ומשובחים נקראו ישראל? … כשם שהשמן מאיר, כך בית המקדש מאיר לכל העולם, שנאמר 'וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ'. לכן נקראו אבותינו 'זַיִת רַעֲנָן', שהם מאירים לכל באמונתם, לכך אמר הקב"ה למשה 'וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ'".

מדרש אגדה: "ומה זכה שמן זית מכל השמנים? לפי שאין שמן זית יוצא אלא על ידי כתישה, כך אין אדם נוחל חיי העולם הבא אלא מתוך צער, ולא דברי תורה [מתקיימים] אלא מתוך צער, ולפיכך נמשלו ישראל לזית, שנאמר 'זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר', ומה הזית ממתק על ידי כתישה, כך ישראל ממרקין עונותיהם על ידי יסורין".

רבי חיים פלטיאל: כנגד עם ישראל, שנמשלו לזיתים, כפי שכתוב 'בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים'. עם ישראל נמשלו לזית ללמדנו, כשם שזית אינו קולט שום הרכבה ממין אחר, כך קשים גרים לעם ישראל כמו ספחת.

הפוסט מדוע שמן זית זך? הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע פתחה התורה במילים 'וְאַתָּה תְּצַוֶּה'?

פסיקתא זוטרתא: "הפקיד את משה רבינו פקיד עליהם, 'אתה' ולא איש זולתך".

רשב"ם: "למעלה הוא אומר 'דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה', לפי שעה, לצורך המשכן. אבל כאן, שציווי זה לכל הדורות, לתת שמן למאור לכל שנה ושנה, לכך הוא אומר 'וְאַתָּה תְּצַוֶּה', שינה הלשון, לפי שכל לשון צוואה לדורות היא. וכן הוא אומר בתורת כהנים ובסיפרי, כי כל לשון ציווי אינו אלא מיד ולדורות".

אבן עזרא: "טעם 'תְּצַוֶּה', מצוה על הציבור לתת תמיד שמן זית, וכן 'צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי'".

רמב"ן: ברוב ציוויי המשכן כתוב 'וְעָשִׂיתָ', שמשמעותו שאחרים יעשו. בשונה, בפסוק זה הורה הקב"ה בציווי למשה 'וְאַתָּה תְּצַוֶּה', שמובנו – 'וְאַתָּה' בעצמך 'תְּצַוֶּה' אותם 'וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר'.

אור החיים: הקב"ה אמר למשה 'וְאַתָּה תְּצַוֶּה', כלומר מלבד מה שציוויתיך, הוסף אתה לצוותם על זה, מעצמך. ולכן דקדק לומר 'תְּצַוֶּה', ולא תדבר, שיזרזם על כך. אילו היה אומר לו: תדבר, היה נשמע שידבר את דברי ה' בסדר הרגיל, ללא צורך בזירוז.

הפוסט פתיחת הפרשה במילים וְאַתָּה תְּצַוֶּה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

בפרשתנו אנו קוראים על בחירת אהרון לתפקיד החשוב והנכבד – הכהן הגדול. לא היתה זו בחירה "דמוקרטית", העם לא נשאל האם הוא רוצה בו לכהונה בשליחות המרוממת. גם אהרון לא התבקש לחוות דעה האם חפץ במשרה זו. הקב"ה בחר באהרון לאחר שראה בו הדמות הראויה למלא את משימה זו בצורה הטובה ביותר.

מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

הקב"ה אומר למשה רבנו: "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי" (שמות כח, א). לבחירה לא קדמו פריימריז וגם לא משאל עם, אלא החלטה של הקב"ה, כשהתנאי הראשון לבחירה הוא 'מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'.

לא כל צדיק חי בתוך בני ישראל, יש שחיים לעצמם בבדידות ואינם מעורבים בנעשה בציבור. לעומתם, יש צדיקים שחיים 'בתוך בני ישראל' ומעורבים בנעשה ודואגים להם לכל צרותיהם. תנאי בסיסי למינוי אדם למשרה ציבורית, שידאג לציבור, שיהיה לו אכפת מהם. אם הוא חי לעצמו ואינו מתעניין בנעשה בצרכי הכלל, אין הוא יכול לקבל שררה ומינוי להיות ראש בבני ישראל. אהרן חי 'בתוך בני ישראל" ואינו חי בבדידות לעצמו, וניתן היה למנותו על הציבור.

וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ

למינויו של אהרון לתפקיד הנעלה היתה סיבה נוספת. הכהן הגדול הוא האדם הרוחני ביותר בעם ישראל. עליו מוטלת האחריות לשאול באורים ותומים בעת הצורך. הוא היחיד שנכנס למקום הקדוש ביותר – קודש הקדשים ביום הקדוש ביותר, ביום הכיפורים, וביום זה כל העבודות בבית המקדש נעשות רק על ידו. הכהן הגדול, כשליח הציבור, ביקש מחילה לעוונות עם ישראל. תפקידו להיות האמצעי שמחבר ומקשר בין האדם לבוראו.

כשרצה הקב"ה לבחור אדם הראוי למלא תפקיד נכבד שכזה, אך טבעי שבחר באהרון, שהיה בעל לב טוב, עזר לכל אדם ללא שיקול אישי או מחשבה זרה אחרת.

בבואו לציין את דמות המנהיג הראוי לחנך, קבע הלל נשיא ישראל: "הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה" (משנה אבות פ"א מי"ב).

אהרון לא רק אהב את השלום, אלא רדף אחריו בכל הזדמנות ומקום כדי להשיגו וכדי להשכין שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, כפי שמצינו תיאור מפורט על הנהגתו המיוחדת: "וכן שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה. הלך אהרן וישב לו אצל אחד מהם ואמר לו: בני, ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו, אומר: אוי לי, היאך אשא את עיני ואראה את חברי. בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מליבו והולך אהרן ויושב לו אצל האחר, ואמר לו: בני ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו ואומר: אוי לי, היאך אשא את עיני ואראה את חברי בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. וכשנפגשו זה בזה גפפו ונשקו זה לזה. לכך נאמר 'וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל' (במדבר כ, כט)"

לפי זה יובן, מדוע כשהקב"ה פונה למשה בהוראה לבחור את אהרון, אין הוא אומר לו "בחר את אהרון", אלא מורה לו: "הקרב אליך את אהרון" כיוון שרק אדם כאהרון ייצוק לתפקידו תוכן של שלום אמיתי בין אדם לחברו.

הפוסט בחירת אהרון לכהן גדול – לפרשת תצוה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע כתוב 'שמן זית', ואילו בשאר המקומות כתוב רק 'שמן'?

ומדוע כתוב 'שמן זית' (ביחיד) ולא שמן זיתים?

פנים יפות: לבני ישראל לא היו זיתים משלהם, הם הביאו ממצרים או שקנו מעכו"ם בדרך. שמן שבא מזיתים טמאים טמא.

מבואר בחז"ל (פסחים לג:) שהשמן הבא מן הזית נטמא רק כשהאדם סוחט בפעם אחת יותר מכביצה, כלומר שתי זיתים. ונשמע מזה שהסוחט זית אחד בכל פעם אין השמן מקבל את טומאת הזית.

כתוב 'ויקחו אליך שמן זית זך', (ביחיד) כדי להזהיר את בני ישראל שיסחטו בכל פעם זית אחד כדי שהשמן לא יטמא.

וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ (כח, א)

מדוע משה מינה את אהרון לכהן גדול, ולא הקב"ה?

הגרי"ז: מבואר בתוס' שאין מעמידים כהן גדול אלא עפ"י מלך. הרמב״ם כתב שצריך בי״ד של שבעים ואחד כדי למנות כהן גדול.

מינוי אהרן היה תלוי במשה, שהיה לו דין מלך ודין של בי״ד של שבעים ואחד.

וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן (כח, ו)

מדוע בכולם נאמר 'ועשית', ואילו כאן כתוב 'ועשו'?

כלי יקר: חז"ל (ערכין טז ע"א) אמרו שהאפוד בא לכפר על חטא העגל. למשה כידוע לא היה חלק בחטא העגל, ולכן רק כאן הוצרכו בני ישראל לעשותו, משום שעבדו עבודה זרה.

מדוע בפרשת תצוה כלל לא מוזכר שמו של משה?

בעל הטורים: משום שמשה אמר 'מחני נא מספרך', וזו קללת חכם, שאפילו על תנאי מתקיימת.

הגר"א: יום פטירתו ז' באדר חל תמיד בשבוע של פרשת תצוה, ומרמז על סילוקו.

מגילת אסתר

יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן… וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ (ה, ח)  

מדוע אסתר דחתה את אמירתה למחר, למשתה השני?

ילקוט שמעוני (רמז תתרנו): "מה ראתה לומר 'מחר'? אלא שכל זרעה של עמלק למדים ליפול למחר".

אבן עזרא: אסתר לא ראתה כל אות שחידש הקב"ה בעקבות התענית של עם ישראל, לעומת המהפך שהיה במעמדו של מרדכי, ביום השני.

חוט של חסד: ראתה ברוח הקודש שבתוך "מעת – לעת" יתחיל המן ליפול, כפי שאמרה לו אשתו 'אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים… נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו'.

יַעֲשׂוּ עֵץ גָּבֹהַּ… וְיִתְלוּ אֶת מָרְדֳּכַי עָלָיו (ה, יד)

מדוע הציעו להרוג את מרדכי בתליה דוקא?

הגר"א: הציעו לו שיבחר במיתה שיוכל לראות את מרדכי תלוי בחצר המלך. זו המיתה היחידה שיכול לראות את המת לאחר ביצוע גזר דינו.

מהריז"ש: להרתיע את היהודים, שיראו גם ממרחק, את סופו של מרדכי, שהיה איש חשוב, להשפיע עליהם, שלא ילכו בדרכו.

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן מַהֵר קַח אֶת הַלְּבוּשׁ… וַעֲשֵׂה כֵן לְמָרְדֳּכַי… (ו, י)

מדוע המלך השפיל אותו והורה לו לעשות בעצמו?

רבי אלישע גאליקו: אחשורוש רצה לגמול עם מרדכי, ובחר בכבוד הגדול ביותר שיכול להעניק לו, באמצעות השר הבכיר ביותר בממלכתו.

אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם (ג, ט)

מדוע המן אמר 'יִכָּתֵב לְאַבְּדָם', ולא אמר במפורש שרוצה להרגם?

מלבי"ם: כדי לשכנע את אחשורוש בקלות, נקט המן בלשון שמשתמעת לכמה מובנים, כשאחד מהם משמעותו שרצונו היה רק לאבד את צורת האומה, כלומר לבטל את דתם ולהכריחם לשמור דתות של עמים אחרים. אחשורוש כלל לא העלה בדעתו שהמן מתכוון להריגה ואיבוד נפשות.

שער בת רבים: כשהגיע המן למלך, חשש שהוא לא יסכים להצעה שפלה ואכזרית, ולכן ביקש ממנו רק הסכמה עקרונית ופנה אליו בלשון עמומה, בנסתר 'יִכָּתֵב לְאַבְּדָם', ולא פירט מי יחתום, ומי יעשה זאת וכו'. לאחר שהשיג את מבוקשו, כשהסכים המלך לתכניתו והסיר טבעתו, לא הסתיר המן את זהות החותם, "בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ, נִכְתָּב וְנֶחְתָּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ".

וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ… בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי… (ח, ט)

מדוע המתינו עד סיון, הרי המן נהרג בחודש ניסן?

מנות הלוי: לאחר שנענה לבקשת אסתר ותלה את המן, חש אחשורוש שעשה רבות עבורם, ואיש לא יעז לפגוע בהם. גם אסתר ומרדכי ידעו שיש עוד זמן עד מועד הגזירה, והחליטו להמתין ולא לבקש עוד מהמלך בסמוך לתליית המן, ולכן דחו עד חודש סיון.

וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מַס עַל הָאָרֶץ וְאִיֵּי הַיָּם (י, א)

מדוע חשוב להשמיענו זאת בסוף מגילת אסתר?

מגילה יא ע"א: "ור' חנינא אמר: שהכל נעשו רשין בימיו, שנאמר 'וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מַס', הוא אחשורוש, הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו".

רבי יוסף קרא: משום שבתחילת המגילה כתוב 'וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה', הוצרך הכתוב להשמיענו כאן ששינה את מדיניותו.

שבת זכור

אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים  (כה, יח)

במה חטאו של עמלק גדול יותר משאר האומות שנלחמו בישראל, עד שעליו נאמר (שמות יז, טז) "מלחמה לה' בעמלק מדור דור"?

הגרי"ז: התורה מבארת את הסיבה לכך: משום שעמלק "ולא ירא אלוקים". במה לא היה "ירא אלוקים"?

בניגוד לאומות העולם שנלחמו בעם ישראל, עמלק התנפל על בני ישראל בצורה שונה. כאויב שמחשב ומתכנן, מתי עם ישראל יהיו חלשים, ויוכל לגבור עליהם.

הוא מצא את נקודת התורפה, כשהם 'בדרך' ו'הנחשלים אחריך' חסרי כח. עמלק היה ירא מגבורת ישראל, אך לא מהקב"ה, ועל כך כתוב "ולא ירא אלוקים".

לכן, נענש ב'מידה כנגד מידה': "מלחמה לה' בעמלק מדור דור", הוא לא היה ירא מאלוקים, לכן תהיה מלחמת ה' עמו מדור דור.

הפוסט גליון תורתך שאלתי – פרשת תצוה תשפ"ג הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע הביאו את השמן למשה, וכי אין בעם ישראל מומחים לשמן?

בספר תהילים כתוב (קלג, א-ב) "שיר המעלות לדוד הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן, זקן אהרן שיורד על פי מידותיו". את כפל הלשון של המילה "זקן" מבארים חז"ל במדרש: בעת שנמשח אהרן, ירד השמן על זקנו ומשה חש בכך.
מבאר זאת ר' חיים שמואלביץ: בזכות "שבת אחים", האחדות ששררה ביניהם, הרגיש משה כאילו הזקן נמשח על זקנו שלו. גם שנבחר למנהיג, רצה משה שהשליחות תוטל על אחיו, אהרון. במקביל, גם אהרן שמח על שליחות משה כאילו היה הוא המנהיג, וזאת בזכות "שבת אחים" שלהם.
הקב"ה אמר למשה שגם בלקיחת השמן יראו כולם את האחדות שביניהם. לקיחת השמן, שאמורה להיות לאהרן עבור הדלקת המנורה, תהיה על ידי משה, הוא יאסוף את כל השמן, כאילו לקוחה לצורכו, ועל כן כתובה בלשון "אליך".
אהבת אחים אמיתית, שיש בה אחדות.

הפוסט אהבת אחים אמיתית, שיש בה אחדות – לפרשת תצוה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע התורה כתבה שמשה הצטווה לקרב את אהרן ובניו 'מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'?

לא כל צדיק חי בתוך בני ישראל. ישנם צדיקים שחיים לעצמם בבדידות ואינם מעורבים בנעשה בציבור, ולעומתם ישנם צדיקים שחיים "בתוך בני ישראל" ומעורבים בנעשה ודואגים להם לכל צרתם.
אי אפשר למנות אדם לשררה על הציבור, אלא אם הוא דואג לציבור ואכפת לו מהם, אבל אם הוא חי לעצמו ואינו מתעניין בנעשה בצרכי הכלל, אינו יכול לקבל שררה ומינוי להיות ראש בבני ישראל.
הקב"ה הדגיש למשה רבינו "הקרב אליך את אהרן אחיך מתוך בני ישראל", שהרי אהרן חי "בתוך בני ישראל" ואינו חי בבדידות לעצמו, וניתן היה למנותו על הציבור.

הפוסט מינוי אהרון, מתוך בני ישראל הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

רש"י: "מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה".

בפרשת בהעלותך על הפסוק "בהעלותך את הנרות", מביא רש"י הסבר נוסף: "מעלה היתה לפני המנורה, שעליה עומד הכהן ומיטיב".

מדוע רש"י לא כותב כאן את ההסבר הנוסף, שמבאר בבהעלותך?

"בהעלותך את הנרות" נאמר אל כל הכהנים בכל הדורות, ואילו "ויקחו אליך שמן זית זך" (הציווי בפרשתנו) נאמר רק למשה, שהיה משמש בעבודת המשכן בשבעת ימי המילואים. על משה אמרו חז"ל ש"היתה קומתו עשר אמות" (שבת צב), כלומר – גובהו היה כ – 5 מטר, גבוה הרבה מן המנורה, שהיתה רק שלוש אמות ושמונה עשר טפחים (פחות מ – 2 מטר).
כדי להדליק את הנרות משה לא הוצרך לעלות במדרגות, וממילא לא היה עוד כאן מקום לדרוש: "מעלה היתה לפני המנורה שעליה היה הכהן עומד ומיטיב".

הפוסט הדלקת המנורה ע"י משה רבינו הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

היו שני מזבחות: מזבח אחד, עליו הקריבו קרבנות. על המזבח השני, מזבח הזהב הקטירו רק קטורת. היתה הדגשה מיוחדת שיהיה מצופה בציפוי זהב, שנאמר: "וצפית אותו זהב טהור…".

מדוע היתה הדגשה מיוחדת על ציפוי הזהב של מזבח הזהב?

הקטורת כידוע היתה מעשירה את בעליה. תכלית הכסף הוא לעבודת ה', שהרי ביחס לשאר ענייני העולם הזה נאמר "עושר שמור לבעליו לרעתו" (קהלת ה, יב). כשהכסף מנוצל לדברים רוחניים, נאמר על כך "כי בצל החכמה בצל הכסף" (קהלת ז, יב), ועל זה אמרו חז"ל (פסחים נג:) שהנותן מכספו לתורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה בכבוד, כפי שרבי היה מכבד עשירים.
מזבח הזהב, המזבח של הקטורת, הרומז ל"עשירות" נאמר (ל, ו): "ונתת אותו… לפני הכפורת… אשר אוועד לך שמה" כלומר – תקרב את המזבח אל הקודש קרוב קרוב, כי תכלית העושר – לקדושה צריך.

הפוסט ייחודיות מזבח הזהב הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

חז"ל אמרו שהמעיל נועד לכפר על חטא לשון הרע (זבחים פח ע"ב).
בעניין התכלת לימדונו חז"ל (חולין פט ע"א) "תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לאבן ספיר ואבן ספיר דומה לכיסא הכבוד".

ה'כלי יקר' מבאר את ההקשר: כתוב "אשר שמתי חול גבול לים חוק עולם ולא יעברנהו" (ירמיה ה, כב), כשם שהחול הוא הגבול שאותו לא עוברים הגלים בשום אופן וכך נשאר הים במקום שהוקצה לו ולא שוטף את היבשה, כך לשונו של האדם הוגבלה בשתי חומות (ערכין טו:), חומה אחת של עצם (שיניים) וחומה אחת של בשר (שפתיים), זאת על מנת שלשונו לא תעבור את הגבולות שהושמו לה ולא תשתלח בדיבורים אסורים החוצה.
וזהו שאמרו חז"ל "תכלת דומה לים", המעיל שעשוי "כליל תכלת" מכפר על חטא הלשון בכך שהוא מזכיר ליהודי ש"תכלת דומה לים", כפי שהוגבל הים, כך הוגבלה הלשון.

אין לך תיקון טוב יותר כתשובת המשקל ללשון הרע, מאשר תזכורת כזו המהווה מניעת לשון הרע מעיקרה.

הפוסט מהותו ותפקידו של מעיל התכלת הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.