וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר (א, ג)

למי אמר, וכי היו נבראים בעולם?

• אבן עזרא: אינו לשון אמירה, אלא כינוי למעשה שנעשה ללא יגיעה, למעשה בראשית.
• רבינו בחיי: ביאורו בהקשר זה 'וגזר', מלשון גילוי רצון, גזירה של הקב"ה.
• חזקוני: ביאורו בהקשר זה מחשבה, שהרי באותו הזמן לא היו בעלי חיים.

וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב (א, כה)

מדוע ביום השישי נבראו גם בעלי החיים וגם האדם?

• רד"ק: ביום השישי נבראו החיות שנמצאות ביבשה, וכך גם האדם, שנמצא ביבשה .
• מלבי"ם: לבעלי החיים היונקים, שנבראו ביום השישי, יש מידות ותכונות קרובות יותר לאדם משאר בעלי החיים, ועל כן נבראו ביום שבו נברא האדם.

וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ (ב, ג)

מדוע לא נאמר ביום השביעי 'וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר', כפי שנאמר בכל ששת ימי הבריאה?

הטור: משום שצריך להוסיף מחול על הקודש, כדברי חז"ל שמוסיפין מחול על קדש ובה נגמרה מלאכת העולם.

חזקוני: הואיל ולא היה בו ערב, כולו היה אור.

אברבנאל: משום שביום השביעי לא היה מעשה ולא מלאכה מיוחדת, כפי שאירע בשאר הימים. ביום המנוחה לא היה ראוי לזכור את הזמן המיוחד של היממה, 'וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר'.

וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן (ב, ט)

היכן היו ממוקמים 'עֵץ הַחַיִּים' ו'עֵץ הַדַּעַת'?

רד"ק: שני העצים היו סמוכים זה לזה במרכז הגן.

טור: שניהם היו באמצע הגן, עץ החיים היה ממש באמצע ועץ הדעת הקיף אותו בענפיו מסביב.

אברבנאל: עץ החיים היה במרכז הגן, עץ הדעת היה בקצה הגן.

וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר… (ב, טז)

מדוע הוסיפה התורה את המילה 'לֵאמֹר'?

אור החיים: הקב"ה ציוה את אדם, וכמו כן הורה לו להעביר את הציווי גם לאשתו, שיאמר לה שהאכילה מעץ הדעת אסורה.

וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה (ב, כא)

מדוע ברא הקב"ה את האשה מצלע האדם ולא מעפר, כפי שברא את האדם או את בעלי החיים?

ספורנו: כשבא לברוא את האשה החליט לקחת מעט חומר מאדם, משום שרצה לברוא את האשה באופן שדומה לאדם, ולא מעפר שהוא חומר פחות מערכו של האדם.

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה (ג, א)

מיהו הנחש?

פרקי דרבי אליעזר (פרק יג): "הנחש – כל מעשיו שעשה וכל דבריו שדיבר, לא דיבר ולא עשה אלא מדעתו של סמאל".

אבן עזרא: הנחש היה בעל חיים.

רבינו בחיי: יצר הרע מכונה בפסק זה 'נחש'. כדברי חז"ל "אמר ריש לקיש: הוא שטן הוא יצר הרע".

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל (ג, ו)

איך הצליח הנחש לשכנע את האשה להאמין לו שהוא צודק?

חזקוני: הנחש פנה לחוה ואמר לה שיכולה לאכול מפרי העץ, שהרי בלאו הכי נקנסה עליה מיתה, כתוצאה מהנגיעה ואין לה מה להפסיד.

הגר"א: לאחר שאכלה האשה מפרי העץ וראתה שלא מתה, האמינה לדברי הנחש שצדק שלא ימותו אם יאכלו מפרי העץ ועל כן נתנה גם לבעלה שיאכל.

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל… וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ (ג, ו)

מדוע נתנה גם לאדם לאכול מפרי העץ?

רש"י: חוה חששה שמא היא תמות כתוצאה מהאכילה, ובעלה ישאר חי וישא אשה אחרת (מקורו בפרקי דרבי אליעזר, פרק יג).

רבי עובדיה מברטנורא: חוה סברה שאם גם אדם יאכל, הקב"ה ימחל להם על חטאם ולא ימיתם, שכן לא ירצה למחות את המין האנושי מעל פני האדמה.

וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ: כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה… (ג, יד)

מדוע לא שאל הקב"ה את הנחש לפשר מעשהו, כפי שעשה עם אדם וחוה, טרם שגזר את ענשו?

רד"ק: בעוד לאדם ולאשתו היתה טענה, אם כי חלושה, הרי שידע הקב"ה שלנחש אין מענה או טענה כלל, ועל כן קילל אותו מיד, ולא המתין לשאול אותו לפשר מעשהו.

תולדות יצחק: משום שהנחש לא עבר על איסור אכילה מעץ הדעת, כמו אדם וחוה, אלא רק החטיא אותם.

הנצי"ב מוולוז'ין: הקב"ה לא פנה אל הנחש ולא דיבר עימו, אלא רק עם מזלו, שהוא כמו הנחש עצמו.

אֶל הָאִשָּׁה אָמַר… (ג, טז)

כיצד דיבר הקב"ה עם האשה?

תלמוד ירושלמי סוטה פ"ז ה"א: "לא מצינו שדיבר המקום עם אשה, אלא עם שרה בלבד. והא כתיב 'אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ'? אמר רבי יעקב דכפר חנין: על ידי התורגמן".

מדרש רבה (כ, ו): "מעולם לא נזקק הקב"ה להשיח עם אשה, אלא עם אותה הצדקת ואף היא על ידי עילה".

אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ (ג, יז)

כמה זמן תימשך הקללה?

רד"ק: כל זמן  ש(מין) האדם חי על האדמה.

חזקוני: כל ימי חייו של אדם הראשון.

וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה (ד, ב)

מדוע הבל, הצעיר, מוזכר לפני קין?

ספורנו: העיסוק בצאן היתה מלאכה חכמה יותר ממלאכת עבודת האדמה, ומשום הכבוד שיחסה לו התורה הקדימה את הבל לקין, על אף שהיה צעיר יותר.

הרב שטיינמן: משום שקרבנו היה חשוב ורצוי לפני הקב"ה.

וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ (ד, ד)

מה הדגש על הריבוי, 'גַם הוּא'?

כתב סופר: כשם שקין התעורר מעצמו להביא את המנחה, כך גם הבל, התעורר מעצמו להביא.

שפת אמת: המילים 'גַם הוּא' מלמדות, שנוסף לקרבן, הבל הביא גם את עצמיותו, הוא הקריב את ה"אני" שלו. אין פלא שהתוצאה היתה 'וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ'.

מהר"ל: הבל התעורר להביא את קרבנו לאחר שראה את קין נוהג כך, ועל כן כתבה התורה "וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא", גַם – טפל, לקין.

רבי זלמן סורוצקין: הבל חלק כבוד לקין והמתין מלהביא מנחה עד שקין הביא את מנחתו, ורק לאחר קין הביא גם הבל את מנחתו.

 וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת (ד, טו)

מה היה האות, ומדוע נצרך לו?

פסיקתא זוטרתא (סימן טו): "מה אות עשה לו? אלא שגזר עליו לבלתי הכות אותו כל מוצאו".

רמב"ן: הקב"ה שם לו אות קבוע, שיהיה עמו תמיד. כשהיה נוסע ממקום למקום היה לו אות מהקב"ה, שמורה לו את הדרך, כדי שיידע להיזהר ולהישמר, שלא יארע לו אסון שם.  

אבן עזרא: הקב"ה עשה לו אות עד שהאמין בו. התורה לא גילתה את האות ששם לו הקב"ה.

רד"ק: הקב"ה חיזק את ליבו ושם לו אות שלא יפחד מפני מי שימצא אותו ויכנו. הקב"ה שם פחד בלב בני אדם ובעלי החיים, שיחששו להכות אותו.

וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ… וַיְהִי בֹּנֶה עִיר (ד, יז)

מדוע בנה עיר?

אברבנאל: משהבין קין שעבודת האדמה מקוללת, החליט לנטוש אותה ועבר לעסוק במלאכה שמועילה לעולם – בבנין.

הנצי"ב מוולוז'ין: קין הבין שרצון הקב"ה הוא שיעסוק בצרכים קיומיים (כמו הבל), ולא לחיות חיי הפקרות כמו בעלי החיים בעבודת האדמה לבד, ועל כן בנה עיר.

הפוסט גליון תורתך שאלתי לפרשת בראשית תשפ"ה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

"רבי שמעון בן פזי רמי (=שאל), כתיב 'וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים' (=משמע ששניהם שוים בגודלם) וכתיב 'אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן', (=מכאן שאחד מהם גדול והאחר קטן)?" רבי שמעון בן פזי שאל: מתחילת הפסוק משמע ששני המאורות היו שוים בגודלם, ואילו מסוף הפסוק משמע שהיה הבדל ביניהם, שאחד היה גדול והאחר היה קטן. את קושייתו מיישבים חז"ל: "אמרה ירח לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה: לכי ומעטי את עצמך. אמרה לפניו: ריבונו של עולם, הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון, אמעיט את עצמי?  אמר לה לכי: ומשול (=מִשְלִי) ביום ובלילה". 

שואל על כך רבי זלמן סורוצקין, לפי פשוטם של דברים, על פניו נראה שכביכול בשיח זה "ניצחה" הלבנה חלילה את הקב"ה. שהרי הוא ציווה עליה להקטין את עצמה משום שאמרה "דבר הגון", וניסה לפייסה. ומשלא התפייסה, "גמל" לה שהיא משלה גם ביום וגם בלילה. ומה ההסבר בשיח זה, ובתשובה שקיבלה הלבנה?

לפני שנביא את ביאורו, נצטט מדבריו: "וממיעוט השגתנו אין לנו עסק בנסתרות וננסה לקרב את הדברים אל השכל". כשברא הקב"ה את שני המאורות הוא הגדיר את תפקידם: "לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים… לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ", אך לא מנה בין תפקידם את ה"ממשלה". השמש קיבלה את תפקידה באהבה, באימה וביראה, כפי שהגדיר לה הקב"ה, ללא בקשת כבוד או תועלת.

לעומתה, הלבנה הבינה שלמאורות ניתנו "שררות", ולא "עבדות", ולכן טענה: וכי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? הירח רצתה לשלוט באופן יחיד.

הקב"ה מילא את בקשתה ונתן לה ממשלה, ולראשונה מוגדרת הממשלה בתפקידם, כפי שכתוב: "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים". עם זאת ציווה עליה להקטין את עצמה, משום שיש מושל גדול ממנה, וממנו תקבל את האור.

ה"דבר ההגון" שהיא אמרה היה בעוכריה, משום שבדבריה היא גילתה את השקפתה על התפקיד, והביעה את רצונה להיות "מושל יחיד". לכן "מאס" הקב"ה במלכותה, ואינו נותן לבעל יהירות להנהיג ולמשול.

לו היתה באה הלבנה ומבקשת מהקב"ה רשות להקטין את עצמה משום שאין שני מלכים יכולים לשלוט בכתר אחד, היינו דנים אותה לכף זכות, שטעתה לחשוב שמסרו למאורות "ממשלה", ואולי היו מוסרים לה את הממשלה ביום. אולם היא רדפה אחר הכבוד, ובהקטנת הירח "ברח" ממנה הכבוד, ש"רדפה" אחריו.

עם זאת, הקב"ה "לא מקפח שכר כל בריה", גם לא של שיחה נאה, ולכן על טענתה ההגונה ש'אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד', רצה הקב"ה לפייס אותה. משלא התפייסה, נתן לה שתמשול גם ביום וגם בלילה.

על כך אמרו חז"ל: "ללמדך, שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו, וכל המגביה עצמו הקב"ה משפילו. כל המחזר על הגדולה – גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה – גדולה מחזרת אחריו" (עירובין יג ע"ב).

הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, 'כי ישאלך' – על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר. לתגובות – office@shaalti.co.il

מעוניינים להיערך לשבת עם רעיונות לפרשת השבוע?

רוצים דברי תורה לפרשת בראשית? היכנסו לקישור https://did.li/wtjx5

לקריאה והורדת גליון תורתך שאלתי מס' 158 לפרשת בראשית תשפ"ה, בקישור

https://shaalti.co.il/?p=13805

מתחילים להתכונן לפרשת השבוע הקרובה?

קבלו במתנה קובץ שאלות ותשובות מתוך ספרי 'תורתך שאלתי',

שיסייע לכם להיערך לפרשת בראשית.

שלחו את המילה 'בראשית'

לוואטסאפ 052-9453811

או למייל office@shaalti.co.il

לקבלת רעיון יומי לפרשת השבוע, שיעשיר את שולחן שבת, ניתן בקישור

https://chat.whatsapp.com/EUVR197VITp8LQMjx429Uc

הפוסט הרודף אחר הכבוד לעומת הבורח ממנו – לפרשת בראשית הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע דוקא הירח נקרא "הַמָּאוֹר הַקָּטֹן", ולא השמש?

מה עלינו ללמוד מהשיח על תפקידם של השמש והירח?

חז"ל אומרים במסכת חולין ס ע"א: "רבי שמעון בן פזי רמי (=שאל), כתיב 'וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים' (=משמע ששניהם שוים בגודלם) וכתיב 'אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן', (=מכאן שאחד מהם גדול והאחר קטן)?

(חז"ל מיישבים זאת:) אמרה ירח לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה: לכי ומעטי את עצמך. אמרה לפניו: ריבונו של עולם, הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון, אמעיט את עצמי?  אמר לה לכי: ומשול (=מִשְלִי) ביום ובלילה". 

בעל 'תורה תמימה' מסביר שהירח נענש על שקינא בגדולת השמש, שרצתה לעמוד בדרגה גבוהה ממנו.

ומבאר רבי זלמן סורוצקין שהירח רצתה לשלוט באופן יחיד, אך הקב"ה "מאס" במלכותה, משום שאינו נותן לבעל יהירות להנהיג ולמשול. בהקטנת הירח "ברח" ממנה הכבוד, משום ש"רדפה" אחריו.

חשיבות רבה לנוהג בענוה. עליו אומרים חז"ל: "כל המשפיל עצמו, הקב"ה מגביהו, וכל המגביה עצמו הקב"ה משפילו. כל המחזר על הגדולה – גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה – גדולה מחזרת אחריו" (עירובין יג ע"ב).

הפוסט חשיבותה של הענוה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מתוך ספרי – 'תורתך שאלתי'

הפוסט טעמו וראו – לפרשת בראשית הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

בפרשת השבוע, אנו קוראים על אחד הפלאים הגדולים. בשיחת הנחש עם חוה כתוב: "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה: אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן" (ג, א).

איך התנהלה השיחה בין הנחש לחוה? באיזו שפה הם שוחחו?

בענין זה מצינו שלוש שיטות:

• הסבר איך היה הדיבור.

כתוב בחז"ל: "ובאיזה לשון דבר הנחש עם האשה? בלשון הקדש, כי כתוב בו 'וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם', והיה מהלך בקומה זקופה, והיה יודע לשון האדם. ותוכל לומר בלשון שלו, כי הבהמות יש להם לשון כל מין ומין לבדו, וכשם ששם להם שמות כי היה יודע לשום שמות לכל אחד ואחד כך היה מדבר עם הנחש" (פסיקתא זוטרתא פרק ג סימן א). ומרחיב אבן עזרא שיטה זו וכותב שעד שהתקלל, היה הנחש מדבר ואף היה הולך בקומה זקופה, הקב"ה נתן בו דעת.

חזקוני מרחיב דעה זו וכותב שהקב"ה פתח את פי הנחש, כשם שפתח את פי האתון של בלעם, וכך יכל הנחש לדבר עם חוה.

• הנחש לא דיבר

לפי השיטה השניה הנחש לא דיבר בפועל, כפי שאנו רגילים, לשיחה בין שני אנשים. ואם ישאל השואל: והרי כתוב במפורש: "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה… וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה"? על כך יש כמה הסברים:

רב סעדיה גאון מבאר שהנחש, כמו גם האתון של בלעם לא דיברו, אלא המלאך דיבר עבורם. אם כי יש לחלק בין דיבורה של האתון, שעליה כתוב 'וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם' (במדבר כב, כח), שהיה זה לאחר נס שעשה הקב"ה, ולא סביר שתיגרם קללה באמצעות נס דומה שייעשה לנחש.

הסבר נוסף אומר אברבנאל, שהנחש אכן לא דיבר (ולכן לא נאמר אצלו שהקב"ה פתח את פיו, כפי שנאמר באתון של בלעם), לא בדרך נס ולא באופן טבעי. התורה פתחה את הפסוק במילים "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה", להשמיענו שהכל היה בהשגחה פרטית, כדי לנסות בו את האשה ובעלה. התקשורת בין האשה לנחש התבצעה באמצעות סימנים. כשראתה האשה שהנחש עולה על העץ פעם אחר פעם ואוכל ולא מת, הבינה שיכולה לאכול מפרי העץ, כביכול אמר לה "לֹא מוֹת תְּמֻתוּן". הנחש גרם לכל התקלה והרעה שבאה על ידו, אבל בפועל כלל לא דיבר.

וכך גם כתב אור החיים, שבעלי החיים אינם מדברים, אלא מצפצפים. יש אנשים (וכזו היתה חוה), שמכירים ומבינים בצפצופיהם ואפילו בשיחת הדומם. כך מצינו בבעלי חיים שמשבחים את הקב"ה, כל אחד בדרכו ובלשונו, כדוגמת 'פרק שירה', כפי שכתוב "כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ" (משלי טז, ד).

רבי זלמן סורוצקין מוסיף ששיחת חוה והנחש היתה מעין דברי חז"ל (סוכה כח ע"א) "רבי יוחנן בן זכאי, שלא הניח מקרא ומשנה, גמרא, הלכות ואגדות, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלים וחמורים וגזרות שוות תקופות וגימטריאות, שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים, משלות כובסין, משלות שועלים…". לשיטתו הנחש לא דיבר ממש, אלא היו אנשים שהבינו לשונות נוספים, כגון שיחת דקלים ולשון הציפורים (גיטין מח) ולשון הנמלים (חולין נז.). אדם וחוה, שהיו יציר כפיו של הקב"ה, ידעו את לשון בעלי החיים, ובשפה זו שוחח הנחש עם חוה.

• הנחש לא דיבר, היה זה יצר הרע

לפי השיטה השלישית בהסבר דיבורו של הנחש, כלל לא היה נחש, אלא היה זה רק משל והדמיה, כפי שכתוב בפרקי דרבי אליעזר (פרק יג): יצה"ר נכנס בחוה, בדמות הנחש. וכך כתבו חז"ל: (יבמות קג ע"ב) "אמר ר' יוחנן: בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ישראל שעמדו על הר סיני – פסקה זוהמתן".

בשיטה זו מסביר ספורנו במילים "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם", מדוע מדגישה התורה את ערמומיותו. מבאר ספורנו, שהנחש הוא יצר הרע, שמזיק מאד לאדם, על אף שאינו נראה. התורה הדגישה את סיפורו כדי שנתבונן במעשיו, ונדע כיצד להתגונן מפניו, באמצעות מבט על האופן הערמומי שבו הסית הנחש את האשה.

הרב שטינמן, בספרו איילת השחר, מבאר שכך דרכו של יצר הרע, שפועל בבהילות ובחפזון, ולא נותן לאדם שהות למחשבה ולהתבוננות. אילו היתה חוה ממתינה מעט, יתכן שיכלה להתייעץ עם אדם על עצת הנחש. מכאן עלינו ללמוד כיצד להתייחס ולנהוג עם היתר הרע ורצונותיו להכשילנו.

הפוסט על דיבורו של הנחש – לפרשת בראשית הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

באיזה יום נברא האור, בראשון או ברביעי?

רד"ק: המאורות נבראו ביום הראשון, אולם אורם החל להאיר רק ביום הרביעי, כפי שאמרו חז"ל (חולין ס' ע"א) "אמר רבי יהושע בן לוי: כל מעשה בראשית – בקומתן נבראו, בדעתן נבראו, בצביונם נבראו".

ר"ן: ביום הראשון נבראו המאורות, והבדילו בין היום ללילה, אך לא היו שלמים, ורק ביום הרביעי התעצמו ונעשו למאורות.

וַיְבָרֶךְ אֹתָם… פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ (א, כב)

מדוע מכל בעה"ח רק הדגים והעופות התברכו בברכת 'פְּרוּ וּרְבוּ'?

חזקוני: הקב"ה לא בירך את כל בע"ח, מחשש שיתרבו (בכמות) על בני האדם, ולא יוכלו לשלוט עליהם ולא לעמוד כנגדם, לעומת העופות שפורחים באויר והדגים שבמים, שאינם מהוים איום וסיכון לבני האדם.

רבי זלמן סורוצקין: הדגים זקוקים לברכה מיוחדת משום שאין להם סדרי משטר רגילים שיכולים להגן עליהם מפני אנרכיה, אדרבא, פרנסתם בנויה ומושתתת על האי סדר, שהגדול בולע את הקטן.

וַיִּיצֶר… אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה (ב, ז)

לאחר שנכתב שנוצר מ'עָפָר', מדוע נכתב שנוצר מ'הָאֲדָמָה'?

רש"י: כפל הלשון מגדיר את הפעולה שנעשתה ביצירת האדם. הקב"ה נטל 'עָפָר' והדגיש שהיה 'מִן הָאֲדָמָה', מכל חלקי 4 רוחות השמים, כדי שבכל מקום שבו ימות האדם, האדמה תקלוט את גופו לקבורה.

הגר"א: עָפָר – עפר תיחוח, חול רך. אֲדָמָה – אדמת סלע קשה. הקב"ה יצר את האדם משני חומרים שונים, עפר רך ועצמות קשות, שיוכל לחיות כשיש שילוב ביניהם.

וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם (ב, ח)

מתי צמחו האילנות שבגן עדן?

חזקוני: גן עדן נברא טרם בריאת העולם, את האילנות נטע הקב"ה ביום השלישי.

אברבנאל: המקום ששמו 'עֵדֶן' נוצר בתחילת הבריאה, בדומה לשאר הנבראים. ביום השישי ברא הקב"ה את האילנות ועצי הגן.

בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת (ב, יז)

מדוע אדם לא מת ביום שאכל מהעץ, אלא רק כעבור 930 שנים?

פסיקתא זוטרתא: אדם חי 930 שנים, שנחשבים אצל הקב"ה כיום אחד.

מלבי"ם: אזהרת הקב"ה "בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת", מוסבת על הנשמה. מדובר במיתה רוחנית, לא גשמית.

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם… וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה (ג, א)

איך דיבר הנחש עם האשה?

אבן עזרא: עד שהתקלל, היה הנחש מדבר ואף היה הולך בקומה זקופה, הקב"ה נתן בו דעת.

חזקוני: הקב"ה פתח את פי הנחש, כשם שפתח את פי האתון של בלעם.

אור החיים: בעלי החיים אינם מדברים, אלא מצפצפים ויש אנשים שמכירים ומבינים בצפצופיהם ואפילו בשיחת הדומם, שהרי כל בעל חיים משבח את הקב"ה בדרכו ובלשונו, כדוגמת 'פרק שירה'.

וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי ה' אֱלֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן (ג, ח)  

וכי חשבו שאפשר להתחבא מהקב"ה?

הנצי"ב מוולוז'ין: משהבינו שיקבלו את פני השכינה, התכסו ונסו מפניה, לא מחמת יראה מעונש, אלא מיראת הרוממות, שחששו לעמוד לפני השכינה בגילוי ערוה.

וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה (ג, ט)

מדוע קרא רק לאדם, ולא לחוה? 

אברבנאל: הקב"ה פנה לאדם, להוכיחו על שחטא, מפני שרק אותו ציווה לבלתי אכול מעץ הדעת, ולא את אשתו. בבואו להוכיח על החטא, מן הראוי להוכיח רק את מי שקיבל את הציווי.

וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן (ד, ב)

מדוע קראה לו הבל?

בכור שור: 'הָבֶל' על שם שכל העולם שב להבל.

רלב"ג: קין והבל היו תאומים. גופו של הבל היה קטן יותר, וקראה לו בשם שמביע קטנות.

אברבנאל: בהיותו רועה צאן עסק הבל בהנהגת בעלי חיים, תפקיד שכולו שררה, שהיא הבל ורעות רוח.

מלבי"ם: קין, הבכור היה עיקר לידתה, הבל היה מעין "תוספת" עליו, וביטאה זאת בקראה שמו הבל, מלשון שהיה אצלה הבל, נחשב לבעל ערך פחות חשוב ומיוחד.   

 וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו (ד, ח)

מה אמר קין להבל?

אור החיים: לצד שנאתו וקנאתו בהבל, הראה לו קין חיבה מסוימת, כדי להסב את תשומת ליבו שלא יחוש באיבה, שיסיח דעתו ממנה, שלא יחשוד בו שרוצה להרגו וישמר ממנו, אמר לו מילות ידידות ואחוה שיחוש בקרבה שכביכול שוררת ביניהם.

הנצי"ב מוולוז'ין: קין סיפר להבל את דברי הקב"ה אליו, שאמר לקין שיכול למשול בהבל ולהתנות את נתינת הלחם בסיוע בעבודת האדמה.

משך חכמה: משמעות המילה 'אֶל', במובן 'על'. קין לא פנה אל הבל ואמר לו, אלא דיבר עם עצמו על 'הֶבֶל אָחִיו', בעניינו, שמשתוקק להרגו, בהתאם לדברים שאמר לו הקב"ה, ועל כן קם עליו להרגו.

וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ (ד, ח)

מדוע התורה ציינה את המיקום שבו התנהל הויכוח?

רד"ק: משום יראת אביו לא עשה זאת קין בפניו, אלא שמר את כעסו עד שהיו שניהם בשדה. שם בשדה, הרחק מאביו התקוטט עימו מתוך כעסו עליו והרגו.

בכור שור: התורה מדגישה שקין פעל מול הבל בערמה, כשהבל חשב שקין התפייס עימו והסיח דעתו מלהישמר ממנו. ניצל קין את היסח הדעת של הבל, בעת שהיו בשדה והרג אותו.

רבי זלמן סורוצקין: התורה שיבחה בכך את קין שלא הרג את הבל בסמוך למקום הקדוש שבו הקריבו קרבן, אלא בריחוק מהמקום ההוא, מפני שחש בקדושה, בקרבת האלוקים האופפת את מקום העלאת המנחה.

הפוסט גליון תורתך שאלתי – בראשית תשפ"ד הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

באיזה יום נברא האור, ביום הראשון או ביום הרביעי?

• חגיגה יב ע"א: "ואור ביום ראשון איברי, והכתיב 'וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם' וכתיב 'וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי'? כדרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר: אור שברא הקב"ה ביום ראשון, אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהן… ולמי גנזו? לצדיקים לעתיד לבא… וחכמים אומרים: הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא נתלו עד יום רביעי".
• רד"ק: המאורות נבראו ביום הראשון, אולם אורם החל להאיר רק ביום הרביעי, כפי שאמרו חז"ל "אמר רבי יהושע בן לוי: כל מעשה בראשית – בקומתן נבראו, בדעתן נבראו, בצביונם נבראו".
• ר"ן: ביום הראשון נבראו המאורות, והבדילו בין היום ללילה, אך לא היו שלמים, ורק ביום הרביעי התעצמו ונעשו למאורות.
• כלי יקר: האור שנברא ביום הראשון היה אור גדול ונגנז לצדיקים. המאורות שנתלו ביום הרביעי אינן עצם האור, אלא קיבלו את אורם מניצוץ אור העליון שנברא ביום הראשון.

הפוסט בריאת האור ביום הראשון או הרביעי הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט איך אדם אכל מעץ הדעת הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט מדוע בעלי חיים היו צריכים ברכה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע הקב"ה לא שאל את הנחש לפשר מעשהו? . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 127
"אָרוּר אַתָּה מִכָּל…", מדוע קילל הקב"ה את הנחש לפני שקילל את אדם וחוה? . . . . . . . 128
"אָרוּר אַתָּה מִכָּל…", מה המיוחד בקללת הנחש? . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 128
מדוע התקלל הנחש דוקא בקללות אלו? . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 131
מדוע הנחש התקלל יותר מכל בעלי החיים? .

הפוסט ביאורים בקללת הנחש הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

ב, ח  וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם

מדוע פסוק זה לא נכתב בתיאור בריאת היום השלישי, כשנברא כל הצומח?

• אור החיים: כדי להדגיש שגן עדן נברא עבור האדם ולכבודו. הקב"ה הודיע חסדו, שהגן נברא ועומד עבור האדם.
• מלבי"ם: הקב"ה הטביע בליבו של האדם תכונות שיוכל לעשות מלאכות, שיסייעו לו להתקיים (כגון חרישה וזריעה וכן אריגה, תפירה ועוד), הגם שלא למד אותן ולא הוכשר לעשותן לפני כן. התורה מתארת פעם נוספת את בריאת גן עדן, בפסוק זה, לאחר שנברא האדם, להדגיש שהטביע בו תכונות אלו, שילמד וידע איך לפעול בכל הנדרש, ולענין המזונות הושיבו בגן שפירותיו צומחים מאליהם.

ב, יז  וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת

מדוע לא מת ביום שאכל מהעץ, כדברי הקב"ה, אלא רק כעבור 930 שנים?

• פסיקתא זוטרתא (סימן טו): "יום של הקב"ה אלף שנים, שנאמר 'כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר' (תהילים צ, ד), ומצינו כי חיה תתק"ל שנים".
• אבן עזרא: אכן היה ראוי למות באותו יום, אולם עשה תשובה והשתנה גזר דינו.
• טור: לפני שאכל אדם מהעץ, גם אם היה חוטא לא היה מת, משום שלא ניתן להעניש מי שאין לו דעה, אולם משחטא ואכל מפרי העץ שנאסר עליו, אמר לו הקב"ה שמכאן ואילך אם יאכל ממנו – ימות, שהרי כבר יש לו דעה.

ג, א  וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם… וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה…

איך דיבר הנחש עם האשה?

• רב סעדיה גאון:הנחש, כמו גם האתון של בלעםלא דיברו, אלא המלאך דיבר עבורם.
• אבן עזרא: עד שהתקלל, היה הנחש מדבר ואף היה הולך בקומה זקופה, הקב"ה נתן בו דעת.
• חזקוני: הקב"ה פתח את פי הנחש, כשם שפתח את פי האתון של בלעם.

ג, יד  וַיֹּאמֶר… אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה

מדוע לא שאל הקב"ה את הנחש לפשר מעשהו, כפי שעשה עם אדם וחוה, טרם שגזר את ענשו?

• רד"ק: בעוד לאדם ולאשתו היתה טענה, אם כי חלושה, הרי שידע שלנחש אין טענה כלל, ועל כן קילל אותו מיד, ולא המתין לשאול אותו לפשר מעשהו.
• תולדות יצחק: משום שהנחש לא עבר על איסור אכילה מעץ הדעת, כאדם וחוה, אלא החטיא אותם. למדנו שעונש המחטיא גדול מענשו של החוטא. הקב"ה לא פנה לנחש שחטאו היה חמור יותר.

ג, כד  וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים…

לאחר שכתבה התורה בפסוק הקודם 'וַיְשַׁלְּחֵהוּ… מִגַּן עֵדֶן', מדוע שבה וכתבה שגורש מגן עדן?

• אבן עזרא: בפסוק הקודם כתבה התורה ששלח אותו מגן עדן. פסוק זה אינו שב על הגירוש, אלא מתאר את שאירע בעת שגירשו מגן עדן.
• תולדות יצחק: הקב"ה לא רצה שימות ביום שבו נברא, כדי שיהיה קיום והמשך לעולם, ועל כן תחילה 'וַיְשַׁלְּחֵהוּ… מִגַּן עֵדֶן', גרם לו שיצא, כשליח למלא שליחות, למשימת שמירה ועיבוד הגן. הקב"ה סבר שאם יאמר לו שמגרשו מגן עדן, הוא יסרב לצאת, גם אם עקב כך ימות שם. משיצא חוץ לגן, סגר הקב"ה את שער הגן, שלא יכנס שוב, כפי שכתוב "וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם".

ד, ח  וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ

מדוע ציינה התורה את המיקום שבו התנהל הויכוח?

• רד"ק: משום יראת אביו לא עשה זאת קין בפניו, אלא שמר את כעסו עד שהיו שניהם בשדה, כל אחד במשימתו. שם בשדה, הרחק מאביו התקוטט עימו מתוך כעסו עליו והרגו.
• בכור שור: התורה מדגישה שקין פעל בערמה, כשהבל חשב שקין התפייס עימו והסיח דעתו מלהישמר ממנו. קין ניצל את היסח הדעת של הבל, בעת שהיו בשדה והרג אותו.

ד, יא  וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ

"אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה", מדוע קילל את האדמה, על מעשה קין?

• ספורנו: הקב"ה קילל את קין, שלא יהנה מטובת האדמה ולא ישתמש בה, משום שעשה בה שימוש שלילי, לכסות את דמי אחיו לאחר שהרגו.
• מלבי"ם: הקב"ה לא קילל את האדמה, אלא אמר לקין שהאדמה בעצמה תקלל ותעניש אותו על מעשהו.

הפוסט גליון פרשת בראשית הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט הריגת הבל בשדה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע התורה מקדימה בנימוק 'לֹא טוֹב…', לפני המסקנה 'אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ'?

רבינו בחיי מבאר שבניגוד לכל הנבראים שנכתבו לעיל, שעליהם נכתב 'כִּי טוֹב', בבריאת האדם כתוב "לֹא טוֹב", ובכך מבקשת התורה להדגיש שבבריאת האדם אין המין יכול להתקיים לבד, ללא חיבור לבת זוג.

אור החיים מבאר שעד בריאתה, היתה מחוברת האשה בגופה לאיש. ביצירתה, כביכול ניסר הקב"ה את גופה והפרידה מגוף האדם, כפי שכתוב בהמשך "וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו". התורה פותחת בנימוק "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ", להשמיענו את הרקע והנימוק להפרדת האשה מהאיש.

מלבי"ם מבאר שבפתיח "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ", מדגישה התורה את ייחודיות הזוגיות שבין האדם לאשתו, בשונה מבעלי החיים:

• בן זוגו של אדם התייחד עבורו, בניגוד לבעלי החיים, שבן הזוג אינו מיוחד רק בשבילו.
• בעלי החיים נבראו שנים – שנים, זכר ונקבה ואילו האדם נברא יחידי ורק לאחר מכן נבראה בת זוגו – האשה.
• נקבת בעל החיים נבראה מהאדמה במקביל אליו, בניגוד לנקבת האדם, חוה, שנבראה מצלעו.

דבר תורה – בראשית

הפוסט ייחודיות הזוגיות בבני האדם בשונה מבעלי החיים – דבר תורה – בראשית הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

דבר תורה – פרשת בראשית

הפוסט תהליך גירוש אדם מגן עדן – דבר תורה – פרשת בראשית הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט רגישות לזולת הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט מה ביאור הנימוק לקריאת השם 'קַיִן'? הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט מה הביאור 'אֵם כָּל חָי'? הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט איך דיבר הנחש עם האשה? הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט ישוב הסתירה שבין "עֵזֶר" ל"כְּנֶגְדּוֹ" הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט מדוע "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ"? הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.