מה מלמדת התורה במילים אלו?

מדרש אגדה: "סיפר בגדולתו וגבורתו של הקב"ה, שגיבור כמוהו מסר בידם".

רמב"ן: "ענין הכתוב, שבא להגיד כי עוג זה נקרא מלך האמורי בעבור כי מלך עליהם, אבל הוא עצמו מן הרפאים הוא, ולהגיד על גבהו וגודלו כי היו הרפאים עם גדול ורם כענקים, אמר כי ערשו ערש ברזל, לא יסבול אותו ערש עצים כשאר בני אדם, והוא בעיר רבה שהיתה עיר מושבו, וכאשר השמידו בני עמון את הרפאים כאשר נזכר למעלה (ב, כא) ונלכדה עירו ניצל הוא לבדו מידם, וזהו שנאמר 'כי רק עוג נשאר מיתר הרפאים'".

ריב"א: "ולמה הכתוב מספר שבחו? כדי להודיע גבורתו של משה וכן הכתוב מגיד שבחו וכח גבורתו של גלית להודיע גבורתו של דוד. וכדי להודיע כי חצי גבורתו לא סיפר הכתוב שאין מספרין בכבוד הרשע".

הנצי"ב מוולוז'ין: "מפרש האיך היו כל כך ערי ממלכה במקום לא רחב כל כך, ושלא כדרך מלכים שאין להם הרבה ערי מלוכה, ובא הכתוב כי הוא נשאר מיתר הרפאים, ובהיות כל א' מהרפאים שמלך, היה לו עיר מלוכה בזה המחוז המשובח, ואח"כ ספו תמו ונשארו כולם ביד עוג".

הפוסט הנס הגדול שבנצחון על עוג הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

השבת מתחילים אנו לקרוא את ספר דברים, האחרון בחמישה חומשי תורה. בחומש זה כתובים דבריו האחרונים וצוואתו הרוחנית הגדולה של משה, המנהיג הגדול שנפרד מהעם בערבות מואב. בדבריו הכליל משה רבינו תוכחות רבות לבני ישראל, ואת חלקן אנו קוראים בפרשתנו.

באחת מהן אמר להם משה לבני ישראל: "וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ" (א, כז), ומבאר הספורנו פסוק זה וכותב: "בשנאת ה' אותנו, על מה שעבדנו עבודה זרה במצרים. לתת אותנו ביד האמורי, שאע"פ שיש לאל ידו לכבוש את האמורים ולהמיתם, יתן אותנו בידם להינקם".

הרב דסלר, בספרו מכתב מאליהו (חלק ב' עמוד 46) לומד מביאור הספורנו, שבני ישראל בכו באותו לילה בכי שמהותו תשובה וחרטה. אולם הבנה זו סותרת לכאורה את דברי חז"ל במסכת סנהדרין (דף קד ע"ב) שכותבים: "אמר רבי יוחנן: אותו הלילה, ליל תשעה באב היה, אמר להן הקב"ה לישראל: אתם בכיתם בכיה של חינם, ואני אקבע לכם בכיה לדורות".

השראת השכינה בעם ישראל

הרב דסלר מיישב זאת ומבאר שבכייתם אכן נבעה מהתעוררות חזקה וצורך משמעותי לעשות תשובה. אולם היצר הרע, ברוב תכסיסיות ועורמה, חרש מזימות ועירב "שמץ" של חוסר בטחון שהתעצם בהם, עד שאמרו "כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ" (במדבר יג, לא). וידועים דברי חז"ל המובאים ברש"י "כביכול כלפי מעלה אמרו". בערמומיות רבה הביא אותם היצר הרע לירידה רוחנית, שהביאה אותם לפגם בבטחון בה' – חסרון בדביקות בה', שניתן היה לתקנו רק בבכיה לדורות.

בהמשך דבריו, מרחיב ומבאר הרב דסלר נושא זה, וכותב שהכרת ה' בפנימיות הלב היא השראת השכינה בעם ישראל. וע"י עבירות וחטאים והתקרבות לטומאה יוצר האדם חומת ברזל בין הנקודה הקדושה שבלבו לבין ה'אני' שלו. זו נקודת "שכינתא בגלותא", שהנקודה הפנימית של האדם אינה גלויה ומאירה, אלא חבויה וחשוכה. וכשם שיש גלות של השכינה לפרט, יש גם גלות השכינה של הכלל.

צער על גלות השכינה וחורבן בית המקדש, כמו גם על העדר יכולת להידבק כראוי בהקב"ה, זהו תיקון לגלות השכינה, כפי שאמרו חז"ל: "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה" (תענית ל ע"ב). ובמישור הפרטי, שרואה את התיקון בלבבו פנימה ושמח בו. על אף שקביעת בכיה לדורות יש בה משום עונש, אולם תכליתה לגרום לאדם שיצטער על חורבן בית המקדש הרוחני שבלב, וזו הדרך לגאולה.

מהותו של הבכי

פגם של חסרון בפנימיות יש לתקן במציאת דרך לתוך פנימיותו של האדם. כנגד בכיה של חינם, יש להציג בכיה אמיתית. חז"ל אומרים שכל השערים ננעלו, אולם "שערי דמעה לא ננעלו" (ברכות לב ע"ב). ובמידה שזוכה האדם לפתוח את ליבו ולהחדיר מהאמת הצרופה, בה במידה פתוחים לפניו שערי השמים.

אנו מתקרבים לתשעה באב. תקוותנו שבע"ה ייהפך לנו יום זה לששון ולשמחה, כדברי הנביא זכריה: "צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִי וְצוֹם הַשְבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָשוֹן וּלְשִמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים" (זכריה ח, יט), אולם אם חלילה ניאלץ להתענות בו, עלינו לדעת שבאמצעות חמשת העינויים שבתשעה באב לציורי החורבן שבקינות ניתן לחובה להתעורר ולהגיע לידי בכי אמיתי הנובע מהלב. עבודתנו ביום זה להבין ולדעת על מה יש להצטער ולידי מה צריך צער זה להביא.

הרב דסלר מסיים דבריו בציון עובדה מפליאה. לאורך השנים רואים אנו את יד ה' המנהיגה ומסובבת, שכן במרוצת הדורות, מאורעות היסטוריים רבים אירעו ביום זה. הרב דסלר מונה את האירועים: חורבן בית המקדש הראשון וחובן הבית השני, גירוש יהודי אנגליה, גירוש ספרד, מלחמת העולם הראשונה.

על ידי הצער והבכי באים לידי הכרה בגלות השכינה ובכך מכינים את דרך הגאולה. יזכנו הקב"ה לראות את אורו בקרוב בע"ה.

הפוסט בכיה של חינם – לפרשת דברים הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מהי התורה שביאר משה?

חזקוני: "כל המצוות, גם עשרת הדברים ששמעו מפי הגבורה רצה הקב"ה שישמעום, גם הנולדים במדבר מפי ציר נאמן".

ה' אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר (א, ו)

מדוע הוסיף משה את המילים 'ה' אֱלֹהֵינוּ'?

רבינו בחיי: "ה' אלהינו דבר אלינו. צריך שתשכיל כי בכל הספר הזה שהוא משנה תורה ינהג משה להזכיר תמיד: 'ה' אֱלֹהֵינוּ', 'ה' אלהיך'".

אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם (א, יב)

מה היתה כוונת משה רבינו במילים 'טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם'?

ספורנו: "'טָרְחֲכֶם', בקטטות הקורות בלתי תביעת ממון. 'וּמַשַּׂאֲכֶם', בצרכי רבים. 'וְרִיבְכֶם', בעניני הדין ותביעת ממון".

אלשיך: "'טָרְחֲכֶם', שאתם מטריחים. 'וּמַשַּׂאֲכֶם', את רוע מידותיכם שהוא על הראשים ודברי רבותיכם. זהו שיעור כללות הענין".

וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ (א, כב)

מדוע משה נקט במילה 'וְיַחְפְּרוּ'?

רבינו בחיי: "יכנו הכתובים הרגול בלשון חפירה, כי החופר יחפש מה שבסתר".

וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט (א, כג)

מדוע לא נקראו 'נשיאים'?

רמב"ן: "לא שיבח אותם בנשיאותם והיותם ראשי בני ישראל, כי אחרי שהרשיעו לא יספר בשבח הרשעים".

וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ (א, כה)

והרי המרגלים הוציאו עליה דיבה, ומדוע כתוב שאמרו שהיא טובה?

רש"ר הירש: "כולם היו תמימי דעה שהארץ היא משובחת, וגם הפירות שהביאו בידיהם העידו על כך. כל השאר היה רק הרושם הסובייקטיבי, שקומת הענק של התושבים עשתה על קטני האמונה. אילו היתה רוח נכונה בלב העם, היו שומעים מסיפור המרגלים רק את שבח הארץ, וכל השאר לא היה משפיע עליהם כלל".

הנצי"ב מוולוז'ין: "יהושע וכלב אמרו: 'טובה הארץ מאד מאד', הכניסו קוץ באליה שבה בכונה פנימית ברצון ה', אבל המרגלים בכלל אמרו רק שהיא טובה בפריה באין מחסור, רק שקשה הכבוש".

כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ (ב, ז)

מדוע פסוק זה נסמך לפסוק הקודם, 'אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף'?

רבינו בחיי: "בתמיה, וכי צריכין אתם לקנות אוכל ומים מאתם, והלא אינכם חסרים כלום? ולכך סמך לו: 'כי ה' אלהיך ברכך בכל מעשה ידיך… זה ארבעים שנה… לא חסרת דבר'".

כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ יָדַע לֶכְתְּךָ (ב, ז)

מה ביאור המילים 'יָדַע לֶכְתְּךָ'?

רש"ר הירש: "הוא נתן דעתו למסעך במדבר וכיוון אליו את השגחתו. בני עשו יופתעו לראות שה' סיפק את כל צורכי העם בארבעים שנות המסע במדבר. כך ילמדו דבר על כח ה' ועל השגחתו הכל יכולה".

הָאֵמִים לְפָנִים יָשְׁבוּ בָהּ עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים (ב, י)

מיהם הָאֵמִים? ומדוע נקראו כך?

הנצי"ב מוולוז'ין: "אינו אומה שנקראת רפאים בימי אברהם אבינו, שאומה זו נקראת בימי משה רבינו 'חיוי', וישראל כבשוה, אבל האימים המה מקיני קנזי וקדמוני, ומואב כנו אותם בשם אימים על שם אימתם, כדכתיב בסמוך 'והמואבים יקראו להם אימים'".

כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל… (ג, א)

מה מלמדת התורה במילים אלו?

מדרש אגדה: "סיפר בגדולתו וגבורתו של הקב"ה, שגיבור כמוהו מסר בידם".

ריב"א: "ולמה הכתוב מספר שבחו? כדי להודיע גבורתו של משה וכן הכתוב מגיד שבחו וכח גבורתו של גלית להודיע גבורתו של דוד. וכדי להודיע כי חצי גבורתו לא סיפר הכתוב שאין מספרין בכבוד הרשע".

אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ (ג, ב)

מדוע הקב"ה אמר לו: 'אַל תִּירָא אֹתוֹ'?

מלבי"ם: "כי אצל סיחון הקדים ה' לאמר להם שיתגרו בו מלחמה ושינצחוהו…, אבל בעוג לא בא תחילה שום דיבור שילחמו אתו והוא בא לקראתם למלחמה פתאום, לכן אמר לו ה' 'אל תירא אותו', שזה נעשה מאתי שאימצתי את לבבו".

וְאֶת יְהוֹשׁוּעַ צִוֵּיתִי בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר… (ג, כא)

מדוע כתבה זאת התורה?

הנצי"ב מוולוז'ין: "לכאורה אך למותר הוא להזהיר ליהושע, שהרי הוא בעצמו אמר בשעת מרגלים 'ואתם אל תיראו את עם הארץ…', אלא שעיקר עסק של בני גד ובני ראובן לא לנחת ולרצון היה למשה, וגם יהושע ידע מזה שמסוכנים המה שני השבטים שיסורו מהר מעבודת ה', עד שבהיותם נפטרים ממנו הזהיר אותם ביחוד".

וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים (א, מד)

מה ביאור הדימוי לדבורים?

בכור שור: "שעוקצין את האדם מכאן ומכאן ואינם ממיתין אותו, כך 'ויכום ויכתום', שהכריחו אותם, הכה ופצוע, אבל לא הרגום.

הפוסט גליון תורתך שאלתי דברים תשפ"ג הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מה היתה כוונת משה רבינו במילים 'טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם'?

רש"י: "'טָרְחֲכֶם' – מלמד שהיו ישראל טרחנין. היה אחד מהם רואה את בעל דינו נוצח בדין, אומר יש לי עדים להביא, יש לי ראיות להביא, מוסיף אני עליכם דיינין. 'וּמַשַּׂאֲכֶם' – מלמד שהיו אפיקורסין. הקדים משה לצאת, אמרו: מה ראה בן עמרם לצאת? שמא אינו שפוי בתוך ביתו? איחר לצאת, אמרו: מה ראה בן עמרם שלא לצאת? מה אתם סבורים? יושב ויועץ עליכם עצות רעות וחושב עליכם מחשבות". 'וְרִיבְכֶם' – מלמד שהיו רוגנים".

רמב"ן: "על דרך הפשט רמז משה רבינו להם שלשת הדברים שאמר ליתרו שהיה הוא עושה לעם כמו שפירשתי שם (שמות יח, טו). והזכירן לישראל ברמז. אמר 'טָרְחֲכֶם' כנגד 'והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו' (שם פסוק טז), כי טורח גדול היה ללמד ליוצאי מצרים החוקים והתורות ופירושם וביאורם וסודם. והזכיר 'וּמַשַּׂאֲכֶם' כנגד 'לדרוש אלהים' (שם פסוק טו), שהוא ענין תפלה שמתפלל עליהם. 'וְרִיבְכֶם', כפשוטו עניני המשפטים".

אלשיך: "'טָרְחֲכֶם', שאתם מטריחים. 'וּמַשַּׂאֲכֶם', את רוע מידותיכם שהוא על הראשים ודברי רבותיכם. זהו שיעור כללות הענין".

הפוסט טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

בפרשתנו משה רבינו מזכיר לבני ישראל את המסעות שלהם במדבר, תוך תוכחה על מעשיהם וחטאיהם. אומר רש"י על אופן התוכחה: "לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז מפני כבודן של ישראל".

למדנו כלל גדול בהנהגה שבין אדם לחברו, בבוא משה להוכיח את בנ"י על חטאיהם הידועים, נמנע מלפרט את החטאים בפירוש והזכירם רק ברמז, כדי שלא לביישם. ללמדנו מה גדול כבוד הבריות וחובת זהירות בו.

וכך מצינו בחז"ל: (גיטין נז.) "אמר רבי אלעזר: בא וראה כמה גדול כוחה של בושה, שהרי סייע הקב"ה את בר קמצא והחריב את ביתו ושרף את היכלו". בית המקדש נחרב בגלל יחיד שבושתו הניעה אותו להיות "רודף" של כל ישראל ולמוסרם למלך רומי. אפילו בושה של אדם מושחת, בוקעת רקיעים, והיא היא שהחריבה את בית המקדש ושרפה את ההיכל.

נכונים הדברים כל השנה, ובפרט בימים אלו, של זכרון חורבן המקדש.

יהי רצון שייבנה בית המקדש במהרה

הפוסט זהירות בתוכחה לזולת – לפרשת דברים הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

ספר זה הוא נאומו האחרון של משה, צוואתו הרוחנית הגדולה של מנהיג גדול, שנפרד מן העם בערבות מואב. אחת מבקשותיו של משה מן העם, בפתח דבריו היא: "שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק".

אומר להם משה: עוד מעט תיכנסו לארץ ישראל ולא אהיה עמכם, ובעזרת ה' תקימו מדינה משלכם. כדי להבטיח שנסיון בניית הארץ יצליח, תניחו בתשתית חברתכם את ה"שמוע בין אחיכם". כלומר, תחנכו עצמכם כבר בתחילת הדרך לשמוע ולהקשיב איש לרעהו כי זה דבר חיוני מאוד לבניית חברה מתוקנת.

משה הכיר היטב את אופי האדם ה"לא מקשיב" וה"לא מתחשב בזולת". כמה פעמים אמרנו לחבר "שמענו אותך כבר", 'שמענו' – בלשון עבר, ועכשיו אוטמים את האזניים?

המשנה במסכת אבות אומרת: "הווי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות", גם כשליבך אינו מחבב את פלוני ומעשיו אינם ראויים בעיניך, גם אז עליך לקבלו בספר פנים יפות  ומסבירות, להתייחס אליו ולשמוע את דבריו.

מקווים כולנו שיגיע משיח צדקנו במהרה, אולם אם לא יגיע, במוצאי שבת נציין את תשעה באב, יום בו נחרב בית מקדש הראשון לפני כ-2500 שנה ע"י הצבא הבבלי בראשות נבוכדנצאר, וכעבור כ- 500 שנים נחרב בית המקדש השני בגלל שנאת חינם.

כמה מצער שדווקא בימים אלו בהם עלינו להיות מאוחדים ומלוכדים, גובר יצר הפילוג והפירוד.

הגורל המשותף לכולנו מחייב להניח את הקטנוניות המאיימת להרחיב ולהגדיל את השסע ולעשות הכל כדי לכבד איש את רעהו.

גם אם לא מסכימים, אפשר וצריך להקשיב, להבין ולכבד. חובה עלינו להתאחד ולהתקרב איש אל רעהו ולחזק את תחושת הערבות ההדדית.

הפוסט סבר פנים יפות – לפרשת דברים ותשעה באב הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט הכל תלוי בכוונת העשיה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

דבר תורה – פרשת דברים

הפוסט אישור לבני גד ובני ראובן לכבוש את ארץ כנען – דבר תורה – פרשת דברים הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

דבר תורה – פרשת דברים

הפוסט לעולם אל תאמינו לחיצוניות של מי שאינכם מכירים מקרוב – דבר תורה – פרשת דברים הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

 דבר תורה – פרשת דברים

הפוסט למצוות ששמעו בני ישראל מהקב"ה יש שכר ללא גבול – דבר תורה – פרשת דברים הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

דבר תורה – פרשת דברים

הפוסט אין להתחשב במספרם של הרשעים, גם אם יהיו הרוב – דבר תורה – פרשת דברים הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט אין להתחשב במספרם של הרשעים, גם אם יהיו הרוב הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.