אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת (לח, כא)   

מדוע הוא מכונה 'מִשְׁכַּן הָעֵדֻת'?

רמב"ן: "אבל משכן העדות כולל הבית בכללו שהוא המשכן הנעשה ללוחות העדות".

רבי חיים פלטיאל: "נקרא 'מִשְׁכַּן' על שם ששכינה שוכנת בתוכו".

אור החיים: המשכן מעיד ('הָעֵדֻת') שכל מה שעשה משה והחשבון שהציג לפני עם ישראל היה אמיתי ונכון.

וַיְהִי זְהַב הַתְּנוּפָה תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים כִּכָּר… (לח, כד)   

מדוע הוא מכונה 'זְהַב הַתְּנוּפָה'?

מדרש אגדה: "בא ליתן חשבון לזהב ולכסף. 'הַתְּנוּפָה', זו הברכה".

חזקוני: "על שם שהמנדבו מניפו בטלטולו כשנותנו לגזבר נקרא תנופה".

וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה… (לח, כה)   

מדוע כתבה התורה 'וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה'?

הדר זקנים: ללמדנו שנידבו הרבה כסף.

אלשיך: "ועדיין, גם שהתורה תעיד כך, אין ראיה מוחשת לעיני הכל, לזה אמר 'וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה…', כי בזאת יבחן בעצם".

וּנְחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה שִׁבְעִים כִּכָּר… (לח, כט)   

מדוע לא נכלל הכיור, שנעשה מנחושת בחשבון הכללי של הנחושת?

מלבי"ם: "לא חשב את הכיור, כי נעשה מנחושת אחר, ממראות הצובאות ואינו נכנס בחשבון זה".

וַיַּעַשׂ אֶת הָאֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן (לט, ב)    

מדוע תחילת המלאכות נכתבו ביחיד, ואילו ההמשך (בפסוק הבא) ברבים?

רש"ר הירש: "נראה כי בכל מקום מייחס הכתוב לבצלאל עצמו את המלאכה החשובה יותר מבחינת משמעותה הרעיונית, או הקשה יותר מבחינה טכנית".

הנצי"ב מוולוז'ין: "באפוד וחושן ומעיל, התחלת הפרשיות בלשון יחיד ואחר כך בלשון רבים, משום דכל התחלת המלאכה והסדר היה על ידי בצלאל, ונגמר על ידי שארי אומנים, וכדי שלא לקפח שכר האומנים שהמה בעמלם עשו עיקר המלאכה, וגם כל דבר מצוה נקרא על שם הגומרה, משום הכי כתיב להלן בלשון רבים".

וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב וְקִצֵּץ פְּתִילִם לַעֲשׂוֹת בְּתוֹךְ הַתְּכֵלֶת וּבְתוֹךְ הָאַרְגָּמָן (לט, ג)     

מדוע בשזירת חוטי הזהב פירטה התורה את אופן עשייתו?

רמב"ן: "ויתכן שסיפר בכאן המחשבה שחידשו בחוטי הזהב, כי היה תמה בעיניהם להיות זהב טווי ושזור כאשר יעשו בצמר ופשתים, כי לא נשמע עד היום ההוא לעשות כן".

הנצי"ב מוולוז'ין: "ראוי היה לכתוב תיבות אלו במקרא הקודם, וכמו בציווי, ובא ללמד שגם ההתערבות חוטי זהב בכל אלו המינים היה גם כן מעשה חושב, בהמצאה על ידי בצלאל. ומשום הכי כתיב 'וַיְרַקְּעוּ… וְקִצֵּץ', שהרקיעה עשו האומנים, אבל הקציצה שיהא כחוטין לא היה עושה אלא בצלאל".

וְאֵת הַמִּצְנֶפֶת שֵׁשׁ וְאֶת פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעֹת שֵׁשׁ… (לט, כח)     

מהם 'פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעֹת'?

רש"י: "תפארת המגבעות, המגבעות המפוארות".

חזקוני: "פירש רב האיי גאון: כמין כפתור הוא בראש המצנפת".

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ (ג, יא)

מדוע אחשורוש לא אמר במפורש 'ואת העם תהרוג'?

יוסף לקח: המן ביקש "לְאַבְּדָם" ונקט במילה בעלת כמה משמעויות, כדי שבקשתו תשתמע לשתי פנים (או יותר). על כך ענה לו המלך, "וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ", פרש את בקשתך במילה "לְאַבְּדָם", כפי שנראה לך.

מלוא העומר: אחשורוש שנא את היהודים אף יותר מהמן ושמח מצעד זה, אולם הוא לא רצה לקחת אחריות למהלך, ועל כן אמר לו עשה בו כטוב בעיניך, כלומר כפי שאתה רוצה. אחשורוש לא אמר את דבריו בלשון חד משמעית, כדי שלא ייענש על כך. לשמחתו, המן התנדב למשימה זו (ועל כן נתלה בסופה).

הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה (ג, טו)

מה היתה הדחיפות?

רבי משה חלאיו: כדי שיספיקו להגיע לקצוות כל הממלכה.

אלשיך: בכך הבינו אנשי שושן שהמלך רוצה להרגם לא פחות מהמן. אם המלך רק היה ממלא את רצון המן, ולא היה מעוניין בהריגתם, ניתן היה לצוות את הרצים שילכו לעשות את דבר המן, אך מהוצאת הרצים דחופים על פי מאמרו, הבינו שהוא רוצה מאד למהר לשלחם, המלך בעצמו דחף את מרוצתם.

מלבי"ם: המן הוציא אותם במהירות, כדי שהמלך לא יתחרט ויחזור בו מהסכמתו לאבדם.

רבי חיים קנייבסקי: המן רצה להשבית מהם את שמחת חג הפסח הסמוך. הוא הוציא את השליחים במהירות לפני חג הפסח, כדי שהיהודים יצטערו ולא ישמחו בחג.  

הפוסט גליון מס' 123 לפרשת פקודי תשפ"ד הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

בפרשת פקודי, החותמת את ספר שמות ואת 4 הפרשיות העוסקות בבנין המשכן ובעשיית בגדי הכהונה.

איך יכלו בני ישראל לעשות "ככל אשר ציווה ה' את משה", וכי כלל ישראל עסקו בהכנת הארון והשולחן, המזבח והמנורה, קרשי המשכן ויתדות החצר, הלא במפורש נאמר שאנשים בודדים מעם ישראל, חכמי לב ונבוני מדע, ובראשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, הם שעסקו בכך?

ביאר ה'אור החיים' שעם ישראל דומה לאדם שלם, המורכב מאיברים רבים, כשם שכל איבר מיוחד למטרה ייחודית ועושה פעולה מיוחדת שנדרשת לגוף בכלל, וכולם משמשים לבריאות הגוף וחיותו.

כל אחד מישראל תורם בחלקו הייחודי והמיוחד לקיום העולם בכלל, ולכן אמרו "כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא" (סנהדרין ל"ז).

כל זמן שעם ישראל חי באחווה ובאהבה, הרי זה דומה לגוף שאיבריו בריאים וחזקים והם משמשים לטובת כל האיברים.

יהי רצון שנזכה לחיות באחדות ובשלום איש עם רעהו.

הפוסט אחדות בעם ישראל הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע משה לא יכל להיכנס?

פסיקתא זוטרתא: "וכתיב 'וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן', מלמד שנעשה לו שביל ונכנס לתוך הענן, אבל כאן לא יכול לבוא עד שקראו אותו, שנאמר 'וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה'".

רש"י: "וכתוב אחד אומר 'וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד', בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם, 'כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן', אמור מעתה: כל זמן שהיה עליו הענן לא היה יכול לבוא, נסתלק הענן נכנס ומדבר עמו".

אבן עזרא: "אז קראו השם שיכנס אל אהל, והיה מדבר עם השם פנים אל פנים במקום, שהיה נכנס כהן גדול פעם אחת בשנה עם ענן הקטרת, כי משה בן בית הוא. והוצרכתי לומר ככה, כי משה שם הלוחות בארון, ושם הכפורת ששם הכרובים על הארון ועליהם תמיד הכבוד".

בכור שור: "ולכבוד שמים נהפכו, שאם אמר 'והמשכן מלא כבוד ה", משמע שהכבוד כנוס בתוך המשכן, והמשכן מחזיקו. השתא דכתיב: 'וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן', משמע שהכבוד גדול והמשכן כנוס בתוכו, ולכך הוא אומר 'וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד', שכל מקום שהענן שם, אינו יכול להיכנס בלא קריאה, כי אז נתן לו רשות ליכנס".

הפוסט כניסת משה לאוהל מועד הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

היכן היו ממוקמים הפעמונים ביחס לרימונים?

רמב"ן: "שעשו הרימונים לתת אותם על שולי המעיל סביב, ועשו פעמוני זהב טהור, וישימו הפעמונים בתוך הרימונים קודם שיתנו אותם במעיל, והנה הפעמונים בתוך הרימונים בתלוש, וישימו הרימונים על שולי המעיל סביב והפעמונים בתוכם. ולכך כפל הכתוב 'בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים' פעמיים, כי היו בתוכם מתחילה ובשעה שתלו אותם על שולי המעיל סביב".

אור החיים: "מכאן אני מדייק שהאמת כסוברים שהפעמונים בשורה עם הרימונים ולא בתוכם ממש, שהרי הקדים הכתוב נתינת הרימונים על שולי המעיל ואח"כ אמר מעשה הפעמונים בפני עצמן ויתנו אותם תוך הרימונים. ומעתה אם הפעמון תוך הרימון ממש למה הוצרך הכתוב לומר על שולי אחר שכבר קדם ואמר שהרימונים הם על שולי המעיל זה בזה תלוי".

הנצי"ב מוולוז'ין: "… אלא העיקר כמה שכתב בצוואה דמשמעות הכתוב כרש"י ורמב"ם, שהיה ביני הרימונים. אבל א"כ היה ראוי לכתוב 'בין הרימונים', וכן בציווי היה ראוי לכתוב 'ופעמוני זהב ביניהם סביב', אלא ע"כ צ"ל דהיו הרימונים גדולים מן הפעמונים, וכשהיה הפעמון אצל הרמון נתכסה ממנו ולא היה נראה כל כך, משום הכי כתיב 'בתוך הרימונים'. ועתה מתפרש יפה זה המקרא, דבאמת הייתי מפרש מדכתיב 'בתוך הרימונים' ולא בין, כדעת הרמב"ן שהיה בקרב הרימונים, משום הכי מפרש הכתוב 'על שולי המעיל סביב' בתוך הרימונים, דאילו כהרמב"ן היה ניתן הפעמון בתוך הרימון כשהוא ביד האומן ואח"כ נתלו, אבל לדעת רש"י היה בפני עצמו, אלא שהרימון כיסה אותו כשהיו שניהם ניתלים על שולי המעיל".

הפוסט מיקום הפעמונים ביחס לרימונים הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מהם 'בִגְדֵי שְׂרָד'?

מדרש אגדה: "מכסאות של ארון ושל שולחן ושל מזבח, שאלמלא הם לא נשתיירו משונאי ישראל שריד ופליט. כדאמרו ביומא, על מעשה הכותיים שעשו בימי אלכסנדרוס מוקדון, שנתעטף שמעון הצדיק כה"ג בבגדי כהונה ויצא לקראתו כשראהו המלך, ירד מעל מרכבתו והשתחוה לו. אמרו לו עבדיו: מלך גדול שכמותך ישתחוה ליהודי זה? אמר להם: דמותו אני רואה במלחמתי ואני נוצח, והוא המלאך שהיה מתדמה לו כדמות כהן גדול".

רש"י: שאין בגדי שרד הללו בגדי כהונה, שבבגדי כהונה היה שש. אלא הם בגדים שמכסים בהם כלי הקדש בשעת סילוק מסעות, שלא היה בהם שש.

אבן עזרא: "הם הנזכרים בפרשת במדבר, כי ציווה ה' שיכסו הארון בפרכת בעבור כבודו. ועל הפרוכת כיסוי עור תחש, ועל זה הכיסוי בגד כליל תכלת.

ועל דרך הסברא, כי התכלת בעבור הארון. אם היה האויר זך. ואם ירד גשם, יסירהו ויעמוד עליו כסוי עור תחש. ועל שלחן הפנים בגד תכלת, ובגד תולעת שני. ולמעלה כיסוי עור תחש. ובגד תכלת על המנורה ועל מזבח הזהב. וארגמן על מזבח העולה. ועל הכל עור תחש. ואחר שהזכיר בגדי שרד, הזכיר בגדי הקדש שהם לאהרן, שהוא הכה"ג, והחל לפרש אותם".

חזקוני: "כל בגד ובגד ממין אחר. כיצד? לארון הקדש ולשולחן הפנים ולמנורה ולמזבח הזהב ולכל כלי השרת שבקודש, לכל אחד מהם בגד תכלת ולמזבח העולה בגד ארגמן, וללחם הפנים ולכלי השלחן בגד תולעת שני, כמו שמפורש בפרשת במדבר".

הפוסט מהם בִגְדֵי שְׂרָד הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע רק בצלאל הוזכר כאן למרות שלא רק הוא עשה את כל המלאכה?

ירושלמי פאה פ"א ה"א: "רבי תנחומא בשם רב הונא: 'וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה עָשָׂה אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה', 'אותו משה' אין כתיב כאן, אלא 'אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה', אפילו דברים שלא שמע מפי רבו הסכימה דעתו כמה שנאמר למשה מסיני".

פסיקתא זוטרתא: "נאה להזכירו על מלאכת המשכן".

אבן עזרא: "הזכיר הכתוב, כי בצלאל ואהליאב, שהם הראשונים עשו כל מעשיהם כהוגן".

רמב"ן: "הענין כי על פיו נעשה הכל, כי הוא המורה לכל החכמים, ולפניו היו עושים כולם ומראים אליו כל מלאכתם, כמו שאמר 'וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ', אבל גם כל חכמי לב עשו במלאכה, כמו שאמר 'וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת הַמִּשְׁכָּן'".

מלבי"ם: "ממי קבלו את החשבון? אמר שקיבלוהו מן בצלאל ואהליאב שהם היו ממונים על עושי המלאכה ובידם נמצא החשבון הפרטי מכל איש ואיש מעושי המלאכה, ומסרו חשבונות אלה לאיתמר, ועשו מהם סכום כולל שנקרא פקודי המשכן, וקראו פה בשם משכן העדות שגם המשכן היה מעיד שהכל נעשה באמונה ממה ששרתה בו שכינה שזה לא יצוייר אם היה במלאכתם איזה עוון וגניבה".

הפוסט ייחוס העבודה רק לבצלאל הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע כפל הלשון במילה 'מִשְׁכַּן'?

מדרש רבה (נא, ג): "מהו 'מִשְׁכַּן' שני פעמים? אמר רבי שמואל בר מרתא: שנתמשכן שני פעמים על ידיהם… לכך כתיב 'אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת' ב' פעמים".

מדרש תנחומא: "זה ההיכל שהוא מכוון במקום משכן כבודך. אמר רבי שמעון בר יוחאי: זאת אומרת שההיכל שלמטה מכוון כנגד היכל של מעלה".

מדרש אגדה: "ולמה אמר 'מִשְׁכַּן' שני פעמים? לפי שנתנבא משה רבינו ע"ה שיחרב בית ראשון ובית שני, ואמר אחריו 'הָעֵדֻת', להורות על בית שלישי שלא יחרב, ולא ינתץ לעולם. לפי שהוא בנין מלך מלכי המלכים הקב"ה, מה הוא קיים, אף בנינו קיים, אבל בית ראשון ובית שני שהוא בניין אדם, ולפי שהאדם אינו קיים, אף בנינו אינו קיים".

פסיקתא זוטרתא: "מהו 'מִשְׁכַּן הָעֵדֻת'? אמר משה רבינו לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, עשינו משכן והותרנו. אמר לו הקב"ה: עשה משכן לדברות, לכך נאמר 'משכן משכן' שני פעמים".

הפוסט כפל המילה מִשְׁכַּן הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

כל המשכן, כולל כליו, נעשה מתרומת נדיבי הלב בעם ישראל, מלבד דבר אחד: אדני הקודש, שנעשו ממחצית השקל, שהיה מוטל כחוב על כל אחד ואחד, עניים ועשירים כאחד, במידה שווה.

מדוע דווקא האדנים היו יוצאי דופן, ונעשו ממחצית השקל?

משיב על כך ה'אבן עזרא': האדנים היוו את הבסיס, שעליו עמד המשכן, שהיה מיועד להיות נחלת הכלל, "לזכרון לבני ישראל", לכן היה הכרח שיהיה מושתת על הכלל כולו.
כשהבסיס הוא נחלת הציבור, ממילא גם מה שנבנה עליו מתרומותיהם של היחידים, משתייך ומתייחס לכלל כולו. הקב"ה, לא רצה שהאדנים ייעשו על ידי תרומתם של יחידים, אלא שכל הציבור ישתתף בהם באופן שווה, ולכן נעשו ממחצית השקל, שהיה מוטל כחוב על כל אחד ואחד, וממילא היה חלקו של כל אחד שווה בהם.

הפוסט הבסיס צריך להיות נחלת הכלל הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

במדרש מובא שבני ישראל דרשו ממשה לערוך חשבון מפורט על הוצאות המשכן, ולכן פרשה זו מוקדשת רובה ככולה לחשבון מלאכת המשכן. "פקודי" לשון מניין. על פניו, נשמע שדרישה זו היא חצופה.

וכי חשדו במשה ששלשל מכסף המשכן לכיסו הפרטי?

חז"ל לימדונו שבצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך היו "חושבי מחשבות". שידעו ברוח קודשם מה מידת טהרת הנתינה, ולפי זה שימש הכסף לדבר קדוש יותר.
בני ישראל רצו שממונם ישמש למטרות נעלות יותר, באו כולם למשה בשאלה, מה שימשה תרומתו של כל אחד. משה ידע להגיד לכל אחד מה נקנה בכספו שתרם. מחשבון זה, נעשה חשבון מפורט ומדוקדק של כל שקל שנתרם ושימש למלאכת המשכן.
לא היתה זו דרישה חצופה, אלא נבעה מאהבת הקב"ה ועבודתו הטהורה. התורה הקדישה פרשה שלמה למנין תרומות ישראל הקדושים.
('תפארת שלמה' מראדומסק)

הפוסט אהבת הקב"ה ועבודת ה' הטהורה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

רש"י: "אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם".

מדוע נצרכו לברכתו של משה, שישרה הקב"ה את שכינתו במשכן, הלא עסקו בדבר הקדוש ביותר, בבנין המשכן שנבנה בקדושה וטהרה?
כדי להצליח בדברים רוחניים זקוק כל אדם לסייעתא דשמיא מיוחדת ובלתי פוסקת, ובלעדיה לא יוכל להצליח. בני ישראל הוצרכו לברכת משה, כדי שישרה הקב"ה שכינתו בתוכם.
זה הביאור גם במאמר חז"ל "כל התחלות קשות", בהתחלה כביכול אין "סייעתא דשמיא", קשה לו לעשות רק ע"י כוחותיו וכשרונותיו הטבעיים, ועל כן נדרש לעשות כל מה שיכול מצד כוחותיו הטבעיים ורק לאחר שפעל עפ"י כוחותיו, נותן לו הקב"ה סייעתא דשמיא.

הפוסט סייעתא דשמיא בכל דבר, גם רוחני הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע התורה כופלת את לשונה וכותבת "הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן"? מבאר רש"י: "רמז למשכן שנתמשכן בב' חורבנין על עוונותיהם של ישראל".

הסבר זה תמוה, הרי בית המקדש התמשכן ונחרב פעמיים, ולא המשכן?

מה ההבדל בין המשכן למקדש? המשכן עצמו, הבית, היה קדוש כל עוד שהיה קיים, בניגוד לקרקע שעליה עמד המשכן, שהתקדשה עמו רק בזמן שעמד עליה, ומשנעקר ממקומו בטלה קדושת הקרקע.
לעומת זאת בבית המקדש, גם הבית עצמו היה קדוש וגם מקום המקדש התקדש עמו עולמית. כשחרב בית המקדש, רק הבית, שהוא בבחינת משכן נחרב, אבל ממקום המקדש לא בטלה קדושה.
יוצא אם כך שרק בחינת המשכן שבמקדש, (הבית) התמשכן, אבל הבחינה המיוחדת למקדש – קדושת המקום, לא התמשכנה, הואיל ולא חרבה ולא התבטלה.
מסיבה זו כפלה התורה את לשונה ואמרה "משכן, משכן" פעמיים, על שם שהמקדש עתיד להתמשכן שתי פעמים.
(רבי אליהו מישקובסקי)

הפוסט המשכן ובית המקדש הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע פירטה התורה על איזה שבט נמנו בצלאל ואהליהב?

ביאר רבי אברהם סבע בספרו צרור המור, שהתורה ביקשה להדגיש שכל ישראל שוים לפני הקב"ה, ושבט שמרובה באוכלוסין אינו חשוב יותר משבט שמונה מעט אנשים.
המשכן הוקם על ידי בצלאל ששייך לשבט יהודה, שמספר האנשים בשבט זה היה הגדול, יותר מכל השבטים, ואיתו אהליאב משבט דן שמנה מעט אנשים, ביחס למרבית השבטים.
וכן בבית המקדש השתתף בבנינו שלמה המלך משבט יהודה ואיתו חירם משבט דן, להראות מסר זה.
(צרור המור)

הפוסט חשיבות בעם ישראל אינה נמדדת בהתאם לגודל השבט הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.