לאחר ששאל 'הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן', מדוע הוסיף ושאל 'הַעוֹדֶנּוּ חָי'?

מדרש שכל טוב: "'וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם' – לשלום עצמן, 'וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם' – זה יעקב, 'הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם' – זה יצחק זקינם, 'הַעוֹדֶנּוּ חָי' – מפני שהניחו בחיים כשנפרד מאביו, לפיכך שואל עליו".

אלשיך: יוסף שאל 2 שאלות: תחילה שאל 'הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן'. חיותו האמיתית של יעקב היא רוח קדשו שהיתה בו תמיד, ובעקבות עצבותו על יוסף הסתלקה ממנו. ועל כך שאל יוסף 'הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם', ובמה אדע השלום לו, ביודעי 'הַעוֹדֶנּוּ חָי', האם חיותו בו הוא רוח קדשו. בלבו היה, שמצרתו והעדר שלומו נמנעה רוח קדשו ממנו.

אור החיים: בתחילה יוסף שאל 'הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן', כשאלת 'השלום לו', שרוצה לדעת האם הוא עדיין חי, לאחר מכן שאל לשלומו, 'הַעוֹדֶנּוּ חָי' לברר עליו, כאדם שהזקין ואפסו חלק מכוחותיו באופן טבעי.

הכתב והקבלה: המילה 'חָי' אינה במובן ההיפך מ'מת', אלא היפך מחולי וצער. תחילה שאל לשלומו עם מכריו. לאחר מכן במילים 'הַעוֹדֶנּוּ חָי' התעניין על בריאותו הטובה, בחיי נעימות ושמחה, לאחר שנות צער.

רש"ר הירש: תוך כדי שאלתו לשלום אביו, החל לבו לדאוג והתגבר עליו הפחד, שמא בינתיים מת, ולכן מיהר להוסיף ולשאול 'הַעוֹדֶנּוּ חָי'.

הפוסט שאילת שלום אביו יעקב הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע יוסף עסק בכך בעצמו?

מדרש שכל טוב: "מה תלמוד לומר 'וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט'? והלא כבר נאמר 'רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם'? אלא אותו היום הוסיף על שלטונותו, ידע שאחיו באין לשבור בר, גזר שלש גזירות בעיר: שלא יכנוס לה עבד, ושלא יכנוס אדם בשני חמורים, ושלא יכנוס שום אדם, עד שיכתוב שמו ושם אביו ושם זקנו, והיה מנשה מקבל הפיתקין".

רד"ק: יוסף לא עסק בפועל במכירה, אלא רק היה 'הַמַּשְׁבִּיר', ניהל ואישר את המכירות. הוא הנחה את אנשיו כמה ולמי למכור.

שפתי כהן: להראות את שפלותו וענוותנותו של יוסף, שלמרות ש'הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ', הוא לא נהג בעצמו שררה, אלא 'הוּא הַמַּשְׁבִּיר'. התורה מראה את רחמנותו, אל מול כפיות הטובה של המצרים.

ספורנו: יוסף לא סמך ולא נתן אמון באנשיו, הואיל וההכנסות ממכירת התבואה היו גדולות, ומחשש למעילות העדיף לעסוק באופן אישי בגביית הכספים, כפי שכתוב 'וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף… וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה', ולכן לא נמכרה אף תבואה ללא אישורו וחתימתו.

הפוסט יוסף היה המשביר בעצמו הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע הוסיפה התורה את המילה 'עֲשָׂרָה'?

מדרש רבה (צא, ב): "אמר רבי בנימין: ממשמע שנאמר 'אֲחֵי יוֹסֵף', איני יודע שהם עשרה? אלא תשעה חלוקים לאחוה, ואחד 'לִשְׁבֹּר בָּר'".

רש"י: "והלא כתיב (בפסוק הבא) 'וְאֶת בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף לֹא שָׁלַח'? אלא לענין האחוה היו חלוקין לעשרה, שלא היתה אהבת כולם ושנאת כולם שוה לו, אבל לענין לשבור בר, כולם לב אחד להם".

רבינו בחיי: כדי להדגיש שהם ירדו עשרה, משום שהיה חשוב להם להתפלל עליו במנין.

הנצי"ב מוולוז'ין: במילה 'עֲשָׂרָה' מדגישה התורה, שאחי יוסף ירדו, ללא בנימין. בשלב זה התקיים החלום הראשון של יוסף, שחלם שאלומותיהם ישתחוו לאלומתו. בנימין היה צעיר ולא היה עמהם בצאן, ועל כן גם בהתגשמות החלום הראשון הוא לא נוכח.

רבי זלמן סורוצקין: ללמדנו שהעונש שקיבלו הגיע לכל עשרת אחי יוסף, כולל ראובן, שלא נכח והשתתף במכירתו, משום אחריותו בחלקו שעזב אותו בבור עם הנחשים, בעת שהלך לשמש את אביו, או "לשקו ותעניתו".

הפוסט ירידת עשרת אחי יוסף הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

לאילו חטאים התכוון שר המשקים?

מדרש רבה (פט, ז): "כיון שראה שר המשקים את פרעה שהיתה נפשו מבקשת לצאת היה מחשב בדעתו ואומר: אם ימות פרעה זה ויעמוד מלך אחר, איני יודע אם מעמידני באמונתי אם לאו, 'וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים', אמר לו: שני חטאים יש בידי, אחת שלא עשיתי ליוסף טובה והזכרתיו לפניך, ואחת שראיתיך מצטער על פתרונו של חלום ולא גליתי לך עליו שהיה יודע פתרונו".

ריב"א: א. שנמצא זבוב בכוס פרעה, ב. שלא שפך את היין.

בכור שור: א. שהקציף את המלך. ב. ששכח את יוסף, למרות בקשתו.

אור החיים: אמנם היה לו רק חטא אחד, אולם בשל חומרתו, שחטא למלך, היה נחשב בעיניו כחטאים רבים.

הכתב והקבלה: א. שלא הזהיר כראוי את המשרתים שתחתיו, שישמרו כראוי על היין המונח באוצר, שלא יתערב בו מאומה. ב. חטא בעצמו, שכשהושיט את הכוס על כף פרעה, שלא הבחין במשקה, שאינו צלול.

הפוסט חטאיו של שר המשקים הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע הוסיפה התורה את המילה 'לְפַרְעֹה'?

מדרש רבה (פט, ו): "ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: פותרין היו אותו, אלא שלא היה קולן נכנס באזניו. שבע פרות הטובות, שבע בנות אתה מוליד. שבע פרות הרעות, שבע בנות אתה קובר, וכן אמרו: שבע שבלים הטובות, שבע מלכיות אתה מכבש. שבע שבלים הרעות, שבע אפרכיות מורדות בך".

בכור שור: לא היה פותר אותם לדעתו של פרעה ולרצונו. כל מה שאמרו, כגון שמדובר בשני חלומות שונים ונפרדים, היה נראה בעיניו דברי הבל.

אור החיים: 'פרעה' אינו שמו הפרטי של המלך, אלא שמה של המלכות. כך נקראו כל מלכי מצרים. המילה 'לְפַרְעֹה' מלמדת שמהות החלום היה ציבורי, במסגרת המלכות, שחלם בהיותו מלך, ולא כחלום פרטי, אך הם נתנו לו פתרונות שמתאימים לחלום של אדם פרטי, ולכן לא קיבל אותם.

הנצי"ב מוולוז'ין: המילה 'לְפַרְעֹה' מסבירה מדוע לא הבינו את הפתרון. הם שאלו את עצמם, מדוע פרעה יחלום על ענייני שבע ורעב, והלא הוא לא ירעב ללחם.

הפוסט ייחודיות פתרון החלום לפרעה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

לאחר הניסיונות הכושלים של חרטומי מצרים לפתרון פרעה, נזכר שר המשקים כי שנתיים קודם לכן, בעת ששהה בבית האסורים חלמו הוא ושר האופים חלומות אשר לא נמצא להם פותר. איתם בבית הסוהר היה נער עברי, שפתר את חלומותיהם, ודבריו התממשו. מששמע זאת פרעה, מיד "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה" (מא, יד).

הדיבור הגורלי

בעקבות דברי שר המשקים, הריצו את יוסף מהבור ונוצר חלון הזדמנויות להיחלץ מבור הכלא, אולם השחרור תלוי היה במילים שיוציא יוסף מפיו, במענה שיתן לפרעה. בטרם סיפר פרעה את חלומו ליוסף, הקדים ואמר לו: "וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ" (פסוק טו).

מה היה עושה כל אחד מאיתנו, לו היתה נקראת בדרכו הזדמנות ייחודית ונדירה, לדבר עם המושל הבכיר ביותר? ובפרט לאחר שנות יסורים, עינויים והשפלות שספג יוסף על לא עוול בכפו.

ננסה להיכנס לראשו של יוסף בדקות שבהן עמד לפני מלך האימפריה הגדולה בעולם בעת ההיא. לאחר שנים רבות של ריחוק מבית אביו ומארץ מולדתו, שנכפה עליו, נקרא יוסף להיפגש עם הדרגה הבכירה ביותר בשלטון.

כל אחד מאיתנו מתמלא היה ברגשות גאווה ושמחה, ושוקל את מילותיו בפלס, שלא יאמר בטעות מילה שאינה במקומה, שלא להזיק חלילה. בודאי היה מנסה בכל מאודו למצוא חן בעיני המלך, כשהמטרה הניצבת למול עיניו, שייצא לחפשי במהרה.

אצילותו ומידותיו הייחודיות של יוסף

למרבה הפליאה, לא כך נהג יוסף, שענה לפרעה לאלתר: 'בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה'. הוא הביע את אמונתו ובטחונו בבורא עולם ולא ייחס לעצמו מאומה. כדי שפרעה לא יטעה לחשוב, שיוסף ניחן בכוחות מופלאים ומיוחדים במינם המעניקים לו את הכוח לפתור חלומות, הכריז יוסף הצדיק את אמונתו העמוקה בתוככי עולם של עבודה זרה. היה זה שנתיים לאחר שאמר לשר המשקים (בסיום הפרשה הקודמת) "כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה" (מ, יד). חז"ל דרשו על פסוק זה: "על ידי שאמר לשר המשקים 'זכרתני', 'והזכרתני' ניתוספו לו שתי שנים" (מדרש רבה פרשה פט). יוסף, נענש וישב שנתיים נוספות בכלא משום שפעל בהשתדלותו ואמר לשר המשקים מעבר למתחייב במדרגת מידת הביטחון, שבה היה באותה העת.

עד היכן ההשתדלות

הביטחון האמיתי בה', מסביר הרב דסלר בספרו 'מכתב מאליהו', אין משמעותו שעל האדם לשבת ב"אפס מעשה", ולא לעשות את המתחייב. הביטחון בה' פירושו – לא לתלות את המעשה בסיבות אחרות מלבד בהקב"ה. ועל כן, ברגע הראשון, כשפרעה בדבריו רצה לתלות את פתרון החלומות בחכמת יוסף, העמיד אותו יוסף על טעותו ואמר בצורה נחרצת: "בלעדי האלוקים יענה את שלום פרעה". כלומר, אין לי חלק בעניין. הכל מאת בורא עולם!

יוסף לא כלל בשיקוליו את המחשבה הזרה, כיצד ישפיעו דבריו על אפשרות שחרורו מהכלא המצרי. הוא לא התייחס לשאלה, האם יכולה אמירתו זו להזיק או לא. הוא התעלה למדרגה גבוהה, בה ידע בכל נימי נפשו שישיבתו בכלא או היציאה ממנו, כלל אינה תלויה במוצא פיו. ואכן לאחר שיוסף אמר את האמת כולה בבהירות באזני פרעה, פתר את חלום פרעה וזכה לגדולה רבה.

למדנו מיוסף מהי מידת הביטחון האמיתית בה'.

הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, רב המכר 'כי ישאלך', על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר.

לתגובות – office@shaalti.co.il ; 052-9453811

לרעיונות יפים על פרשת מקץ, שיסייעו להעשיר את שולחן השבת, בקישור

https://shaalti.co.il/parshat_hashvua/%d7%91%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%99%d7%aa/%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%9e%d7%a7%d7%a5/

לקריאה והורדת גליון תורתך שאלתי לפרשת מקץ, בקישור https://shaalti.co.il/?p=11533

לקבלת רעיון יומי לפרשת השבוע, שיעשיר את שולחן שבת, ניתן בקישור

https://chat.whatsapp.com/EUVR197VITp8LQMjx429Uc

ניתן לקבל גם במייל, לאחר שליחת המילים 'רעיון', למייל office@shaalti.co.il

לקבלת כלים לגיבוש משפחתי ולהעשרת שולחן שבת, בוואטסאפ בכל מוצא"ש, בקישור

https://chat.whatsapp.com/FzKpbv5NCvK5aIFO9qJSBn ניתן לקבל את המאמרים במייל, לאחר שליחת המילים 'שבת חלום', למייל office@shaalti.co.il

הפוסט ביטחון בה' – לפרשת מקץ הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מה היתה טעותם? מדוע לא הצליחו לפתור את החלומות?

ספורנו: החרטומים חשבו שחלם 2 חלומות שונים ובהתאם לכך טעו ופתרו כ-2 חלומות נפרדים, כל חלום בפני עצמו.

מלבי"ם: הם הבינו שהיה זה חלום פרטי של פרעה, ופתרו לו בכיוון פרטי, כדוגמת 'שבע בנות אתה מוליד, שבע בנות אתה קובר'. הם לא השכילו להבין שהחלום היה ציבורי, על כל המדינה.

וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר (מא, ט)

מדוע כתוב 'אֶת פַּרְעֹה', ולא 'אֶל פַּרְעֹה'?

פסיקתא זוטרתא: "שעל ידי שליח דבר אליו".

אונקלוס: "ומליל רב שקי עם פרעה", 'אֶת' במובן של עם.

אור החיים: שר המשקים לא דיבר עם פרעה, אלא אמר זאת לחכמי מצרים שיאמרו לפרעה.

הנצי"ב מוולוז'ין: שר המשקים דיבר לעצמו, בפני פרעה, והראה שכועס על עצמו, על שחטא, שלא הזכיר את יוסף עד כה.

אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה (מא, כה)

מדוע יוסף הוסיף זאת?

בכור שור: יוסף הסביר מדוע הקב"ה גילה לפרעה, הואיל והוא מלך, ויש לו יכולות, ולכן הראה לו, כדי שייערך לכך.

אלשיך: להשמיענו שהחלום השני היה הפתרון של החלום הראשון.

וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ (מא, מג)

מה ביאור המילה 'הַמִּשְׁנֶה' בפסוק זה?

רש"י: שם עצם, המתייחס למרכבה. השניה בחשיבותה, לאחר מרכבתו של פרעה, שהיתה החשובה ביותר.

רמב"ן: שם תואר, כדוגמת 'כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ' ומשמעותו, שלמלך יש מרכבה נוספת, שנקראת 'מִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה'.

הדר זקנים: בתחילה היו נוהגים שבמרכבת העגלה היה רק סוס אחד. יוסף תיקן שיהיו שנים. 'בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה', מובנה שבמרכבה היו 2 סוסים.

וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם (מב, ג)

מדוע ירדו כל 10 האחים, ולא רק כמה מהם?

רבינו בחיי: משום שהיה חשוב להם להתפלל עליו במנין.

ספורנו: משום שהמשביר במצרים מכר תבואה רק לצרכים פרטיים. הוא לא היה מוכר להם כמות גדולה של תבואה, מחשש שיעשו בו סחורה.

אור החיים: היתה שעת צרה, ובשעת רעב יכולים להרוג אנשים עבור פת לחם. יעקב שלח את כולם יחד, כדי שיסייעו זה לזה.

וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ (מב, ח)

איך יתכן שאנשים חכמים כמו אחי יוסף, לא הכירוהו?

חזקוני: משום ששמו השתנה ל'צפנת פענח', ודיבר בלשון מצרית, שהרי דיבר איתם ע"י מתורגמן.

אברבנאל: קולו השתנה, וגם טון דיבורו לא היה עדין איתם. יוסף דיבר 'אִתָּם קָשׁוֹת', שלא יבחינו שהוא יוסף, ולכן לא יכלו להכירו.

אלשיך: הם לא העלו בדעתם שאחיהם שנמכר להיות עבד יגיע לשלטון. הם גם לא ראו שחלומותיו עשויים להתגשם.

וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם… (מב, ט)

מדוע יוסף לא שלח אגרת לאביו לאחר שעלה למלוכה לעדכן אותו שהוא חי?

רמב"ן: יוסף רצה שחלומותיו יתגשמו, והבין שלא יוכלו להתקיים בארץ כנען. הוא העריך שמחמת הרעב, גם אביו ואחיו יגיעו למצרים, וכך יתקיימו כל חלומותיו.

הרב שטיינמן : האחים הטילו חרם ביניהם וגם שיתפו את הקב"ה שלא לגלות.

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם… (מב, ט)

מדוע ציער אותם, ולא אמר להם מיד שהוא יוסף?

אברבנאל: יוסף רצה שחטאם יתכפר, כפי ששמע שאמרו 'אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ'.

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ… (מב, כא)

מה עורר אותם לחשבון נפש ולמסקנה הזו?

רשב"ם: האחים אמרו: אנו השלכנו אותו לבור, והנה אנו נאסרים בבית השבי, וזו 'מידה כנגד מידה'. הם ראו שנענשו באותו "עונש" שהענישו את יוסף.

בכור שור: הבינו שנענשו בגלל יחסם המתנכר ליוסף, כשם שכולם פשעו יחד, כך העונש והפורענות באה לכולם ביחד. אם היה העוון אחד, או שלא היה שווה לכולם, גם העונש לא היה מגיע לכולם בשוה.

וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת חֲמֹרֵינוּ (מג, יח)

מדוע אחי יוסף כה דאגו לחמוריהם?

רמב"ן: הם לא דאגו לחמורים, אלא להשלכה שתהיה למאסרם, שלא יוכלו לשלוח לבתיהם את חמוריהם שנושאים על גבם את אמתחותיהם, וכתוצאה מכך ימותו כולם ברעב.

רבינו בחיי: הבהמה בעת ההליכה בדרכים היא חלק חשוב בחיי האדם, וכל שכן כשלא יוכלו לשלוח לבתיהם בר, מפחד שמא ימותו ברעב.

הַבֹּקֶר אוֹר וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם (מד, ג)

מדוע האחים שולחו בבוקר?

חזקוני: למרות שרוב לוקחי התבואה קמים באמצע הלילה ויוצאים לדרכם, יוסף לא שלחם עד הבוקר, משום שחשש שמא יהרגו את האיש שיישלח לרדוף אחריהם לחפש בכליהם, שהרי בשעות הלילה עדיין אין בני אדם מצויים בדרכים.

אברבנאל: יוסף התכוון לבחון אותם באמצעות הגביע, ורצה לעשות זאת בבוקר, שלא ירגישו המצרים בכך.

מלבי"ם: הם לנו בבית יוסף, ובלילה דאג למלא את אמתחותיהם באוכל ושם את הכסף והגביע. יוסף חשש שאם ימשמשו בשקים הם עלולים למצוא את הגביע, ולכן שילח אותם בבוקר, עם אור ראשון.

הפוסט גליון תורתך שאלתי לפרשת מקץ תשפ"ד הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

על מה ביסס יוסף את טענתו, שאחיו מרגלים?

רמב"ן מתרץ שמלשון הפסוק 'וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים כִּי הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן', משמע שהיו הראשונים והיחידים עד כה שהגיעו מארץ כנען, ועורר את חשדו של יוסף, מדוע רק הם הגיעו למצרים, מה עם שאר אנשי ארץ כנען, ומכאן הגיע למסקנה 'מְרַגְּלִים אַתֶּם'.

בית הלוי מסביר שכשפוגשים מתארח בארץ זרה, אם לא מכירים אותו, מקובל ששואלים 'מאין אתה', ועל כך עונה: ממקום פלוני. וכשפוגשים אדם מוכר, לא מקובל לשאול 'מאין אתה', שהרי ידוע מהיכן הוא, אלא שואלים 'מאין באת לכאן', כשכוונת השואל להבין את ענין הגעתו לכאן, ועל כך מקובל שישיב לו שהגיע לעסק, לשמחה או לדבר אחר.

יוסף לא שאל אותם 'מאין אתם', אלא 'מֵאַיִן בָּאתֶם' (לעיל פסוק ז), ועל כך השיבו 2 תשובות: א. 'מֵאֶרֶץ כְּנַעַן', ב. 'לִשְׁבָּר אֹכֶל'. בתשובתם השניה תלה יוסף את טענתו שהם מרגלים, שכן הוא לא שאל אותם מדוע הגיעו למצרים. מהצורך שלהם לענות תשובה נוספת, על שאלה שלא נשאלו, הסיק יוסף שמסתמא הם מרגלים.

הפוסט טענת יוסף שאחיו מרגלים – דבר תורה – פרשת מקץ הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מה היתה טעותם? מדוע לא הצליחו לפתור את החלומות?

רבינו בחיי תירץ שהיה זה בהשגחת הקב"ה, שסיבב שלא יוכלו חרטומי פרעה, החכמים הגדולים, לפתור לפרעה את החלום. הקב"ה מנע מהם את הפתרון, כדי שיוסף יוכל לפתור את החלום וכך להגיע לגדולה.

יש גישה שהחרטומים טעו בפתרון החלום. ספורנו מסביר שהחרטומים חשבו שפרעה חלם שני חלומות שונים ומכאן נבעה טעותם בפתרון, שפתרו כשני חלומות נפרדים, כל חלום בפני עצמו. לעומתו מלבי"ם מבאר שהם הבינו שהיה זה חלום פרטי של פרעה, ועל כן פתרו לו בכיוון פרטי, כדוגמת 'שבע בנות אתה מוליד, שבע בנות אתה קובר' (עיין מדרש רבה פט, ו). הם לא השכילו להבין שהחלום היה ציבורי, על כל המדינה.

הנצי"ב מוולוז'ין מתרץ שהמילה 'לְפַרְעֹה' מסבירה את חוסר הבנתם. טעותם היתה שתמהו ושאלו את עצמם, מדוע שפרעה יחלום על ענייני שבע ורעב, והלא הוא לא ירעב ללחם.

דבר תורה – פרשת מקץ

הפוסט טעותם של החרטומים בפתרון חלום פרעה – דבר תורה – פרשת מקץ הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

לאחר שסיים לפתור את חלום פרעה, המשיך יוסף באמירה נוספת, שבמבט ראשון נראית כ"חריגה" מבקשת פרעה. פרעה סיפר לו על חלומו ואמר: "וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ" (מא, טו). בפשטות פרעה רק ביקש ממנו פתרון לחלומו המשונה. לאחר שיוסף פתר את החלום, הוסיף גם ייעוץ כיצד לפעול, ואמר לפרעה: "וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (מא, לג).

יוסף התבקש לפתור את חלום פרעה, ואכן עשה זאת בהצלחה רבה, בצורה מרשימה. מעבר לכך, הוא לא התבקש לחוות את דעתו או לייעץ לפרעה. נשאלת השאלה, מדוע עשה זאת? מדוע ראה לנכון לייעץ לו, אף שלא התבקש?

חלק מפתרון החלום

הרמב"ן מבאר בפשטות שיוסף ראה זאת כחלק מהחלום. בהמשך לפתרונו אמר: "וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם", כרוצה לומר: עליך למנות אחראי לתפעול. יוסף לא ראה זאת כעצה נוספת, אלא כחלק מפתרון החלום.

באופן דומה ביאר החיד"א (בספרו נחל קדומים) והוסיף שלאחר החלום הראשון כתוב 'וַיִּיקַץ פַּרְעֹה, וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית' (מא, ד-ה), כלומר היה זה המשך החלום, ועל כך אמר לו יוסף: 'וְעַתָּה', אפתור לך את החלום של 'וַיִּיקַץ'. יוסף ראה את זה כחלק מהחלום ופתרונו, לכן הוסיף: 'יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם', כאומר: עליך להקיץ מהשינה, להבין את המצב ולהיערך כראוי למציאות החדשה. עליך למצוא בהקדם 'אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם', שיציל את מצרים מרעב.

יוסף רצה שדבריו יתקבלו ללא עוררין

המגיד מדובנא תירץ שאלה זו בדרך משל: משל למלך שחלה ומצבו הלך והחמיר. טובי הרופאים כבר "הרימו ידיים". בעוד המלך מתייסר ו"סופר את השעות" הגיע רופא זוטר, שהיה בטוח שבידו המזור למחלת המלך. אולם הוא ידע שכשיביע את דעתו, יתנגדו לו כל הרופאים ה"בכירים" ויבטלו את דבריו.

על כן נקט הרופא הזוטר ב"ערמה". הוא פנה למלך ואמר: בידי צמחי מרפא שיביאו לרפואתך, אך איני יודע איך לרקוח אותם. אני מניח שיש לך מומחה שמבין בתחום זה, שיידע לרקחם כראוי, כדי שניתן יהיה להשתמש בהם כתרופה. כך הבטיח הרופא הזוטר שלא יגרע מכבודם של הרופאים, ובמקביל נסללה הדרך לרפואת המלך.

באותה מידה חשש יוסף מחרטומי מצרים ויועצי פרעה, שמא מתוך קנאה בו, ינסו להמעיט בפתרונו וילעגו לו. יוסף סבר שהם יבטלו את דבריו ויזלזלו בהם, לכן אמר למלך: לאחר שגיליתי לך את פתרון החלום, נותר לך רק למצוא מבין הסובבים אותך 'אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם', שינהל את המערכת. בכך השיג יוסף את הסכמתם לפתרונו. רבים מהחרטומים סברו שהם עונים על הקריטריון הבסיסי והרי איש מהם לא יתנגד לאפשרות שימונה לתפקיד הנכבד והמשמעותי.

דברי יוסף התקבלו

ואכן משסיים יוסף את דבריו 'וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה', ולא פחות חשוב מכך, 'וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו', גם הם ללא יוצא מהכלל הסכימו לפתרונו של יוסף. בדרך זו נוצרה אהדה ותמיכה לפתרונו של יוסף בקרב החרטומים, וכמובן שסלל את דרכו, על אף שלא התכוון לכך מלכתחילה, לתפקיד הבכיר בארמון פרעה.

על התמודדות שכזו אמר שלמה המלך "כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ" (משלי כד, ו). לכל אדם יש התמודדויות רבות בחייו. יש לדעת כיצד להתנהל ולפעול בחכמה ובתבונה.

הפוסט בתחבולות תעשה… – לפרשת מקץ הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע פרעה שינה את שמו של יוסף ל'צָפְנַת פַּעְנֵחַ'?

רשב"ם מתרץ שזהו שם בלשון מצרית. כך היה דרכם, לקרוא לאדם בשם ראוי, כשממנים אותו לתפקיד נכבד, כדוגמת 'וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ' (במדבר יג, טז) שינה את שמו כשמינה אותו לתפקיד.

בכור שור מסביר שכך דרך המלכים, לשנות את שמות עבדיהם, הואיל והיה לו קשה הלשון העברי. כפי שעשה נבוכדנצאר ששינה את שמו של דניאל ושל חנניה, מישאל ועזריה. תולדות יצחק מבאר  שעשה זאת כדי שיוסף יוכל לשאת את אסנת, שהיתה מצרית, מאומה אחרת. שינוי השם של יוסף, שהיה מאומה אחרת, היה מעין המרת הדת מבחינתם, ללא זה לא יכול היה לשאת אותה לאשה.

רבי חיים קניבסקי מבאר שהיה זה מהלך משמים ששינה את שמו, כדי שאחיו לא ירגישו שהוא יוסף, שכן אילו שמו היה נשאר יוסף, כשהיו האחים שומעים זאת, יתכן שהיו מעלים על דעתם שזה יוסף אחיהם.  

הפוסט מדוע שינה את שמו ל'צָפְנַת פַּעְנֵחַ' הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה וַיַּעֲבֹר בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם (מא, מו)

מדוע יוסף לא שלח לאביו אגרת, המבשרת שהוא חי?

הרמב"ן מעצים את הקושיה ומוסיף, שגם אם הדרך ממצרים לארץ ישראל היתה נמשכת שנה, היה ראוי שיעשה זאת, בודאי כשהדרך ממצרים נמשכת רק ששה ימים, בודאי שתמוה מדוע לא עשה כן. ומשיב שיוסף רצה שיתגשמו החלומות שחלם והבין שלא יוכלו להתקיים בארץ כנען. הוא העריך שמחמת הרעב, גם אביו ואחיו יגיעו למצרים, וכך יתקיימו כל חלומותיו.

דעת זקנים מבעלי התוספות מתרץ שכשהיה יוסף עבד וכן כשהיה בבית הסוהר לא רצה להגיד לאביו כדי שלא לצערו. משמלך סבר שלא יאמין לו אביו, כשם שהתקשה להאמין לבניו כשבישרו לו, כפי שכתוב 'וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם' (לקמן מה, כו). כמו כן, יוסף חשש שאם ישמעו אחיו, הם יבהלו ויברחו מפחד, שמא יהרוג אותם ובכך עלול היה לגרום צער לאביו.

הרב שטיינמן זצוק"ל (שהיום היארצייט שלו) מבאר שהאחים הטילו חרם ביניהם וגם שיתפו את הקב"ה שלא לגלות. אחי יוסף השביעו גם אותו, ולכן נמנע מלגלות לאביו שנמכר למצרים, על אף שהיה אנוס בשבועה.

דבר תורה – פרשת מקץ

הפוסט מדוע יוסף לא הודיע לאביו שהוא חי – דבר תורה – פרשת מקץ הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע חש צורך להזכיר את חטאיו?

ספורנו: מאחר שציין שישב בבית הסוהר ושם פגש את יוסף, פתח דבריו בהדגשה שאינו מזכיר זאת כמתרעם על שנענש.

וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם (מא, לג)

מדוע הציע לפרעה, על אף שלא התבקש?

רמב"ן: יוסף ראה זאת כחלק מהחלום וכהמשך לפתרון.

רבי חיים קניבסקי: יוסף רצה להראות לפרעה שהוא בטוח שפתרון החלום, כפי שאמר הוא אמת ולכן יעץ לו מה לעשות, בניגוד לחרטומים שניסו לפתור והעלו הצעות שונות ומגוונות.  

וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה (מב, ג)

מדוע כולם ירדו, ול3א רק חלק מהם?

ספורנו: משום שהמשביר במצרים מכר תבואה רק לצרכים פרטיים. אם רק חלקם היו באים, הוא לא היה מוכר להם כמות גדולה, מחשש שיעשו בה סחורה.

אור החיים: היתה שעת צרה, שבה עלולים אנשים להרוג עבור פת לחם. יעקב שלח את כולם יחד, כדי שיגנו זה על זה.

וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת… וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם (מב, ט)

מדוע יוסף ציער אותם, ולא אמר להם מיד שהוא יוסף?

רמב"ן: יוסף לא התכוון לצערם, אלא רק רצה לוודא שהחלומות יתקיימו.

אברבנאל: יוסף רצה שחטאם יתכפר, כפי ששמע שאמרו 'אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ'.

כִּי אִם בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה (מב, טו)

מדוע יוסף רצה שיביאו לו את בנימין?

אברבנאל: הוא רצה לראות אותו, בהיותו אחיו היחיד מאמו, בליבו קינן חשש שמא הם המיתו אותו או מכרוהו, כפי שעשו לו.

אלשיך: יוסף ביקש שיביאו את בנימין, כדי שבאמצעות חקירה קצרה, שיערוך לו יוכל לדעת האם הם דוברי אמת או לא.

 וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ (מב, כד) 

מדוע יוסף הסתובב בכה?

רש"י: מאחר ששמע שהתחרטו על המכירה.

אלשיך: בעקבות הזכרת מכירתו, התעוררו אצל יוסף רגשותיו, ועל כן בכה.

כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם (מג, טז)

מדוע יוסף רצה שיאכלו איתו?

ספורנו: יוסף רצה לבדוק את יחסם לבנימין, ולבחון האם יקנאו בו, כשיתן לו מתנות רבות יותר מהם

וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת חֲמֹרֵינוּ (מג, יח)

מדוע כה דאגו לחמוריהם?

רמב"ן: אחי יוסף לא דאגו לחמורים, אלא להשלכה שתהיה למאסרם, שלא יוכלו לשלוח לבתיהם את חמוריהם שנושאים על גבם את האוכל, וכתוצאה מכך ימותו כולם ברעב.

חזקוני: חרדתם היתה בעקבות הגעתם עם חמוריהם. משנקראו לבית יוסף, אמרו לעצמם: אם היו מביאים רק אותנו, היינו חושבים שמזומנים לבירור קצר, אולם מאחר שגם חמורינו מובאים אתנו לבית יוסף, חששו האחים שכנראה נרקמת נגדם עלילה.

לֹא הִרְחִיקוּ וְיוֹסֵף אָמַר… קוּם רְדֹף (מד, ד) 

מדוע לרדוף אחריהם טרם שירחיקו?

אברבנאל: יוסף רצה שהמצרים לא ירגישו בכך, ועל כן כיוון את שילוחם לשעות הבוקר. ומיד לאחר שיצאו, לפני שהרחיקו מהעיר, ציווה לאשר על ביתו לקום ולרדוף אחריהם.

אלשיך: יוסף לא רצה שהחיפוש ייערך הרחק מהעיר, במקום שאין אנשים, כדי שלא יצטרכו להוריק את אמתחותיהם במקום שומם, ועל כן ציווה שסמוך לצאתם מהעיר, טרם יתרחקו, ירדוף אחריהם מהר להשיגם.

וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם הַעוֹדֶנּוּ חָי (מג, כז)

לאחר ששאל 'הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן', מדוע הוסיף ושאל 'הַעוֹדֶנּוּ חָי'?

ספורנו: המילה 'הֲשָׁלוֹם' אינה קשורה להמשך. יוסף שאל לשלומם, לבריאות גופם. לאחר מכן, החל מהמילים 'אֲבִיכֶם הַזָּקֵן' עבר לשאול על אביהם, 'הַעוֹדֶנּוּ חָי'.

הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי (מג, כט)

מדוע לא ענו על שאלתו?

הנצי"ב מוולוז'ין: משראה יוסף את בנימין ("נער" בן 31, אב ל-10 ילדים…), תמה על שכינו אותו כל העת כ'אחיהם הקטן', ושאל אותם בלעג ובהלצה 'הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי'. יוסף כלל לא ציפה לתשובה לשאלה זו.

וְאֶת גְּבִיעִי… תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן (מד, ב)

מדוע יוסף הורה לשים את הגביע באמתחת בנימין?

אברבנאל: ליוסף היה עוד ספק אחד, האם האחים אוהבים את בנימין, או שהם עדיין שונאים את בני רחל, ולכן העמידם בניסיון הגביע, לראות כיצד ינהגו, האם ישתדלו להציל את בנימין. יוסף חשש שמא אחיו יחשבו שבנימין באמת גנב את הגביע (כפי שרחל אמו גנבה את התרפים לאביה), ולא יתאמצו בכל כוחם לשחררו בגלל שנאתם אותו.

הפוסט גיליון תורתך שאלתי – פרשת מקץ תשפ"ג הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

פעם הוצרך הגרי"ז סולובייצ'יק לשלוח מכתב בדואר, אך היה זקוק לאיש נאמן שידאג לכך שהמכתב יוחתם כראוי ויישלח לתעודתו. קרא הגרי"ז לאדם נאמן והושיט לו את המכתב יחד עם שטר כסף גדול.

השליח ראה את השטר והציע מיידית: אני אשלם את הסכום הפעוט למשלוח המכתב מכיסי והרב יחזיר לי בהזדמנות את הסכום. סירב הרב מבריסק והסביר: יכולתי לתת לך סכום פעוט כפי עלות המשלוח, אלא שרצוני שתהיה מוכרח לשוב אלי לעדכן אותי בתוצאות השליחות, לכן הענקתי לך שטר גדול.

דבר זה, המשיך הרב מבריסק להסביר, למדתי מיוסף הצדיק. כשהגיעו השבטים לשבור אוכל ממצרים, הטמין יוסף בכליהם את סכום הכסף שהביאו עמם, מה היתה מטרתו בכך? סתם רצה לצער אותם?

אלא שיוסף הצדיק רצה לוודא שהשבטים יחזרו שנית למצרים, גם אם ימצאו מקור אחר של אוכל בינתיים.

כדי להבטיח זאת, הטמין בכליהם ממון שאינו שלהם, כך היה בטוח שצדיקים כמותם ישובו אליו שנית להשיב את הממון.

הפוסט מדוע הטמין יוסף את הכסף בכלי אחיו? הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט מה מלמדת עליית הפרות מהיאור? הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט מדוע פרעה שינה את שמו של יוסף ל'צָפְנַת פַּעְנֵחַ'? הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט בטחונו של יוסף בהקב"ה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט פתרון חלום פרעה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

*לאחר שסיים יוסף לפתור את חלום פרעה הוא שם עצמו כיועץ, והחל לייעץ לפרעה כיצד לפעול. מדוע שם עצמו כיועץ, הרי לא התבקש לייעץ לו?*

תירץ המגיד מדובנא במשל למלך שחלה ומצבו החמיר והלך. טובי הרופאים כבר "הרימו ידיים". בעוד המלך מתייסר ו"סופר את השעות" הגיע רופא זוטר, שהיה בטוח כי בידו המזור למחלת המלך. הוא ידע שכשיביע את דעתו, יתנפלו עליו כל הרופאים ה"בכירים" ויבטלו דבריו.

לפיכך נקט בעורמה. הוא פנה למלך ואמר: "בידי צמחי מרפא שיביאו לרפואתך, אך איני יודע איך לרקוח אותם. אני מניח שיש לך מבין בתחום זה, שיידע לרקחם כראוי, כדי שניתן יהיה להשתמש בהם כתרופה". כך הבטיח הרופא שלא יגרע מכבודם של הרופאים, והדרך לרפואתו של המלך תהיה סלולה.

באותה מידה חשש יוסף מחרטומי מצרים, פן יבטלו דבריו ויזלזלו בהם רק מפני כבודם. לכן אמר למלך: לאחר שגיליתי לך את פתרון החלום, נותר לך רק למצוא מבין הסובבים אותך איש חכם ונבון שינהל את ה"מערכת".

בכך הרויח, שקיבל את הסכמתם לפתרונו, בודאי שאיש מהם לא התנגד לו, הואיל וכל אחד מהחרטומים חשב שהתפקיד הנכבד עשוי ליפול לידיו.

הפוסט עצתו של יוסף למינוי יועץ למלך הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.