https://did.li/YsgOf

וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו (כה, כה)  

מדוע קראו לו בשם זה?

פסיקתא זוטרתא: "לשון עשב, שהיה דומה לבהמה שהיא אוכלת עשב. דבר אחר, שהיה מלא שער כשדה שהיא מלאים עשבים".

מדרש שכל טוב: "עושה שוא, הוא שוא, ואלוהותו שוא".

וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב (כה, כו)  

מי קרא לו יעקב?

מדרש אגדה: הקב"ה קראו יעקב, על שם שאחז בעקב.

רש"י: אביו קרא לו יעקב, על שם אחיזת העקב.

רבי חיים קניבסקי: אברהם קרא לו בשם, (בספרו 'למכסה עתיק' מביא בשם הרוקח).

וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו (כה, כח)   

האם יצחק הבחין וידע מיהו עשו?

רד"ק: יצחק היה זקן ובא בימים, וכהו עיניו וישב בביתו, והיה מתפתה מהציד שהביא לו עשו בכל יום.

מלבי"ם: ודאי שידע, שהרי ראה את נשותיו, כפי שכתוב 'וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה', וייעד לו את הברכות שעניינם עסק בברכות העולם הזה. הבין שאינו ראוי לקבל את ברכות אברהם.

וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה (כו, א)   

מי היה אבימלך?

אונקלוס: "דהות בין אבהתנא ביננא ובינך", היה זה בנו של אבימלך שכרת עם אברהם ברית.

רד"ק: לא היה זה אבימלך שהיה בימי אברהם (אילו היה זה אותו אבימלך, לא היה שואלו 'ואיך אמרת…', שהרי  היה זוכר את התקדים שהיה בענין שרה). רוב מלכי ארץ פלשתים נקראו בשם אבימלך, גם בימי דוד ("לְדָוִד… לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ", תהילים לד, א).

בכור שור: אבימלך שהיה בימי אברהם, וכרת איתו ברית.

וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה (כו, ב)   

מדוע יצחק רצה לרדת למצרים?

מדרש אגדה: "מכאן אתה למד שהיה בדעתו לירד למצרים, כמו שעשה אברהם אביו שהלך למצרים מפני הרעב".

רד"ק: משום שבמצרים היה שובע גדול יותר משאר הארצות, בגין הנהר שמשקה אותה.

חזקוני: יצחק סבר שמיד אמורה להתחיל גלות מצרים.

ספורנו: בגלל מחסור בשטחי מרעה לצאנו.

וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים (כו, יד)   

מדוע כל מקנה כתוב בנפרד, 'מִקְנֵה צֹאן' 'וּמִקְנֵה בָקָר'?

משך חכמה: מפני שיצחק חידש מצות מעשר, ומעשר בהמה מתעשר בנפרד ממקנה צאן. היה לו "מקנה צאן" בפני עצמו "ומקנה בקר" בפני עצמו, כדי להפריש מכל סוג.

וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר (כו, טו)   

מה היתה דעת אבימלך על שאנשיו סתמו את הבארות?

ספורנו: אבימלך הגן על יצחק ואסר עליהם להזיק לו, באמרו 'הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת'.

אלשיך: אבימלך רצה שיצחק יעזוב את ממלכתו, ומשלא היה לו נעים לומר לו שילך מהם, הניח לבני עמו לסתום את הבארות ולהציק לו, מעין "הסכמה שבשתיקה", במטרה שילך מהם.

וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה עַל כֵּן שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה (כו, לג)  

מה חידש יצחק בקריאה זו, והרי קראו לה באר שבע עוד בימי אברהם?

רשב"ם: אין זו אותה באר שבע שגר בה אברהם. היו 2 ערים שנקראו בשם באר שבע, כפי שכתוב 'וַיָּבֹא בְּאֵר שֶׁבַע אֲשֶׁר לִיהוּדָה' (מלכים א' יט, ג).

בכור שור: בימי אברהם קראו רק למקום באר שבע, ובימי יצחק התחדש שלכל העיר קראו בשם באר שבע.

וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק… וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל (כז, א)   

האם יצחק ידע ממכירת הבכורה?

בכור שור: כנראה שידע, שהרי אמר לעשו שרוצה לחלק בעצמו את שאמור לקבל, משום שאם ימות, עשו יפסיד הכל, לאחר שיעקב קנה ממנו את הבכורה, ויטול את השררה כולה ועיקר הנכסים.

אור החיים: כנראה שלא ידע, שהרי אם היה יודע, היה מברך את יעקב.

כתב סופר: לא  ידע. נודע לו לראשונה, כשעשו אמר לו: 'וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי'.

וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקֹב בְּנָהּ לֵאמֹר… (כז, ו)   

מה הדגישה התורה בהוספת המילה 'בְּנָהּ', הרי גם עשו היה בנה?

מדרש אגדה: "וכי עשו גם כן לא היה בנה? אלא שיעקב שומע היה אל אביו ואל אמו, שנאמר 'וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ', ועשו לא היה שומע אלא לאביו, לפיכך קראתו 'בְּנָהּ'".

וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי ה' לִפְנֵי מוֹתִי (כז, ז)   

מדוע המילה 'וַאֲבָרֶכְכָה' נכתבה עם ה' בסופה?

פסיקתא זוטרתא: "מלא על שם העולם הזה שנברא בה', לכך הוסיף לו ה' 'וַאֲבָרֶכְכָה', שיתברך בזה ולא לעתיד".

וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו… וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן (כז, טו)   

מדוע רבקה הלבישה את יעקב?

אור החיים: הבגדים היו גדולים עליו, רבקה התאימה אותם למידותיו.

הכתב והקבלה: יעקב לא רצה לרמות את אביו ועל כן לא לבש בעצמו את הבגדים, אלא נתן לאמו להלבישו.

וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו (כז, כב)   

לאחר שהתלבט אם זה יעקב או עשו, מדוע הכריע שזה עשו?

רשב"ם: הואיל והיו תאומים, תלה יצחק שכנראה הקולות שלהם דומים במקצת זה לזה.

אור החיים: יצחק הבין שקול יכול להשתנות, כמו גם יתכן מצב שבו הוא לא ישמע כראוי מחמת זקנותו, בניגוד לתחושה, הרגשת שערות הידים הוא סימן מובהק.

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי (כז, מא)   

מדוע עשו החליט להמתין?

מדרש רבה (סז, ח): "אם הורגו אני, יש שם ועבר יושבין עלי בדין ואומרים לי: למה הרגת את אחיך? אלא הריני הולך ומתחתן לישמעאל והוא בא ועורר עמו על הבכורה והורגו, ואני עומד עליו כגואל הדם והורגו ויורש אני שתי משפחות".  

פסיקתא זוטרתא: "בא לו עשו בהמתנה שלא להעציב את אביו".

טור: עשו לא התכוון להמתין למיתת אביו, אלא אמר שיהרוג את יעקב אחיו, וכך יקרב את ימי אבל אביו, שיתאבל עליו.

רבינו בחיי: עשו חשש שמא הברכה תיהפך לקללה.

כלי יקר: עשו ידע שכשזרעו של יעקב יתבטל מהתורה, תמשול בו חרבו, לכן אמר 'יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי', שבימי אבלו, אסור יהיה לו לעסוק בתורה, שלא יהיה 'הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב', ולא יהיה לו מגן, ואז 'וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי'.

הפוסט גליון תורתך שאלתי מס' 163 – לפרשת תולדות תשפ"ה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט חויה בשולחן שבת – לפרשת תולדות תשפ"ה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

לעיון והורדת קובץ 'טעמו וראו'
לקט שאלות ותשובות מתוך ספרי תורתך שאלתי
לפרשת תולדות, בקישור

https://did.li/GCa6q

הפוסט 'טעמו וראו' – לפרשת תולדות הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

אנכי, עשו בכורך

השיטה הראשונה גורסת שיש להוסיף פסיק לאחר המילה 'אנכי', ולחלק בינה לבין ההמשך, 'עשו בכורך'. חז"ל אומרים במדרש רבה (סה, יח): "אמר ר' לוי: 'אָנֹכִי' עתיד לקבל עשרת הדברות, אבל 'עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ'". יעקב אמר שבניו עתידים לקבל את הדברות, שפותחות במילה 'אָנֹכִי' (שמות כ, ב).

גם רש"י סובר שלא יתכן שיעקב הוציא דבר שקר מפיו, ולכן מחלק בין המילה 'אנכי' לבין ההמשך 'עשו בכורך', וכותב: 'אָנֹכִי' המביא לך, ו'עֵשָׂו' הוא בְּכֹרֶךָ'.

יעקב קיים מצות אמו

את השיטה השניה נבין לאחר שנבהיר נקודה חשובה נוספת. בדבריה ליעקב אמרה רבקה: "וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ". מדוע היתה צריכה לצוות אותו ולהדגיש את המילים 'שְׁמַע בְּקֹלִי', ובהמשך הוסיפה: 'לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ'?

האלשיך מבאר שרבקה הבינה את הקושי של יעקב לעשות זאת, ועל כן אמרה לו: אל תעשה את המעשה כדי לקנות את הברכות או לרמאות את אחיך, אלא רק כדי לשמוע בקולי, ובכך תקיים מצות כיבוד אם. רבקה אמרה לו: 'בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי', בהיותך 'בְנִי', אתה מחויב בכבודי ועל כן 'שְׁמַע בְּקֹלִי', ואל תשתף בכוונת המעשה גם רצון לקנות את הברכות כמו עשו. בניגוד לעשו מטרתך במעשה רק לקיים 'לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ'.

ומוסיף על כך רבי זלמן סורוצקין שרבקה רצתה שיצחק לא יטה את הדין ויתן לרשע את הברכות, ובכך ייגרם עוול ליעקב צדיק. ועל כן ביקשה ממנו שיקבל את הברכות, לטובתו. משראתה שיעקב מסרב לכך ומוכן להפסידן ובלבד שלא ירמא את אביו, הורתה לו בציווי ואמרה: 'לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ', ואז היה יעקב בבחינת "אנוס וכפוף ובוכה", (עפ"י מדרש רבה סה, טו). לגישה זו, יעקב כלל לא עסק בענייני תחבולות ותכסיסים, אלא כל מעייניו היו נתונים ברצונו למלא אחר ציווי אמו, ולקיים מצות כיבוד אם.

יעקב כמשיב את אבידתו

השיטה השלישית, שיעקב לא רימא איש, כל שאמר היה כדי לממש את רכושו. ר' יוסף בכור שור סובר שיעקב דמה לאדם שרץ אחר אבידתו, שהרי הבכורה היתה שלו, לאחר שקנה אותה מעשו. עשו אף נשבע לו שלא להפקיע אותה ממנו. ולמרות זאת ניסה עשו להערים על שבועתו ורצה לרמותו, אולם במעשה זה הציל יעקב את שלו מיד עשו.

השפת אמת סבור שמעשהו של יעקב כלל לא נעשה ברמאות, וכך כותב: "ענין יעקב שלקח הברכות במרמה והוטב בעיני ה' יתברך, יש ללמוד מזה כי כדי להשיג האמת באמת רשאין לעשות ע"י ערמה, כמו שכתבו חז"ל: "מרגלא בפומיה דאביי לעולם יהא אדם ערום ביראה" (ברכות יז ע"א), ופירש רש"י: להערים בכל מיני ערמה ליראת בוראו, כיון שעיקר הרצון לבוא להאמת אינו בכלל שקר ואדרבא זה תיקון השקר".

נסיים בחידושו העצום של הנצי"ב מוולוז'ין על דברי יעקב (כז, ט): "אלא כך הענין, דיש לדעת דכל מידה רעה שבעולם המה בכלל היצירה שברא ה' גם אותם, כדכתיב 'יוצר אור… ובורא רע', וע"כ יש בהם איזה טוב, והרי זה דומה לסם המות, דודאי מזדמן עתים שהוא סם חיים לחולה, ומכל מקום נקרא סם המות משום שעל פי רוב הוא ממית, וגם בעת שנצרך להשתמש לחיים נדרש דקדוק גדול עפ"י הרופא ובצמצום שלא יוסיף כל שהוא ויסתכן, כך כל מדה רעה המה טובים לשעה רצויה, רק יש ליזהר שלא להשתמש במדה זו כי אם ע"י רב מובהק ובצמצום שלא יוסיף על הצורך. והנה הגיעה שעה ליעקב אבינו להשתמש במידת השקר וערמימות, והרי זה עבירה לשמה, אשר גדולה היא בזמנה, כמו מצוה עצמה…".

והנה אמרו ברבה שנענש יעקב אבינו על שגרם לעשו שצעק צעקה גדולה ומרה, וזה הביא שמרדכי צעק צעקה גדולה ומרה, ולכאורה קשה על מה זה נענש בצעקת עשו יותר ממה שגרם ליצחק אביו הצדיק שחרד חרדה גדולה? אבל הענין דלהשתמש בעבירה לשמה יש ליזהר הרבה שלא ליהנות ממנה כלום, ולא דמי לעושה מצוה, דאע"ג שנהנה גם כן, המצוה עומדת במקומה, מה שאין כן עבירה לשמה, ההנאה שמגיע להגוף מזה בעל כרחך הוא עבירה…".

הרי לנו שלוש שיטות בהסבר דברי יעקב 'אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ': א. נדרש לקרוא את הפסוק ולפסקו עם פסיק באמצע: 'אָנֹכִי, עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ'. ב. יעקב היה "אנוס כפוף ובוכה" וקיים את ציווי אמו. ג. יעקב עשה את שמגיע לו, מעין משיב אבידתו.

הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, רב המכר 'כי ישאלך', על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר.

לתגובות – office@shaalti.co.il ; 052-9453811

לקריאת והורדת גליון תורתך שאלתי לפרשת תולדות

בקישור https://shaalti.co.il/?p=11287

לרעיונות יפים על פרשת תולדות, שיסייעו להעשיר את שולחן השבת,

ניתן להיכנס לאתר תורתך שאלתי בקישור https://did.li/6gsrl

הפוסט תתן אמת ליעקב הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע כתוב 'תוֹמִם' בכתיב חסר?

מדרש רבה (סג, ח): "להלן (לח, כז) כתיב 'תְאוֹמִים', פרץ וזרח שניהם צדיקים, וכאן 'תוֹמִם', יעקב צדיק ועשו רשע".

וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו (כה, כח)

האם יצחק הבחין וידע מיהו עשו?

ספורנו: יצחק לא הכיר את רשעו של עשו. אם היה יודע ממעשיו הרעים היה מוכיח אותו או מוחה בו.

הנצי"ב מוולוז'ין: יצחק ידע היטב את מצבו הרוחני של עשו ולכן לא הזהיר אותו שלא ישא אשה מבנות כנען, כמו שהזהיר את יעקב.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי (כה, לא)

מדוע רצה יעקב את הבכורה?

מדרש רבה (סג, יג): "מה ראה אבינו יעקב שנתן נפשו על הבכורה? דתנינן, עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורים, משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים, אמר: יהיה רשע זה עומד ומקריב? לפיכך נתן נפשו על הבכורה".

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ… וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה (כו, א)

מדוע יצחק הלך אל אבימלך לגרר?

רמב"ן: יצחק התכוון לרדת למצרים, ועבר דרך אבימלך בעל בריתו של אביו, מתוך רצון שאולי ייטיב עמו בימי הבצורת שלא יצטרך לרדת למצרים.

וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר  (כו, ו)

מדוע יצחק ישב בגרר?

רבי זלמן סורוצקין: בימים ההם כל הגירה וישיבה בין אנשים זרים היתה כרוכה בסכנת נפשות. יצחק בחר לשבת בעיר המלוכה, מתוך תקוה שעל סמך הברית שכרת אביו עם אבימלך, יזכה להגנה.

וְכָל הַבְּאֵרֹת… סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים (כו, טו)

מדוע עשו זאת?

חזקוני: כדי שיצחק לא יחזיק בהם, שלא תהיה לו חזקה בארץ.

אלשיך: אבימלך לא רצה שיצחק ישאר בממלכתו, אך לא היה לו נעים לומר לו שילך מהם, והניח לעמו לסתום את הבארות ולהציק לו, מעין "הסכמה שבשתיקה", במטרה שילך מהם.

וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל (כז, א)

האם יצחק ידע ממצבו הרוחני של עשו?

ספורנו: יצחק לא הכיר בגודל רשעו של עשו. עם זאת, הוא לא ראה אותו כראוי שתחול עליו הברכה שהיה בלבו לברכו.

אלשיך: בידעו את מצבו הרוחני הירוד וחוסר זכויותיו בקיום מצוות, ביקש שייצא לצוד לו ציד, לזכות אותו במצוה לקראת הברכה.

בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת (כז, ד)

מדוע יצחק רצה לברך את עשו ולא את יעקב?

אור החיים: התנהגותו של עשו מאד הכאיבה ליצחק, וחשב שבאמצעות הברכות יצליח להשפיע על עשו להיטיב מעשיו.

רש"ר הירש: יצחק לא חש במצבו הרוחני האמיתי של עשו, וקרא לבנו הבכור, כדי לברכו ולמנות אותו למנהיגו ומדריכו של בית אברהם לעתיד.

אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי… וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ (כז, יב)

מדוע לא חשש יעקב שאביו יזהה את ההבדל שבין קולותיהם?

טור: אמנם רוב בני אדם ניכרים בקולותיהם, אולם קולותיהם של יעקב ועשו היו דומים זה לזה. ויתכן גם שיעקב שינה את קולו, באופן שיהיה דומה לקולו של עשו.

בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת (כז, טו)

מדוע בגדיו נקראים 'הַחֲמֻדֹת'?

מדרש אגדה: "יש אומרים אלו בגדים של אדם הראשון ובאו ביד נמרוד וחמדן והרגו ולקח הבגד ממנו".

וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב (כז, ל)

מדוע כפל הלשון 'יָצֹא יָצָא'?

רשב"ם: ללמדנו על הניסים שנעשו ליעקב, שאילו הקדים עשו לבא רגע אחד קודם לכן, לא היה יעקב מתברך.

הנצי"ב מוולוז'ין: כנגד שתי יציאות, 'יָצֹא' – יציאה ראשונה, מחדרו, 'יָצָא' – יציאה שניה, מביתו.

וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה (כז, מ)

מה ביאור ברכת יצחק לעשו?

חזקוני: יצחק ציין לחיוב שהזכות של כיבוד אב של עשו, שלקח את תליו וקשתו במצות אביו לצוד ציד, וזכות זו תעמוד לו כשכר לפועלו.

ספורנו: יצחק יעץ לעשו להמשיך ולעסוק במקצוע הציד, שכן בו הוא מתמחה ושולט.

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ (כז, מא)

איך נודע מה אמר עשו בליבו?

רש"י: ברוח הקדש הוגד לרבקה מה עשו מהרהר בלבו.

אבן עזרא: גילה סודו לאחד מאוהביו.

וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ (כח, א)

באיזו ברכה בירך יצחק את יעקב?

רד"ק: שאמר 'וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ'.

מלבי"ם: בירך אותו בשתי ברכות: א. בברכת עולם הבא, והתנה תנאי, שלא יקח אשה מבנות כנען. ב. ציוה אותו שילך לפדן ארם ויקח אשה מבנות לבן, ולכן בירך אותו שנית.

הנצי"ב מוולוז'ין: זו לא היתה ברכה, אלא אישור והסכמה למעשהו , שלקח את הברכות.

הפוסט גליון תורתך שאלתי – תולדות תשפ"ד הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

רש"י: ויעתר, הרבה והפציר בתפילה. ויעתר לו, נתפצר ונתפייס ונתפתה לו.

ר' אריה פינקל, ראש ישיבת מיר ביאר שלא היתה זו תפילה רגילה של הורים, שרק רוצים לזכות בילדים, היתה זו תפילה עבור בנינו של כלל ישראל, תפילה ללידת יעקב, שהוא כלל ישראל. לשם כך צריך היה יצחק להרבות ולהפציר בתפילה, עד שה' נתפצר ונתפייס לו והתקבלה תפילתו.

למרות שהקב"ה כבר הבטיח לאברהם (לעיל כא, יט): "כי ביצחק יקרא לך זרע" ואמר לו (כב, יז): "כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך", בכל זאת היה יצחק צריך להתפלל, ולא היתה זו סתם תפילה, אלא היה צורך להרבות ולהפציר, ורק באופן זה נענה. אם לא היה מרבה ומפציר בתפילה, לא היה זוכה לבן – יעקב אבינו, ולא היה זוכה להקים את כלל ישראל.

מבואר שללא תפילה, לא נענים מן השמים, ולא די בסתם תפילה, אלא יש צורך להרבות ולהפציר בתפילה. נדרש להתפלל, גם על מה שנראה מובן מאליו, משום שאין דבר שמובן מאליו, על הכל יש להתפלל.

מזה חודש ומחצה שאנו במלחמה, במציאות מורכבת מאד שנכפתה עלינו. למדים אנו מפרשת השבוע, שיש להרבות ולהתפלל, ויהי רצון שה' ישמע תפילתנו וישיענו בקרוב

הפוסט הייחודיות שבתפילה על הילדים הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע רבקה תלתה את הצורך שלו לברוח, בנשות חת, ולא גילתה ליצחק את הסיבה האמיתית, להישמר מעשו, שלא יהרגהו?

רשב"ם: רבקה אמרה ליצחק דרך חכמה, להרחיק את יעקב מעשו.

בכור שור: רבקה חששה שמא יצחק יכעס על שחושדת בעשו וישלול את דבריה, שלא יתכן שהוא יעשה זאת, ולא יתן את הסכמתו ליעקב לברוח, ועל כן ייחסה זאת לסיבה אחרת ואמרה לו: שהנשים הללו הן רעות ויש לה מורת רוח, ולפיכך עליו ללכת ללבן אחיה. ואכן יצחק הסכים ובירך אותו.

אברבנאל: רבקה חששה שיצחק יכעס עליה, על שהובילה להעברת הברכות מעשו ליעקב, וכתוצאה מכך נגרמה מריבה גדולה בין האחים וצער לעשו, ועל כן שינתה מפני השלום, וכרכה את הצורך של יעקב ללכת לחרן בנישואין, שלא יקח מבנות כנען.

מלבי"ם: רבקה לא רצתה לצער את יצחק, ועל כן לא אמרה לו שעשו רוצה להרוג את יעקב, ובחכמתה הרבה אמרה לו שישלח את יעקב לפדן ארם, לשאת אשה.

הפוסט מדוע רבקה תלתה בנשות חת את הצורך של יעקב לברוח הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע רבקה הוסיפה ואמרה לו 'שְׁמַע בְּקֹלִי'?

אלשיך: רבקה הבינה את הקושי של יעקב לעשות זאת, ולכן אמרה לו: אל תעשה זאת כדי לקנות את הברכות או לרמא את אחיך, אלא רק כדי לשמוע בקולי, ובכך תקיים מצות כיבוד אם. בהיותך 'בְנִי', אתה מחויב בכבודי ועל כן 'שְׁמַע בְּקֹלִי', ואל תשתף בכוונת המעשה גם רצון לקנות את הברכות כמו עשו. בניגוד לעשו מטרתך במעשה רק לקיים 'לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ'.

מלבי"ם: רבקה אמרה ליעקב שעליו לעמוד ב-3 חיבורים כתנאי לקבלת הברכה: א. 'שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ', שיקיים מצות כיבוד אם, כנגד כיבוד אב, ששלח יצחק את עשו לקיים. ב. 'וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב', כנגד הכנת נפש המברך להמשיך את הברכה, כפי שביקש מעשו, שיכין לו מטעמים. ג. 'וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ וְאָכָל בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ', שיאכל כדי שיברכך שתהיה האכילה תמורת הברכה, מעין "שוחד" לגוף, שלא יעכב את הנפש להתקשר למקור הברכה.

רבי זלמן סורוצקין: רבקה ביקשה מיעקב שיקבל את הברכות, לטובתו. משראתה שהוא לא רוצה לרמאות את אביו, והיה בבחינת "אנוס וכפוף ובוכה" (מדרש רבה סה, טו), ציוותה עליו לעשות כך, משום כבודו של יצחק, שלא יטה דין ויתן לרשע ברכות, וייגרם בכך עוול לצדיק, ועל כן סיימה את דבריה במילים 'לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ', ויעקב הוכרח ללכת.

הפוסט ביאור ציווי רבקה ליעקב 'שְׁמַע בְּקֹלִי' הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

לאחר שסתמום, מדוע גם מילאו אותם בעפר?

רבינו בחיי: הבארות הללו רומזים לגרים שהתגיירו בימי אברהם, שהם קלים לקבל את האמונה, בדומה לבארות שהם קלים לקבל את המים. פתיחת הלב הסתום באמונה מכונה בתורה חפירה.

'סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים' מצד הקנאה סתמו את ליבם וחזרו לסורם, 'וַיְמַלְאוּם עָפָר' כתחליף לחכמה ודעת שהיתה להם והאמונה בה' בימי אברהם,  מילאום פלשתים באמונה רעה. התורה מכנה את האמונה הרעה לעפר. על התגברות יצחק עליהם, נכתב: 'וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת…', שהחזירם למוטב, כדרך המתגיירים.  

אור החיים: לאחר מות אברהם הם לא סתמו לגמרי, אלא רק שמו אבנים בפתחי הבורות, ולא ביטלו אותם. לאחר קנאתם ביצחק הוסיפו להרשיע ומילאום בעפר וסתמו אותם לחלוטין. מסיבה זו הוצרך יצחק לחפור את הבורות מחדש, כפי שכתוב 'וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת…'.

רבי זלמן סורוצקין: כדי ששמו של אברהם לא ייזכר שם עוד. בכך ניסו למחוק כל זכר או זיקה לאברהם.

הפוסט התנהלות פלישתים בסתימת הבארות הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע רבקה כה אהבה את יעקב?

מדרש אגדה: "אבל ליעקב שהיתה רואה שהוא איש תם, ואוהב ללמוד תורה, והיה הולך לבית המדרש, היתה אוהבת אותו".

מדרש שכל טוב: "לא נאמר אהבה אלא 'אֹהֶבֶת', כל זמן ששומעת דבריו הנעימים ורואה את דרכיו התמימות מוספת לו אהבה על אהבה".

רשב"ם: רבקה הכירה בתמימותו של יעקב ואהבה אותה.

רד"ק: רבקה אהבה רק את יעקב, משום שהיה הולך בדרך חיים, שהיה מתעסק בחכמה ובדרכי אלהים, לעומת עשו, שאותו לא אהבה, משום שהלך בדרך מות ובנוסף בחר לו מלאכה מסוכנת, שכל יום היה מסתכן.

אברבנאל: רבקה זכרה את שנאמר לה לפני הלידה מפי הקב"ה 'וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר', ושהוא יהיה עיקר הבית.

אור החיים: משום שהיו שציערו אותה על שממנה יצא עשו הרשע. באמצעות יעקב הוכיחה לכולם שיש לה גם ילדים כשרים.

הפוסט אהבת רבקה ליעקב הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מה ביאור נבואה זו שנאמרה לרבקה?

בכור שור: הוסבר לרבקה מדוע לא יהיה שלום ביניהם, 'וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר' הגדול לא יקבל עליו ברצון, קשה יהיה לו לעבוד את אחיו הקטן ממנו, ולפיכך יתגרו זה בזה.

חזקוני: כאן נגזר על יעקב, שיהא גביר לאחיו. משמעות המילה 'וְרַב' – הגדול, (עשו) יעבוד את הצעיר (יעקב). ביאור נוסף למילה 'וְרַב' – הרבה, ריבוי אנשים יעבדו את הצעיר.

אור החיים: אין הכונה לאחד מהם, ליעקב או לעשו, שהרי פעמים שיעקב מושל בעשו ופעמים שעשו מושל, אלא המילים רב וצעיר מוסבות על מי שיהיה רב, שיהיה בגדולה באותה עת ועל אשר יהיה הצעיר, שיעבוד אותו בזמנו.

חתם סופר: ההיפך של המילה צעיר, היא בכור. לא נכתב שהבכור יעבוד את הצעיר, אלא 'ורב', משום שלעולם עשו יהיה עבד של יעקב, הוא רודה את ישראל שהם כבן מלך שסרח ונמסר לעבד שירדה אותו במקל וייסרנו עד שישוב מדרכו ויצלח למלוכה ולעולם זה בן מלך וזה עבדו ועבודתו היא לרדותו וליסרו, שהיא עבודת עבד, כפי שבירך יצחק 'וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד', ובהמשך 'וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ'.

הפוסט וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר – ביאור הנבואה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט ידיעת יצחק מהמכירה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

האם יצחק הבחין וידע מיהו עשו?

הרד"ק מבאר שיצחק היה זקן ובא בימים, וכהו עיניו וישב בביתו, והיה מתפתה מהציד שהביא לו עשו בכל יום. באופן דומה ביאר הספורנו שיצחק לא הכיר את רשעו של עשו, שהרי אם היה יודע ממעשיו הרעים ודאי היה מוכיח אותו, שלא לומר שהיה מוחה בו, ובכך נכשל, שהשתדל לברך אותו, ומכך יצאה תקלה, שנתן לעשו ברכה, ושהוצרך יעקב לברוח לארץ אחרת.

לעומתם, המלבי"ם כותב שיצחק ודאי ידע, שהרי ראה את נשות עשו, כפי שכתוב 'וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה', וייעד לו את הברכות שעניינן עסק בברכות העולם הזה. הוא הבין שאינו ראוי לקבל את ברכות אברהם.

וכן ביאר הנצי"ב מוולוז'ין שיצחק ידע היטב את מצבו הרוחני של עשו, ועל כן לא הזהיר אותו שלא ישא אשה מבנות כנען, כמו שהזהיר את יעקב. מוכח מזה שידע יצחק את דברי הקב"ה לאביו אברהם 'כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע'.

הפוסט האם יצחק הבחין וידע מיהו עשו הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע התורה מכנה אותו 'הָאִישׁ', ולא קורא לו בשמו, יצחק?

רש"ר הירש מבאר שהתורה מבטאת את הדברים מנקודת השקפת הפלשתים, שעינם היתה צרה בו, עד שהתעוררה קנאתם, (כפי שכתוב על יעקב ביחס לבני לבן "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ" לקמן ל, מג).

מלבי"ם שהם תלו את הברכה באיש עצמו, ולא בארץ או בתבואה, ולכן כינו אותו 'האיש'.

רבי חיים קניבסקי תירץ שיחסו של אבימלך ליצחק לא היה מובן, שכן כלפי אברהם הוא נהג בכל הכבוד הראוי ואמר לו 'אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה', כרת עמו ברית ואברהם ישב בארצו, ואילו כלפי יצחק התייחסו אנשי גרר באופן שונה לחלוטין, הם הקפידו עליו וגירשו אותו משום שהצליח. ההסבר ליחסם זה ליצחק, מבאר מדוע מכנה אותו התורה 'הָאִישׁ', שכן הם לא החזיקו מיצחק, שהוא כמו אברהם, אלא כאיש בעלמא, ולכן קינאו בו, משום שחשבו שהוא נוטל את שלהם, ועל כן כינתה אותו התורה בתואר 'הָאִישׁ'. לאחר מכן, כשהלך מהם לבאר שבע והצליח גם שם, הבינו שהוא כמו אברהם, והקב"ה איתו, ועל כך אמרו 'רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ' וכרתו עימו ברית.

הפוסט יחס אנשי גרר ליצחק הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

יצחק היה היהודי הראשון שקיבל עליו את עול הגלות[1] והלך לגור בארץ זרה. הוא עסק בעבודת האדמה, ורצה ללמד את בניו, שרוב חייהם יהיו בגלות, שיבחרו במשלוח יד שאין עליו שום פקפוק, שלא יעלילו עליהם, שהם חיים על חשבון יושבי הארץ.

הרקע, ויגדל האיש

המקור ליחסיו המורכבים של יצחק עם שכניו טמון בפסוקים "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרְכֵהוּ ה'. וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד. וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים"[2]. כשההדגשה עפ"י המלבי"ם על המילה 'האיש'. התורה תלתה את הברכה באיש עצמו, ולא בארץ או בתבואה. רש"ר הירש מבאר שבמילה 'האיש' (לא כתוב 'ויגדל יצחק') מבטאת התורה את הדברים מנקודת השקפת הפלשתים, שעינם היתה צרה בו, עד שהתעוררה קנאתם[3].

רבי חיים קניבסקי מעיר בספרו 'טעמא דקרא' שיחסו של אבימלך ליצחק אינו מובן, שכן כלפי אברהם הוא נהג בכל הכבוד הראוי ואמר לו 'אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה'[4], כרת עמו ברית ואברהם ישב בארצו, ואילו כלפי יצחק התייחסו אנשי גרר באופן שונה לחלוטין, הם הקפידו עליו וגירשו אותו משום שהצליח. הם לא החזיקו מיצחק, שהוא כמו אברהם, אלא כאיש בעלמא, ולכן קינאו בו, משום שחשבו שהוא נוטל את שלהם, ועל כן כינתה אותו התורה בתואר 'הָאִישׁ'.

המניע, ויקנאו אותו פלישתים

במערכת היחסים שלהם עם אברהם אביו כלל לא מצינו קנאה, בניגוד לקנאתם ביצחק. עלינו להבין מדוע הפלשתים קינאו בו.

הרמב"ן מבאר שקנאת הפלשתים היתה על שהיה לו רכוש רב ועבדים ושפחות, עד שאמרו במדרש אגדה "זבל פרדותיו של יצחק יותר שווים מממונו של אבימלך". עשרו היה כה רב, עד שאפילו המלך חש חרפה שאין לו עושר ונכסים כמו שיש ליצחק. ומוסיף על כך הטור, שהתורה כלל לא הזכירה את הכסף, אלא ציינה רק את המקנה, משום שהם לא קינאו בכספו, אלא רק בכמות המקנה הגדולה שלו, שהיתה יותר מזו של אבימלך. יצחק העמיד את אבימלך במצב נחות, שגרם לו לחרפה, שיש אזרח במדינה שיש לו יותר רכוש מהמלך, ועל כן אמר לו אבימלך: 'לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד'[5]. מסיבה זו כתבה התורה 'וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ', ולא כתבה 'וַיְקַנְאוּ בוֹ'[6], כביאור רש"ר הירש שהם לא קינאו בו על שרכושו התברך, אלא נפגעו ממעמדו הרם. קנאתם התייחסה לאיש יותר מאשר לעשרו.

המעשה, וכל הבארות סתמום פלישתים וימלאום עפר

בעקבות הקנאה, נקטו הפלישתים בצעד חריף וחריג, הם סתמו את כל הבארות שנחפרו בימי אברהם. מדוע עשו זאת?

הספורנו מבאר שלאחר שראו כולם שאבימלך מגן עליו ואוסר עליהם להזיק לו, באמרו 'הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת'[7], בקנאתם בו, החליטו לנקוט בדרך אחרת להזיק לו ובשנאתם אותו סתמו את הבארות. אלשיך מבאר בדרך שונה, אבימלך לא רצה שיצחק ישאר בממלכתו, אך לא היה לו נעים לומר לו שילך מהם, והניח לעמו לסתום את הבארות ולהציק לו, מעין "הסכמה שבשתיקה", במטרה שילך מהם.

אור החיים מסביר שלאחר מות אברהם הפלישתים לא סתמו את הבארות לגמרי, אלא רק שמו אבנים בפתחי הבורות, ולא ביטלו אותם. ובעקבות קנאתם ביצחק הוסיפו להרשיע ומילאו אותם בעפר, ובכך סתמו אותם לחלוטין. מסיבה זו הוצרך יצחק לחפור את הבורות מחדש, כפי שכתוב 'וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם…'[8].

הגירוש, לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד

מערכת היחסים שבין אבימלך ליצחק מחריפה ו"עולה שלב", כשאומר לו: "לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד"[9]. מדוע גירש אותו?

מצינו לכך כמה גישות במפרשים. חזקוני מבאר שכוונתם היתה שילך וישאיר להם את ארצו המבורכת. הם סברו שבגלל הרעב ארצותיהם אינן מתברכות, לעומת ארצו של יצחק, שמתברכת מאד. הספורנו מסביר שהם חששו מיצחק, שמא יוכל בעשרו להתקומם עליהם, ולכן גירשו אותו. והמלבי"ם נוקט בגישה של 'אנטישמיות', אבימלך סבר שכל השפע שיש ליצחק הוא על חשבונם, ולכן גירש אותו. הרד"ק טוען בכיוון שונה, שאבימלך לא גירש אותו, אלא רק אמר לו שילך מארצו, כדי שהפלשתים לא ירעו לו מקנאתם בו.

ואכן, על אף שברוב עוצמתו ועבדיו יכל היה לעמוד נגדם, לא רצה יצחק להישאר שם בחזקה. כפי שמבאר המלבי"ם שעשה זאת משום שהקב"ה אמר לו 'גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת', בדרך של גרות. בעקבות יחסם אליו כתוב "וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם יִצְחָק וַיִּחַן בְּנַחַל גְּרָר"[10], וכדברי חז"ל בפסיקתא זוטרתא: "הרחיק עצמו מן המחלוקת". לדעת רש"י היה זה רחוק מהעיר גרר[11]. ואילו רמב"ן סובר שבעקבות קנאת הפלשתים וסתימת הבארות, שלח אותו המלך, והוא התיישב מחוץ לגרר, בנחל גרר הסמוכה.

מריבה נוספת, ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק

אנשי גרר המשיכו לרדוף את יצחק גם במקום החדש, כפי שכתוב "וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם"[12], מה היתה טענת רועי גרר במקום החדש?

מבאר המלבי"ם שהיו לרועי גרר שני טיעונים: א. מאחר שמקורם של מי המעיין בהרים שבגבול אבימלך בגרר, הרי שמים אלו שייכים להם. ב. היה חוק במלכות, שכל שנמצא בבטן הארץ שייך למלכות. לפי זה מי התהומות הם של המלך ובני המדינה.

יצחק חפר באר נוספת, "וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה"[13], כהסבר המלבי"ם שלאחר שיצחק חפר באר חדשה, לרועי גרר לא היתה אמורה להיות שום טענה, שהרי המים בבאר זו היו מי גשמים שהם הפקר. הוא קרא את שמה שטנה, שלא היה בה עשק או טענות, אלא רק שעמדו להם לשטן, ללא שום טענה. בבאר השניה לא היתה כל סיבה למריבה, שהרי היתה להם באר מים חיים, הבאר הראשונה.

בעקבות מריבות אלו, החליט יצחק להעתיק למקום שלא יוכלו לומר שמקורות המים הם מהנהר שלהם. ואכן על באר זו לא רבו, כפי שכתוב "וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ"[14]. רבי חיים פלטיאל מבאר שלא רבו משום שיצחק אמר להם שבזכותו עלו המים כבר שלש הפעמים, ומשהבינו שהצדק עם דבריו, לא רבו יותר.

גם לאחר שגירש אותו אבימלך מארצו, היה יצחק מתיירא שמא יגברו עליו ויכו אותו ואת משפחתו. ומבאר הרמב"ן שעל כן אמר לו הקב"ה "אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי"[15], ואף הבטיח לו שיגן עליו ויברך אותו. מריבת רועי גרר עם יצחק היתה איום על נכסיו, שחשש יצחק שיתמעטו או שיינזקו כתוצאה מהמריבה. בשל פחדו בירך אותו הקב"ה, שלא זו בלבד שרכושו לא יתמעט, אלא שיתרבה בתוספת ממון. והוסיף הנצי"ב מוולוז'ין שלאחר שגורש מגרר, חשש יצחק לבוא עם אנשי ביתו לגור שם. על כך אמר לו הקב"ה: 'אַל תִּירָא' לבוא ולהתגורר, הם לא יוכלו לגרש אותך. ובעקבות זאת בנה יצחק את המזבח, לפרסם את התגלות הקב"ה.

התוכחה, מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי

פעולותיו של יצחק היו נכונות, כפי שאנו רואים, שבסופו של דבר, לאחר כל התלאות, באו אליו אבימלך ופיכול שר צבאו. יצחק תמה על ביקור זה, ושאל אותם "מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם"[16]. יצחק לא שאל אותם בכעס, אלא מתוך רצון אמיתי להבין את מניעיהם להגעתם, וכביאור אור החיים, שיצחק הבין שאבימלך לא צריך ממנו מאומה, למעט אולי דבר אחד, שלא ינשל את אבימלך מארצו ומנחלתו, בעקבות הבטחת הקב"ה ליצחק, שיתן לו את הארץ.

ליצחק היה ברור שלא יפר את הברית שכרת אביו עם אבימלך, ועל כן שאל 'מַדּוּעַ בָּאתֶם' בתמיהה ומרצון אמיתי להבין את פשר הגעתם. יצחק הסיק שהגיעו אליו מסיבה אישית, ועל כן דקדק בשאלתו להוסיף את המילה 'אֵלָי', ובפרט ש'וְאַתֶּם', לא רק המלך, אלא כל אנשי גרר, 'שְׂנֵאתֶם אֹתִי' מצד הקנאה, שהביאה ל'וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם', והואיל ואין סיבה שהקנאה והשנאה ישתנו, תמה יצחק מדוע באו אליו.

ועל כך השיבו "רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ"[17]. הם ראו שכשעמד בגרר, התברכה הארץ מאה שערים, ולאחר שהלך מגרר, ראו שפסקה ממנה ברכתה, והבינו שהדבר תלוי רק ביצחק. וכביאור אברבנאל שענו לו שחשבו בתחילה שהוא מתעשר מטוב הארץ על חשבונם, ועל כן גירשו אותו. משראו שברכת ה' איתו ורק בזכותה הוא מצליח, ולא על חשבונם, החליטו לפנות אליו ולבקש לכרות ברית ולחדש את השבועה. הם הבינו שכל עשרו הוא בזכות סייעתא דשמיא שזוכה לה.

סיכום

גם כשהיה רק יהודי אחד במדינה, סברו אנשי גרר שאין לו מקום בחברתם. בתחילה אף סברו שמתעשר על חשבונם, והיתה עינם צרה בו[18], ועל כן רבו איתו וגירשוהו מחברתם ומשכנותם. זה היה ה"מודל" של האנטישמיות בכל הדורות.

ואצל אנשי גרר, רק כשהמדינה התרוששה, לאחר שיצחק יצא ממנה, והבארות שגזלו מיצחק התייבשו, ראה אבימלך במו עיניו שנענש על שעבר על שבועתו לאברהם, לקח עימו את שריו הנכבדים ופנה ליצחק באמירה "רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ". הגיעו למסקנה והודו שהתעשר רק מברכת ה' שהיה עמו, ולא על חשבונם.

[1] שהרי לרוב הדעות, ארבע מאות שנות הגלות החלו מיצחק, [עיין ספרי 'תורתך שאלתי' חלק א', עמוד 532, תשובות לשאלה ממתי החלה הגלות].

[2] כו, יב – יד.

[3] כפי שכתוב על יעקב ביחס לבני לבן: "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ" (בראשית ל, מג).

[4] כא, כב.

[5] כו, טז.

[6] 'לקנא ב…' משמעותו לראות משהו ולדרוש אותו לעצמו, לטעון שהוא מגיע לו, להיות עינו צרה בחלקו של אחר. לעומת זאת, 'לקנא את' משמעותו לתבוע את האדם כולו, לטעון לזכותו על הנפש.

[7] כו, יא.

[8] כו, יח.

[9] כו, טז.

[10] כו, יז.

[11] רבי אליהו מזרחי מבאר, שאילו היה קרוב לעיר היה מגרש אותו גם משם, כשם שגירש אותו מהעיר. המקום נקרא נחל גרר, משום שהנחל עובר בו.

[12] כו, כ.

[13] כו, כא.

[14] כו, כב.

[15] כו, כד.

[16] כו, כז

[17] כו, כח.

[18] כפי שאמרו בני לבן "לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה" (בראשית לא, א).

הפוסט האנטישמיות הראשונה – לפרשת תולדות הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע יצחק כרך את ברכתו עם הבאת מטעמים?

בכור שור מבאר שיצחק רצה שעשו לא יפסיד ממכירת בכורתו, ואמר לו לעשות לו סעודה, שהרי מכר את בכורתו עבור אכילה אחת, ורצה להשיב לו עבור סעודה, שבה יתן לו את הברכות. נוסף לכך, דרכם של אנשים נכבדים לעשות סעודה כשמקבלים שררה.

טור מתרץ שיצחק אמר לעשו, שכתוצאה מאכילה הוא הפסיד את בכורתו, ובאמצעות האכילה תחזור אליו בכורתו.

ספורנו מבאר שעל אף שיצחק לא הכיר את כל גודל רשעתו של עשו, עם זאת הוא לא ראה אותו כראוי שתחול עליו הברכה שבליבו לברכו, וביקש שיצוד לו ויכין לו מטעמים, שיעשה מעשה חיובי וחשוב שתחול עליו הברכה. ואכן כשבירך את יעקב לאחר מכן, ידע שהוא ראוי לברכה ועל כן לא ביקש ממנו להכין לו מטעמים או כל דבר אחר, אלא בירך אותו מיד, באמרו 'וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ'.

הפוסט הקשר שבין הברכה להבאת המטעמים הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע רבקה היתה עקרה?

חז"ל אומרים במדרש רבה (מה, ד) את ההסבר הידוע: "ולמה נתעקרו האמהות? שהקב"ה מתאוה לתפילתן".

אך המפרשים מבארים סיבות נוספות, הקשורות למשפחתה ומוצאה של רבקה: חזקוני אומר שרבקה היתה עקרה, כדי שלא יאמרו לבן ואומות העולם: בזכות תפילתנו, שהתפללנו 'אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה'. ומוסיף הנצי"ב מוולוז'ין, שהיה זה בשל היותה מארם ואחות לבן הארמי, ומדרך הטבע שיהיו בניה של רבקה אכזרים, ועל כן עשה הקב"ה שתהיה עקרה.

רבינו בחיי מבאר בדרך שונה, כדי שעשו לא ייצא לתרבות רעה בחיי אברהם, שתתקיים הבטחת הקב"ה לאברהם בברית בין הבתרים: "וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה" (לעיל טו, טו), שהרי ישמעאל עשה תשובה בימיו, וביום שנפטר אברהם יצא עשו לתרבות רעה.

הפוסט מדוע רבקה היתה עקרה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט בין אדם לחברו – שנאה, לפרשת תולדות הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט מדוע יצחק רצה לברך את עשו ולא את יעקב? הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט מדוע היה רעב בימי יצחק? הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט האם יצחק ידע מה מצבו האמיתי של עשו הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט ירידת יצחק למצרים הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב [כה, כח]

מדוע יצחק כה אהב את עשו?

אכן במדרש אגדה מצינו את דברי חז"ל המפורסמים, שמביא רש"י: "היה שואל לאביו היאך מעשרין את המלח ואת התבן, והיה יצחק אוהבו, סבור בו שהוא מחמיר במצוות, והוא לא היה שואל אלא לרמות את אביו, אבל רבקה שהיתה רואה מעשיו הרעים לא היתה אוהבת אותו".

אך רמב"ן מבאר שהביטוי 'כִּי צַיִד בְּפִיו' מוסב על עשו במליצה. יצחק אהב את עשו עד שכביכול היה בפיו. אהבתו כונתה כציד, שגרם לו להתחבר ולאהוב אותו יותר. יצחק אהב מאד את הציד שהיה מזונו.

לעומת זאת חזקוני מבאר שיש הבדל בין 'וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו', אהבה שהיתה לזמן מוגבל, 'כִּי צַיִד בְּפִיו', משום שהיה מביא לו ציד, לבין 'וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב', אהבה שהיתה קבועה, ללא תלות בזמן.

ולסיום הנצי"ב מוולוז'ין מבאר שיצחק ידע היטב את מצבו הרוחני של עשו, אך סבר שהוא איש טוב, ובידעו את דברי הקב"ה לאביו אברהם, שאמר 'כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע', חשב שאמנם לא תהיה ממנו אומה הנבחרת, אולם לפחות יהיה איש פשוט ועל כן אהבו.

הפוסט אהבת יצחק לעשו הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.