בגליון 'חויה לשולחן שבת' תמצאו "מפת דרכים" לניהול השיח על פרשת השבוע, בין משתתפי הסעודה בשולחן שבת.

לקריאה והורדת עלון 'חויה בשולחן שבת' בקישור https://did.li/kLNaa

להורדת העלון, בקישור https://did.li/wElx5

ניתן לקבל את העלון באופן קבוע מידי שבוע במייל, לאחר שליחת המילה 'חויה' למייל  office@shaalti.co.il

או לוואטסאפ 052-9453811.

ניתן להצטרף לקבוצת 'חויה בשולחן שבת' [קבוצה שקטה בוואטסאפ] ותקבלו מידי שבוע את העלון החדש, בקישור

https://chat.whatsapp.com/GWevYSNezDiFR5LvAVSlzr

בסופו גם שאלות נושאות פרסים.

מוזמנים להצטרף, ולהמליץ למכריכם בקישור

https://chat.whatsapp.com/GWevYSNezDiFR5LvAVSlzr

או בפניה לוואטסאפ 052-9453811

הפוסט חויה בשולחן שבת לפרשת חיי שרה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מה מוסיפות המילים 'שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה', שחותמות את הפסוק?

• מדרש רבה (נח, א): "מה צורך לומר 'שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה' באחרונה? לומר לך, שחביב חייהם של צדיקים לפני המקום בעולם הזה ולעולם הבא".
• מדרש שכל טוב: "שכך היתה חייה, וכולן עברו בשמחה ובששון".
• רד"ק: לאחר שבתחילה לא ציינה התורה את המילה 'שְׁנֵי', כתבה אותה בסוף 'שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה', ללמדנו ששנותיה נשלמו, כדברי חז"ל "שהקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום".
• רבינו בחיי: המילים 'שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה' מוסבות על חיי העולם הבא, שהרי נכתבה בסמיכות לפרשת העקדה ושפרחה נשמתה. התוספה המילה 'וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה', ללמדנו שחיי העולה"ב אינם נמדדים בזמן או בשנים.
• נחלת יעקב: התורה מלמדת במילים אלו, שכל שנותיה של שרה היו בשלמות, וגם לאחר 127 שנים היתה נקיה מחטאים ושלמה ביופיה.
• מלבי"ם: המילים 'שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה' מבארות שימיה של שרה הושלמו, כפי שהוקצבו לה מראש בלידתה, ולא התקצרו כמו אלו של אברהם.
• רבי זלמן סורוצקין: התורה מעידה על שרה, שכל משך חייה היו אלו חיים של תורה, ושגמלה חסד עם הבריות וסייעה לאברהם להפיץ את האמונה בעולם, בקירוב אנשים לעבודת ה', ולא הלך אפילו יום אחד לבטלה. 'שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה', הידועות לכל לטובה, לא חסר מהן אפילו יום אחד.

הפוסט תוספת המילים 'שני חיי שרה' הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט טעמו וראו לפרשת חיי שרה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

בגליון 'חויה לשולחן שבת' תמצאו "מפת דרכים" לניהול השיח על פרשת השבוע, בין משתתפי הסעודה בשולחן שבת.

להורדת העלון, בקישור https://did.li/wElx5

ניתן לקבל את העלון באופן קבוע מידי שבוע במייל, לאחר שליחת המילה 'חויה' למייל  office@shaalti.co.il

או לוואטסאפ 052-9453811.

ניתן להצטרף לקבוצת 'חויה בשולחן שבת' [קבוצה שקטה בוואטסאפ] ותקבלו מידי שבוע את העלון החדש, בקישור

https://chat.whatsapp.com/GWevYSNezDiFR5LvAVSlzr

בסופו גם שאלות נושאות פרסים.

מוזמנים להצטרף, ולהמליץ למכריכם בקישור

https://chat.whatsapp.com/GWevYSNezDiFR5LvAVSlzr

או בפניה לוואטסאפ 052-9453811

הפוסט חויה לשולחן שבת – לפרשת וירא הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע כפלה התורה את לשונה, 'וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם'?

• פסיקתא זוטרתא (סימן ד): "אין אחד מהם מעכב", התורה רצתה להשמיענו שלא היה אפילו אחד מאנשי העיר שמנע את המעשה הנפשע.
• מדרש שכל טוב (סימן ד): "לא תאמר גרים גרורים, אלא 'אַנְשֵׁי סְדֹם', גדולי העיר נסבו על הבית תחילה, ואחר כך 'מִנַּעַר וְעַד זָקֵן' ו'כָּל הָעָם מִקָּצֶה', ואין אחד מעכב על חברו". לא רק האנשים הפשוטים התקהלו, אלא דוקא חשובי הקהל פתחו בהתקהלות וסחפו איתם את שאר תושבי העיר, מנער ועד זקן.
• רש"י: המילים 'וְאַנְשֵׁי הָעִיר' מלמדות שטרם שכבו המלאכים לישון, שאלו את לוט על טיב 'אַנְשֵׁי הָעִיר', שהיו רעים. תוך כדי שהם מדברים ולוט סקר בפניהם, התרחש האירוע, 'אַנְשֵׁי סְדֹם' 'נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת'.
• רד"ק: במעשיהם החמורים, הראו 'אַנְשֵׁי הָעִיר', שמתנהגים בצורה כה בזויה ושלילית המתאימה ל'אַנְשֵׁי סְדֹם', עליהם נאמר 'וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים'.
• רבינו בחיי: אנשי סדום היו אנשי דור הפלגה שבנו את המגדל, והתכוונו למרוד בהקב"ה, וזו הפעם השניה שהם מתקוממים כנגדו. המילים 'וְאַנְשֵׁי הָעִיר' הם ביאור ותיאור של 'אַנְשֵׁי סְדֹם'.
• מלבי"ם: במילים 'וְאַנְשֵׁי הָעִיר' מתארת התורה את שאירע, ומוסיפה את המילים 'אַנְשֵׁי סְדֹם' להשמיענו שהמניע שלהם להתקהל סביב הבית היה מפני שהם 'אַנְשֵׁי סְדֹם', באו למחות על שעברו על חוקי סדום.

הפוסט כפל הלשון 'וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם' הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע ראה הקב"ה צורך לגלות לאברהם?

• אברבנאל: כדי שיספיק להתפלל עליהם, טרם השמדתם.
• תולדות יצחק: הקב"ה ביאר כמה סיבות: א. 'וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם'. איך יתכן שאהרוג את בניו ללא שיודיע לאב שעושה זאת בדין. ב. 'וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ', איך אהרוג את אנשי סדום שהם אחד מגויי הארצות, שאם אהרוג אותם, אם כן לא נברכו בעבורו. ג. 'כִּי יְדַעְתִּיו', הקב"ה ראה בו אוהבו ודרך האוהבים לגלות סודותיהם. ד. 'לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו… וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט'. אם חלילה יחשוב מישהו שהקב"ה לא עושה משפט, יש הוכחה נגדית לכך מאברהם, שיצוה את בניו לשמור את דרך ה'. ה. אברהם מוכיח את בניו וביתו לעבוד את ה', ומוכיח אותם שאם לא ישמרו יעשה בהם הקב"ה משפט, כמו בסדום. ו. 'לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו', נתינת הארץ לזרעו. סדום היא חלק מא"י.
• אור החיים: לאחר שסיכן עצמו אברהם ונלחם במלכים להציל את לוט בן אחיו עם אנשי סדום ועמורה, ראה הקב"ה לנכון לגלות לו שעומד להפוך את סדום, שבה התגורר אחיינו.
• רש"ר הירש: הקב"ה אמר למלאכים שהיו אצל אברהם, שהוא מלאך ה' ועל כן ראוי שיגלה לו שעתיד להפוך את סדום, שיצליח בשליחות.

הפוסט הצורך לגלות לאברהם את התכניות להפוך את סדום הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

להורדה – https://did.li/s5BIw

וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל (יח, ב)  

באיזה שלב הבין אברהם שהם מלאכים?

רמב"ן: כבר בשלב הראשון הבחין שהם מלאכים, ורץ לקראתם ועל כן השתחוה להם. אם לא היה סבור שהם מלאכים לא היה משתחוה להם.

ר"ן: בתחילה לא ידע שהם מלאכים, ולכן התייחס אליהם כבני אדם שעברו בדרך. רק לאחר שראה אותם 'נִצָּבִים עָלָיו', שהגיעו אליו שלא בדרך הטבע הרגילה, הבין שהם מלאכים שנשלחו על ידי הקב"ה והשחוה אליהם.

יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ (יח, ד)  

מדוע 'תַּחַת הָעֵץ' ולא בתוך האוהל, בביתו?

רמב"ן: כדי שלא יתעכבו בכניסה לתוך האוהל.

אלשיך: אברהם רצה שהמלאכים יחושו בנעימות, ודאג להסיר מהם כל מחשבה או הרגשה שהם כביכול מפריעים לו. הוא הציע להם לשבת תחת העץ, שלא יחשבו שמא יושבים במקומו של מאן דהו, או מפריעים למי מאנשי הבית.

אברבנאל: בביתו של אברהם לא היה מקום לארח את המלאכים משום שהיו בו חולים, לאחר מילתם, ועל כן הוצרך לארחם 'תַּחַת הָעֵץ', מחוץ לביתו.

וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם (יח, ח)  

האם המלאכים לא נזהרו מלאכול בשר וחלב יחד?

מדרש אגדה (סי' ח): "הביא חלב תחילה ואכלו, ואח"כ הביא בשר ואכלו".

חזקוני: משמע שלא הקפידו על הפרדה בין בשר לחלב, "זהו ששנו רבותינו שאמר להם הקב"ה למלאכים: תינוק הנמול בבית ישראל משמרה יותר מכם שאכלתם בשר בחלב".

מלבי"ם: את הבשר עשה אברהם על ידי ספר יצירה, ובשר כזה מותר לאכלו עם חלב.

משך חכמה: בן הבקר היה בן פקועה, ושחיטה התירה אותו, ואין בה משום בשר וחלב.

וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד (יח, כ)  

למי הקב"ה אמר זאת?

רבי יונתן בן עוזיאל: "אֲמַר ה' לְמַלְאֲכֵי שֵׁירוּתָא". למלאכי השרת.

רמב"ן: דברי הקב"ה נאמרו לאברהם, כשהתפלל על אנשי סדום.

מלבי"ם: למלאכים בנוכחות אברהם, שישמע את משפט ה'.

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם (יט, א)  

מדוע לוט ישב בשער סדום?

חזקוני: דירתו של לוט היתה בשער סדום, במקום צנוע ושקט, לא במרכז העיר.

אלשיך: לוט קיבל אותם בעת שישב בשער סדום, מקום המשפט, באופן שרק הוא יכל לראות אותם, כדי לסכל אפשרות שאנשי סדום ימנעו מלוט לארח אותם.

וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט הַפֶּתְחָה וְהַדֶּלֶת סָגַר אַחֲרָיו (יט, ו)  

מי סגר את הדלת?

פסיקתא זוטרתא (סימן ו): "מעצמו סגר הדלת". הדלת נטרקה מאליה.

מדרש שכל טוב (סימן ו): "ורבותינו אמרו: הדלת סגר מעצמו לאחר צאת לוט". לוט סגר אחריו את הדלת, כשיצא.

רד"ק: לוט סגר את הדלת מבחוץ, או מישהו אחר סגר מבפנים.

וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ (יט, טז)  

מדוע החזיקו המלאכים בידו של לוט?

אבן עזרא: את לוט תקף מורך, פחד, לא היה לו כח לברוח. המלאכים החזיקו ותמכו בו, שיוכל לנוס במהרה.

רמב"ן: לוט התמהמה כי רצה לקחת עימו כסף ורכוש. המלאכים החזיקו בו, האיצו בו וזירזו אותו לברוח מהר מסדום, טרם ההפיכה.

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי ה' (יט, כז)  

מדוע אברהם השכים והגיע לשם?

ספורנו: מאחר ולא הצליח לסנגר ולמצוא עליהם נקודות זכות ביום הקודם, חשב לנסות שוב לבקש עליהם רחמים.

וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב (כ, טו)  

מדוע אבימלך הציע לאברהם הצעה כה נדיבה?

פסיקתא זוטרתא (סימן טו): "אבימלך חסיד שבאומות היה, ורצה להיות שכן לצדיק".

רש"י: נתן לו רשות לשבת בארצו. בניגוד לפרעה, לא חשש אבימלך מפני בני עמו, משום שלא היו שטופי זימה כמו המצרים.

הנצי"ב מוולוז'ין: אבימלך רמז לו שרצונו שייצא מגרר, עיר המלוכה לאחת מערי הפרבר בארצו, היכן שיבחר, משום שחשש מפני בני עמו, שמישהו מהם ייכשל, והעדיף שאברהם יישב בקצה הממלכה, הרחק מרוב העם.

וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים (כא, ב)  

על מי מוסבת המילה 'אֹתוֹ'?

אונקלוס: "לִזְמַן דִּי מַלִּיל יָתֵהּ ה'". אונקלוס מתרגם את המילה 'אֹתוֹ' – 'יָתֵהּ', כלומר מוסב על המועד שעליו דיבר הקב"ה.

רד"ק: במובן 'עימו', מוסב על אברהם. כגון 'וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ'.

וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק (כא, ג)  

מתי אברהם קרא שם ליצחק?

אברבנאל: מסמיכות הפסוקים 'וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד… יִצְחָק' ומיד לאחר מכן 'וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים', משמע שקרא לו שם בברית המילה ביום השמיני, ונימק זאת 'כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים'.

מלבי"ם: אברהם קרא לו שם מיד כשנולד, שהרי כך ציוה אותו הקב"ה, תחילה 'וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק', משמע סמוך ללידה, ורק לאחר מכן ציוה אותו למול.

וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי  (כא, ו)  

מדוע הוסיפה זאת שרה?

ספורנו: שרה אמרה שלמרות שיש צער מילה לתינוק, בכל זאת הקב"ה נתן שמחה בליבה, ועל כן 'כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי', שישמחו איתה על הלידה, ולא ידאגו מחמת צער המילה של התינוק הנימול.

אלשיך: שרה חששה שהשם 'יצחק' יזכיר את צחוקה, והקדימה ושללה אמירה זו באמרה, שעשה לה הקב"ה צחוק ושימח אותה.

וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם (כב, ה)  

בן כמה היה יצחק בעת העקידה?

פרקי דרבי אליעזר (פרק לא): "בן שבע ושלשים שנה היה יצחק בלכתו אל הר המוריה".

אבן עזרא: היה קרוב לבן י"ג שנים. לדעתו אם היה בן 37, מדוע אברהם קיבל שכר על ניסיון העקידה ולא יצחק, הרי יצחק היה בוגר? ולכן סבור שהיה קרוב לבן י"ג שנים.

וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ (כב, ו)  

מדוע לא לקח עימו את החמור?

רד"ק: כדי שלא יחשבו הנערים שהם מתרחקים מהם והולכים למקום רחוק.

שפתי כהן: אברהם לא רצה להוליך בהמה טמאה להר המוריה, כמו כן חשש שמא יטיל גללים ויטנף.

הפוסט גליון תורתך שאלתי לפרשת וירא תשפ"ה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

בפרשה הקודמת קראנו שמאחר ולא היו להם ילדים, הציעה שרה לאברהם: "בֹּא נָא אֶל  שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה" (טז, ב). כפועל יוצא מהצעה זו נולד ישמעאל.

והנה בפרשתנו אנו רואים שמערכת היחסים התשנתה לחלוטין. עד כדי שלמורת רוחו של אברהם שרה דורשת ממנו: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ". תגובת אברהם טבעית, כאב שאוהב את בנו: "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ", ולא ממהר למלא את בקשת שרה. רק לאחר שהקב"ה "מתערב" ומכריע לפעול כדברי שרה: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ". ואכן אברהם עושה זאת.

שינוי ביחס שרה להגר

על כך כמה תמיהות: הכל התחיל בעקבות "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק". אם ישמעאל לא נהג כשורה, מדוע לגרש גם את אמו, שהיתה שפחה נאמנה בבית אברהם ושרה? מלשונה של שרה משמע שמערכת היחסים "עלתה על שרטון", עד כדי ששרה אפילו לא נוקטת בשמותיהם, אלא אומרת לאברהם: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ". מדוע בלשון זו, וכי אין להם שמות?

פליאה נוספת, אברהם היה ידוע ביחסו המיוחד לאנשים. בתחילת הפרשה קראנו אודות הכנסת האורחים שכה היתה חשובה לו. ביום השלישי למילתו רץ לחפש אורחים בחום היום. ושיוצאים ממנו, הוא הולך ללוות אותם. לעומת זאת, כשנדרש למלא אחר דרישת רעייתו, הוא משלח את הגר ובנה, ולא מלווה אותם, מדוע?

בן הגר המצרית מצחק

השמחה לרגל לידת יצחק היתה בעיצומה. על הפסוק "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק" (כא, ח), דורשים חז"ל: "רבי יודא ב"ר סימון אמר: גדול עולמים היה שם, רבי יודן בר מספרתא אמר: … גדולי עולם היו שם… אמר רבי יהודה ברבי סימון: משתה גדול משתה גדולים, עוג וכל גדולים עמו היו שם…" (מדרש רבה נג, י).

ובסמוך, בפסוק הבא נכתב: "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק". מה פשר צחוק זה של ישמעאל? חז"ל עומדים על מעשיו החמורים של ישמעאל ודורשים את המילה 'מְצַחֵק': "דרש רבי עקיבא: אין מצחק אלא גילוי עריות…, מלמד שהיתה אמנו שרה רואה אותו לישמעאל מכביש גנות וצד נשי אנשים ומענה אותן. תני רבי ישמעאל אומר: אין הלשון הזה של צחוק אלא עבודת כוכבים…, מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל בונה בימוסיות וצד חגבים ומקריב עליהם. רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: אין הלשון הזה צחוק אלא לשון שפיכות דמים…" (מדרש רבה נג, יא).

האמה הזאת ואת בנה

מה המיוחד בראיית שרה? מדוע נסמך פסוק זה למשתה? מבאר המלבי"ם שבעת המשתה ראתה שרה שישמעאל מצחק ומתלוצץ. ביאור המילים 'אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם', ישמעאל כמו ליצני הדור, לעג על כך שמאבימלך התעברה שרה, והתפאר שרק הוא נולד מאברהם. ברוב חכמתה הבחינה שרה שלצחוק זה הסיתה אותו אמו, שחרה לו מאד שאברהם מעדיף את יצחק על פני ישמעאל.

שרה הכניסה לביתה את הגר כשפחתה ואף המליצה לאברהם, שתלד לו ילדים. אך משנוכחה לראות שהגר התנהגה בחוסר נאמנות בסיסית, גמלה בליבה החלטה שיש לגרשה. ולכן פנתה לאברהם ואמרה לו: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ". בדבריה הדגישה שרה את הבוז והזלזול שלה כלפי הגר ובנה, ולא התייחסה אליהם בשמותיהם, כי אם בכינוים ובתצורה משפילה. בכך נתנה דגש לעובדת היות הגר שפחה, כמו גם היחס לבנה כאל בן האמה, ולא ישמעאל או בנו של אברהם.

וירע הדבר… על אודות בנו

התורה מדגישה את ההבדל שבין גישתה של שרה לישמעאל, שמייחסת אותו רק לאמו "בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית", ומנתקת אותו מייחוסו לאברהם, וכך גם אומרת לו: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה", בעוד אברהם מתייחס אליו כאל בנו – "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ". עם כל הקושי הכרוך בגירוש הגר, היה לו הרבה יותר קשה "עַל אוֹדֹת בְּנוֹ".

עם זאת, בצדקותו הרבה, עשה אברהם כמה פעולות, חלקן נגד רצונו, למלא את הוראת הקב"ה במלואה: החל מהשכמתו קום לשלח את הגר ובנה. הוא לא נתן לה כסף, אלא רק לחם ומים, כמצרכים בסיסיים ביותר. את כל הפעולות עשה אברהם בעצמו, ולא על ידי שליח. אברהם שלח אותה מיד בבוקר, ולא הניח לה לאכול בביתו טרם צאתה לדרך. יתירה מכך, בשונה ממנהגו, אברהם לא ליווה אותם, כפי שעשה עם אורחיו, אפילו הנכרים. הוא גם לא שלח איתה אחד מעבדיו שיסייע לה בדרך. המשותף לכל פעולותיו של אברהם שהראה לשרה שעושה הכל ומגרש את הגר משום שהסיתה את בנה לצחוק וללעוג לשרה.

הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, 'כי ישאלך' – על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר. לתגובות – office@shaalti.co.il

לא מספיקים ללמוד ולהכין את פרשת השבוע?

'חויה בשולחן שבת' – העלון החדש שיסייע לכם בקלות להכין רעיונות לשיח על פרשת השבוע.

ובסופו גם שאלות נושאות פרסים.

בואו להעשיר את השיח התורני סביב שולחן שבת עם כל המשפחה!

מוזמנים להוריד את העלון בקישור https://shaalti.co.il/?p=13991

או בשליחת המילה 'חויה' לוואטסאפ 052-9453811 או למייל office@shaalti.co.il

מעוניינים להיערך לשבת עם רעיונות לפרשת השבוע?

רוצים דברי תורה לפרשת וירא? היכנסו לקישור https://did.li/NZMaa

לקריאה והורדת גליון 'תורתך שאלתי' מס' 161 לפרשת וירא תשפ"ה, בקישור

https://shaalti.co.il/?p=14020

הפוסט יחס גורר יחס – לפרשת וירא הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

בתחילה היה ריב בין הרועים, מדוע אברהם אמר 'אל נא תהי מריבה ביני ובינך', ממה חשש? הרי לא רבו ביניהם?

יש שינוי בלשון הפסוקים, בפסוק הקודם כתוב 'וַיְהִי רִיב' (לשון זכר), ואילו בפסוק זה כתבה התורה: 'אַל נָא תְהִי מְרִיבָה' (לשון נקבה). אלשיך מבאר את השינוי, בפסוק הקודם כתוב 'רִיב' בלשון זכר, שאינו מוליד. לעומת זאת בפסוק זה כתוב 'מְרִיבָה' בלשון נקבה, שמולידה ומתרבה. אברהם ביקש לעצור את הריב, לפני שיוליד מריבות נוספות ויתרבה.

דרכה של מריבה שמתחילה מדברים קטנים, ומתפשטת ומאבדת שליטה. אברהם הציע ללוט להיפרד, כשהמריבה ב"עצימות נמוכה", כשהיא רק בין הרועים, לפני שתתפשט ותגיע גם אליהם.

אברהם חשש שאם המריבה בין הרועים לא תיפסק, היא תביא בסוף לידי מריבה בינו לבין לוט, עד שיהיה 'בֵּינִי וּבֵינֶךָ'. ולכן פנה אליו ואמר שעליהם להתייחס לריב (קטן) כאל מריבה (גדולה) גם ביניהם.

ומוסיף רבי זלמן סורוצקין שמריבה בין קרובי משפחה עלולה להיות קשה יותר, משום שכל אחד מכיר היטב את חולשות רעהו, ואת הסודות האישיים ביותר של הצד השני. אברהם חשש שמא המריבה בין הרועים תתפשט אליהם ותשפיע, מאחר ויש ביניהם קרבה משפחתית.

נאמץ את גישתו של אברהם בריחוק מכל מריבה

הפוסט בריחה ממריבה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

לאחר שעמד בניסיונות הרבים, מה "הזכות הגדולה" שיש באמונתו בהקב"ה? מה החידוש שאברהם האמין בה'?

• רש"י: החידוש שעל הבטחת הקב"ה, שיהיה לו זרע והמשך לא ביקש אות והוכחה, אלא האמין שתתקיים הבטחתו, לעומת הבטחתו על ירושת הארץ, שעליה שאל אות ועליה אמר "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִֽירָשֶׁנָּה".
• אור החיים: "והוא שאמר 'וְהֶאֱמִן בַּה", פירוש הפקיד אצלו הברכה", אמונה בפסוק זה מתפרשת לא כאמונה, אלא כ'הפקדה', כמי שמפקיד את רכושו בידי מי שנאמן עליו.
• רש"ר הירש: במילים 'וְהֶאֱמִן בַּה" לימדה התורה שהוא חי באמונתו מיום שעמד על דעתו, הוא פנה אל הקב"ה והביע את מלוא האמונה שבליבו. באופן שבו האמין אברהם בהקב"ה, ומסר את עצמו בהשגחתו ובהנהגתו הישירה, ללא סייג, כך יאמינו בניו ויהיו תלויים רק בו.
• הנצי"ב מוולוז'ין: אברהם ראה שהקב"ה מתרעם על שהוא מסתפק בהבטחתו, והבין שאין לו עוד ממה לחשוש, שמא יחטא או שיעשה משהו שלא כהוגן, כפי שחשש יעקב (ברכות ד ע"א).
• הכתב והקבלה: המילים "וְהֶאֱמִן בַּה'" אינן מוסבות על הבטחת הקב"ה לאברהם על זרעו, שכן באמונתו על הבטחה זו אין שבח מיוחד לאברהם. מוסב על הבטחת הקב"ה לאברהם על שכרו עולם הבא, באמרו "שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד".

הפוסט החידוש באמונת אברהם בהקב"ה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מה היו טענות שרה כלפי אברהם, הלא היא נתנה לו את שפחתה?

• רבי יונתן בן עוזיאל: שרה פנתה לאברהם וטענה שמאחר ולא ילדה, נתנה לו את שפחתה, והטיחה בו את האשמה על שכבודה מתבזה.
• רש"י: חמס – כתוצאה מהבזיון שזלזלה בה הגר, הקפידה שרה על אברהם ואמרה לו: "חֲמָסִי עָלֶיךָ", עליך אני מטילה את העונש, שכן כשהתפללת להקב"ה ואמרת "מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי", התפללת רק עליך. היה לך להתפלל על שנינו והייתי גם אני נפקדת עמך.
• רד"ק: שרה קבלה באזני אברהם, על שבמעשה שלה התכוונה לטובת אברהם, שנתנה לו את הגר כדי שיהיה לו זרע ממנה, ומשחשה מבוזה בעיניה ציפתה שאברהם יוכיח את הגר על כך.
• ספורנו: להבנת שרה, הגר נחשבה לאשתו של אברהם לכל דבר, ועל כן טענה שהיה עליו לגעור בה ולהוכיח אותה על שנוהגת בזלזול כלפי שרה.
• אור החיים: שרה קבלה באזני אברהם שלמרות שנתנה לו את שפחתה, היא עדיין "בְּחֵיקֶךָ", אינך אדון שלה ולא יכול לשחררה. ואכן השיב לה על כך אברהם באמרו "הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ".
• רש"ר הירש: שרה טענה שגם הגר ידעה שהיא זו שהציעה שהגר תינשא לאברהם, מתוך כוונה שתלד לו בן, ועתה משהחלה הגר להתנשא עליה, לאחר שהרתה, תלתה שרה את האשמה באברהם, שנבע מתגובתו להגר.

הפוסט ביאור טענות שרה כלפי אברהם הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע אברהם נקט בנימוק 'כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ' לשכנע את לוט להימנע מהמריבה?

• רש"י: אברהם לא היה אחיו של לוט, אך השתמש במילה 'אַחִים', כביטוי "מושאל" לקרבתם המשפחתית, שהרי לוט היה אחיין שלו.
• אלשיך: אברהם פנה אל לוט ואמר "כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ", ראוי שישאו קל וחומר מהכנעני והפריזי שאינם אחים (=קרובי משפחה), אלא רק שתי אומות שונות ונפרדות, ואעפ"כ שוררת אחדות ביניהם.
• אור החיים: אברהם תלה חלק נכבד במריבה בין רועי לוט לבין רועי אברהם בנימוק – "כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ". אברהם טען שבעקבות הקרבה המשפחתית, אין רועי לוט חשים במעמד הנכבד של אברהם, שנמצא בדרגה שונה מזו של לוט, הם הרגישו קרבה יתירה, שגרמה למעט זלזול. אילו לא היתה הקרבה המשפחתית, היו נוהגים רועי לוט כבוד רב יותר באברהם, בהיותו מרומם ומכובד.
• הכתב והקבלה: המילים "אֲנָשִׁים אַחִים" מביעות את שני הנימוקים שבהם נקט אברהם כדי להסביר את רצונו למנוע מריבה ביניהם: א. 'אֲנָשִׁים', הסביר שמריבה מצויה בין אנשים פחותים ונבזים, לא בין אנשים חשובי ערך. ב. 'אַחִים', נימק שהמשפחתיות מקרבת את האהבה ומונעת בדרך כלל פירוד ויריבות.

הפוסט מדוע אברהם ניסה לשכנע את לוט בנימוק האחווה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ… (יב, א)  

מדוע אברהם לא זכה להתגלות הקב"ה לפני כן, כפי שזכו אדם, קין, נח ועוד?

כלי יקר: מפני שאברהם היה מחוץ לארץ כנען, והקב"ה אינו נגלה מחוץ לגבולות הארץ, ועל כן נגלה אליו הקב"ה רק בשמיעת קול, ולא במראה. לאחר שנכנס לארץ כנען נגלה אליו לראשונה הקב"ה במראה.

אור החיים: אברהם היה היחיד שהכיר את בוראו בגיל צעיר מאד בעצמו, ועל כן לא הוצרך שהקב"ה יתגלה  אליו באופן מיוחד לפני שדיבר איתו.

וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ (יב, יב)  

מדוע חשב אברהם שהמצרים יעדיפו לעבור על איסור רציחה, כדי לא  לעבור על איסור 'אשת איש'?

ריב"א: הם חששו רק לאיסור 'אשת איש', משום שדור המבול נענש על הזנות, לא על הרציחה.

חזקוני: הואיל והמצרים שטופי זימה. אברהם חשש שהמצרים לא יראו כל מגבלה ב'שפיכות דמים' כדי לממש מטרתם.

דעת זקנים מבעלי התוספות: אברהם חשב, שהם יעדיפו לחטוא פעם אחת בשפיכות דמים בהריגתו, מאשר לחטוא תדיר באיסור אשת איש.

זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי לָמָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא (יב, יח)  

מנין ידע שהיא אכן אשתו ולא אחותו?

חזקוני: על אף שבתחילה שרה אמרה שהיא אחות של אברהם, כשהגיעה אל ביתו, שינתה את דבריה, ואמרה שהיא אשת אברהם. זה ביאור המילים 'עַל דְּבַר' – מחמת דיבורה של שרה.

אברבנאל: פרעה ואנשיו הוכו בנגעים שניכר היה שהגיעו בהשגחה עליונה, והבינו שמגיעים כתוצאה ישירה מלקיחת שרה על ידי פרעה.

אור החיים: בשעת הנגע המלאך המכה הודיע לפרעה שמכה אותו משום ששרה היא אשת אברהם.

עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם… וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא צֹעַר (יד, ב)  

מדוע לא נזכר שמו של 'מֶלֶךְ בֶּלַע'?

רמב"ן: משום שלא התפרסם, בשל מלכותו שהיתה על עיר קטנה.

שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ (יד, ד)  

כמה זמן נמשך המרד? ובאיזו שנה התרחש?

שבת יא ע"א: "ושלותה עשרים ושש, דכתיב 'שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ, וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה…'". הם השתעבדו לכדרלעומר במשך 12 שנים, ולאחר מכן מרדו בו עוד 13 שנים, סך הכל – 25 שנים, ובתום 25 שנות שעבוד נלחמו בו, בשנה ה – 26 נלחמו בו שנית.

סדר עולם (פרק א): 12 שנה עבדו את כדרלעמר ו-13 שנה נוספות מרדו, ובשנת ה-14 בא כדרלעמר.

רס"ג: בתחילת השנה ה – 13 מרדו בו. המרד נמשך שנה אחת בלבד.

וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ סְדֹם וַֽעֲמֹרָה וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ (יד, י)  

איך הם נפלו?

רד"ק: תוך כדי מנוסתם, בחוסר שימת לב מתוך בהלה שאחזה בהם לא נשמרו ונפלו לאחד מהבארות שהיו שם.

מלבי"ם: הם הפילו את עצמם באחד הבורות, כדי להתחבא מפני המלכים שרדפו אחריהם.

וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט… וְהוּא ישֵׁב בִּסְדֹם (יד, יב)  

מתי התיישב לוט בסדום?

רד"ק: לאחר שנפרד מאברהם, כפי שכתוב "וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר וַיֶּֽאֱהַל עַד סְדֹם".

אבן עזרא: באותו יום שנשבה התיישב בסדום.

חזקוני: לוט ישב בשער סדום, ולא בתוכה, משום שאנשיה היו 'רָעִים וְחַטָּאִים'. באותו יום נכנס לעיר משום שפחד מהמלחמה.

וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל (יד, כ)  

מי נתן מעשר, ומדוע?

רש"י: אברהם נתן למלכי צדק, משום שמלכי צדק היה כהן.

חזקוני: מלכי צדק נתן לאברהם מעשר, ולאחר שעברה ממנו הכהונה, נתן אותה לאברהם.

משך חכמה: הקב"ה נתן לאברהם מעשר, ביאור המילה 'מִכֹּל' – מ(כל) שבעים אומות העולם, את שבעת העמים, וסדום ועמורה, שניצלו במלחמה בזכות אברהם, לא נכללו בין שבעת האומות, שניתנו לאברהם כמעשר.

מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי (טו, ב)  

מדוע העלה כעת את בקשתו לילד?

רמב"ן: משראה אברהם שלא התקיימה הבטחת הקב"ה שיוולד לו בן, חשש שמא חטא בשוגג וגרם בכך שלא תתקיים הבטחת הקב"ה, או שמא מלחמת המלכים גרמה לכך.

ספורנו: אברהם ביקש שיהיה לו בן, שימלא את מקומו, גם בהנהגת הממון, משום שאליעזר, עבדו פועל בהנהגת רכושו מיראה, בניגוד לבן שיפעל מאהבה.

קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת (טו, ט)  

מה זו 'עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת'?

רש"י: "שלשה עגלים, רמז לשלשה פרים: פר יום הכפורים, ופר העלם דבר של צבור, ועגלה ערופה".

אבן עזרא: עגלה אחת, בת שלוש שנים.

חזקוני: עגלה משולשת – שמינה ובריאה, כמו ששנינו 'עגלה תלתא'.

אברבנאל: שלושת בעלי החיים שהביא אברהם – עגלה, עז ואיל סימלו את שלושת האבות, ולכן כינתה אותם התורה בכינוי 'מְשֻׁלֶּשֶׁת'.

רבי זלמן סורוצקין: 'שלישי לבטן', העגלה השלישית שנולדת.

כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה (טו, טז)  

מדוע התורה הזכירה רק את 'הָאֱמֹרִי' מכל העמים שישבו בארץ כנען?

חזקוני: הואיל ואברהם ישב באלוני ממרא הָאֱמֹרִי.

אבן עזרא: משום שהוא היה החזק והתקיף שבהם, כפי שחשש בלק, "וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי".

רמב"ן: משום שנלחמו כנגד סיחון מלך האמורי תחילה, בגלל שהגן עליהם, ולאחר שהשמידו אותו, הרגו את כל שאר האומות.

וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל יְלִידֵי בֵיתוֹ… וַיָּמָל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתָם (יז, כג)  

האם אברהם מל אותם לפני שמל עצמו או לאחר מכן?

רד"ק: תחילה מל אברהם את כולם ורק לאחר מכן את עצמו. אילו היה מל את עצמו תחילה, היה חלש ולא היה יכול למולם באותו יום.

אור החיים: אברהם תחילה מל את עצמו ורק לאחר מכן מל את האחרים, שכן חז"ל לומדים מהפסוק "הִמּוֹל יִמּוֹל", שמי שאינו יהודי (ואינו מהול כראוי) לא יכול למול.

וַיָּמָל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתָם (יז, כג)  

האם אברהם מל את כולם בעצמו?

רד"ק: אברהם מל את כולם בעצמו.

רמב"ן: אברהם הביא מוהלים נוספים למול את בני ביתו.

וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם בְּנוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל (טז, טו)  

מהיכן ידע אברהם לקרוא לבנו בשם זה?

רש"י: שרתה עליו רוח הקודש.

רמב"ן: על אף שהמלאך אמר לה, אך בהיותה פילגש חששה לקרוא לבן אדוניה בשם ללא ידיעתו, ולכן גילתה לו את דבר המלאך אליה, והוא קרא לו כך.

רד"ק: הגר קראה לבנה 'ישמעאל', בעקבות דברי המלאך אליה. לאחר מכן, היא סיפרה על כך לאברהם, שגם הוא קרא לו כך.

הפוסט גליון תורתך שאלתי לפרשת לך לך תשפ"ה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע אברהם לא ענה לתוכחת פרעה, כפי שענה לאבימלך (לקמן כ, יא)?

• רמב"ן: אברהם פחד מפרעה, (בניגוד לאבימלך, שממנו לא פחד משום שדיבר אליו בצורה עדינה) לאחר שזה הבין ששרה היא אשת אברהם ולא אחותו, וחשש שמא יהרוג אותו. מהפחד לא ענה לו.
• רבינו בחיי: פרעה הוכיח את אברהם ברצף. כשסיים תוכחתו לא המתין לתשובת אברהם, אלא אמר לו בפסקנות "וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ". לאברהם לא היתה כלל הזדמנות להשיב לפרעה על תוכחתו.
• ר"ן: אברהם ענה לו, אולם התורה לא כתבה את תגובתו. בניגוד לתשובת אברהם לאבימלך שכתובה, משום שכתוצאה מדבריו אבימלך נתן לו מתנות ולשרה כסות עינים, כהוכחה שלא בא עליה.
• אברבנאל: לפרעה היו שתי טענות: א. "לָמָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי", אילו ידעתי ששרה אשתך, לא הייתי לוקח אותה. ב. "לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא", מדוע פרסמת שהיא אחותך, "וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה", אילו ידעתי שהיא 'אשת איש' לא הייתי לוקח אותה. על הטיעון השני של פרעה יכול היה להשיב ולתרץ מדוע אמר ששרה אחותו, אבל על הטיעון הראשון, לא היה לו הסבר משכנע מדוע לא אמר למלך שהיא אשתו.
• אור החיים: על שאלות פרעה התשובה האמיתית שהיה לו לענות, שאכן גם הוא חשוד בעיניו, אולם מסיבות מובנות לא ענה לו זאת.

הפוסט מדוע אברהם לא ענה לתוכחת פרעה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע אברהם לא נשאר בארץ כנען, ולא האמין שהקב"ה ידאג למחסורו?

• רמב"ן: אברהם אכן חטא כשירד מהארץ מפני הרעב ולא בטח בהקב"ה ולא נשאר בארץ כנען.
• ספורנו: אברהם ירד למצרים לזמן קצר, לא להשתקע, ועל כן כתוב שמטרתו היתה – "לָגוּר", לשון זמני.
• מלבי"ם: אברהם, כמפיץ האמונה בעולם, בודאי שהאמין בהקב"ה, אך לא רצה לסמוך על הנס, ולכן ביקש הצלה בדרך "הטבע" וירד למצרים, לגור באופן זמני, מתוך כוונה לחזור לארץ כשיפסק הרעב.
• כתב סופר: אברהם האמין בהקב"ה שיכול לפרנסו בעת הרעב, אבל לא חשב שהוא ראוי לכך, ולכן הלך מהמקום בו היה רעב למקום אחר.
• רבי זלמן סורוצקין: הרעב ששרר בארץ כנען לא היה רעב גמור, שהרי לא כל יושבי הארץ יצאו ממנה והם לא מתו ברעב, אלא שהמזון נמכר ביוקר. אברהם יצא מהארץ הואיל והחזיק ישיבה ומימן אותה מכספו הפרטי, ולא היה לו די כסף להמשיך להחזיקה. תכלית ירידתו למצרים היתה לגייס כסף להחזקת גרי הצדק ולהמשך קיום ישיבתו. מסיבה זו הסכים לקבל מתנות מפרעה, כשלא היה לו ממון להחזקת ישיבתו.

הפוסט אמונתו של אברהם בהקב"ה בעת הרעב הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו (ו, ט)  

מדוע נכפל שמו?

מדרש רבה (ל, ד): "אמר רבי אבא בר כהנא: כל מי שנכפל שמו יש לו בעולם הזה ויש לו בעולם הבא".

דעת זקנים: "נח לעליונים נח לתחתונים, וכל שנכפל שמו בידוע שהוא צדיק כמו 'אַבְרָהָם אַבְרָהָם'

(לקמן כב, יא וכן לקמן כה, יט)".

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ… וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ (ו, יג)  

מדוע נח לא התפלל על בני דורו שישובו בתשובה?

רבינו בחיי: כדי שהעולם יינצל, היה צורך ב-10 צדיקים שבזכותם לא יהיה מבול, (כפי שמצינו שאברהם חדל מלהתפלל על אנשי סדום, כשהבין שאין שם 10 צדיקים). נח ידע שהוא ובני משפחתו מונים לכל היותר 8 (נח, אשתו, שלושת בניו ונשותיהם), ואין 10 צדיקים שבזכותם ניתן למנוע את המבול.

עיון יעקב: נח ידע שאנשי דור המבול חטאו בגזל, חטא שתפילה לא תועיל כדי למחול עליו, הואיל ונדרש להשיב את הגזילה תחילה, טרם התפילה, והם לא עשו כן.

וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל… אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע (ו, יז)  

מדוע התורה כפלה לשונה, 'מתחת לשמים' ו'כל אשר בארץ'?

מהרי"ל דיסקין: כידוע, 'אין ריבוי אחר ריבוי, אלא למעט'. חז"ל אמרו שעוג מלך הבשן ניצל מהמבול (עיין זבחים דף קיג).

המיעוט שהתמעט ע"י שני הריבויים מלמד שהמבול מחה הכל, פרט לעוג מלך הבשן, שהשתייר.

מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת (ו, כ)  

כיצד היה אמור להביא את בעלי החיים לתיבה?

רבינו בחיי: שיעזור להם בכניסתם, ויעשה השתדלות שיחיו.

רד"ק: הם יבואו מעצמם עד סמוך לתיבה, ונח יכניס אותם לתוך התיבה.

אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה (ז, ד)  

מדוע המבול נמשך 'אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה'?

מדרש רבה (לב, ה): "אמר רבי שמעון בן יוחאי: הן עברו על התורה שניתנה לארבעים יום, לפיכך ארבעים יום וארבעים לילה".

מדרש אגדה: "כנגד ארבעים יום של יצירת הולד, שהיו הנשים מזנות תחת בעליהן והיו מקלקלין צורת הולד".

וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד (ח, יב)  

מדוע היונה לא שבה אליו?

רד"ק: משלא שבה אליו היונה, הסיק נח שהיא מצאה מקום להניח את רגליה, והבין שהמבול הסתיים. היונה לא שבה אליו כדי שידע שהמבול בא לקיצו.

הנצי"ב מוולוז'ין: בפעם הקודמת שבה היונה כשעלה זית בפיה, אולם בפעם הזו לא הזדמן לה דבר להביא בפיה, וחששה לשוב אליו כשאין בפיה דבר, ועל כן לא שבה אליו.

צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ (ח, טז)  

מדוע נח לא יצא מהתיבה עד שציוהו הקב"ה?

מדרש רבה (לד, ו): "… אמר: אצא ואהיה פרה ורבה למארה? עד שנשבע לו המקום שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר 'כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ' (ישעיה נד, ט)".

מדרש תנחומא (סימן טו): "… וכיון שיבשה הארץ ונחה התיבה, שנאמר 'וַתָּנַח הַתֵּבָה', אמרו לו בניו: נצא לנו, אמר להם: חס ושלום, ברשותו של הקב"ה נכנסנו וברשותו של הקב"ה נצא, וכיון ששמע הקב"ה כך, מיד נתן להם רשות".

כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל (ט, ג)  

מדוע הותר לאכול בשר רק לאחר המבול?

מדרש אגדה (סימן ג): "ולמה לא הותר לאדם לאכול בשר? כדי שלא יהא חוטא נשכר".

חזקוני: הקב"ה התיר לנח לאכול מבשר בעלי החיים, כהוקרה על שעל ידו באה ההצלה, ששימר אותם בתיבה במשך שנה שלימה.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ וְאֶל בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמֹר (ט, ח)  

האם הקב"ה דיבר עם בניו של נח?

מדרש רבה (לה, א): "ורבי נחמיה אמר: הוסיף על הציווי ונהג בקדושה, לפיכך זכה הוא ובניו לדבור", גם בניו היו נביאים.

אבן עזרא: כל בני נח היו נביאים, כולל חם.

רמב"ן: הקב"ה לא דיבר עם בניו של נח, שהרי בניו לא היו נביאים, בודאי לא חם, אלא הקב"ה דיבר רק עם נח, שהיה נביא, ובאמצעותו הדברים עברו גם לבניו.

רבינו בחיי: רק שם ויפת היו נביאים, רק איתם דיבר הקב"ה, ולא עם חם, שהיה רשע.

וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת (ט, יח)  

מי היה הבכור בבני נח?

רש"י: יפת הבכור, ואחריו שם וחם.

אברבנאל: שם הבכור ואחריו חם ויפת. שהרי בפסוק 'וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת' שם הוזכר תחילה, אחריו חם ורק בסוף יפת, וכך היה גם סדר כניסתם לתיבה.

וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן (ט, כד)  

למי כוונה התורה במילים 'בְּנוֹ הַקָּטָן'?

אבן עזרא: מוסב על כנען, שהיה בנו הקטן של חם. לא יתכן שמוסב על חם, שהרי חם לא היה הבן הקטן של נח, שהרי כתוב 'וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים: אֶת שֵׁם, אֶת חָם וְאֶת יָפֶת'.

רמב"ן: חם, שהוא היה הבן הקטן של נח.

רד"ק: אמנם חם לא היה הבן הקטן של נח, אולם התורה כיוונה במילה "בְּנוֹ הַקָּטָן" לחם, שעשה מעשה פחות ובזוי, שהלך והגיד לאחיו ולא כסה ערותו.

וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת (ו, י)  

ר' שמחה בונים מפשיסחא אמר שבקיום המצוות על כל אדם להקפיד לקיים את "שלושת בני נח": 'את שם' – לעשות את המצווה כולה לשם שמים. 'את חם' – לעשותה בחמימות הלב וברגש. 'ואת יפת' – הידור מצוה לעשותה בצורה  נאה ומכובדת.

וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ (י, ח)  

מה היה המיוחד בגבורת נמרוד?

רמב"ן: בדור הפלגה החל להתארגן מרד בהקב"ה, לאחר שנמרוד היה הראשון בעולם שהעז למרוד בה' ובמלכות שמים לאחר המבול.

חזקוני: לאחר המבול, הוא היה הגיבור הראשון.

אברבנאל: עד תקופתו כולם היו במדרגה זהה, ללא הבדל ביניהם. נמרוד החל בבידול. נמרוד החל לשלוט ולמלוך על בני דורו.

רש"ר הירש: אמנם היו גיבורים לפניו, נמרוד החל במורשת זו והנחיל אותה לכל צאצאיו.

הפוסט גליון תורתך שאלתי לפרשת נח תשפ"ה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

לקט שאלות ותשובות לפרשת נח מתוך ספרי 'תורתך שאלתי'

הפוסט טעמו וראו – לפרשת נח הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר (א, ג)

למי אמר, וכי היו נבראים בעולם?

• אבן עזרא: אינו לשון אמירה, אלא כינוי למעשה שנעשה ללא יגיעה, למעשה בראשית.
• רבינו בחיי: ביאורו בהקשר זה 'וגזר', מלשון גילוי רצון, גזירה של הקב"ה.
• חזקוני: ביאורו בהקשר זה מחשבה, שהרי באותו הזמן לא היו בעלי חיים.

וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב (א, כה)

מדוע ביום השישי נבראו גם בעלי החיים וגם האדם?

• רד"ק: ביום השישי נבראו החיות שנמצאות ביבשה, וכך גם האדם, שנמצא ביבשה .
• מלבי"ם: לבעלי החיים היונקים, שנבראו ביום השישי, יש מידות ותכונות קרובות יותר לאדם משאר בעלי החיים, ועל כן נבראו ביום שבו נברא האדם.

וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ (ב, ג)

מדוע לא נאמר ביום השביעי 'וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר', כפי שנאמר בכל ששת ימי הבריאה?

הטור: משום שצריך להוסיף מחול על הקודש, כדברי חז"ל שמוסיפין מחול על קדש ובה נגמרה מלאכת העולם.

חזקוני: הואיל ולא היה בו ערב, כולו היה אור.

אברבנאל: משום שביום השביעי לא היה מעשה ולא מלאכה מיוחדת, כפי שאירע בשאר הימים. ביום המנוחה לא היה ראוי לזכור את הזמן המיוחד של היממה, 'וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר'.

וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן (ב, ט)

היכן היו ממוקמים 'עֵץ הַחַיִּים' ו'עֵץ הַדַּעַת'?

רד"ק: שני העצים היו סמוכים זה לזה במרכז הגן.

טור: שניהם היו באמצע הגן, עץ החיים היה ממש באמצע ועץ הדעת הקיף אותו בענפיו מסביב.

אברבנאל: עץ החיים היה במרכז הגן, עץ הדעת היה בקצה הגן.

וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר… (ב, טז)

מדוע הוסיפה התורה את המילה 'לֵאמֹר'?

אור החיים: הקב"ה ציוה את אדם, וכמו כן הורה לו להעביר את הציווי גם לאשתו, שיאמר לה שהאכילה מעץ הדעת אסורה.

וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה (ב, כא)

מדוע ברא הקב"ה את האשה מצלע האדם ולא מעפר, כפי שברא את האדם או את בעלי החיים?

ספורנו: כשבא לברוא את האשה החליט לקחת מעט חומר מאדם, משום שרצה לברוא את האשה באופן שדומה לאדם, ולא מעפר שהוא חומר פחות מערכו של האדם.

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה (ג, א)

מיהו הנחש?

פרקי דרבי אליעזר (פרק יג): "הנחש – כל מעשיו שעשה וכל דבריו שדיבר, לא דיבר ולא עשה אלא מדעתו של סמאל".

אבן עזרא: הנחש היה בעל חיים.

רבינו בחיי: יצר הרע מכונה בפסק זה 'נחש'. כדברי חז"ל "אמר ריש לקיש: הוא שטן הוא יצר הרע".

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל (ג, ו)

איך הצליח הנחש לשכנע את האשה להאמין לו שהוא צודק?

חזקוני: הנחש פנה לחוה ואמר לה שיכולה לאכול מפרי העץ, שהרי בלאו הכי נקנסה עליה מיתה, כתוצאה מהנגיעה ואין לה מה להפסיד.

הגר"א: לאחר שאכלה האשה מפרי העץ וראתה שלא מתה, האמינה לדברי הנחש שצדק שלא ימותו אם יאכלו מפרי העץ ועל כן נתנה גם לבעלה שיאכל.

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל… וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ (ג, ו)

מדוע נתנה גם לאדם לאכול מפרי העץ?

רש"י: חוה חששה שמא היא תמות כתוצאה מהאכילה, ובעלה ישאר חי וישא אשה אחרת (מקורו בפרקי דרבי אליעזר, פרק יג).

רבי עובדיה מברטנורא: חוה סברה שאם גם אדם יאכל, הקב"ה ימחל להם על חטאם ולא ימיתם, שכן לא ירצה למחות את המין האנושי מעל פני האדמה.

וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ: כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה… (ג, יד)

מדוע לא שאל הקב"ה את הנחש לפשר מעשהו, כפי שעשה עם אדם וחוה, טרם שגזר את ענשו?

רד"ק: בעוד לאדם ולאשתו היתה טענה, אם כי חלושה, הרי שידע הקב"ה שלנחש אין מענה או טענה כלל, ועל כן קילל אותו מיד, ולא המתין לשאול אותו לפשר מעשהו.

תולדות יצחק: משום שהנחש לא עבר על איסור אכילה מעץ הדעת, כמו אדם וחוה, אלא רק החטיא אותם.

הנצי"ב מוולוז'ין: הקב"ה לא פנה אל הנחש ולא דיבר עימו, אלא רק עם מזלו, שהוא כמו הנחש עצמו.

אֶל הָאִשָּׁה אָמַר… (ג, טז)

כיצד דיבר הקב"ה עם האשה?

תלמוד ירושלמי סוטה פ"ז ה"א: "לא מצינו שדיבר המקום עם אשה, אלא עם שרה בלבד. והא כתיב 'אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ'? אמר רבי יעקב דכפר חנין: על ידי התורגמן".

מדרש רבה (כ, ו): "מעולם לא נזקק הקב"ה להשיח עם אשה, אלא עם אותה הצדקת ואף היא על ידי עילה".

אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ (ג, יז)

כמה זמן תימשך הקללה?

רד"ק: כל זמן  ש(מין) האדם חי על האדמה.

חזקוני: כל ימי חייו של אדם הראשון.

וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה (ד, ב)

מדוע הבל, הצעיר, מוזכר לפני קין?

ספורנו: העיסוק בצאן היתה מלאכה חכמה יותר ממלאכת עבודת האדמה, ומשום הכבוד שיחסה לו התורה הקדימה את הבל לקין, על אף שהיה צעיר יותר.

הרב שטיינמן: משום שקרבנו היה חשוב ורצוי לפני הקב"ה.

וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ (ד, ד)

מה הדגש על הריבוי, 'גַם הוּא'?

כתב סופר: כשם שקין התעורר מעצמו להביא את המנחה, כך גם הבל, התעורר מעצמו להביא.

שפת אמת: המילים 'גַם הוּא' מלמדות, שנוסף לקרבן, הבל הביא גם את עצמיותו, הוא הקריב את ה"אני" שלו. אין פלא שהתוצאה היתה 'וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ'.

מהר"ל: הבל התעורר להביא את קרבנו לאחר שראה את קין נוהג כך, ועל כן כתבה התורה "וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא", גַם – טפל, לקין.

רבי זלמן סורוצקין: הבל חלק כבוד לקין והמתין מלהביא מנחה עד שקין הביא את מנחתו, ורק לאחר קין הביא גם הבל את מנחתו.

 וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת (ד, טו)

מה היה האות, ומדוע נצרך לו?

פסיקתא זוטרתא (סימן טו): "מה אות עשה לו? אלא שגזר עליו לבלתי הכות אותו כל מוצאו".

רמב"ן: הקב"ה שם לו אות קבוע, שיהיה עמו תמיד. כשהיה נוסע ממקום למקום היה לו אות מהקב"ה, שמורה לו את הדרך, כדי שיידע להיזהר ולהישמר, שלא יארע לו אסון שם.  

אבן עזרא: הקב"ה עשה לו אות עד שהאמין בו. התורה לא גילתה את האות ששם לו הקב"ה.

רד"ק: הקב"ה חיזק את ליבו ושם לו אות שלא יפחד מפני מי שימצא אותו ויכנו. הקב"ה שם פחד בלב בני אדם ובעלי החיים, שיחששו להכות אותו.

וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ… וַיְהִי בֹּנֶה עִיר (ד, יז)

מדוע בנה עיר?

אברבנאל: משהבין קין שעבודת האדמה מקוללת, החליט לנטוש אותה ועבר לעסוק במלאכה שמועילה לעולם – בבנין.

הנצי"ב מוולוז'ין: קין הבין שרצון הקב"ה הוא שיעסוק בצרכים קיומיים (כמו הבל), ולא לחיות חיי הפקרות כמו בעלי החיים בעבודת האדמה לבד, ועל כן בנה עיר.

הפוסט גליון תורתך שאלתי לפרשת בראשית תשפ"ה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

"רבי שמעון בן פזי רמי (=שאל), כתיב 'וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים' (=משמע ששניהם שוים בגודלם) וכתיב 'אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן', (=מכאן שאחד מהם גדול והאחר קטן)?" רבי שמעון בן פזי שאל: מתחילת הפסוק משמע ששני המאורות היו שוים בגודלם, ואילו מסוף הפסוק משמע שהיה הבדל ביניהם, שאחד היה גדול והאחר היה קטן. את קושייתו מיישבים חז"ל: "אמרה ירח לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה: לכי ומעטי את עצמך. אמרה לפניו: ריבונו של עולם, הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון, אמעיט את עצמי?  אמר לה לכי: ומשול (=מִשְלִי) ביום ובלילה". 

שואל על כך רבי זלמן סורוצקין, לפי פשוטם של דברים, על פניו נראה שכביכול בשיח זה "ניצחה" הלבנה חלילה את הקב"ה. שהרי הוא ציווה עליה להקטין את עצמה משום שאמרה "דבר הגון", וניסה לפייסה. ומשלא התפייסה, "גמל" לה שהיא משלה גם ביום וגם בלילה. ומה ההסבר בשיח זה, ובתשובה שקיבלה הלבנה?

לפני שנביא את ביאורו, נצטט מדבריו: "וממיעוט השגתנו אין לנו עסק בנסתרות וננסה לקרב את הדברים אל השכל". כשברא הקב"ה את שני המאורות הוא הגדיר את תפקידם: "לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים… לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ", אך לא מנה בין תפקידם את ה"ממשלה". השמש קיבלה את תפקידה באהבה, באימה וביראה, כפי שהגדיר לה הקב"ה, ללא בקשת כבוד או תועלת.

לעומתה, הלבנה הבינה שלמאורות ניתנו "שררות", ולא "עבדות", ולכן טענה: וכי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? הירח רצתה לשלוט באופן יחיד.

הקב"ה מילא את בקשתה ונתן לה ממשלה, ולראשונה מוגדרת הממשלה בתפקידם, כפי שכתוב: "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים". עם זאת ציווה עליה להקטין את עצמה, משום שיש מושל גדול ממנה, וממנו תקבל את האור.

ה"דבר ההגון" שהיא אמרה היה בעוכריה, משום שבדבריה היא גילתה את השקפתה על התפקיד, והביעה את רצונה להיות "מושל יחיד". לכן "מאס" הקב"ה במלכותה, ואינו נותן לבעל יהירות להנהיג ולמשול.

לו היתה באה הלבנה ומבקשת מהקב"ה רשות להקטין את עצמה משום שאין שני מלכים יכולים לשלוט בכתר אחד, היינו דנים אותה לכף זכות, שטעתה לחשוב שמסרו למאורות "ממשלה", ואולי היו מוסרים לה את הממשלה ביום. אולם היא רדפה אחר הכבוד, ובהקטנת הירח "ברח" ממנה הכבוד, ש"רדפה" אחריו.

עם זאת, הקב"ה "לא מקפח שכר כל בריה", גם לא של שיחה נאה, ולכן על טענתה ההגונה ש'אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד', רצה הקב"ה לפייס אותה. משלא התפייסה, נתן לה שתמשול גם ביום וגם בלילה.

על כך אמרו חז"ל: "ללמדך, שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו, וכל המגביה עצמו הקב"ה משפילו. כל המחזר על הגדולה – גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה – גדולה מחזרת אחריו" (עירובין יג ע"ב).

הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, 'כי ישאלך' – על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר. לתגובות – office@shaalti.co.il

מעוניינים להיערך לשבת עם רעיונות לפרשת השבוע?

רוצים דברי תורה לפרשת בראשית? היכנסו לקישור https://did.li/wtjx5

לקריאה והורדת גליון תורתך שאלתי מס' 158 לפרשת בראשית תשפ"ה, בקישור

https://shaalti.co.il/?p=13805

מתחילים להתכונן לפרשת השבוע הקרובה?

קבלו במתנה קובץ שאלות ותשובות מתוך ספרי 'תורתך שאלתי',

שיסייע לכם להיערך לפרשת בראשית.

שלחו את המילה 'בראשית'

לוואטסאפ 052-9453811

או למייל office@shaalti.co.il

לקבלת רעיון יומי לפרשת השבוע, שיעשיר את שולחן שבת, ניתן בקישור

https://chat.whatsapp.com/EUVR197VITp8LQMjx429Uc

הפוסט הרודף אחר הכבוד לעומת הבורח ממנו – לפרשת בראשית הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע דוקא הירח נקרא "הַמָּאוֹר הַקָּטֹן", ולא השמש?

מה עלינו ללמוד מהשיח על תפקידם של השמש והירח?

חז"ל אומרים במסכת חולין ס ע"א: "רבי שמעון בן פזי רמי (=שאל), כתיב 'וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים' (=משמע ששניהם שוים בגודלם) וכתיב 'אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן', (=מכאן שאחד מהם גדול והאחר קטן)?

(חז"ל מיישבים זאת:) אמרה ירח לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה: לכי ומעטי את עצמך. אמרה לפניו: ריבונו של עולם, הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון, אמעיט את עצמי?  אמר לה לכי: ומשול (=מִשְלִי) ביום ובלילה". 

בעל 'תורה תמימה' מסביר שהירח נענש על שקינא בגדולת השמש, שרצתה לעמוד בדרגה גבוהה ממנו.

ומבאר רבי זלמן סורוצקין שהירח רצתה לשלוט באופן יחיד, אך הקב"ה "מאס" במלכותה, משום שאינו נותן לבעל יהירות להנהיג ולמשול. בהקטנת הירח "ברח" ממנה הכבוד, משום ש"רדפה" אחריו.

חשיבות רבה לנוהג בענוה. עליו אומרים חז"ל: "כל המשפיל עצמו, הקב"ה מגביהו, וכל המגביה עצמו הקב"ה משפילו. כל המחזר על הגדולה – גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה – גדולה מחזרת אחריו" (עירובין יג ע"ב).

הפוסט חשיבותה של הענוה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מתוך ספרי – 'תורתך שאלתי'

הפוסט טעמו וראו – לפרשת בראשית הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט גליון תורתך שאלתי לפרשת וירא תשפ"ה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מה ביאור דברי יוסף?

יוסף ניסה בכל מאודו לנחם את אחיו, שחששו שינקום בהם על מכירתו.

הספורנו מבאר שיוסף לא התכוון לומר שהם חשבו עליו רעה במזיד, אלא שפעולתם היתה בשגגה, שחשבו אותו ל'רודף', ואם היה זה אמת, היו צודקים, שהרי צריך למצות את הדין עם 'רודף', אולם הקב"ה הפך להם שגגה זו לטובה, והוציא ממנה את תכלית הטוב.

לעומתו המלבי"ם מבאר שיוסף אמר להם שאי אפשר להעניש אותם על פי הרע שעשו לו, משום שאמנם הם חשבו עליו לרעה, אך הקב"ה חשב לטובה, ואיך יוכל לשלם להם רעה לאחר שאלוקים חשב זאת לטובה, שהרי 'הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי'. ובפרט שתכלית מעשה אלוקים היתה לא לטובתו, אלא רק לטובתם, 'לְמַעַן עֲשׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב', שהרי אי אפשר שיעשה הקב"ה נפלאות כאלה עבור אדם יחיד, אלא רק עבור רבים, ואיך הוא יוכל לעשות הפך רצון ה', ולכן 'אַל תִּירָאוּ…'.

המסר שמורה לנו יוסף, שאדם שמבאים לפייסו, ראוי לקבל את דברי הפיוס ולמחול, ולא להאריך אף כלפי זה שהרע לו.

הפוסט פיוס ומחילה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מה ביאור דברי יוסף?

רש"י: "שמא במקומו אני? (בתמיה), אם הייתי רוצה להרע לכם, כלום אני יכול? והלא אתם כולכם חשבתם עלי רעה והקב"ה חשבה לטובה, והיאך אני לבדי יכול להרע לכם?".

בכור שור: יוסף אמר להם שאין 'עליו דין עליהם', שאינו מקפיד עליהם, משום ש"רעתם" נהפכה לטובה, ונוסף חשש שמא אם ירע להם יאמרו עליו שהביא אותם להרע להם. ולא זו בלבד שלא יעשה עמהם רעה, אלא ייטיב עמהם, לכלכל אותם ואת טפם.

ספורנו: יוסף שאל את אחיו: וכי אני דיין תחת הקב"ה, שאדון אחר גזרותיו ואעניש מי שהיה שליח מאתו לעשות את שליחותו? הרי הייתם שלוחיו, וברור ש'לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי הָאֱלֹהִים'.

אור החיים: יוסף אמר להם: אם אתם חייבים עונש על מעשיכם, הקב"ה שופט, אני לא אקום ולא אטור.

מלבי"ם: יוסף אמר לאחיו, מאחר שראה שדבר זה היה בהשגחת הקב"ה, איך יוכל לערער על דבר שעשה הקב"ה, וכי במקומו חלילה, לעשות הפך מעשהו? בפרט שעיקר ההשגחה היתה כדי שייטיב אתם לכלכלם, ואיך ישנה את רצון הקב"ה או יעשה דברים שעשה בהשגחתו.

הפוסט ביאור דברי יוסף לאחיו הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מה ביאור המילים 'כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל'?

מדרש רבא (צט, יא): "כמיוחד שבשבטים זה יהודה, דבר אחר, 'כְּאַחַד', כיחידו של עולם שאינו צריך סיוע במלחמה, כך שמשון העומד מדן אינו צריך אחרים שיסייעו אותו בלא חרב, אלא בלחי חמור".

פסיקתא זוטרתא: "זה שמשון בן מנוח… ששפט שבטי ישראל כאחד, שהקב"ה נקרא אחד, כשם שהקב"ה אינו מטריח על ישראל יותר מידי, כך שמשון היו שופט את ישראל ולא היה מטריח עליהם".

מדרש שכל טוב: "לפי שהתחיל בו לדבר בבני השפחות, לכך אמר: 'כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל', כלומר כמיוחד שבשבטים כאחד מבני הגבירות".

אלשיך: בדרך העולם שהדיין דן את בני עירו וקהלו בצורה שונה מאשר אנשים אחרים שאינם בני שבטו. יעקב אמר על שמשון, שלא היה מחניף לאנשי שבטו, אלא דן אותם 'כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל', כיתר השבטים.

כלי יקר: על אף שבסדר המסעות דגל יהודה נסע ראשון, לעומת דן שנסע אחרון, היחס אליו כאל יהודה, המיוחד שבשבטי ישראל. שמשון שפט את ישראל בדורו כדוד בדורו. יהודה שנמשל לאריה שעיקר כוחו בזנבו נסע בראשונה. כשהלך יהודה לפני מחנה ישראל ואחוריו כלפי העם, דומה כאילו זנבו פונה למחנה ישראל. לעומתו דן שנמשל לנחש, נסע באחרונה. כוחו בפיו, ולכן נסע באחרונה, כשפיו פונה אל מחנה ישראל שבו ידין עמו.

הפוסט ייחודו של שבט דן הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מה ביאור ברכת יעקב ליהודה?

מדרש אגדה: "כשיעמוד אדם במקום גבוה על שן הסלעים, יראה הבקעה לבנה ביותר, מחלב מן השעירים והצאן והבקר שביהודה".

רד"ק: המילה 'שִׁנַּיִם' מוסבת על שני הסלע, שיהיו לבנים מחלב הרחלים, העיזים והפרות שיזוב מהן מרוב חלב. פסוק זה מדבר בדרך משל על המלך המשיח.

בכור שור: מראה עיניו אדום, יותר מהיין שהוא שותה, ושיניו לבנות יותר מהחלב שהוא אוכל. כלומר, אדם יפה ובעל תואר והגון למלכות, כפי שכתוב על דוד 'אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי'.

ספורנו: יעקב נתן סימנים לביאת המשיח, הסימן החמישי והאחרון יהיה השובע שיגדל בימיו, שלא כמנהגו של עולם, שעיני האנשים יתאדמו מרוב שתיית יין, ושיניהם יתלבנו מרוב שתיית החלב.

הנצי"ב מוולוז'ין: יעקב ביטא את השפע שיהיה ביהודה בביאת המשיח, ואמר שכשם שמשתמש בכביסה ביין חי, מרוב העושר וריבוי היין, כך שותה יין חי, וכתוצאה מכך עיניו חכלילות ושיניו אדומות ואמר 'וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב', שמלבין את שיניו באמצעות שתיית החלב, שיהיה הרבה חלב צאן בחלקו, (כידוע שהביאו לביהמ"ק כבשים מחברון שביהודה).

הפוסט ביאור ברכת יעקב ליהודה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע יוסף הגיב רק לאחר שבירכם? מדוע לא עשה זאת לפני הברכה?

תולדות יצחק: יוסף חשב, שאביו רוצה לתת לשניהם מעלה, לאפרים הצעיר ששם יד ימין על ראשו ולבכור בברכה ולכן שתק. לאחר שראה שאביו לא עשה כך, אלא השווה אותם בברכה, חשב שאביו טעה ולכן אמר זאת. בתגובה אמר יעקב: 'יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי', 2 ידיעות, גם שימת יד ימיני על ראש הצעיר, וגם מה שעשיתי בענין הברכה.

אלשיך: יוסף חשב שכוונת יעקב לברך את אפרים בברכה יתירה. סבר שאולי יעקב ראה שהוא יותר ראוי, ולכן הניח ימינו על ראש אפרים ושתק. אך כשראה שיעקב השווה אותם ואמר 'יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים', אז 'וַיֵּרַע בְּעֵינָיו', חשב שעלה בליבו של יעקב שרצה יוסף להכין יותר את מנשה הבכור, ולקחו בימינו והביאו לשמאל יעקב, ולכן הניח ימינו עליו.

כלי יקר: יוסף חשב שהשמאל חשוב מהימין, שהרי הלב מקור השכל ומונח בצד שמאל. והואיל ומנשה הבכור, לכן יעקב רוצה לברכו בברכות שכליות. יוסף סבר שאת אפרים יברך בברכות גשמיות. לאחר שבירך את שניהם בברכה אחת הבין יוסף שסברתו שונה, וחשב שאולי טעה בין בכור לפשוט, או שלא ידע מי עומד מימין ומי בשמאל, ולכן 'וַיֵּרַע בְּעֵינָיו'.

הפוסט תגובת יוסף רק לאחר ברכת יעקב, ולא לפניה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

דאגת האחים לא היתה דימיון בעלמא, היא היתה מבוססת, שפי שכתבה התורה: "וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ" (נ, טו). מה ראו האחים? מדוע חששו?

מעשי יוסף מעוררים את מחשבתם

מצינו שני מדרשים שונים, המתארים את מקור הפחד. במדרש שכל טוב כתוב: "מה ראו לומר כך? אלא בחזירתן מחברון היו עוברין דרך שכם לדותן, נטה יוסף מעל מרכבתו והציץ בבור שהשליכו בו אחיו ונתאנח, כשראו אחיו את זאת, אמרו: עדיין השטמה בלבו". וביאר חזקוני שיוסף עבר סמוך לבור שאליו השליכו אותו אחיו ובירך שם את ברכת 'שעשה לי נס במקום הזה', בהתאם להוראת חז"ל (ברכות דף נד ע"א). יוסף נהג על פי הדין, וכלל לא עשה זאת כדי לזכור או להזכיר להם את שעוללו לו.

הסבר אחר, כתוב במדרש רבא (ק, ח): "שלא זמנן לסעודה. אמר רבי תנחומא: הוא לא נתכוון אלא לשם שמים. אמר: לשעבר אבא מושיב לי למעלה מיהודה, שהוא מלך ולמעלה מראובן, שהוא בכור, ועכשיו אינו בדין שאשב למעלה מהן. והן לא אמרו כן, אלא 'לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף'". כוונותיו של יוסף היו נכונות. הוא עשה זאת ממניעים חיוביים, אולם האחים פירשו זאת בצורה שלילית.

מה עשו האחים? שלחו שלוחים אל יוסף, ובפיהם אמירה ברורה: "אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר: כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ" (פסוקים טז-יז).

תגובת יוסף

בתגובה לחשד של האחים, "וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו". מדוע יוסף בכה? אומרים חז"ל במדרש רבא (ק, ח): "אמר: כך אחי חושדין אותי", ומבאר הנצי"ב מוולוז'ין: שיוסף התבייש ובכה על שחשדו בו האחים, בדומה לכהן הגדול שבוכה על שחושדים בו, כפי שאומרים חז"ל במסכת (יומא יח ע"ב) "הוא פורש ובוכה", ומבואר בגמרא שהבכי הוא משום החשד.

רואים מהפסוקים, עד כמה חובה עלינו לדון כל אחד לכף זכות, כפי שאומרים חז"ל: "יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות" (מסכת אבות פרק א משנה ו). לשון התנא מורה שזו חובה על כל אחד, ולא המלצה.

רבי לוי יצחק מברדיצ'ב היה ידוע כ"סניגורם של עם ישראל". תמיד מצא להסביר כל מעשה, ואפילו דבר שנראה שלילי על הצד החיובי. מספרים עליו שפעם הלך ברחוב בשעה מוקדמת בבוקר וראה בעל עגלה שמשמן את צירי הגלגלים בגריז ושמנים, וכל זה תוך כדי שמתפלל תפילת שחרית כשהוא מעוטר בטלית ותפילין.

במקום לגעור בבעל העגלה, נשא רבי לוי יצחק מברדיצ'ב עיניו לשמים, פנה לריבונו של עולם ואמר: "ראה נא את עמך ישראל זרע קודש, אפילו כשהם משמנים את העגלה, הם מתפללים אליך…".

הפוסט לדון לכף זכות – לפרשת ויחי הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

האם היו ליוסף בנים נוספים?

רבי זלמן סורוצקין: לא היו לו בנים נוספים, שהרי לא כתוב 'בניך', אלא 'וּמוֹלַדְתְּךָ'. כוונת יעקב במילים אלו היתה שאפרים ומנשה ייחשבו כבתי אבות, כמו בני שאר השבטים.

רבי חיים קניבסקי: היו לו בנים נוספים, והראיה לכך מהפסוק 'וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ' (דברי הימים א' ז, כב). הרי שלאפרים היו עוד אחים.

וַיּוֹצֵא יוֹסֵף אֹתָם מֵעִם בִּרְכָּיו (מח, יב)

מה ביאור מעשהו של יוסף?

רד"ק: לאחר שיעקב נישק להם וחיבק להם לפני שבירכם, הוציא אותם יוסף מעם ברכיו, משום שעמדו לפניו שלא כסדר. יוסף רצה להגישם אליו והוציאם מעם ברכיו, להגישם לפניו כסדר הראוי שיברכם.

רבי חיים פלטיאל: יוסף חשב שיעקב לא רוצה לברכם עוד, ולא רצה להטריחו, ולכן הוציאם ממנו.

אברבנאל: אפרים ומנשה היו על ברכי יעקב, ויוסף חשש שיהיו לו למשא כבד, וכדי שלא יתעייף, הוציאם מעם ברכיו והשתחוו לאפיו ארצה, כאומר לאביו חן חן לך על כל מה שאמרת ועשית לבני.

הפוסט גליון תורתך שאלתי לפרשת ויחי תשפ"ד הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע רק בני יוסף זכו שמעמדם הושווה למעמד השבטים?

בבא בתרא קכג ע"א: "מה ראה יעקב שנטל בכורה מראובן ונתנה ליוסף? … מה ראה שנתנה ליוסף? משל, למה הדבר דומה? לבעל הבית שגדל יתום בתוך ביתו, לימים העשיר אותו יתום ואמר: אהניהו לבעל הבית מנכסי… ראויה היתה בכורה לצאת מרחל, דכתיב: 'אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף', אלא שקדמתה לאה ברחמים, ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל החזירה הקב"ה לה". יעקב רצה להנות את יוסף מנכסיו, בתמורה למאמץ שעשה יוסף, שפרנס וכלכלו במצרים, ולכן העביר את הבכורה מראובן ליוסף.

חזקוני: הואיל ויוסף נולד כבן בכור לרחל, שהיתה ראשית ועיקר מחשבתו, שהתחתן עם בת לבן. סיבה נוספת, לכבודה של רחל, כדי שתהיה יתירה בשבט אחד על כל אחת מנשותיו הפילגשים.

תולדות יצחק: 'וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ', יעקב אמר ליוסף שהוא ראוי לקבל מתנה זו יותר משאר בנים, הואיל ו'בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל', ולא יכולתי לעשות לה כבוד בדרך, וגם לא קברתיה בחברון, אלא 'וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם', ועל כן ראוי לעשות לך כבוד במקומה.

אור החיים: יעקב הסביר ליוסף שמחשיב את בניו מנשה ואפרים ככל השבטים, שכן הם היו אמורים לצאת ממנו, כפי שהבטיח לו הקב"ה (לפני וסמוך לפטירת רחל) 'פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ'. והמשיך ואמר: 'מֵתָה עָלַי רָחֵל', כלומר בגללי, אני הייתי הגורם למיתתה בעקבות דבריו ללבן, שאמר 'עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה', ואילו היתה חיה רחל, הם היו יוצאים ממנו ומשמתה יצאו מיוסף, ונחשב שיצאו מיעקב ומרחל.

הפוסט מעמדם של מנשה ואפרים הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

היכן יוסף שאל אותם שאלה זו?

חזקוני: אמנם לא מצינו שכתוב ששאל, אך מדבריו ניתן ללמוד שכנראה שאל אותם, והתורה לא כתבה זאת, שהרי לא יתכן לומר שאמר דברים שאינם נכונים.

אברבנאל: יהודה לא אמר שהוא שאל, אלא שאל בתמיהה, וכי 'אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח'? הרי אדוני לא שאל אותנו על כך.

וְאָחִיו מֵת וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ (מד, כ)

מדוע אמר יהודה דבר שלא היה ברור לו שאירע?

מדרש שכל טוב: "אפשר אדם כיהודה אומר דבר שאינו ברור לו? אלא כיון שהרחיק נדוד ואיננו, הרי הוא חשוב כמו מת".

רש"י: מפני היראה היה מוציא דבר שקר מפיו.

רבי חיים פלטיאל: יהודה לא שיקר, הוא העריך שיוסף כנראה נהיה עבד, ועבד חשוב כמת.

וְעָזַב אֶת אָבִיו וָמֵת (מד, כב)

מי ימות ומדוע?

רשב"ם: אביו ימות, מצער ודאגה, כשלא יראנו.

רמב"ן: בנימין עלול למות, אם יעזוב את אביו, בגעגועיו אל אביו.

רבינו בחיי: בנימין עלול למות בדרך, מצד שהוא מעונג ורך ולא רגיל ללכת ברגליו מרחקים גדולים.

וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי (מד, לג)

מדוע יהודה הציע זאת ליוסף?

חזקוני: יהודה טען שניכר שיוסף מעליל עליהם, שהרי אדם אינו לוקח לעבד, מי שנחשד בעיניו כגנב.

ספורנו: יהודה ביקש להיות עבד במקומו, כדי שלא יחטא לאביו, כפי שקיבל על עצמו.

מלבי"ם: יהודה דאג להציע ליוסף הצעה שלא יפסיד ממנה, שהוא יישב כעבד במקום בנימין, ומעדיף להיות עבד, מאשר לעלות לאביו ולראות בצרתו.

וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי (מה, א)

מדוע קרא להוציא את כולם?

בכור שור: משום שנשבע שלא יגלה לאיש את דבר מכירתו.

רמב"ן: יוסף לא רצה שהמצרים יידעו שאחיו מכרו אותו, משום שחשש שהמצרים ידירו אותם ממצרים, ואולי אף ידיחו את יוסף מכהונתו, מחוסר אמון בו.

אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי (מה, ג)

מדוע שאל זאת לאחר שכבר שאלם בפגישתם הקודמת, ומאז הם לא היו בארץ כנען?

ריב"א: בתחילה שאל יוסף 'הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם הַעוֹדֶנּוּ חָי', כשכוונתו לשאול אם הוא חי. בשאלתו בפסוק זה, התכוון יוסף לדעת האם הוא בריא.

אברבנאל: יוסף אמר להם 'אֲנִי יוֹסֵף', והמשיך ושאל 'הַעוֹד אָבִי חָי' לא כדי לקבל תשובה, שהרי ידע זאת, לאחר שאמרו לו, אלא כדי להיכנס איתם בדברים.

וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו (מה, יד)

מדוע כתוב צַוְּארֵי' בלשון רבים?

מדרש שכל טוב: "משני צדדי הצואר… והצואר היינו כנגד העורף ויש לו ב' צדדין, אחד מימין, ואחד משמאל".

הנצי"ב מוולוז'ין: שני צדדי הצואר נקראים 'צַוְּארֵי'. יוסף נפל על כתף אחת, ולאחר מכן על הכתף האחרת, מרוב אהבה.

וְאַתָּה צֻוֵּיתָה זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם (מה, יט)

מדוע הוצרך פרעה לצוות את יוסף?

רמב"ן: פרעה הכיר את מוסריותו של יוסף, כמו גם את זהירותו בממון המלך, וידע שהוא לא יוציא מאומה עבור אחיו או אביו, ועל כן אמר לו בציווי 'זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם', כדי שישלח לו עגלות ותבואה ויבקש ממנו שיבוא למצרים.

ספורנו: יוסף ידע שכשאביו יראה את העגלות שנשלחו אליו במיוחד מפרעה, לא יסרב לבוא, וכך הבין גם פרעה, ועל כן ציווה אותו שישלח לו את העגלות.

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ (מה, כד)

מה ביאור דברי יוסף?

מדרש שכל טוב: "אל תביאו אליכם דברי מחלוקת בדרך, שמא ירגזו עליכם עוברי דרך".

רשב"ם: יוסף אמר להם: אל תיראו בדרך מפני ליסטים. רוגז מלשון פחד.

חזקוני: יוסף הרגיע אותם, שלא יפחדו, להביא את מקניכם ורכושכם למצרים, שכן הוא מושל בארץ, וכל אשר להם שלום מאחר שהם אחיו.

וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף (מה, כז)

מדוע יוסף שלח ליעקב את העגלות?

מדרש אגדה: "אמר להם: אם יאמין לכם מוטב, ואם לאו, אמרו לו: בשעה שפירשתי ממנו הייתי מתעסק בעגלה ערופה".

חזקוני: העגלות שימשו ליעקב סימן, שבנו יוסף שלח לו אותן. יעקב העריך שאדם זר לא היה מוציא הוצאה כספית כה גדולה לשלוח כמות נכבדה של עגלות, אם הוא לא בנו.

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ (מז, ח)

מדוע פרעה שאל את יעקב מה גילו?

מדרש שכל טוב: "לפי שהיה איקונין שלו דומה לאברהם זקנו, דומה פרעה בדעתו שהוא אברהם, והיה הדבר תימה בעיניו, איך חיה כל כך שראה זקנותו נאה ביותר, ולכך שאלו 'כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ'".

ספורנו: במצרים לא היה מצוי שיאריך אדם ימים כל כך, ומשראה פרעה את יעקב, שנראה היה שהגיע לגיל מופלג, שאל אותו בן כמה הוא.

כלי יקר: משהוגד לפרעה שכשבא יעקב היה הנילוס עולה לרגליו, שמח פרעה מאד וחשב שכל זמן שיעקב חי, יעלה הנילוס לרגליו לעולם וישקה את פני האדמה. כשנפגשו ראה פרעה את יעקב שהוא דל וכחוש וחשב שודאי הוא מופלג בזקנה ומותו קרוב מאד, ולא הבין במה שמחו המצרים, שהרי במותו הקרוב יחזור הנילוס למקומו ולכן שאל אותו 'כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ'.

הפוסט גליון תורתך שאלתי – ויגש תשפ"ד הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

התנהגות יוסף אינה מובנת

התנהגותו זו של יוסף עוד בפרשת מקץ אינה מובנת. מדוע יוסף הצדיק ציער את אחיו, ולא התגלה להם בזהותו האמיתית מיד כשראה וזיהה אותם. לא ניתן להעלות על הדעת ולחשוד חלילה שרצה לנהוג בהם כך כתגמול על שמכרו אותו למצרים.

תמוהה לא פחות הוראתו בסוף הפרשה הקודמת לממונה על ביתו: "וְאֶת גְּבִיעִי גְּבִיעַ הַכֶּסֶף תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן וְאֵת כֶּסֶף שִׁבְרוֹ" (מד, ב). מדוע הורה יוסף לשים את הגביע שלו דוקא באמתחתו של בנימין, שהיה אחיו היחיד גם מאמו, ובפרט שלא היה שותף למכירתו למצרים. ונוספת עוד תמיהה, מדוע רק לאחר נאומו התקיף של יהודה בתחילת פרשתנו נגלה אליהם יוסף.

שינוי שורשי

יוסף הבין שבמערכת היחסים הטעונה ששררה ביניהם יש לערוך שינוי שורשי. שינוי בדעתו על אחיו, ובעיקר שינוי בדעת אחיו עליו. דעותיהם זה על זה חייבות היו להשתנות בתכלית, כדי שישרור ביניהם יחס לבבי הדוק. טבעי היה שיזכור את קשיחות ליבם של אחיו, כשהתחנן אליהם ולא שמעו, ולא התחשבו אפילו לא בצער אביהם.

יוסף זכר את חלומותיו, כמו גם שעל בסיס חלומות אלה חשדו בו בתאות שלטון, עד שראו את הסכנה הצפויה להם. הם ראו עצמם זכאים גם לבצע פשע, כביכול להגנה עצמית. הוא חשב שאם כך היה יחסם אליו כשעוד התהלך ביניהם בכתונת פסים, הרי שכשיווכחו שהחלומות התגשמו והוא עלה לגדולה, הרי ששנאתם כלפיו עלולה להתגבר.

היה אפוא הכרח שיכירו אותו באופיו האמיתי, ולשם כך היה עליו תחילה להיראות לפניהם במעמדו האמיתי. עד כה ראו בו רק "משביר", אולי שוליה, כפקיד זוטר, עתה ייראה לפניהם כשליט. יבינו שיש ביכולותיו לעשות בהם ככל העולה על רוחו. ולמרות זאת עשה איתם חסד וגמל להם 'טובה תחת רעה', הרי ניתן לקוות שיירפאו מדמיונותיהם המוטעים.

המניע ל"התעמרות" באחים

נוסף על כך, יוסף רצה לשלם לאחיו 'מידה כנגד מידה', על מה שעשו כנגדו, ולא מטעמי נקמה חלילה, אלא משום שהעדיף שיקבלו את ענשם בעולם הזה, ובכך יכפרו על עוונם, מאשר שיקבלו את ענשם בעולם הבא. האחים עשו לו שלוש עוולות, ובהתאם להן פעל ביחס אליהם יוסף: א. הם חשדו בו שהוא מרכל עליהם ומביא את דיבתם רעה אל אביהם. כנגד זה יוסף חשד בהם ואמר להם 'מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם'. ב. כנגד 'וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה', שם יוסף את שמעון במאסר. ג. כנגד מכירתו לעבד, הורה יוסף לקחת את בנימין לעבד, בעלילת הגביע.

עם זאת, ליוסף היה עדיין ספק אחד, האם שנאתם לבניה של רחל בעינה עומדת, או ששינו את גישתם זו. לצורך כך העמידם במבחן, שבו יראה את התנהגותם, האם ועד כמה האחים אוהבים את בנימין. בהטמנת הגביע אצל בנימין, לא התכוון יוסף לצערם, הוא הורה לשים את גביע הכסף שלו עם כספם בשקו של בנימין, כדי לבחון האם יהיו מסוגלים פעם נוספת, והפעם מתוך סיבות מציאותיות בהחלט, לנתק בן מחיק אביו, ואולי אף למאסר עולם. היו אלו סיבות רציניות יותר מאשר סכנה דמיונית הצפויה להם, כביכול, מתאוות השלטון של יוסף. מבחן זה היה נחוץ לנפש יוסף. ורק לכשיעמדו בו יוכל להעביר מליבו את שארית המרירות. כך יידע האם אוהבים את בנימין ויעשו השתדלות להוציאו ממאסרו וימסרו את נפשם עליו. כך יוכל לראות האם האחווה שבה לשרור ביניהם.

יוסף סבר שכשיתוודע אליהם כיוסף, חייבות עיניהם להיפקח, ושני הצדדים יעבירו מליבם את כל זכרונות העבר. רק כך יכול היה לקוות לחזור אל אביו ואחיו כבן וכאח.

ואכן לאחר ששמע יוסף את יהודה אומר "כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי", בצירוף לבקשתו והצעתו "וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו", הבין יוסף שתם הפירוד בין האחים, ומוכנים בני לאה למסור נפשם עבור בניה של רחל. בנקודה זו נוכח יוסף לראות שתמה המחלוקת בקרב בניו של יעקב. והגיע הרגע המרגש, שבו התגלה אל אחיו ואמר בפה מלא: "אֲנִי יוֹסֵף", והוסיף "אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה".

הפוסט אחוות אחים – יחסי יוסף ואחיו הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מה רצה יהודה בדבריו ליוסף, הרי לא חידש מאומה, ורק חזר על דבריו?

מבאר האדמו"ר מגור, ה'שפת אמת', שיהודה לימד כאן יסוד גדול לדורות, למי שנמצא בצרה, ב"הסתר פנים". עליו להעמיק בהכרתו שרצון ה' נמצא בכל מצב, ובפנימיות מוסתר הטוב בכל מה שקורה בכל רגע. כל הצער הוא רק חיצוני.

השם 'יהודה' מלשון 'הודאה', מרמז גם שכל יהודי מודה לה' יתברך על הכל ומכיר בכך שהכל ממנו יתברך. ע"י הודאה על הכל, ניתן להתפלל.

'וַיִּגַּשׁ אֵלָיו', לה' יתברך. 'יְהוּדָה', בבחינת הודאה להקב"ה, על אף שהיה הסתר פנים, והמצב שבו היה, כלל לא היה ברור.

יהודה לא חידש כלום, הוא רק חזר על השתלשלות העניינים, אבל בהכרה גמורה שהכל לטובה ולברכה ולקבל את רצון הקב"ה בשמחה, ואז זכה לאמירה 'אֲנִי יוֹסֵף', ששפכה אור על כל התעלומות והאירה את כל הצדדים האפלים והלא מובנים שהיו עד כה. כל ההסתר התגלה וראו את הטוב.

בצום עשרה בטבת אנו מציינים את תחילת המצור על ירושלים, שבהמשכו נחרב בית המקדש. צעד שאינו מובן, אולם מקובלנו שהוא עוד שלב במהלך ארוך, כמו גם המצב שבו אנו נמצאים מזה חודשיים וחצי. כל שנותר לנו להאמין שאנו בתהליך ולהאמין ולקוות שנגיע במהרה לסיומו.

בברכת שבת שלום ובשורות טובות

הפוסט אמונה תמימה בהקב"ה בכל מצב הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מה חידש פרעה בדברים אלו ליוסף?

מדרש שכל טוב: "לומר בלשון עצה: 'אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ', עליך הדבר לעשות ולעסוק בצרכיהם".

רמב"ן: היו אלו דברי הקדמה ופתיחה לדברים שיאמר בהמשך, כאומר הנה שמעתי שאביך ואחיך באו וארץ מצרים לפניך היא.

אלשיך: כשראה פרעה שיוסף מצניע הגעתם ולא מבקש עבורם מאומה, ורק הם ביקשו רשות לשבת בארץ גושן, אמר על כך: 'אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ' והואיל ואתה אדון הארץ, בידך להחליט היכן להושיבם.

מלבי"ם: בהמשך ובתגובה לדברי אחי יוסף, שאמרו 'לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ… וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן', כלומר בקשה לשבת באופן זמני עד לגמר הרעב, באופן שיש רשות לכל העמים לישיבה זמנית, ללא אישור מיוחד, השיב פרעה 'אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ', הם באו להשתקע, ולא לגור באופן זמני, ולא מחמת חסרון המרעה.

הנצי"ב מוולוז'ין: הקב"ה שם את המילים בפיו של פרעה, שבעקבות דברי יוסף 'אֶעֱלֶה וְאַגִּידָה לְפַרְעֹה וְאֹמְרָה אֵלָיו אַחַי… בָּאוּ אֵלָי', אמר לו פרעה: 'אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ', שאין לו כל מחשבה לסכל ישיבתם במצרים, וכפי שאמר לו בפסוק הבא להושיבם במיטב הארץ.

הפוסט ביאור דברי פרעה אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע חש צורך להגיד לו זאת?

ספורנו: מלאכתם היתה מרעה הצאן, ויוסף רצה שפרעה יתן להם את ארץ גושן. יוסף העדיף לומר לו זאת מעצמו, כדי  שיאמין להם כשיאמרו לו שזאת מלאכתם, ולא יחשוב שאמרו זאת כדי שיתן להם את ארץ גושן.

אלשיך: יוסף העריך שאם יאמר לפרעה 'יישבו נא אחי בארץ גושן', אולי יחשוב שעושה זאת כדי שיהיו רחוקים מבית פרעה, שלא יורגש מה שהוא נותן להם. על כן החליט לעשות זאת בצורה שונה, שיגיד לפרעה 'אַחַי וּבֵית אָבִי אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֵלָי', באופן סתמי, כלומר הם אצלי במצרים, במטרה שפרעה יציע להתיישב בגושן.

מלבי"ם: כפי שביאר מלבי"ם לעיל, להתיישב בארץ בקביעות, היה צורך באישור המלך, בניגוד למגורים זמניים שם, שהיתה רשות לכל עובר אורח, וכן היתה רשות לרועי צאן ונוסעים בעדר לנסוע ממרעה אל מרעה בכל מקום, כפי שמצינו אצל אברהם ויצחק שנסעו ממקום למקום כדרך הגרים והרועים. משרצו אחי יוסף להתיישב במקום אחד, ויוסף רצה לתת להם אחוזה, לכך היה צריך לקבל את רשות פרעה.

הפוסט הצורך של יוסף להגיד לפרעה שאביו ואחיו הגיעו למצרים הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

במה הסביר יוסף את בקשתו שאביו יירד למצרים?

רבינו בחיי: יוסף אמר להם, שיגידו ליעקב, שצפוי רעב עוד 5 שנים, ואם יישאר בכנען, לא יהיו לו מקורות מזון. עוד הוסיף שלא יוכל לכלכל אותו בארץ כנען, מחשש שיחשדו בו אנשי הארץ ששולח תבואה למכור בארץ כנען, כדי להרויח כסף. אולם אם יבואו לארץ גושן, קרוב למצרים, כולם יידעו שאחי יוסף ואביו באו, ותהיה לו רשות לכלכלם.

מלבי"ם: יוסף ביאר 5 סיבות, מדוע על אביו לרדת למצרים: א. 'שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם', ואיני יכול לצאת ממצרים, לכן 'רְדָה אֵלַי'. ב. 'וְיָשַׁבְתָּ', שתשב בה ישיבת קבע. ג. יוסף הרגיע אותו, שלא יישב בין המצרים, אלא רק 'בְאֶרֶץ גּשֶׁן'. ד. 'וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי', כי ארץ כנען רחוקה יותר. ה. 'אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ', בניגוד לארץ ישראל, שבה הצאן רחוק ממנו, במצרים יהיה עם רכושו.

הנצי"ב מוולוז'ין: יוסף אמר להם שיודע שיעקב ירצה שיישבו בניו במנותק מהמצרים, ולכן הקצה את ארץ גושן למגוריהם, וביקש שיגידו לאביו: 'שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם', שיש בכוחו להוציא את כל יושבי ארץ גושן ממקומם, ולהושיב את יעקב ובניו במנותק מהמצרים.

הפוסט ביאור בקשת יוסף שאביו יירד למצרים הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע לא יכל יוסף להתאפק?

מדרש רבה (צג, ט): "היה בהם פיוס ליוסף, ופיוס לאחיו, ופיוס לבנימין. פיוס ליוסף, לומר: ראו היך הוא נותן נפשו על בניה של רחל. פיוס לאחיו, לומר: ראו היאך הוא נותן נפשו על אחיו. פיוס לבנימין, אמר לו: כשם שנתתי נפשי עליך, כך אני נותן נפשי על אחיך".

מדרש שכל טוב: "להתחזק ולעמוד, מכיון שהזכיר צערו של אבא".

רד"ק: הואיל ויהודה הזכיר כמה פעמים את רעת אביו שימצאנו, נכמרו רחמי יוסף עליו ולא יכל להחזיק עצמו מלבכות.

רמב"ן: במעמד נכחו אנשים רבים מבית פרעה ומהמצרים שנכמרו רחמיהם מתחנוני יהודה, והפצירו ביוסף שימחל לבנימין. 'וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק' להתחזק מול בקשותיהם וקרא לעבדיו להוציא את האנשים.

חתם סופר: יוסף רצה שיתכפר להם עוונם. משרצה יהודה למכור את עצמו לעבד, הבין יוסף שבקשתו התממשה, ובעקבות זאת 'וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק', והתגלה להם.

הפוסט מדוע לא יכל יוסף להתאפק ונגלה לאחיו? הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

במה השווה יהודה את יוסף לפרעה באמרו 'כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה'?

מדרש רבה: "ואם שולף אני את חרבי ממך אני מתחיל, ובפרעה אני מסיים".

מדרש אגדה: "מה פרעה גוזר ואינו מקיים, אף אתה גוזר ואינך מקיים, מה פרעה להוט אחר הזכרים, אף אתה להוט אחר הזכרים".

פסיקתא זוטרתא: "כמו פרעה מלך ואתה שני לו, אף אבא מלך בארץ כנען ואני שני לו".

רמב"ן: אמר לו שירא ממנו ומדבר לפניו במורא, כאילו מדבר לפני פרעה.

חזקוני: יהודה אמר לו: שניכם שוים בגדולה, ואני חושש מחרון אפך, שכן אתה ופרעה שליטים על מצרים, ואין סמכות עליונה מעליכם שניתן לערער על החלטתכם, ועל כן אני מבקש שתשים את ליבך לויכוח שלי.

אלשיך: יהודה אמר לו: ברור לי שאתה יודע את לשון הקודש, שהרי 'כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה', ובהתאם לחוק במצרים, שעל המלך לדעת את כל 70 הלשונות, כך גם אתה מבין 70 לשונות. ועל כן אינו צריך מליץ.

רש"ר הירש: יהודה אמר ליוסף: אני מכבד אותך כמו את פרעה, ואם אומר לך דבר שלא ינעם לאזניך, אל יעלה על דעתך שדברי נאמרו מתוך זלזול, שכן מה שאומר לך, הייתי אומר גם לפרעה.

הפוסט ההשוואה שעשה יהודה בין יוסף לפרעה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

לאחר ששאל 'הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן', מדוע הוסיף ושאל 'הַעוֹדֶנּוּ חָי'?

מדרש שכל טוב: "'וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם' – לשלום עצמן, 'וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם' – זה יעקב, 'הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם' – זה יצחק זקינם, 'הַעוֹדֶנּוּ חָי' – מפני שהניחו בחיים כשנפרד מאביו, לפיכך שואל עליו".

אלשיך: יוסף שאל 2 שאלות: תחילה שאל 'הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן'. חיותו האמיתית של יעקב היא רוח קדשו שהיתה בו תמיד, ובעקבות עצבותו על יוסף הסתלקה ממנו. ועל כך שאל יוסף 'הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם', ובמה אדע השלום לו, ביודעי 'הַעוֹדֶנּוּ חָי', האם חיותו בו הוא רוח קדשו. בלבו היה, שמצרתו והעדר שלומו נמנעה רוח קדשו ממנו.

אור החיים: בתחילה יוסף שאל 'הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן', כשאלת 'השלום לו', שרוצה לדעת האם הוא עדיין חי, לאחר מכן שאל לשלומו, 'הַעוֹדֶנּוּ חָי' לברר עליו, כאדם שהזקין ואפסו חלק מכוחותיו באופן טבעי.

הכתב והקבלה: המילה 'חָי' אינה במובן ההיפך מ'מת', אלא היפך מחולי וצער. תחילה שאל לשלומו עם מכריו. לאחר מכן במילים 'הַעוֹדֶנּוּ חָי' התעניין על בריאותו הטובה, בחיי נעימות ושמחה, לאחר שנות צער.

רש"ר הירש: תוך כדי שאלתו לשלום אביו, החל לבו לדאוג והתגבר עליו הפחד, שמא בינתיים מת, ולכן מיהר להוסיף ולשאול 'הַעוֹדֶנּוּ חָי'.

הפוסט שאילת שלום אביו יעקב הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע יוסף עסק בכך בעצמו?

מדרש שכל טוב: "מה תלמוד לומר 'וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט'? והלא כבר נאמר 'רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם'? אלא אותו היום הוסיף על שלטונותו, ידע שאחיו באין לשבור בר, גזר שלש גזירות בעיר: שלא יכנוס לה עבד, ושלא יכנוס אדם בשני חמורים, ושלא יכנוס שום אדם, עד שיכתוב שמו ושם אביו ושם זקנו, והיה מנשה מקבל הפיתקין".

רד"ק: יוסף לא עסק בפועל במכירה, אלא רק היה 'הַמַּשְׁבִּיר', ניהל ואישר את המכירות. הוא הנחה את אנשיו כמה ולמי למכור.

שפתי כהן: להראות את שפלותו וענוותנותו של יוסף, שלמרות ש'הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ', הוא לא נהג בעצמו שררה, אלא 'הוּא הַמַּשְׁבִּיר'. התורה מראה את רחמנותו, אל מול כפיות הטובה של המצרים.

ספורנו: יוסף לא סמך ולא נתן אמון באנשיו, הואיל וההכנסות ממכירת התבואה היו גדולות, ומחשש למעילות העדיף לעסוק באופן אישי בגביית הכספים, כפי שכתוב 'וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף… וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה', ולכן לא נמכרה אף תבואה ללא אישורו וחתימתו.

הפוסט יוסף היה המשביר בעצמו הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע הוסיפה התורה את המילה 'עֲשָׂרָה'?

מדרש רבה (צא, ב): "אמר רבי בנימין: ממשמע שנאמר 'אֲחֵי יוֹסֵף', איני יודע שהם עשרה? אלא תשעה חלוקים לאחוה, ואחד 'לִשְׁבֹּר בָּר'".

רש"י: "והלא כתיב (בפסוק הבא) 'וְאֶת בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף לֹא שָׁלַח'? אלא לענין האחוה היו חלוקין לעשרה, שלא היתה אהבת כולם ושנאת כולם שוה לו, אבל לענין לשבור בר, כולם לב אחד להם".

רבינו בחיי: כדי להדגיש שהם ירדו עשרה, משום שהיה חשוב להם להתפלל עליו במנין.

הנצי"ב מוולוז'ין: במילה 'עֲשָׂרָה' מדגישה התורה, שאחי יוסף ירדו, ללא בנימין. בשלב זה התקיים החלום הראשון של יוסף, שחלם שאלומותיהם ישתחוו לאלומתו. בנימין היה צעיר ולא היה עמהם בצאן, ועל כן גם בהתגשמות החלום הראשון הוא לא נוכח.

רבי זלמן סורוצקין: ללמדנו שהעונש שקיבלו הגיע לכל עשרת אחי יוסף, כולל ראובן, שלא נכח והשתתף במכירתו, משום אחריותו בחלקו שעזב אותו בבור עם הנחשים, בעת שהלך לשמש את אביו, או "לשקו ותעניתו".

הפוסט ירידת עשרת אחי יוסף הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

לאילו חטאים התכוון שר המשקים?

מדרש רבה (פט, ז): "כיון שראה שר המשקים את פרעה שהיתה נפשו מבקשת לצאת היה מחשב בדעתו ואומר: אם ימות פרעה זה ויעמוד מלך אחר, איני יודע אם מעמידני באמונתי אם לאו, 'וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים', אמר לו: שני חטאים יש בידי, אחת שלא עשיתי ליוסף טובה והזכרתיו לפניך, ואחת שראיתיך מצטער על פתרונו של חלום ולא גליתי לך עליו שהיה יודע פתרונו".

ריב"א: א. שנמצא זבוב בכוס פרעה, ב. שלא שפך את היין.

בכור שור: א. שהקציף את המלך. ב. ששכח את יוסף, למרות בקשתו.

אור החיים: אמנם היה לו רק חטא אחד, אולם בשל חומרתו, שחטא למלך, היה נחשב בעיניו כחטאים רבים.

הכתב והקבלה: א. שלא הזהיר כראוי את המשרתים שתחתיו, שישמרו כראוי על היין המונח באוצר, שלא יתערב בו מאומה. ב. חטא בעצמו, שכשהושיט את הכוס על כף פרעה, שלא הבחין במשקה, שאינו צלול.

הפוסט חטאיו של שר המשקים הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע הוסיפה התורה את המילה 'לְפַרְעֹה'?

מדרש רבה (פט, ו): "ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: פותרין היו אותו, אלא שלא היה קולן נכנס באזניו. שבע פרות הטובות, שבע בנות אתה מוליד. שבע פרות הרעות, שבע בנות אתה קובר, וכן אמרו: שבע שבלים הטובות, שבע מלכיות אתה מכבש. שבע שבלים הרעות, שבע אפרכיות מורדות בך".

בכור שור: לא היה פותר אותם לדעתו של פרעה ולרצונו. כל מה שאמרו, כגון שמדובר בשני חלומות שונים ונפרדים, היה נראה בעיניו דברי הבל.

אור החיים: 'פרעה' אינו שמו הפרטי של המלך, אלא שמה של המלכות. כך נקראו כל מלכי מצרים. המילה 'לְפַרְעֹה' מלמדת שמהות החלום היה ציבורי, במסגרת המלכות, שחלם בהיותו מלך, ולא כחלום פרטי, אך הם נתנו לו פתרונות שמתאימים לחלום של אדם פרטי, ולכן לא קיבל אותם.

הנצי"ב מוולוז'ין: המילה 'לְפַרְעֹה' מסבירה מדוע לא הבינו את הפתרון. הם שאלו את עצמם, מדוע פרעה יחלום על ענייני שבע ורעב, והלא הוא לא ירעב ללחם.

הפוסט ייחודיות פתרון החלום לפרעה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

לאחר הניסיונות הכושלים של חרטומי מצרים לפתרון פרעה, נזכר שר המשקים כי שנתיים קודם לכן, בעת ששהה בבית האסורים חלמו הוא ושר האופים חלומות אשר לא נמצא להם פותר. איתם בבית הסוהר היה נער עברי, שפתר את חלומותיהם, ודבריו התממשו. מששמע זאת פרעה, מיד "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה" (מא, יד).

הדיבור הגורלי

בעקבות דברי שר המשקים, הריצו את יוסף מהבור ונוצר חלון הזדמנויות להיחלץ מבור הכלא, אולם השחרור תלוי היה במילים שיוציא יוסף מפיו, במענה שיתן לפרעה. בטרם סיפר פרעה את חלומו ליוסף, הקדים ואמר לו: "וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ" (פסוק טו).

מה היה עושה כל אחד מאיתנו, לו היתה נקראת בדרכו הזדמנות ייחודית ונדירה, לדבר עם המושל הבכיר ביותר? ובפרט לאחר שנות יסורים, עינויים והשפלות שספג יוסף על לא עוול בכפו.

ננסה להיכנס לראשו של יוסף בדקות שבהן עמד לפני מלך האימפריה הגדולה בעולם בעת ההיא. לאחר שנים רבות של ריחוק מבית אביו ומארץ מולדתו, שנכפה עליו, נקרא יוסף להיפגש עם הדרגה הבכירה ביותר בשלטון.

כל אחד מאיתנו מתמלא היה ברגשות גאווה ושמחה, ושוקל את מילותיו בפלס, שלא יאמר בטעות מילה שאינה במקומה, שלא להזיק חלילה. בודאי היה מנסה בכל מאודו למצוא חן בעיני המלך, כשהמטרה הניצבת למול עיניו, שייצא לחפשי במהרה.

אצילותו ומידותיו הייחודיות של יוסף

למרבה הפליאה, לא כך נהג יוסף, שענה לפרעה לאלתר: 'בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה'. הוא הביע את אמונתו ובטחונו בבורא עולם ולא ייחס לעצמו מאומה. כדי שפרעה לא יטעה לחשוב, שיוסף ניחן בכוחות מופלאים ומיוחדים במינם המעניקים לו את הכוח לפתור חלומות, הכריז יוסף הצדיק את אמונתו העמוקה בתוככי עולם של עבודה זרה. היה זה שנתיים לאחר שאמר לשר המשקים (בסיום הפרשה הקודמת) "כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה" (מ, יד). חז"ל דרשו על פסוק זה: "על ידי שאמר לשר המשקים 'זכרתני', 'והזכרתני' ניתוספו לו שתי שנים" (מדרש רבה פרשה פט). יוסף, נענש וישב שנתיים נוספות בכלא משום שפעל בהשתדלותו ואמר לשר המשקים מעבר למתחייב במדרגת מידת הביטחון, שבה היה באותה העת.

עד היכן ההשתדלות

הביטחון האמיתי בה', מסביר הרב דסלר בספרו 'מכתב מאליהו', אין משמעותו שעל האדם לשבת ב"אפס מעשה", ולא לעשות את המתחייב. הביטחון בה' פירושו – לא לתלות את המעשה בסיבות אחרות מלבד בהקב"ה. ועל כן, ברגע הראשון, כשפרעה בדבריו רצה לתלות את פתרון החלומות בחכמת יוסף, העמיד אותו יוסף על טעותו ואמר בצורה נחרצת: "בלעדי האלוקים יענה את שלום פרעה". כלומר, אין לי חלק בעניין. הכל מאת בורא עולם!

יוסף לא כלל בשיקוליו את המחשבה הזרה, כיצד ישפיעו דבריו על אפשרות שחרורו מהכלא המצרי. הוא לא התייחס לשאלה, האם יכולה אמירתו זו להזיק או לא. הוא התעלה למדרגה גבוהה, בה ידע בכל נימי נפשו שישיבתו בכלא או היציאה ממנו, כלל אינה תלויה במוצא פיו. ואכן לאחר שיוסף אמר את האמת כולה בבהירות באזני פרעה, פתר את חלום פרעה וזכה לגדולה רבה.

למדנו מיוסף מהי מידת הביטחון האמיתית בה'.

הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, רב המכר 'כי ישאלך', על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר.

לתגובות – office@shaalti.co.il ; 052-9453811

לרעיונות יפים על פרשת מקץ, שיסייעו להעשיר את שולחן השבת, בקישור

https://shaalti.co.il/parshat_hashvua/%d7%91%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%99%d7%aa/%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%9e%d7%a7%d7%a5/

לקריאה והורדת גליון תורתך שאלתי לפרשת מקץ, בקישור https://shaalti.co.il/?p=11533

לקבלת רעיון יומי לפרשת השבוע, שיעשיר את שולחן שבת, ניתן בקישור

https://chat.whatsapp.com/EUVR197VITp8LQMjx429Uc

ניתן לקבל גם במייל, לאחר שליחת המילים 'רעיון', למייל office@shaalti.co.il

לקבלת כלים לגיבוש משפחתי ולהעשרת שולחן שבת, בוואטסאפ בכל מוצא"ש, בקישור

https://chat.whatsapp.com/FzKpbv5NCvK5aIFO9qJSBn ניתן לקבל את המאמרים במייל, לאחר שליחת המילים 'שבת חלום', למייל office@shaalti.co.il

הפוסט ביטחון בה' – לפרשת מקץ הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מה היתה טעותם? מדוע לא הצליחו לפתור את החלומות?

ספורנו: החרטומים חשבו שחלם 2 חלומות שונים ובהתאם לכך טעו ופתרו כ-2 חלומות נפרדים, כל חלום בפני עצמו.

מלבי"ם: הם הבינו שהיה זה חלום פרטי של פרעה, ופתרו לו בכיוון פרטי, כדוגמת 'שבע בנות אתה מוליד, שבע בנות אתה קובר'. הם לא השכילו להבין שהחלום היה ציבורי, על כל המדינה.

וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר (מא, ט)

מדוע כתוב 'אֶת פַּרְעֹה', ולא 'אֶל פַּרְעֹה'?

פסיקתא זוטרתא: "שעל ידי שליח דבר אליו".

אונקלוס: "ומליל רב שקי עם פרעה", 'אֶת' במובן של עם.

אור החיים: שר המשקים לא דיבר עם פרעה, אלא אמר זאת לחכמי מצרים שיאמרו לפרעה.

הנצי"ב מוולוז'ין: שר המשקים דיבר לעצמו, בפני פרעה, והראה שכועס על עצמו, על שחטא, שלא הזכיר את יוסף עד כה.

אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה (מא, כה)

מדוע יוסף הוסיף זאת?

בכור שור: יוסף הסביר מדוע הקב"ה גילה לפרעה, הואיל והוא מלך, ויש לו יכולות, ולכן הראה לו, כדי שייערך לכך.

אלשיך: להשמיענו שהחלום השני היה הפתרון של החלום הראשון.

וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ (מא, מג)

מה ביאור המילה 'הַמִּשְׁנֶה' בפסוק זה?

רש"י: שם עצם, המתייחס למרכבה. השניה בחשיבותה, לאחר מרכבתו של פרעה, שהיתה החשובה ביותר.

רמב"ן: שם תואר, כדוגמת 'כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ' ומשמעותו, שלמלך יש מרכבה נוספת, שנקראת 'מִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה'.

הדר זקנים: בתחילה היו נוהגים שבמרכבת העגלה היה רק סוס אחד. יוסף תיקן שיהיו שנים. 'בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה', מובנה שבמרכבה היו 2 סוסים.

וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם (מב, ג)

מדוע ירדו כל 10 האחים, ולא רק כמה מהם?

רבינו בחיי: משום שהיה חשוב להם להתפלל עליו במנין.

ספורנו: משום שהמשביר במצרים מכר תבואה רק לצרכים פרטיים. הוא לא היה מוכר להם כמות גדולה של תבואה, מחשש שיעשו בו סחורה.

אור החיים: היתה שעת צרה, ובשעת רעב יכולים להרוג אנשים עבור פת לחם. יעקב שלח את כולם יחד, כדי שיסייעו זה לזה.

וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ (מב, ח)

איך יתכן שאנשים חכמים כמו אחי יוסף, לא הכירוהו?

חזקוני: משום ששמו השתנה ל'צפנת פענח', ודיבר בלשון מצרית, שהרי דיבר איתם ע"י מתורגמן.

אברבנאל: קולו השתנה, וגם טון דיבורו לא היה עדין איתם. יוסף דיבר 'אִתָּם קָשׁוֹת', שלא יבחינו שהוא יוסף, ולכן לא יכלו להכירו.

אלשיך: הם לא העלו בדעתם שאחיהם שנמכר להיות עבד יגיע לשלטון. הם גם לא ראו שחלומותיו עשויים להתגשם.

וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם… (מב, ט)

מדוע יוסף לא שלח אגרת לאביו לאחר שעלה למלוכה לעדכן אותו שהוא חי?

רמב"ן: יוסף רצה שחלומותיו יתגשמו, והבין שלא יוכלו להתקיים בארץ כנען. הוא העריך שמחמת הרעב, גם אביו ואחיו יגיעו למצרים, וכך יתקיימו כל חלומותיו.

הרב שטיינמן : האחים הטילו חרם ביניהם וגם שיתפו את הקב"ה שלא לגלות.

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם… (מב, ט)

מדוע ציער אותם, ולא אמר להם מיד שהוא יוסף?

אברבנאל: יוסף רצה שחטאם יתכפר, כפי ששמע שאמרו 'אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ'.

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ… (מב, כא)

מה עורר אותם לחשבון נפש ולמסקנה הזו?

רשב"ם: האחים אמרו: אנו השלכנו אותו לבור, והנה אנו נאסרים בבית השבי, וזו 'מידה כנגד מידה'. הם ראו שנענשו באותו "עונש" שהענישו את יוסף.

בכור שור: הבינו שנענשו בגלל יחסם המתנכר ליוסף, כשם שכולם פשעו יחד, כך העונש והפורענות באה לכולם ביחד. אם היה העוון אחד, או שלא היה שווה לכולם, גם העונש לא היה מגיע לכולם בשוה.

וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת חֲמֹרֵינוּ (מג, יח)

מדוע אחי יוסף כה דאגו לחמוריהם?

רמב"ן: הם לא דאגו לחמורים, אלא להשלכה שתהיה למאסרם, שלא יוכלו לשלוח לבתיהם את חמוריהם שנושאים על גבם את אמתחותיהם, וכתוצאה מכך ימותו כולם ברעב.

רבינו בחיי: הבהמה בעת ההליכה בדרכים היא חלק חשוב בחיי האדם, וכל שכן כשלא יוכלו לשלוח לבתיהם בר, מפחד שמא ימותו ברעב.

הַבֹּקֶר אוֹר וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם (מד, ג)

מדוע האחים שולחו בבוקר?

חזקוני: למרות שרוב לוקחי התבואה קמים באמצע הלילה ויוצאים לדרכם, יוסף לא שלחם עד הבוקר, משום שחשש שמא יהרגו את האיש שיישלח לרדוף אחריהם לחפש בכליהם, שהרי בשעות הלילה עדיין אין בני אדם מצויים בדרכים.

אברבנאל: יוסף התכוון לבחון אותם באמצעות הגביע, ורצה לעשות זאת בבוקר, שלא ירגישו המצרים בכך.

מלבי"ם: הם לנו בבית יוסף, ובלילה דאג למלא את אמתחותיהם באוכל ושם את הכסף והגביע. יוסף חשש שאם ימשמשו בשקים הם עלולים למצוא את הגביע, ולכן שילח אותם בבוקר, עם אור ראשון.

הפוסט גליון תורתך שאלתי לפרשת מקץ תשפ"ד הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מה היו תפקידיו של יוסף?

פסיקתא זוטרתא: "'וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ', שהיה מוזג הכוס לפניו. 'וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ', מינהו על האוצרות. 'וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ', אלו המפתחות של גנזיו".

רבינו בחיי: 'וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ', תיאור איך פעל, בנקיות ובזריזות. 'וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ', מינה אותו לממונה על ביתו, כמו עובדיה, שהיה אחראי על בית אחאב. 'וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ', מינה אותו לתפקיד שר האוצר.

מלבי"ם: 'וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ' – יוסף לא היה עוד עבד, שעושה עבודות קשות, אלא היה משרת שעושה שירות קל, הוא לא היה משרת של בני הבית, אלא רק 'וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ'. 'וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ' – יש על הבית שני פקידים: אחד על ההכנסה, ואחד על ההוצאה, בדרך כלל אלו שני אנשים שונים, שעושים שתי פעולות נוגדיות, ובכך האדון בטוח יותר מפני גניבה. המילים 'וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ' מלמדות שהוא מינה את יוסף להוציא את הוצאות הבית. כמו כן, 'וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ' – גם את ההכנסות נתן בידו.

הנצי"ב מוולוז'ין: 'וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ' – בדברים הצריכים לגופו, לא בביתו, כפי שהיה בתחילה. 'וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ' – היה ממונה ואחראי על משרתי ביתו ונכסיו. 'וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ' – נתן בידו שררה וכבוד.

הפוסט תפקידיו של יוסף בבית פוטיפר הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

בפסוק זה לא מובן, הרי יהודה הציע למכור אותו לישמעאלים, אם כן, מה היתה מעורבותם של המדינים בעסקה זו? מדוע הם אלה שמושכים את יוסף מהבור, ובהמשך הם אלה שמוכרים אותו לישמעאלים?

במאמר זה נביא 4 דרכים ליישוב הקושיות:

• המדינים הוציאו ומכרו את יוסף ללא ידיעת האחים

שיטת רשב"ם: האחים כלל לא מכרו את יוסף. הם גם לא ידעו מהמכירה, ולא היו מעורבים בהוצאת יוסף מהבור ובמכירתו. דקדוק בלשון הפסוק מוכיח זאת, שהרי כתוב 'וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ…', לשון 'ויעברו', משמע בדרך מקרה, והם שמכרוהו לישמעאלים.

האחים ישבו לאכול במרחק מה מהבור, כדי שלא ייראה כ"אוכלים על הדם", והמתינו לישמעאלים שאותם ראו לפני כן. לפני שהישמעאלים הגיעו אליהם, עברו על יד הבור אנשים מדיינים, שראו את יוסף בבור. הם הוציאו אותו ומכרוהו לישמעאלים.

• המדינים היו מתווכים

שיטת תולדות יצחק: המדינים היו סרסורים – מתווכים בין אחי יוסף לישמעאלים. לבקשת אחי יוסף שאמרו להם: יש לנו נער בבור, הוציאוהו ומכרוהו לישמעאלים, ועליהם מוסבות המילים 'וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים'. לאחר שמכרו המתווכים את יוסף לישמעאלים הלכו איתם למצרים, ושם ביקשו מהם הישמעאלים שיתווכו במכירתו למצרים, כשם שתיווכו כשהישמעאלים קנו אותו מהאחים. ועל כך כתוב 'וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר', הם היו המתווכים, ועל כן כתוב 'וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה… מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה' (לקמן לט, א), הישמעאלים היו בעליו, כשמדינים כל העת שימשו סוחרים – מתווכים.

• המדינים היו "יד" נוספת במכירת יוסף

שיטת כלי יקר: האחים רצו למכור את יוסף רק לישמעאלים, משום שסברו שישמעאל כאח של יצחק וקרוב משפחתם ירחם עליו. אולם ישמעאלים אלו לא היו סוחרים ולא רצו לקנותו, כל עוד לא היה להם סוחר שיקנה אותו מהם בסמוך לקניה מיד ליד. משעברו אנשים מדינים סוחרים, ראו הישמעאלים שיש סוחרים שיקנו מהם והתרצו לקנותו, ועל כן כתוב 'וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים', הישמעאלים מכרו אותו למדינים ללא רצון האחים או ללא ידיעתם, והמדינים חזרו ומכרוהו לפוטיפר.

• המדינים היו רק יועצים במכירה

שיטת אור החיים: כשישבו האחים לאכול, לאחר שזרקו את יוסף לבור, נשאו עיניהם וראו 'וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד', והציע יהודה: 'לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים'. ישמעאלים אלו הבינו רק במשא שבו עסקו, ולא בכל ענין מסחרי, כולל לא במסחר עבדים, ועל כן זימן להם הקב"ה "יועצים", 'אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים', שמכירים את כל סוגי הסחורות. המדינים – הסוחרים לא היו בעלי ממון, הם לא קנו את יוסף, אלא רק סייעו לתווך בקידום העסקה. באמצעותם נגמרה עסקת מכירת יוסף לישמעאלים, בלעדיהם לא היו הישמעאלים קונים אותו. הואיל והיו מעורבים בעסקה, הרי שיש להם חלק ברווח, ועל כך כתבה התורה 'וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם', היה להם חלק ברווח. הם גם הבינו במסחר, במכירתו למצרים, מאחר והישמעאלים לא היו בקיאים בשיעור שוויו, אך גופו של יוסף היה בידי הישמעאלים, ששילמו את עיקר התשלום עבורו. ועל כך כתוב 'וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה… מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה'.

הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, רב המכר 'כי ישאלך', על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר.

לתגובות – office@shaalti.co.il ; 052-9453811

לרעיונות יפים על פרשת וישב, שיסייעו להעשיר את שולחן השבת, בקישור

https://did.li/jNhZH

לקריאה והורדת גליון תורתך שאלתי לפרשת וישב, בקישור https://shaalti.co.il/?p=11473

לקבלת כלים לגיבוש משפחתי ולהעשרת שולחן שבת, בוואטסאפ בכל מוצא"ש, בקישור

https://chat.whatsapp.com/FzKpbv5NCvK5aIFO9qJSBn ניתן לקבל את המאמרים במייל, לאחר שליחת המילים 'שבת חלום', למייל office@shaalti.co.il

לצפיה בסרטונים וקטעים מתוך ההרצאה 'שבת חלום', בקישור

https://youtu.be/jgaZizoeMJ0

הפוסט מכירת יוסף – לפרשת וישב הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע נקראת 'כְּתֹנֶת פַּסִּים'?

מדרש אגדה: "שהיה מגיע לפס רגל שלו. דבר אחר 'פַּסִּים', שהפיסו עליה איזה מהם יוליכה לאביהם".

רבי יונתן בן עוזיאל: "וְעָבַד לֵיהּ פַּרְגוֹד מְצוּיָיר", עשה לו כתונת מצוירת.

רד"ק: הכתונת היתה עשויה פס אחד מצבע אחד ופס אחד מצבע אחר, כמו כלי מילת שעשויים פסים פסים.

בכור שור: לשון פיוסים. יעקב עשה לו כתונת נאה, כדי לפייסו.

הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ (לז, ח)

מדוע כפל הלשון, מלוכה  וממשלה?

אבן עזרא: לשון מלוכה, שימליכו אותו האחים ברצונם. ממשלה, שימשול בהם בחזקה, שלא מרצונם.

לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים (לז, כז)

מדוע רצו למכור אותו?

פסיקתא זוטרתא: "מה ראה יהודה שפתח להם דרך מכירה? אמר: כנען שחטא נתקלל לעבד, אף זה שחטא לכו ונמכרנו לישמעאלים".

רבינו בחיי: האחים התייחסו ליוסף ב'מידה כנגד מידה', הוא סבר בחלומותיו שימלוך עליהם ושהם יהיו לו לעבדים, על כך אמרו: לכו ונמכרנו לעבד.

וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם (לז, לב)

ביד מי שלחו האחים את הכתונת ליעקב?

רבי יונתן בן עוזיאל: "וְשַׁדָרוּ בְּיַד בְּנֵי זִלְפָּה וּבְיַד בְּנֵי בִלְהָה יַת פַּרְגוֹד מְצַיָיר…", ושלחו ביד בני זלפה וביד בני בלהה את הכתונת.

בכור שור: האחים לא הביאו ליעקב את הכתונת, אלא שלחו עם שליח משום שלא יכלו לראות את אביהם במצב זה, ומשום שחששו שמא יעקב ירגיש ויחשוד בהם, שהרי ידע שהם שונאים את יוסף.

וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ (לז, לג)

מדוע יעקב הסיק ש'חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ'?

מדרש אגדה: "נצנצה בו רוח הקודש, 'חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ' – זו אשתו של פוטיפר".

חזקוני: יעקב הסיק זאת מהימצאות הכתונת, שכן יעקב סבר שאילו היה נהרג על ידי לסטים, לא היתה נשארת הכתונת.

וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה' אִתּוֹ (לט, ג)

מה אדוניו ראה?

רש"י: אדוניו ראה ששם שמים שגור בפיו, והבין שזה מקור הצלחתו.

רמב"ן: אדוניו ראה את הצלחתו יותר מכל אדם וידע כי מאת ה' הוא לו, כשם שאבימלך ואנשי גרר ראו את הצלחתו הלא רגילה ולא טבעית של יצחק.

רבי חיים פלטיאל: פוטיפר ראה שהיה מלחש כל הזמן, ושאל אותו: מה אתה אומר? יוסף ענה לו שמתפלל להקב"ה, שימצא חן בעיני אדוניו.

חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְהָאֹפֶה… (מ, א)

מדוע בפסוק זה מכונים 'מַשְׁקֵה… וְהָאֹפֶה', ואילו בפסוק הבא מכונים שר המשקים ושר האופים?

תולדות יצחק: בפסוק זה מתואר מי חטא, המשקה והאופה, לא השרים עצמם. ואילו בפסוק הבא מתואר עונשם של שר המשקים ושל שר האופים.

שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִגִים שְׁלשֶׁת יָמִים הֵם (מ, יב)

מנין ידע יוסף ש'שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִגִים' הם 3 ימים, ולא 3 חודשים או 3 שנים?

אבן עזרא: יוסף ידע על יום הולדת פרעה, שאמור היה להתקיים כעבור 3 ימים, וידע שיום זה נחשב בעיניהם כיום שנולדו בו ועושים בו משתה, שבו מכנסים את כל עבדיהם ונותנים להם מתנות, ומכאן הבין שמדובר ב-3 ימים ולא מעבר לכך.

רד"ק: מהמהירות שבה התרחשו הפעולות בחלום, שבאותה שעה פרחה ועלתה נצה והבשילו ענבים ונעשה היין, הבין יוסף שגם המעשה יהיה מהיר מאד.

חזקוני: הואיל וראה שכל החלום היה דבר נחוץ, כפי שכתוב 'וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ'.

כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ… וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה (מ, יד)

מדוע יוסף כפל לשונו וציין שתי זכירות?

פסיקתא זוטרתא: "ב' זכירות, אחת – למה שמו אותי בבור, ואחת – להוציאני מן הבור".

דעת זקנים מבעלי התוספות: 'כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ' – אתה בעצמך, 'וְהִזְכַּרְתַּנִי' – על ידי שליח.

רבינו בחיי: יוסף ביקש ממנו שתי בקשות: א. 'כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ', שיזכירהו הוא עצמו, גם אם לא לפרעה. ב. 'וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה', שיזכירנו לפרעה.

וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְאֶת רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו (מ, כ)

מה ביאור המילה 'וַיִּשָּׂא'?

פסיקתא זוטרתא: "מנאם, כענין שנאמר 'כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל', אירע לזה מה שנאמר לו, ואירע לזה מה שיאמר לו.

מדרש שכל טוב: "הוציאם מבית הכלא והעמיד רגליהם על הבימה".

אונקלוס: "ואדכר ית ריש רב שקי וית ריש רב נחתומי בגו עבדוהי", זכר את שר האופים ואת שר המשקים בתוך עבדיו.

וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי (לח, כו)

מה ביאור המילה 'מִמֶּנִּי' בדבריו?

בכור שור: יותר ממני. הודה שכיזב, שלא נתן לה את שלה בנו, והצדיק את שעשתה, שהיה בדין ובמשפט.

חזקוני: יהודה אמר 'מִמֶּנִּי', מאיתי היא תזכה בדין. יהודה התחייב שלא לדון אותה לחובה. והודה, שאם ראוי לחייב מישהו, הרי שזה אותו בעצמו.

הפוסט גליון תורתך שאלתי לפרשת וישב תשפ"ד הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע יעקב שלח את יוסף אליהם?

רד"ק: היה זה בהשגחת הקב"ה, כדי שיירדו אבותינו למצרים, כפי שנגזר בברית בין הבתרים.

הדר זקנים: יעקב חשש מאד לאחר שבניו הלכו לרעות את הצאן בשכם, שהיה מקום סכנה, שמא ינקמו בהם על הריגת אנשי שכם, ושלח את יוסף לקרוא להם שישובו.

אלשיך: יעקב הסתפק עד כמה האחים שונאים את יוסף, שהרי בפניו לא הראו כל כך את השנאה. רק יוסף יכול היה לבדוק זאת באמצעות מראה עיניו או משמע אזניו.

רש"ר הירש: יעקב שלח את יוסף, בניסיון לאחד ביניהם. הוא לא הגדיר לו מטרה מיוחדת בשליחות זו, אלא רק אמר לו שילך להיות איתם, להגביר את רגש האחוה של יוסף לאחיו.

הנצי"ב מוולוז'ין: יעקב חשש מהסכנה, שגם עבד או כל אדם אחר עלול להיפגע, בניגוד ליוסף, שהיה בטוח יעקב שלא ייפגע בזכות צדקתו.

הפוסט מטרת שליחות יוסף הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.