וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי… וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' (כה, א-ב)

מה ענין שמיטה אצל הר סיני?

החיד"א: עיקר טעם מצות השמיטה, לחזק ולהשריש האמונה והבטחון בה', שהכל ממנו יתברך. כשישבות מעבודת האדמה, יווכח האדם לדעת שלא כוחותיו ועמלו מצמיחים לו את פרי הארץ ואז ישליך יהבו אל ה' ויהיו עיניו נשואות אליו תמיד, שיספק לו די מחסורו. השמיטה והתורה, הן סיבה ותוצאה. ע"י מצות שמיטה יבואו לידי אמונה ובטחון ויגבירו את לימוד התורה ומצוותיה.

כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ… וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' (כה, ב)

מדוע ציוותה התורה על השמיטה?

בכור שור: "מאי טעמא דשביעית? זרעו שש ושבתו שביעית כדי שתדעו שהארץ שלי היא, וכן הוא אומר: 'כי לי הארץ'".

רבינו בחיי: "שתהיה הארץ בטלה מכל מלאכת אדם בשנה השביעית, ולא ישתדל כלל בעבודת הקרקע לא בחרישה ולא בזריעה".

אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ (כה, ה)

מה ביאור המילה 'נְזִירֶךָ'?

בכור שור: "כשם שהתבואה הבאה מן גרגרים הנושרים בלא חרישה וזריעה קרויים 'ספיח', כן הענבים הבאים בכרמים בלא זימור ובלא תיקון קרויים 'נזירים'. ועל שם שהבעלים נפרשים מהם ומניחים אותם קורא אותם 'נזירים'.

כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ (כה, מ)

מה ההבדל בין שכיר לבין תושב?

חזקוני: "שניהם שכירים, אלא ש'שכיר' הוא שכיר יום, ו'תושב' הוא שכיר שנה, וכשם ששכיר יום אי אתה יכול לשעבדו עבודה קשה בעיניו, שהרי יחזור בו מיד, דפועל חוזר בו אפילו בחצי היום, כך תושב לא תעבוד בו עבודת פרך ולא יהא חלוק בינו ובין השכיר".

לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ  (כה, מג)

רש"י: אל תאמר לו החם לי את הכוס הזה ואינך צריך, עדור לי תחת הגפן עד שאבוא…

מדוע נאסר לצוות לעשות עבודות שלא לצורך, אם העבד אינו יודע מכך?

רבי חיים שמואלביץ: עבודת פרך נאסרה בעבד עברי, משום שיש בכך זלזול בכבוד העבד העברי.

יש פסול שהאדון מסתכל על העבד כבזוי ומושפל, במקום לכבד אותו ולהחשיבו. התורה אסרה על האדון, שיודע שאינו צריך לעבודה זו, לזלזל בעבדו גם בלבו פנימה, משום שהאדון חייב לכבד את עבדו העברי ולהחשיבו גם בתוככי לבו.

וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם (כו, ה)

תורת כהנים בחוקותי א, א: "בארצכם אתם יושבים לבטח, ואי אתם יושבים לבטח חוצה לה". בתקופות של מתח ודאגה מהסכנות שבארץ ישראל, היו שטענו שבחו"ל בטוח יותר. רואים בחז"ל זה להיפך. רק בארץ ישראל יש אפשרות של שלווה, 'אם בחוקותי תלכו', ולא בחו"ל. לא ניתן לומר ששם בטוח יותר.

וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ (כו, ה-ו)

לאחר שנכתב 'וישבתם לבטח בארצכם', מדוע יש צורך בברכה נוספת על השלום?

אור החיים: הברכה הראשונה 'וישבתם לבטח בארצכם' היא רק על השלום מ'בחוץ', מהמדינות מבחוץ, שלא יקומו עלינו למלחמה נגדנו. עדיין צריך ברכה שיהיה שלום מ'בפנים', שלא יהיה פירוד לבבות בעם ישראל בין איש לרעהו, ועל כך באה הברכה הנוספת, 'ונתתי שלום בארץ', שיטע ה' בעם ישראל שלום ורעות בין איש לאיש.

וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ… וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב (כו, ו)

הסדר צריך להיות שונה, יש להקדים 'וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב' ל'וְנָתַתִּי שָׁלוֹם'?

ביאור הדברים: 'וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ', מתי? כשישרור שלום בארץ – ביניכם לבין עצמכם, וריב לא יפריד בין אחים ומדנים לא יפלגו מחנות, אז: 'וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב'.

וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם (כו, מ)

מדוע כתוב (בפסוק הבא), לאחר הוידוי 'אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי'?

כלי יקר: "לפי שלא יתלו בעוונם לבד, כי יאמרו שאינן מספיקין להביא עליהם כל המכות הללו ויתלו גם בעוון אבותם. על כן נאמר 'אף אני אלך עמם בקרי…', ואז ירצו בעוונם ויתלו בעוון עצמם".

אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה' (כז, ב)

מדוע פרשת ערכין נכתבה לאחר הקללות והתוכחה?

רבי מאיר שפירא מלובלין: כשיהודי קורא את הפרשת התוכחה, הוא עלול להיתפס לחלישות הדעת ולייאוש ולחשוב בליבו שאין הוא שווה מאומה. התורה סמכה את פרשת ערכין, כדי לעודדו ולהוכיח לו, שיהודי בכל מצב ובכל דרגה, אם רק עבר את החודש הראשון לחייו תמיד יש לו שווי וערך.

וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה (כה, י)

מה המיוחד בשנת החמישים?

חזקוני: "כמו שמצינו בלויים מבן חמישים שנה ישוב מצבא העבודה, ולא יעבוד עוד".

הפוסט גליון בהר בחוקותי תשפ"ג הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

פרשת בהר פותחת במצוה ייחודית – מצות השמיטה, כפי שכתוב: "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'. שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'…" (כה, ב-ו).

מדוע הצטוו עם ישראל במצות שמיטה?

שתי שאלות נשאלות על מצוה זו: א. מה עומד מאחורי ציווי מצות השמיטה? ב. בפרשת בחוקותי, שגם אותה נקרא בשבת זו, כתוב: "וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם… וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמֲמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיּשְׁבִים בָּהּ. וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם… וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה. אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הָשַּׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ" (כו, לא-לה). נשאלת השאלה, לאחר שגלו עם ישראל מהארץ, משום שלא שמרו שמיטה, מה יהיה יתרונם של הגויים שיישבו בה במקום עם ישראל, הרי הם בודאי לא ישבתו לעולם מלעבוד את הקרקע? איך יתקיים "אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ"?

יסוד השמיטה – השרשת האמונה והבטחון בה'

כלי יקר מיישב את שתי הקושיות בתירוץ אחד. הוא מבאר שהטעם למצוה זו, להשריש את ישראל במידת האמונה והבטחון בה'. הקב"ה חשש שמא לאחר שייכנסו בני ישראל לארץ יעסקו בעבודת האדמה וכשיראו פירות (תרתי משמע) ישכחו את ה' ויחדלו מלבטוח בו. הם עלולים חלילה להגיע למחשבה של 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה', כביכול הארץ שלהם והם הבעלים הבלעדיים עליה.

הנוהל הטבעי של אומות העולם, לזרוע את הקרקע במשך שנתיים ולהשבית אותה בשנה השלישית, כדי לשמור על כוחה. בפרשתנו הורה הקב"ה 'שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ', והבטיח שהקרקע תוסיף בכוחה ולא תכחיש בשנים אלו. כן הבטיח על נס נוסף, "וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים" (כה, כא). בשנה הששית יוסיף לה כח, ובמקום כמות לשנה, תשלש התבואה את הכמות, ותספיק לשלוש שנים. יהיה זה נס גדול, בהשגחת הקב"ה.

יתירה מכך, הכלי יקר מבהיר שה' הידיעה במילה 'הַתְּבוּאָה' מלמדת שגם בשנה הששית תיעשה אותה כמות תבואה שרגילה הארץ לעשות מידי שנה. הנס יתעצם, כשתספיק התבואה לשלוש שנים.

כל המופתים הללו יובילו להבנה וידיעה, כמו גם חיזוק באמונה, שהארץ שייכת להקב"ה. הכרה זו תעורר את האדם להאמין בהקב"ה ולפנות אליו בתפילה ובבקשה כל אימת שיזדקק לפרנסה או לישועה אחרת. הנהגה כזו מצינו בבני ישראל בהיותם במדבר, עת נשאו עיניהם אל הקב"ה בירידת המן מידי יום במשך כמעט ארבעים שנה. על כך מבוסס הציווי לשמור שמיטה, שלא יעבדו את האדמה במשך כל השנה השביעית, לא יזרעו ולא יקצרו, אלא יסמכו על הקב"ה שינהיגם בדרך נס.

הגלות מהארץ

משהבנו את יסוד השמיטה, שנועד להשריש בקרב עם ישראל את הצורך להאמין ולבטוח בהקב"ה, נבין את הקשר בין הגלות לבין אי שמירת השמיטה.

עם ישראל גלה מארצו כשלא שמר כראוי את שביתת הארץ, מצד חסרון האמונה שהיתה בהם. כלי יקר מבאר שהם לא האמינו בה' ולא בטחו בישועתו, שיעשה להם נס שתספיק התבואה לשלוש שנים. כתוצאה מכך הארץ עצמה הקפידה מאד, משום רצונה שתגלגל באמצעותה זכות זו, חיזוק האמונה בה'. על פי המצב האידיאלי על כולם לחוש מעין 'אריסים' בקרקע, ולא אדוני האדמה, אלא הקב"ה בעל השדה. ביטול השמיטות יצר אצלם תחושת אדנות, כביכול הבעלים בארץ, ועל כך הקפידה הארץ, כפי שכתוב 'אז תרצה הארץ את שבתותיה'.

בניגוד לעם ישראל, על הנהגת הגויים לא היתה הקפדה, שנהגו בה מנהג טבעי, ללא השבתה משום שממילא כל הנהגתם מתנהלת על פי הטבע ואין בהם אמונה.

הפוסט מצות השמיטה – חיזוק באמונה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מה יהיה הרווח אם בני ישראל יגלו מהארץ, ויישבו בה הגויים, הרי גם הם יעבדו אותה והיא בודאי לא תשבות?

כלי יקר: (כה, ב) טעם מצוה זו, להשריש בבני ישראל את מידת האמונה והבטחון בה', כדי שבבואם לארץ ישראל לא יתעסקו בעבודת האדמה. ושלא ישכחו את הנהגת הקב"ה, ושלא יסירו את ביטחונם ממנו. שלא יחשבו שכוחם ועוצם ידם עשה להם את החיל הזה.

הקרקע מחזקת באמונה, במחשבה שכל עובדי האדמה אינם אדוני הארץ, אלא הם כמו אריסים בקרקע והקב"ה הוא בעל השדה. בני ישראל גלו מהארץ משום חסרון באמונה. הם לא האמינו בה' ולא בטחו בישועתו שיעשה להם נס, בנתינת תבואה לשלוש שנים. גם הארץ הקפידה על כך, משום שרצונה שתתגלגל זכות על ידה לחזק באמצעותה את האמונה בה'.

התורה כתבה 'אז תרצה הארץ את שבתותיה', ללמדנו שביטול השמיטות, כשהתייחסו לקרקע שכביכול הם הבעלים בארץ, גרם להם לגלות.

לעומת זאת על העכו"ם לא מקפידה הקרקע, אם ינהגו בה מנהג טבעי, משום שבלאו הכי כל הנהגתם היא על פי הטבע ואין בהם אמונה.

הפוסט עבודת הקרקע – חיזוק באמונה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע ציוותה התורה על השמיטה?

• בכור שור: "מאי טעמא דשביעית? זרעו שש ושבתו שביעית כדי שתדעו שהארץ שלי היא, וכן הוא אומר: 'כי לי הארץ'".
• רמב"ן: "וטעם 'שבת לה", כיום השבת, וסוד ימות עולם רמוז במקום הזה… כבר כתבתי בסדר בראשית (בראשית ב, ג) כי ששת ימי בראשית הם ימות עולם, ויום השביעי 'שבת לה' אלהיך', כי בו יהיה שבת לשם הגדול… והנה הימים רמז ל'אשר ברא' במעשה בראשית, והשנים ירמזו ל'אשר יהיה' בבריאת כל ימי עולם. ועל כן החמיר הכתוב בשמיטה יותר מכל חייבי לאוין, וחייב הגלות עליה כמו שהחמיר בעריות".
• רבינו בחיי: "שתהיה הארץ בטלה מכל מלאכת אדם בשנה השביעית, ולא ישתדל כלל בעבודת הקרקע לא בחרישה ולא בזריעה, כמו שאמר: 'שש שנים תזרע שדך… ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ', ואפילו מה שצמח מעצמו מבלתי חרישה אסור לו לקצור, זהו: 'את ספיח קצירך לא תקצור'…".

הפוסט מדוע ציוותה התורה את מצות שמיטה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט מצות שמיטה מסייעת לחיזוק באמונה ובטחון הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט מצות שמיטה מלמדת על השגחת הקב"ה בעולם הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט שמיטה – כלי להעצמת הבטחון בה' הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט שמירת השמיטה מגינה על עם וארץ ישראל הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט משמעותה של ההשבתה בשנת השמיטה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.