להורדה בקובץ, בקישור https://did.li/ICTTY

את תחילת דרכו בניהול השידוך הראשון בעולם, מצא עצמו אליעזר במצב ייחודי, שלא הורגל אליו עד כה. כנאמן ביתו של אברהם שנים רבות, הסתגל להיות יורשו וממשיכו של אברהם, שעליו אמר: "וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר… וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי" (לעיל טו, ב-ג). והנה למרות נאמנותו הרבה, קורא לו אברהם ומשביע אותו!!! לא פחות משבועה, מדוע? ביאר אברבנאל שעשה זאת משום שחשש שמא יתנו לאליעזר שוחד ומתנות, כדי שיקח אשה מבנות כנען.

אליעזר פעל בנאמנות רבה לאורך כל הדרך, והגיע למטרה הנכספת – מציאת אשה ראויה ליצחק. מהנהגותיו יכולים אנו ללמוד רבות על התנהלות ראויה במהלך תקופת השידוך, ועל כך במאמר זה.

ניהול השידוך

מי ראוי לנהל שידוך? אם נקח את אליעזר, כ"אב-טיפוס" למנהל שידוך, הרי שהתורה מתארת אותו בשלושה תיאורים שונים: "עַבְדּוֹ, זְקַן בֵּיתוֹ, הַמּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ". מדוע? מבאר הנצי"ב מוולוז'ין שבמילים אלו לימדה התורה על חכמתו הרבה. בפסוק נימנו שלוש תכונות שאפיינו את אליעזר, והיו חשובות להצלחת משימתו בשלושה אופנים שונים, באמצעות לשון רכה והפצרה, באמצעות שכל והרחבת דברים, ובאמצעות דעה רחבה ומענה עז, בהתאם למצב שבו הוא עומד: א. 'עַבְדּוֹ' – שהיה נכנע לאדוניו במענה רך, ב. 'זְקַן בֵּיתוֹ' – דבר חכמה, אליעזר היה תלמיד חכם, שישב בישיבה והרבה חכמה, ג. 'הַמּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ' – שניהל את נכסיו של אברהם בחכמה ובתבונה.

המגיד מראשית אחרית

כבר בתחילת השיח ביניהם, הדגיש אברהם את אמונתו בהקב"ה. הוא השביע אותו ואמר לו: "וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ". במילים אלו הבהיר שכל פעולותיו ומעשיו יהיו בהנהגת ובהשגחת הקב"ה. הוא כפל לשונו לומר שהוא אלוקי הארץ ומנהיג אותה, כפי שהוא אלוקי השמים.

ואכן אליעזר בטח בהשגחה העליונה, ועל כן כשהגיע בסמוך לבאר, שטח תפילתו ואמר: א. 'הַקְרֵה נָא לְפָנַי', ביקש שיזמין הקב"ה את האשה המיועדת ליצחק, שתגיע אליו לבאר. ב. 'הַיּוֹם', שיזמין הקב"ה שיהיה באותו יום.

אליעזר היה בטוח שתפילת אברהם 'הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה' התקבלה ועל כן התפלל שיהיה ראוי למלא את המשימה כראוי.

ואל יעלימו לא זה מזו

אברהם הגדיר בצורה ברורה את מי רוצה כמחותן, ולא פחות מכך, את מי אינו רוצה. הוא אמר לאליעזר: "לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ".

מדוע שלא יקח אשה מבנות הכנעני? במה בנות ארם עדיפות עליהן? אברהם אסר על אליעזר להשיא לבנו אשה מבנות כנען, משום שרצה שיתרחק מהם ולא ילמד ממעשיהם. הם היו שטופי זימה ועברו על עבירות רבות שבין אדם לחברו. ולכן הורה לו: "כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק". בניגוד לכנענים, שהיו מושחתים במידות, אנשי ארם, מולדתו של אברהם, שגו באמונתם ובדעותיהם, היו תועים בענייני אמונה. יתירה מזאת, אברהם הוסיף את המילים 'אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ', להדגיש שגם אם ימצא בקרב הכנענים אנשים שייראו "כשרים" בעיניו, וראויים להתחתן עם יצחק, גם מהם שלא יקח לו אשה.

רואים אנו שיש להגדיר לשדכן מיהו הבחור או הבחורה, אותם אנו מחפשים. להתייחס בפרוט למוצא, אוכלוסיה, זרם, קהילה, ועוד קוי יסוד המאפיינים את המדובר/ת ואת הוריהם.

אלה דברי התנאים והברית

לצד זה, על השדכן לברר ולשאול את השאלות העשויות להתעורר, כפי ששאל אליעזר: "אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי… הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ…?" אליעזר הקשה: האם להסכים לדרישת הצד שכנגד, במידה ותתנה את הסכמתה להינשא ליצחק, בהגעתו לשם. אברהם שלל אפשרות זו מכל וכל והשיב נחרצות: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה". הוא לא רצה שיצחק, שהיה עולה תמימה, ייצא מהארץ הקדושה לחוצה לארץ, הואיל ואין קודש נעשה חול.

כדי למנוע אי הבנות, חלט זאת אברהם באמרו פעם נוספת: "רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה". אברהם ביקש שאליעזר לא יאמר דברים הנתונים לפרשנות או להסברים, כדי למנוע בעתיד חילול שם שמים. הוא דרש שיבהיר להם שיצחק לא יגיע לשם כלל.

שנדברו והותנו בין שני הצדדים

לעיתים רבות על השדכן לפעול ב"תיחכום". דוגמא לכך מצינו אצל אליעזר, שהגיע לארם נהרים, לעירו של נחור. מצופה היה שיחפש את ביתם של בני משפחת אברהם, אך אליעזר לא נהג כך, אלא הלך לבאר המים. מדוע? הוא חשש שמא אם ילך לבית משפחת אברהם, כשייוודע להם מה מטרת בואו, הם עשויים להטעותו, ולתת לו שפחה משפחותיהם שבביתם, בטענה שזו אחת מבנותיהם. לכן התחכם אליעזר ופעל בסדר שונה, בהבחנה מובהקת למעשיה, ובהתאם לכך למידותיה.

אליעזר סבר שכדי לבדוק את הנערה עליו לבחון שלושה דברים: א. שתהיה נעימה בדעתה עם הבריות, ב. שתהיה מיוחסת, ג. שתהיה נאה. את החן שלה יכל לבדוק בראיה בעיניו. על ייחוסה ניתן לעמוד באמצעות בירורים. אבל אודות נעימות נימוסיה לא ניתן היה לדעת, שכן גם אם יתאכסן באחד הבתים ויראה את הליכותיה, אין זה מעיד, משום שיתכן ומושפעות מהוריה בהנחייתם. על כן פנה אליעזר לבאר המים וביקש לעמוד שם על תכונות הנערה, ללא השפעת גורמים חיצוניים.

העומד מצד החתן

גם את אופן הצגת המדובר/ת ניתן ללמוד מאליעזר. הוא פתח את דבריו בבית משפחת אברהם באריכות לשון, באמרו: "וַה' בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי מְאֹד וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים". מדוע כה האריך בלשונו לפרט זאת? שליחות אליעזר עלולה היתה לעורר תמיהה, שכן אם אברהם עשיר, ויצחק אישיות נעלה, הרי יכול למצוא נשים רבות בארצו שתרצנה להינשא לו, ומדוע נודד הרחק לחפש אשה? מכאן יכלה להיות קצרה הדרך למסקנה שיתכן שאברהם אינו עשיר כל כך, או יצחק אינו יפה וכיוצא בו.

כדי למנוע מחשבה זו, אמר אליעזר: אל תחשבו כך, שהרי "וַה' בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי מְאֹד…". אליעזר המשיך ואמר בבירור שהגיע במיוחד מרחוק, משום שאברהם לא רצה אשה כנענית, שהיא מזרע ארור, אלא חפץ בנערה ממשפחתו. על השדכן לפרט ככל שניתן, ולמנוע מחשבות שעלולות להעלות חשדות וחששות בקרב מי מהצדדים.

אחרית דבר

יש ושידוך נמשך ונמשך משום שלאחד מהצדדים קשה להכריע ולסגור. על השדכן לסייע בעדינות וברגישות לקדם החלטה (לא בהכרח חיובית). כך פעל אליעזר כשראה שהם מתמהמהים, ואמר: "הַגִּידוּ לִי וְאִם לֹא הַגִּידוּ לִי". אליעזר ביקש מהם שיגידו לו את כוונותיהם, ואל להם לחשוש מאי נעימות, שכן אברהם לא נכח במעמד, ויכולים הם לומר רק לו את רצונם האמיתי.

לאחר שאליעזר סיפר על רבקה שיצאה בתיזמון מתאים והראה את השגחת הקב"ה בסיפור, גם בתואל ולבן הבינו שיד ההשגחה מסובבת את השידוך, ועל כן השיבו: "מֵה' יָצָא הַדָּבָר, לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב".

מה עשה אליעזר בתגובה? "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עֶבֶד אַבְרָהָם אֶת דִּבְרֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה לַה'", להודות להקב"ה, שסובב את השידוך בהשגחה מופלאה.

הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, 'כי ישאלך' – על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר. לתגובות – office@shaalti.co.il

לא מספיקים ללמוד ולהכין את פרשת השבוע?

'חויה בשולחן שבת' – העלון החדש שיסייע לכם בקלות להכין רעיונות לשיח על פרשת השבוע.

ובסופו גם שאלות נושאות פרסים.

בואו להעשיר את השיח התורני סביב שולחן שבת עם כל המשפחה!

מוזמנים להוריד את העלון בקישור https://shaalti.co.il/?p=14107

או בשליחת המילה 'חויה' לוואטסאפ 052-9453811 או למייל office@shaalti.co.il

מעוניינים להיערך לשבת עם רעיונות לפרשת השבוע?

רוצים דברי תורה לפרשת חיי שרה? היכנסו לקישור https://did.li/vDwZH

לקריאה והורדת גליון 'תורתך שאלתי' מס' 162 לפרשת חיי שרה תשפ"ה, בקישור

https://shaalti.co.il/?p=14142

הפוסט הכל שריר וקיים, התנהלות השידוך – לפרשת חיי שרה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן (כג, ב)  

מדוע חברון נקראת בשם זה?

מדרש אגדה: "על שם אותו חבר שקנה את המערה, והוא אברהם".

מדרש שכל טוב: "ששם נוחין האבות וחברותיהם".

רבינו בחיי: משום שנשמתו של כל מי שקבור בה מתחברת עם השכינה למעלה.

אלשיך: על שם התחברות מערת המכפלה, הכניסה לגן עדן עם העולם העליון.

וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר… (כג, ג)  

מדוע אברהם קם 'מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ'?

בעל הטורים: משום שאסור לספר בפני המת, כדברי חז"ל "אין אומרין בפני המת, אלא דבריו של מת" (ברכות ג ע"ב).

הנצי"ב מוולוז'ין: לא כתוב ויעמוד או וילך, אלא 'וַיָּקָם' להשמיענו שעל אף שהיה לו קשה להיפרד ולעצור את הספדו על שרה, למרות זאת הזדרז וקם מעל מתו.

וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם הָאָרֶץ לִבְנֵי חֵת (כג, ז)   

מדוע כפל הלשון 'לְעַם הָאָרֶץ' ; 'לִבְנֵי חֵת'?

רש"ר הירש: 'לְעַם הָאָרֶץ' – נציגי הקהל, המוסמכים להרשות לנכרי לקנות אחוזת קרקע. 'לִבְנֵי חֵת' – האסיפה הכללית, המייצגת את כלל האוכלוסיה.

הנצי"ב מוולוז'ין: 'לְעַם הָאָרֶץ' – כלל אנשי העיר, 'לִבְנֵי חֵת' – מנהיגי העיר.

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל (כד, א)    

מדוע סיפור מציאת אשה ליצחק, פותח בתיאור 'וְאַבְרָהָם זָקֵן'?

מלבי"ם: התורה מקדימה להסביר שאברהם חש שהוא מבוגר, ולא ראה לנכון לדחות את נישואי בנו, בפרט שהיה מבורך בכל, ועל כן קרא לעבדו אליעזר והשביע אותו.

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי (כד, ב)    

מדוע אברהם שלח את עבדו להביא אשה לבנו ולא הלך בעצמו?

חזקוני: משום שהזדקן ולא היה יכול להתנייד בקלות.

הנצי"ב מוולוז'ין: משום שעסק וענה לשאלות של אנשים רבים בענייני אמונה, כמו גם מענה שנתן לכל הצריך עזרה וישועה, ולא היה יכול לצאת ממקומו לכמה ימים ולנסוע לחפש אשה לבנו.

וְאַשְׁבִּיעֲךָ… אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי (כד, ג)    

מדוע אברהם נצרך להשביע את עבדו, נאמן ביתו?

אברבנאל: אברהם חשש שמא יתנו לאליעזר שוחד ומתנות, כדי שיקח אשה מבנות כנען, ולכן השביעו על כך.

אור החיים: כדי להוציא מליבו של אליעזר, שלא יחשוב שיצא מכלל 'ארור כנען'.

אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת… הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם (כד, ה)    

לשון השבה נאמרת ביחס למי שהיה ויצא וחזר, והרי יצחק לא היה שם?

רשב"ם: התורה נקטה בלשון השבה, הואיל ואברהם היה שם.

חזקוני: השיבה מוסבת על אליעזר, שישוב עם יצחק, כפי שמצינו לגבי רות שכתוב 'וַתָּשָׁב נָעֳמִי וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה כַלָּתָהּ עִמָּהּ הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵי מוֹאָב', על אף שרות לא היתה מעולם בארץ ישראל, משום שמוסב על נעמי, שהולכת איתה.

וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת… וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ (כד, טו)    

מדוע המילה 'יֹצֵאת' חסרה ו'?

מדרש שכל טוב: "חסר ו', שמעולם לא יצאה לבדה, אלא בפעם הזאת". ללמדנו שהיתה זו יציאתה הראשונה. רבקה לא היתה רגילה לצאת. משמים סובבו שתצא בפעם זו, לקראת אליעזר.

וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת… וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ (כד, טו)    

מדוע הוסיפה התורה את המילים 'וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ'?

מלבי"ם: ללמדנו שעל אף שהיתה לה זו יציאתה הראשונה אל הבאר, היה ראוי שתקח איתה את אחת מנערותיה, שתשא את הכד, כמנהג בנות העשירים. משמיעה התורה שהיא לקחה את הכד על שכמה, כדי שתעשה בעצמה את כל מעשה החסד בשלמותו.

רבי יהונתן אייבשיץ: התורה משמיעה ששאר הנערות שיצאו להשקות החביאו את כדיהן, ולא נשאו אותן על שכמן כמו רבקה, משום שהן לא רצו שיבקשו מהן להשקות.

וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת (כד, יט)    

איך הצליחה רבקה להשקות לבד את הגמלים?

רבינו בחיי: את הגבורה הזו, לשאוב לכל גמליו, קיבלה רבקה בסיוע אלוקי. לילדה בת שלוש אין יכולת לעשות זאת ללא סיוע משמעותי.

כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם (כד, כב)    

מדוע המתין עד שסיימו הגמלים לשתות?

אלשיך: אליעזר המתין עד שהגמלים סיימו לשתות, כשנוכח לראות ששתייתם היתה נס ופלא, ואז הכיר שהיה זה מהקב"ה.

ספורנו: אליעזר רצה לראות האם תבקש שכר או תגמול על מעשיה, ולפי זה יקבע עד כמה היא בעלת חסד.

וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ (כד, לב)    

על מי נאמר 'וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים'?

רש"י: אליעזר התיר את הזמם שבפיהם, כדי שלא ירעו בדרך בשדות אחרים בדרך.

רמב"ן: 'וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה' – אליעזר, 'וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים' – לבן, ששירת את אורחיו ונתן להם תבן ומספוא ומים לרחוץ את רגליהם. לא סביר שאליעזר יתן מים לרחיצת רגלי אנשיו.

וַיּוּשַׂם לְפָנָיו לֶאֱכֹל וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי (כד, לג)    

מדוע אליעזר סירב לאכול עד שדיבר?

רשב"ם: אחרי שאליעזר ראה שהקב"ה הסכים איתו, לא היה לו להתעסק באכילה ושתיה תחילה.

בכור שור: משום שאין לו רשות לאכול ולעשות מאומה לעצמו, עד שיקיים את מצות אדוניו.

אלשיך: בסירובו לאכול טרם דבריו, הבהיר להם שאת התכשיטים לא נתן תמורת המזון או הלינה, אלא כמתנות שחתן נותן לכלה, לאחר האירוסין.

וַיִּתֶּן לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים (כד, לה)     

מדוע המילה 'וַעֲבָדִם' נכתבה בכתיב חסר, ללא י'?

חזקוני: לומר שלא היו לאברהם עבדים, הוא היה העבד היחיד, והוא כמו עבדים רבים.

הנצי"ב מוולוז'ין: מלמד שאברהם לא התנהג עם עבדיו בעבדות כל כך.

הפוסט גליון תורתך שאלתי מס' 162 לפרשת חיי שרה תשפ"ה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מה התפלל אליעזר עבד אברהם?

• אלשיך: בהכנתו לקראת השליחות החשובה אמר לו אברהם: 'ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי… וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי'. עם זאת, כעבדו, הפועל בשליחותו, בירך אותו אברהם והתפלל 'הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה', שישלח הקב"ה את אחד ממלאכיו ללוותו. על כך התפלל אליעזר וביקש שבהיותו עבד אברהם, שהולך בשליחותו, לא תהא מדרגת ההשגחה נופלת מזו של מדרגת אברהם, ואמר 'הַקְרֵה נָא' – שילך עימו מלאך, 'הַיּוֹם' – לאור קפיצת הדרך שהיתה לו.
• אור החיים: אליעזר היה בטוח שתפילתו של אברהם, 'הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה' תתקבל והוא התפלל שיהיה ראוי למלא את המשימה כראוי, שלא הוא יגרום שתהיה מניעה לקיום התפילה.
• מלבי"ם: אליעזר רצה לראות את השגחת הקב"ה בשליחות זו באמצעות שני סימנים: א] 'הַקְרֵה נָא לְפָנַי', שיזמין הקב"ה את האשה המיועדת ליצחק, שתגיע לאליעזר. ב] 'הַיּוֹם', שיזמין הקב"ה שיהיה באותו יום.
• הנצי"ב מוולוז'ין: אליעזר ביקש שהקב"ה יסובב את השגחתו ויזמן את האשה המיועדת ליצחק.

הפוסט מה התפלל אליעזר עבד אברהם? הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מאחר ואברהם ביקש רק מערה, מדוע עפרון נתן לו גם את השדה?

חזקוני מבאר שאם היה מקבל רק את המערה, כפי שביקש לא היתה לו דרך לעבור אליה. עפרון נתן לו גם דרך גישה למערה.

אור החיים מבאר שלאחר שעפרון מכר את המערה לאברהם, ושינה את ייעודה לבית קברות, לא ראה טעם להשאיר אצלו את השדה, ונתן אותה לאברהם.

ואילו המלבי"ם משיב שעפרון לא יכל למכור לאברהם רק את המערה, הואיל וזה נוגד את התקנות, שנותן לו אחוזה לקבור את מתו, ועל כן נקט בתחבולה, שנתן לו את כל השדה, בהתאם לנהלים, מכירת נחלת שדה לצורך זריעה, וממילא 'וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ', המערה טפלה לשדה. 'לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ', את העסקה ביצע עפרון ברבים, שכולם יסכימו, באופן שהשדה תהיה שלו ללא ערעור עם המערה שבה, ואז 'קְבֹר מֵתֶךָ', מאחר והשדה והמערה שלו, רשאי הוא לעשות בתוך שלו כרצונו.

הפוסט רכישת השדה עם מערת המכפלה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מהיכן אברהם הגיע לספוד לשרה?

• מדרש רבה (נח, ה): "מהיכן בא? ר' לוי אמר: מקבורתו של תרח לשרה בא".
• פסיקתא זוטרתא: "מהיכן בא? מהר המוריה, למדנו שהיה יצחק כשנעקד בן שלשים ושבעה שנה, בת תשעים היתה שרה בלדת את יצחק, הוסיף שלשים ושבעה הרי מאה ועשרים ושבע שנה לחיי שרה".
• רבי יונתן בן עוזיאל: "וְאָתָא אַבְרָהָם מִן טַוָור פּוּלְחָנָא", הגיע מהר העבודה.
• רש"י: מבאר שבע. רמב"ן מסביר שלדעת רש"י, הוא לא גר שם, אלא הלך לבאר שבע לצרכיו ביום שבו מתה שרה ושם שמע שמתה וחזר לקרית ארבע.
• רמב"ן: הם גרו באותה תקופה בחברון. אברהם לא בא ממקום אחר, אלא משמעות המילה 'וַיָּבֹא', שהתעורר להספד והחל להכין אותו.
• אברבנאל: אברהם לא רצה להמשיך ולשבת בארץ פלישתים והתכוון לעבור לחברון. בשלב ראשון שלח את שרה ותכנן לעבור בהמשך עם רכושו.
• תולדות יצחק: אברהם התגורר בארץ פלישתים. סמוך לפטירתה, כשחשה שרה חולשה ואפיסת כוחות, והבינה שלא תאריך ימים, ביקשה ממנו שיוליכה לחברון, כדי שתמות שם. 'וַיָּבֹא אַבְרָהָם…' מבאר שבע, שהיתה בארץ פלשתים, לא בארץ כנען, 'לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ' כדי שתמות ותיקבר בארץ כנען, כפי שכתוב בתחילת הפסוק 'וַתָּמָת שָׂרָה… בְּאֶרֶץ כְּנָעַן', היה חשוב לו לקבור אותה בארץ כנען, ולכן מתה בחברון ולא בבאר שבע.

הפוסט מהיכן אברהם הגיע לספוד לשרה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע אברהם הוסיף את המילים 'אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ'?

• כלי יקר: במילים אלו הדגיש אברהם שגם אם ימצא בקרב הכנענים אנשים שייראו "כשרים" בעיניו, וראויים להתחתן עם יצחק, גם מהם שלא יקח לו אשה, שהרי הוא נביא ויודע היטב את אשר בליבם.
• אור החיים: על אף שידע אליעזר שכנען ארור, יכול היה לסבור שלאחר שאמר הקב"ה לאברהם: 'וֶהְיֵה בְּרָכָה… וְנִבְרְכוּ בְךָ…', כנען יצא מכך. לכן אמר אברהם 'אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ', ללמדנו שעל אף שמתגורר בשכנותם, לא יתחתן עמהם.
• מלבי"ם: אברהם ביקש למעט גם את בנותיהם של ידידיו ענר, אשכול וממרא, שבקרבם הוא יושב. שלא יחשוב אליעזר שאברהם לא רוצה שבנו יתחתן עם אחת מבנות הכנענים, אבל בת של אחד מידידיו ניתן להשיא ליצחק, על כך הבהיר אברהם שגם לא מבנותיהם.
• הנצי"ב מוולוז'ין: אברהם חשש, שמא אליעזר יתעצל ללכת למרחק, ויביא אשה מבנות הכנעני ויאמר שהיא מבנות הארמי, על כך אמר אברהם: על אף ש'אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ', לא תקח מהם אשה ליצחק. נוסף לכך, אברהם חידד והדגיש שגם מאומה אחרת שיושבת בארץ ישראל ומשועבדים לכנעני לא יקח, משום שהם ככנענים.

הפוסט השבעת אליעזר עבד אברהם הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

בגליון 'חויה לשולחן שבת' תמצאו "מפת דרכים" לניהול השיח על פרשת השבוע, בין משתתפי הסעודה בשולחן שבת.

לקריאה והורדת עלון 'חויה בשולחן שבת' בקישור https://did.li/kLNaa

להורדת העלון, בקישור https://did.li/wElx5

ניתן לקבל את העלון באופן קבוע מידי שבוע במייל, לאחר שליחת המילה 'חויה' למייל  office@shaalti.co.il

או לוואטסאפ 052-9453811.

ניתן להצטרף לקבוצת 'חויה בשולחן שבת' [קבוצה שקטה בוואטסאפ] ותקבלו מידי שבוע את העלון החדש, בקישור

https://chat.whatsapp.com/GWevYSNezDiFR5LvAVSlzr

בסופו גם שאלות נושאות פרסים.

מוזמנים להצטרף, ולהמליץ למכריכם בקישור

https://chat.whatsapp.com/GWevYSNezDiFR5LvAVSlzr

או בפניה לוואטסאפ 052-9453811

הפוסט חויה בשולחן שבת לפרשת חיי שרה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מה מוסיפות המילים 'שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה', שחותמות את הפסוק?

• מדרש רבה (נח, א): "מה צורך לומר 'שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה' באחרונה? לומר לך, שחביב חייהם של צדיקים לפני המקום בעולם הזה ולעולם הבא".
• מדרש שכל טוב: "שכך היתה חייה, וכולן עברו בשמחה ובששון".
• רד"ק: לאחר שבתחילה לא ציינה התורה את המילה 'שְׁנֵי', כתבה אותה בסוף 'שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה', ללמדנו ששנותיה נשלמו, כדברי חז"ל "שהקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום".
• רבינו בחיי: המילים 'שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה' מוסבות על חיי העולם הבא, שהרי נכתבה בסמיכות לפרשת העקדה ושפרחה נשמתה. התוספה המילה 'וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה', ללמדנו שחיי העולה"ב אינם נמדדים בזמן או בשנים.
• נחלת יעקב: התורה מלמדת במילים אלו, שכל שנותיה של שרה היו בשלמות, וגם לאחר 127 שנים היתה נקיה מחטאים ושלמה ביופיה.
• מלבי"ם: המילים 'שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה' מבארות שימיה של שרה הושלמו, כפי שהוקצבו לה מראש בלידתה, ולא התקצרו כמו אלו של אברהם.
• רבי זלמן סורוצקין: התורה מעידה על שרה, שכל משך חייה היו אלו חיים של תורה, ושגמלה חסד עם הבריות וסייעה לאברהם להפיץ את האמונה בעולם, בקירוב אנשים לעבודת ה', ולא הלך אפילו יום אחד לבטלה. 'שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה', הידועות לכל לטובה, לא חסר מהן אפילו יום אחד.

הפוסט תוספת המילים 'שני חיי שרה' הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט טעמו וראו לפרשת חיי שרה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע יצחק לא הוזכר בהספד על אמו?

רבינו בחיי: יצחק לא ידע על מיתתה, שנגרמה בעקבות שמיעתה על העקידה. אברהם העלים ממנו את הידיעה על מיתתה, למנוע ממנו עגמת נפש.

וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ (כג, ז)

מדוע אברהם קם?

בכור שור: הואיל ורצה להשתחוות לכולם, לאותם שלפניו ולאלו שהיו לאחריו ומצידו.

הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ (כג, יא)

מדוע עפרון נתן לו גם את השדה?

חזקוני: אם היה מקבל רק את המערה, לא היתה לו דרך לעבור אליה.

אור החיים: לאחר שמכר את המערה לאברהם, ושינה את ייעודה לבית קברות, לא ראה עפרון כל טעם להשאיר אצלו את השדה, ונתן אותה לאברהם.

לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת (כג, יח)

מדוע הקפיד אברהם לבצע את המכירה 'לְעֵינֵי בְנֵי חֵת'?

הנצי"ב מוולוז'ין: שלא יאמרו שהיתה זו חרפה למשפחתם למכור את השדה, ויחזרו בהם מהקנין. שלא יכחישו ויטענו שלא ידעו מכך.

וְאַשְׁבִּיעֲךָ… אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי (כד, ג)

מדוע אברהם השביע את עבדו, ולא את בנו?

רבינו בחיי: אברהם חשש שאם ישביע את יצחק, אליעזר עלול לרמות אותו בטענות ובתחבולות. כדי לחזק את הענין יותר השביע את העבד.

מלבי"ם: משום שידע שלאחר מותו, יצחק ישמע לאליעזר, מצד שהיה הותיק בבית אברהם, וכולם עשו את דבריו. וגם מצד שהוא מושל בכל נכסיו.

אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי (כד, ז)

מדוע כפלה התורה את לשונה?

פסיקתא זוטרתא: "'מִבֵּית אָבִי' – זה ביתו של אביו, 'וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי' – זה שכונתו".

רש"י: 'מִבֵּית אָבִי' – מחרן, 'וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי' – מאור כשדים.

וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו (כד, י)

מדוע לקח עשרה גמלים?

חזקוני: אליעזר היה צריך עשרה אנשים למנין, כדי לברך ברכת אירוסין ונישואין, ולקח עשרה גמלים, אחד לכל אחד.

אור החיים: 'עֲשָׂרָה', לאו דוקא, אלא הכונה הרבה, כמו שכתוב 'אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים' (שמואל א' א, ח).

וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם (כד, יא)

מדוע נעצר ליד באר המים?

רוקח: הבאר היא מקום טהרה, אליעזר עמד שם משום שרצה להתפלל.

אברבנאל: משום שראה שהגר שפחת אברהם נענתה על באר המים וסבר שגם הוא ייענה על באר המים.

וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל הָעָיִן (כד, כט)

מדוע לבן רץ אל אליעזר?

רבי חיים פלטיאל: כשראה לבן שרבקה אחותו מתמהמהת ולא שבה לביתה כעבור זמן סביר, בניגוד להרגלה, מיד רץ במהירות למעיין בדרכי קיצור.

וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת הַנֶּזֶם וְאֶת הַצְּמִדִים עַל יְדֵי אֲחֹתוֹ וּכְשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ (כד, ל)

מה היה מיוחד בראיה ובשמיעה שהשפיעו עליו?

ספורנו: כשראה את התכשיטים על ידיה, ומששמע ששאל את רבקה 'הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין', חשב שלא ראוי להיות כפוי טובה, והזמין אותו.

וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים (כד, לא)

מדוע לבן אמר זאת לאליעזר?

אלשיך: לבן הראה עצמו כמכניס אורחים גדול, ובאשר לשאלה אפשרית מצד אליעזר, מדוע אם כך לא בא לקדם את פניו, ענה לבן עוד בטרם שאלה, 'וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים' ועל כן התעכבתי מלבוא לקראתך.

וַיֹּאמַר עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי (כד, לד)

מדוע אליעזר פתח את דבריו במילים אלו?

מלבי"ם: הוא העצים את חשיבותו, ואמר שלמרות שלאברהם יש עבדים רבים, הוא עבדו המיוחד, שמושל בכל אשר לו.

וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי בֵן לַאדֹנִי אַחֲרֵי זִקְנָתָהּ (כד, לו)

מדוע אליעזר ציין זאת?

מלבי"ם: אליעזר סיפר על חשיבות יצחק: א. 'שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי' – שנולד מהגבירה. ב. 'בֵן לַאדֹנִי' – שילדה בן המתייחס לאברהם בנוי ובחכמה ובטוב המידות. ג. 'אַחֲרֵי זִקְנָתָהּ' – שנולד בנס, ומצד זה הוא חביב בעיניו מאד.

וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ (כה, יא)

מדוע הקב"ה בירך אותו לאחר מות אביו?

רש"י: הקב"ה ניחם אותו תנחומי אבלים, על מות אביו.

מלבי"ם: כל זמן שהיה אברהם חי, היה הוא עיקר הבית וכל עסקיו נקראו על שמו ומברכתו התברכו כולם. משמת אברהם נכנס יצחק במקומו בכל העסקים והוצרך לברכה מיוחדת.

הפוסט גליון תורתך שאלתי – חיי שרה תשפ"ד הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

התפילה

כשהגיע אליעזר למקום, המתין ליד באר המים, שם נשא תפילה, שהקב"ה יזמן לו נערה חשובה. אליעזר היה בטוח שתפילת אברהם תתקבל. ולכן התפלל אליעזר שיהיה מתאים למלא את המשימה כראוי, שלא יגרום שתהיה מניעה לקיום תפילת אברהם 'הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה'.

אליעזר לא הלך לבית משפחת אברהם, אלא החליט לבדוק את הנערה על יד באר המים. הוא הבין שאת נעימות הליכותיה לא יוכל לדעת לאחר כניסתו לעיר, שכן התנהגות הנערה עשויה להיות מושפעת מהוריה בהנחייתם, ולא ניתן יהיה לעמוד על מידותיה. ולכן ביקש לעמוד על תכונות הנערה בכניסה לעיר, ללא גורמים חיצוניים העשויים להשפיע על התנהגותה.

במרכז הבחינה העמיד אליעזר סיטואציה ייחודית. הוא הציב תנאי ואמר: 'וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה' (כד, יד), ובתגובה לדבריו 'וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה', זו תהיה ההוכחה שהיא האשה הראויה להינשא ליצחק. נשאלת השאלה, מדוע אליעזר ביקש תנאי זה דוקא? מדוע לא בחן את הנערה באופן אחר?

בפשטות רצה אליעזר לבחון האם הנערה ראויה להיכנס למשפחתו של אברהם אבינו, שכידוע מידת החסד היתה נר לרגליו, והחליט להתבונן איך היא פועלת בעשיית חסד, בפרט במעשה שהיה יכול לעשות לבד, ויכולה היתה לומר לו שישתה ממי הבאר, ללא סיועה. המלבי"ם מדגיש שמסיבה זו ביקש ממנה אליעזר שבדוקא היא תטה את הכד, שהוא טורח גדול, שתוריד את הכד מעל שכמה אל ידיה להשקות אותו. אליעזר ביקש ממנה שתתן לו לשתות, ולבחון האם בתגובה תשיב: 'שתה וגם גמליך אשקה', אזי יבין מכאן שהיא בעלת חסד, הנותנת יותר ממה שמתבקשת.

הבחינה

בית הלוי מבאר שעל אף שהכל היה בדרך ניחוש וסימן, בבחינה זו פעל אליעזר בחכמה רבה. הוא רצה לעמוד על מידותיה, אם הן טובות ובאמצעותן לבחון גם ובעיקר את תבונתה: א. לראות האם היא טובה במזגה, לתת לאיש שאינה מכירה לשתות, ובפרט שלא היתה שם כוס לשאוב מהכד, אלא הוא שתה מהכד בעצמו, כפי שביקש 'הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ'. בכך עמד על מידותיה, שכן אם לא היתה בעלת חסד, לא היתה נותנת לו, שהרי מדובר באדם זר היכול להמאיס את המים ברוק שבפיו. ב. אליעזר רצה לראות מה תעשה במים שנותרו בכד לאחר ששתה ממנו.

בכך הציב אותה בדילמא, מחד, אם תשא אותם לביתה, היא תתגלה כנערה שאינה חכמה, שמא פיו אינו נקי והשאיר חולי בכד. מאידך, אם היא לא תקח את המים לביתה ותשפוך אותם, עלול הוא להתבזות ולהתבייש, ששופכת את שאריות המים שמהם שתה.

על כן ציפה שתאמר לו: 'וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה', (כפי שאכן אמרה), וכך יעמוד על חכמתה הרבה ויידע שהיא בעלת שכל וכמו כן גם בעלת מידות טובות ודרך ארץ, ואינה פוגעת בכבודו של אדם. גם לאחר שהגיע למסקנה זו, עדיין אין ראיה שהיא ראויה לביתו של יצחק, ועל כך התפלל לה' שיעלו לו הסימנים שעושה, להוכיח שזו הנערה שהועיד הקב"ה ליצחק.

בתשובתה, הוסיפה רבקה, מעבר לציפיותיו. היא לא רק אמרה: 'שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה', אלא הוסיפה גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת', ובכך הראתה שחסה על כבודו, שלא יחשוב ששפכה את המים אל השוקת, משום שאינה רוצה לישא אותם לביתה, אלא אמרה לו שתשאב עוד מים אחרים עבור הגמלים, עד שיכלו לשתות וכך הניחה את דעתו בצורה מכובדת.

לומדים אנו מפרשה זו שאדם נבחן במידת טוב ליבו. אליעזר רצה לבחון אותה, עד כמה תטרח ותוריד את כדה מעל שכמה להשקות אותו, שכן יכלה להתחמק באופן טבעי, בטיעון שיכול לשאוב מים בעצמו. באמרה 'שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה', נוכח אליעזר לראות את טוב ליבה, ומידותיה הטובות, שבלטה ברגישותה ויחסיה לזולת.

הפוסט מבחן מעשי – לפרשת חיי שרה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

בפרשתנו האריכה התורה מאד בתיאור קניית מקום הקבר של שרה, כמו גם המחיר הגבוה ששילם אברהם כדי שתיקבר במקום הראוי לה.

תמהו המפרשים, מדוע כה האריכה תורה בפרטי המשא ומתן שבין אברהם לבני חת? מה עלינו ללמוד מפרטיה הרבים של פרשה זו?

בני חת לא האמינו בהשארת הנפש ולא החשיבו את הקבורה, מפני שדימו שהאדם נאבד לאחר מותו ואין צורך לייחד מקום של כבוד עבורו. אברהם כינס את בני חת, להראות להם שהוא משתוקק לקבור את שרה במקום חשוב הראוי לה לפי מדריגתה. הסכום הגבוה ששילם המחיש את אמונת היהדות, שקבורת אדם אינה כקבורת בהמה. לקבורת אדם צריך לדאוג למקום מכובד ומיוחד.

שרה נקברה במערת המכפלה, מקום המיועד לנשמת הצדיקים. התורה האריכה לספר שבחו של אברהם שגם בשעה שמתו היה מוטל לפניו, לא הזניח את עבודתו התמידית לפרסם את האמונה בה'. אברהם פרסם את קניית מערת המכפלה, בפני כל בני חת כדי ללמדם את האמונה בהשארת הנפש ובתחיית המתים.

לצערנו הרב, בחודש החולף חזינו כולנו במחיר הכבד מנשוא ששילמנו. לצד היגון והכאב הרב, ולב כולנו עם המשפחות השכולות ומשפחות הנעדרים, ראינו כולנו את היחס והרגישות הרבה של עמנו לכבודו של הנפטר.

יהי זכרם ברוך!

הפוסט כבודו של המת הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע רק לאחר שסיים לשתות הציעה להשקות גם את גמליו?

תולדות יצחק: אם היתה אומרת 'שתה אדוני וגם לגמליך אשאב', היה משתמע שמתייחסת לאליעזר ולגמליו כאחד, ולכן הפסיקה בין שתייתו לשתיית הגמלים, כדי להפריד ביניהם.

אור החיים: היא הסבירה לו, שתחילה היתה צריכה להשקות את הגמלים, משום צער בע"ח, אולם ריחמה עליו והבינה שהוא מצטער ועל כן הקדימה אותו. משסיים לשתות, וכבר לא היה מצטער, הסבירה לו מדוע הקדימה להשקות אותו לפניהם, ופנתה להשקות את גמליו.

משך חכמה: רבקה למדה כאן פרק במידות, שאדם צריך לדאוג לצרכיו. כל עוד לא ביקש ממנה מים, לא היתה מחויבת כלפיו, אולם משאמר לה 'הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ', נתנה לו. לאחר שסיים לשתות, לא המתינה שיבקש עבור בעלי החיים, משום שמוטלת על כל אחד מחויבות למנוע מהם 'צער בעלי חיים', ולכן נתנה להם על אף שלא ביקש.

רבי שלמה זלזניק: רבקה הוכיחה את מידותיה המופלאות, לצד חכמתה הרבה, חששה שאם תגלה מראש שבכוונתה להשקות גם את גמליו, ימעט אליעזר מלשתות, כדי לחסוך ממנה מעט מהטרחה הרבה, ולכן המתינה עד שישתה ורק משסיים אמרה לו שבכוונתה להשקות גם את הגמלים.

הפוסט רק לאחר שסיים לשתות הציעה להשקות גם את גמליו הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

לאחר שאברהם הזהיר בפסוק ו' 'הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה', מדוע הדגיש שנית בפסוק זה שלא ישיב את בנו?

מדרש רבה (נט, י): "רק – מיעוט. בני אינו חוזר, בן בני חוזר". אברהם התכוון לומר: בני (יצחק) אינו חוזר, בן בני (יעקב) חוזר.

אור החיים: בהמשך לדבריו, שינקה משבועתו, הוסיף והבהיר שבכל מקרה, לא ישיב את בנו. היתה זו תשובה לשאלת אליעזר (לעיל פסוק ה) 'הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ'.

מלבי"ם: אברהם התייחס למצב שהאשה, לאחר נישואיה, לא תרצה לצאת לארץ כנען, יתכן שלא תרצה ללכת עם העבד, על כך אמר: 'וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת', ובלבד שלא ישיב את בנו לשם, גם לא באופן שישאר רק זמן מועט. אברהם הזהיר במילים אלו שבנו לא יישב שם, אפילו יום אחד.

הנצי"ב מוולוז'ין: אברהם ביקש שאליעזר לא יאמר דברים הנתונים לפרשנות או להסברים, כדי למנוע בעתיד חילול שם שמים. הוא דרש שיבהיר להם שיצחק לא יגיע לשם כלל.

הפוסט חידוד והדגשת האזהרה שלא להשיב את בנו הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע כפלה התורה לשונה, 'זָקֵן', 'בָּא בַּיָּמִים'?

פסיקתא זוטרתא: "יש אדם שבא בימים ואין לו זקנה, ויש אדם שיש לו זקנה ואינו בא בימים, אבל אברהם אבינו 'זָקֵן בָּא בַּיָּמִים', אמרו רז"ל: עד שבא אברהם לא היה זקנה בעולם, בא אברהם אבינו וביקש רחמים עליה, לכך נאמר 'וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים'".

אברבנאל: לזקנה יש שלושה שלבים: התחלה, אמצע וסוף. ההתחלה נקראת 'זקנה' והנושא אותה מכונה זקן. השלב השלישי והאחרון מכונה ישיש או שבע ימים או זקן ושבע ימים. השלב האמצעי, הרחב ביותר מבחינת משכו נקרא 'זקן בא בימים', כלומר שנכנס בימי הזקנה. ואכן כשאברהם היה בן מאה ושרה היתה בת תשעים נאמר עליהם 'וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים', ובפסוק זה, בהיותו בן מאה וארבעים גם נאמר 'וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים', משום שתמיד היו באמצע ימי הזקנה, על אף שבגיל מאה היה קרוב יותר להתחלה.

כתב סופר: יש מי שהזקנה קופצת עליו, רק מהדאגות והצרות שעברו עליו, על אף שעדיין לא הגיע לימי הזקנה, כדוגמת יעקב שאמר לפרעה "יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי" (לקמן מז, ט). את אברהם הקב"ה בירך בכל, לא היו לו דאגות, הוא נהיה זקן רק כשבא בימים.

הפוסט כפל הלשון, 'זָקֵן', 'בָּא בַּיָּמִים' הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

לאחר שהתורה כתבה 'וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן' (לעיל פסוק יז), מדוע שבה וכתבה שנית 'וַיָּקָם הַשָּׂדֶה'?

אלשיך: התורה הדגישה שלמרות שהשדה עברה מעפרון, שהיה בעליה, מצד האמת היא עברה מבני חת. בזכות הסכמתם מתחילה התאפשרה המכירה, הם ליוו את כל שלבי המו"מ, תוך תמיכה מלאה באברהם.

אור החיים: התורה חזרה פעם נוספת וכתבה 'וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה', משום שרק לאחר שאברהם קבר את שרה, הושלמה הקמת השדה לאברהם. 'וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן', השדה יצאה מרשות עפרון להיות של אברהם, 'וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה', אברהם עשה חזקה בשדה, ואז 'וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה", השדה נהייתה קנויה בידי אברהם.

מלבי"ם: בפסוק זה מלמדת התורה שבני חת הסכימו לשנות את התקנה לכבוד אברהם, שנעשה תושב בתוכם. אחוזת הקבר קמה להיות של אברהם, לאחר הסכמת כל בני חת לכך.

הנצי"ב מוולוז'ין: לעיל ביארה התורה את העסקה שנעשתה, בקנין. ועדיין יכל עפרון למחות ולהגביל את אברהם, ולא לאפשר לו לעשות באחוזתו כל דבר. משקבר אברהם את שרה, מלמדת התורה שהשדה והמערה קמו מכל בני חת לאחוזת קבר לאברהם, ולא ניתן לעכב בעדו.

הפוסט וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן – משמעות הקמתו הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע כתבה התורה 'וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה', ולא כתבה 'ותחי'?

מדרש אגדה: "למה אמר 'וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה'? אלא מלמד שלא היה לה לחיות משנולד יצחק אלא מנין 'וַיִּהְיוּ' בגימטריא. מיכאן כל מי שאין לו בנים אין לו חיות, ולא עוד אלא שהוא חשוב כמת".

אלשיך: המילה 'וַיִּהְיוּ' מדגישה שלמרות שנגדעו חייה, לא נחסר מהם מאומה, שרה השלימה את כל ימיה בשנים שבהם היתה חיה. 'וַיִּהְיוּ', כביכול כל הויות חיי שרה היו מאה שנה, שבהם קנתה הווית חייה בעולם. וכן בעשרים שנים שלאחר מכן היה די במה שעשתה בהן לשלמותה, וכן בשבע שנים שאחר הכל, ככל פרט.

אור החיים: משום ששרה מתה כתוצאה מהשמועה על עקידת יצחק, כפי שאומרים חז"ל "כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער". כמו כן, צער שהיה לה כל השנים שהיתה עקרה עד גיל תשעים, כשילדה את יצחק. וגם לאחר מכן, היה לה צער מרדיפת ישמעאל את יצחק.

רבי מאיר מפרמישלן: בדרך רמז, המילה 'וַיִּהְיוּ' נקראת גם מהסוף להתחלה באותה מידה, ללמדנו שסוף ימיה של שרה היו כתחילתם.

הפוסט וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה – חיי שרה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

בכור שור: אליעזר סבר שכדי לבדוק את האשה עליו לבחון שלושה דברים: שתהא יפה, ומיוחסת, ותהא נעימה בדעתה עם הבריות. את היופי יכול היה לבדוק בראיה בעיניו. את הייחוס יכול היה לבדוק בבירור עליה ועל משפחתה, אבל על נעימות הליכותיה לא יכול היה לדעת, שכן אם יכנס לעיר ויתאכסן באחד הבתים, התנהגות הנערה עשויה להיות מושפעת מהוריה בהנחייתם, ולא ניתן יהיה לעמוד על מידותיה. על כן ביקש אליעזר לעמוד על תכונותיה של הנערה בכניסה לעיר, ללא גורמים חיצוניים שעשויים להשפיע על התנהגותה.

אור החיים: אליעזר חשש שמא אם ילך לבית משפחת אברהם, הם עלולים להטעותו, כשיידעו מה מטרת בואו, ויתנו לו שפחה משפחותיהם שבביתם ויאמרו שהיא אחת מבנותיהם. לכן התחכם אליעזר ופעל בסדר שונה, בהבחנה מובהקת למעשיה, ובהתאם לכך למידותיה. על פי תשובותיה, חלקן כ"משיחה לפי תומה", עמד על תכונותיה והבין מהותרנות שניכרה בה, שהיא מבית אברהם.

מלבי"ם: נוסף על רצונו של אליעזר לבחור אשה יפה ליצחק, הוא רצה לבחון את מידותיה, ועשה זאת באמצעות עמידתו על עין המים. א. הנערה יכולה היתה לומר לו, שישתה מעין המים שעל ידו, ואינו זקוק לסיועה. ב. הנערה יצאה עם בנות אנשי העיר, ויכלה להתחמק מלמלא את בקשתו, באמתלה שכבר שמה את הכד על שכמה, ושיבקש מנערה אחרת, שעוד הכד בידה, שתתן לו מים.

הפוסט מדוע אליעזר המתין ליד באר המים ולא הלך למשפחת אברהם לחפש אשה? הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע אליעזר הודיע להם זאת?

רד"ק מבאר שאליעזר רצה להבהיר להם עד כמה זכה אברהם לברכת הקב"ה, והמחיש זאת בדוגמא שהעבד של אברהם הולך בכבוד גדול, כפי שהם רואים.

תולדות יצחק מתרץ ששליחותו של אליעזר עלולה היתה לעורר תמיהה, שכן אם אברהם עשיר, ויצחק בחור טוב, הרי יכול למצוא נשים רבות בארצו שתרצנה להינשא לו, ומדוע נודד הרחק לחפש אשה. ומכאן קצרה הדרך למסקנה שיתכן שאברהם אינו עשיר כל כך, או יצחק מכוער וכיוצא בו. לכן אמר אליעזר: אל תחשבו כך, שהרי "וַה' בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי מְאֹד…". אליעזר המשיך ואמר שהגיע במיוחד מרחוק, משום שאברהם לא רצה אשה כנענית, שהיא מזרע ארור, אלא חפץ בנערה ממשפחתו.

אלשיך מסביר שבמילים אלו רצה אליעזר לומר להם שבכל הרכוש זכה אברהם בדין, בהתאם לצדקותו.

הפוסט אליעזר בבית לבן ובתואל הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע הוא המתין ליד באר המים ולא הלך למשפחת אברהם לחפש אשה?

בכור שור מבאר שאליעזר סבר שכדי לבדוק את האשה עליו לבחון שלושה דברים: שתהא יפה, ומיוחסת, ותהא נעימה בדעתה עם הבריות. את היופי יכול היה לבדוק בראיה בעיניו. את הייחוס יכול היה לבדוק בבירור עליה ועל משפחתה, אבל על נעימות הליכותיה לא יכול היה לדעת, שכן אם יכנס לעיר ויתאכסן באחד הבתים, התנהגות הנערה עשויה להיות מושפעת מהוריה בהנחייתם, ולא ניתן יהיה לעמוד על מידותיה. על כן ביקש אליעזר לעמוד על תכונותיה של הנערה בכניסה לעיר, ללא גורמים חיצוניים שעשויים להשפיע על התנהגותה.

אור החיים הסביר שאליעזר חשש שמא אם ילך לבית משפחת אברהם, הם עלולים להטעותו, כשיידעו מה מטרת בואו, ויתנו לו שפחה משפחותיהם שבביתם ויאמרו שהיא אחת מבנותיהם. לכן התחכם אליעזר ופעל בסדר שונה, בהבחנה מובהקת למעשיה, ובהתאם לכך למידותיה. על פי תשובותיה, חלקן כ"משיחה לפי תומה", עמד על תכונותיה והבין מהותרנות שניכרה בה, שהיא מבית אברהם.

הפוסט בדיקת הנערה על יד הבאר הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע אברהם השביע את עבדו על כך, ולא השביע את בנו יצחק?

רמב"ן מתרץ שהיה לאברהם חשוב לשלוח את אליעזר עוד בחייו למשפחתו, להביא אשה לבנו יצחק, והשביע אותו לעשות כן בחייו וגם לאחר מותו. לאחר שהשביע את אליעזר, לא היה צורך להשביע על כך גם את יצחק, שידע זאת ולא היה חשש שיעבור על רצון אביו.

רבינו בחיי מבאר שאברהם חשש שאם ישביע את יצחק, אליעזר עלול לרמות אותו בטענות ובתחבולות. כדי לחזק את הענין יותר השביע את העבד. באופן דומה ביאר מלבי"ם, שאברהם ידע שלאחר מותו, יצחק ישמע לאליעזר, מצד שהיה הותיק בבית אברהם, וכולם עשו את דבריו. וגם מצד שהוא מושל בכל נכסיו, ולכן השביע את אליעזר.

רבי חיים פלטיאל מסביר שיצחק לא היה אצלו באותה שעה, כפי שמשמע מסוף הפרק, שכתוב 'וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי', ואברהם שהיה זקן, חשש שמא ימות ולא יספיק להשביע אותו.

הפוסט השבעת אליעזר ולא יצחק הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

• רד"ק: משום שזרע כנען ארור וזרעו של אברהם ברוך, ולא יתערב זרע ברוך בזרע ארור.
• חזקוני: אברהם לא רצה שיגידו שקיבל את הארץכתוצאה מנישואי בנו, אלא שיראו כולם שהבטחת הקב"ה[1] התקיימה.
• ר"ן: משום שהכנענים היו מושחתים גם במידות ובמעשי התועבה, כפי שכתוב "וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ"[2], לעומת בני משפחתו, שאמנם היו עובדי אלילים, אולם היו בעלי מידות טובות[3].
• רבינו בחיי: אברהם רצה שבנו ישא אשה מבנות משפחתו, כפי שעשה בעצמו[4], וראה יתרון גדול לנישואין עם בת משפחה, בהרבות שלום ואחוה בעולם.
• כלי יקר: אברהם אמר לאליעזר שלא ישיב את בנו לארצו ולמולדתו, כדי שלא יושפע מהם[5]. הוא חשש שאם יגור שם ילמד ממעשי לבן ובתואל, ועל כן הבהיר שיגור בארץ כנען. לעומת זאת, אסר עליו להשיא אשה מבנות כנען, משום שידע שיתרחק מהם ולא ילמד ממעשיהם, שהיו שטופי זימה ועברו על עבירות רבות שבין אדם לחברו, וזאת בתנאי שלא יתחתן עמהם.
• רבי אברהם מסוכצ'וב: בניגוד לכנענים, שהיו מושחתים במידות, אנשי מולדתו של אברהם, היו תועים בענייני אמונה. אמנם שגו בדעותיהם, אבל בחינה זו אינה תורשתית, כפי שאכן התגלתה רבקה, כצדיקה.
• הכתב והקבלה: הכנענים היו בעלי מידות רעות, וחיו באמונה משובשת, שהשפיעה על בניהם, במידות מושחתות ביחס לזולת, כגון שנאה, נקמה, כעס, אכזריות ועוד, שעשו רושם רב בנפשם. אמנם גם לבן ובתואל היו עובדי אלילים, אך הם לא הנחילו את העבודה זרה לבניהם כמורשת, ואין זה מחויב המציאות שהאמונה השלילית תשפיע גם על צאצאיהם.
• רבי זלמן סורוצקין: לאחר שתרח עשה תשובה, שבה כל המשפחה לדרך הנכונה.

[1] "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" (לעיל יב, ז), "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם" (לעיל יג, טו).

[2] ויקרא יח, ג.

[3] מושב זקנים ביאר באופן דומה והוסיף שמשפחתו של אברהם היו אנשי אמת.

[4] כך גם נהג עמרם, כפי שכתוב: (שמות ב, א) "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי".

[5] 'פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה' (לקמן פסוק ו).

הפוסט במה בנות ארם היו עדיפות על פני בנות הכנעני? הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע הקפיד אברהם לבצע את המכירה 'לְעֵינֵי בְנֵי חֵת'?

רבי חיים פלטיאל תירץ שאברהם הקפיד שהמכירה תהיה לעיני כולם, וכך ראו כולם שעפרון מכר את המערה והשדה לאברהם.

אלשיך ביאר שבתחילה ביקש עפרון בפומבי לתת את השדה והמערה שבו במתנה, אולם אברהם סירב לקבל במתנה והציע בתמורה כסף, לפחות עבור השדה. תוך כדי העסקה, הציע עפרון שאת הכסף יעביר לו אברהם בחשאי,  שכולם יחשבו שהשדה והמערה ניתנו לו במתנה. משנגמר הענין התברר לכולם שגם השדה וגם המערה ניקנו בכסף מלא, 'לְעֵינֵי בְנֵי חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ'.

הנצי"ב מוולוז'ין הסביר שעשה זאת כדי שלא יאמרו שהיתה זו חרפה למשפחתם למכור את השדה, ויחזרו בהם מהקנין. אברהם הקפיד לעשות זאת לעיני כל בני העיר, שלא יכחישו, שלא ידעו מכך.

הפוסט המכירה לעיני בני חת הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע דיבר תחילה עם 'בְּנֵי חֵת', ולא מיד עם עפרון בעצמו?

רב סעדיה גאון מבאר שאברהם רצה להסיר את כל ההתנגדויות של שכניו לעתיד, ועל כן דיבר איתם תחילה.

רבי זלמן סורוצקין מתרץ שעל הבטחת הקב"ה לאברהם, 'לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת', הגיבו מלכי הכנעני בדרכים שונות: אבימלך כרת עם אברהם ברית, משום שפחד ממנו. החיתי, לעומתו, עשה את ההיפך ובתגובה חוקק חוק, שלא למכור לאברהם ולזרעו קרקעות. אברהם דיבר תחילה עם בני חת, להשיג רישיון מיוחד לרכוש את המערה.

הדר זקנים ביאר שאברהם נפגש איתם, הואיל וצריך אדם ליטול רשות מכל גדולי העיר לעשות בית קברות. באופן דומה ביאר אלשיך, שאילו היה מבקש מעפרון למכור לו את המערה, היה נתקל בסירוב, הואיל והיה גר, ולא תושב המקום. ולכן פנה תחילה לגדולי הארץ, וביקש מהם שיחשיבוהו כתושב, שתינתן לו אחוזת קבר בעיר ההיא. בכך מנע מעפרון אפשרות לעכב מלבצע את המכירה. אברבנאל מבאר כך ומוסיף שעפרון לא ידע את רצונו החזק של אברהם, לקבור דוקא שם, הוא לא ידע שבמערה זו קבורים כבר אדם וחוה.

הפוסט פניית אברהם לעפרון הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

בפרשתנו מאריכה התורה לפרטי פרטים בתיאור קניית מערת המכפלה על ידי אברהם אבינו, משום שממעשה הרכישה למדים אנו על מידותיו המיוחדות של אברהם, ובראשם חסד וענווה. ועל כך כתב הרמב"ן: "ונכתבה זאת הפרשה להודיע חסדי השם עם אברהם שהיה נשיא אלהים בארץ, אשר בא לגור שם והיחיד וכל העם היו קוראין לו 'אדוני' והוא לא אמר להם כן שהיה שר וגדול… ורבותינו אמרו שגם זה מן הנסיונות של אברהם שבקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה אותו" (כג, יט).

בשעה זו היה אברהם אבינו במצב אונן, שדינו שפטור מקיום מצוות, כדי שיתעסק במת לקוברו בהקדם ככל האפשר. הנהגות מיוחדות היו לו לאברהם, וגם בשעה קשה זו, למרות צערו הרב, לא הראה זאת ברבים, כפי שמבאר רש"ר הירש, שלומדים זאת מהאות כ' הקטנה שבפסוק "וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ". גם באבלו הכבד הקפיד אברהם אבינו על כל פעולה שעשה. בעל הטורים מבאר מדוע "וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ" (יט, ג), משום שאסור לספר בפני המת, כדברי חז"ל "אין אומרין בפני המת, אלא דבריו של מת" (ברכות ג ע"ב).

המשא ומתן היה בהכנעה

גם בהתנהלות המשא ומתן מצינו הקפדה על הנהגה זו. אברהם נהג כפי שהיה מקובל, שיחיד עומד בעת שמדבר בפני רבים. הוא אמר: 'גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם', ומשסיים לדבר ישב במקומו, וענו לו בני חת: 'שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה', וכשרצה לדבר פעם נוספת, עמד שנית כפי שכתוב: 'וַיָּקָם אַבְרָהָם', ומוסיף על כך הנצי"ב מוולוז'ין שהתורה מדגישה שעשה זאת, על אף שהיה לו קשה להיפרד משרה ולעצור את הספדו עליה.

הדיבור עם בני חת היה קשה עבורו וחרף הקושי, דיבר איתם אברהם בהכנעה ובנימוס, ואמר להם "גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם", וכדברי מדרש אגדה: "אמר להם: אם תרצו אהיה כגר, ואם לאו אהיה כתושב". ומוסיף רש"י שאם ייחשב כתושב, יטול את החלקה בדין, שהרי הקב"ה הבטיח לו "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" (לעיל יב, ז).

הם השיבו לו "נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ" (כג, ו) ולפי ביאור רשב"ם ענו לו שבתור נשיא (ולא גר ותושב), אין הוא צריך לקנות, אלא 'בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר', במקום שבו קוברים את שרי הארץ יכול הוא לקבור. ועל כך ביקש אברהם להחזיק טובה ולהודות על שניאותו לתת אחוזת קבר לגר כמוהו והשתחווה להם. ומוסיף האלשיך, משראה אברהם שיכולים להתקומם ההמון על ביטול הנימוס, אמר בלבו: אם אשתחוה רק לבני חת, שהם אילי הארץ להחזיק להם טובת ההודאה, יקפידו ההמון ויתקוממו, ועל כן בחכמתו הרבה בתנועת ההשתחויה החל כלפי עם הארץ וסיים בבני חת, כעושה מהם עיקר, ולכן כתוב "וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם הָאָרֶץ לִבְנֵי חֵת" (כג, ז).

הפגישה עם עפרון

המשך המשא ומתן היה עם עפרון, שבזכות אברהם עלה לגדולה באותו יום (רש"י פסוק י'). למרות שאברהם ביקש רק את המערה, מתוך כוונה שהשדה ישאר לעפרון, עפ"י הטור עפרון נהג בערמה והשיב לו שימכור גם את השדה, להעלות את שוויה בסכום נוסף, בטענה שלא יתכן שלאדם נכבד כאברהם תהיה רק מערה, ללא אחוזת קבר ושדה, ולכן אמר לו "הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ" (כג, יא).

וגם בתגובה להסכמת עפרון אנו מוצאים את ענוותנותו של אברהם, "וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ" (כג, יב). ומבאר הספורנו שעשה זאת, להודות לו על שניאות לבקשתו והסכים למלא את שאלתו. אברהם הודה למרות שהבין את כוונתו של עפרון שכשנקב בסכום 'אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל' הוא מתכוון לקבל את מלוא התמורה, ואין בדעתו לתת את השדה בחינם. ועל כך אמרו חז"ל במדרש אגדה: "כל עפרון שבפרשה זו מלא חוץ מן… 'וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן', שהוא חסר וי"ו, ולמה? מפני שהיה אברהם שוקל את הכסף לעפרון, ועפרון היה גונב הכספים, ולפיכך חסר וי"ו", והוסיפו במדרש שכל טוב: "מכאן אמרו רבותינו: שהרשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושין, שהרי עפרון אמר לתת השדה לאברהם במתנה, ואחר כך העלה אותו בדמים יקרים".

שורש התנהגותו של אברהם אבינו

הרב דסלר זצ"ל (מכתב מאליהו ח"ד עמוד 245) סובר שקבורת שרה היה הניסיון הגדול ביותר בחיי אברהם, ששב מהעקידה וכשביקש לקבור את שרה מצא מקום לקברה בדמים מרובים. למרות שהחיתים שישבו בארץ ידעו שהארץ ניתנה לו (עיין רמב"ן כג, ד), השתמטו בתחילה מלהקנות לו אחוזת קבר. וכותב הרב דסלר: "והנה שעת אבלות היתה לו ומתו מוטל לפניו, עת מספד ובכי, ואף על פי כן הבליג על צערו והתנהג עם בני חת הללו בדרך ארץ למופת, כי כלל גדול בדרך ארץ: מפני שאני בצער לא צריך השני לסבול. ואף שידע את כוונותיהם דיבר אליהם בכבוד רב והשתחוה להם פעמיים… אברהם אבינו התנהג עמהם בדרך ארץ כזו מפני שהכיר את החיוב וההכרח להתנהג ככה".

המשגיח רבי חיים פרידלנדר זצ"ל בספרו שפתי חיים משווה בין שני ניגודים, בין אברהם אבינו, כפי שהתנהג בשעתו המורכבת, כשמתו מוטל לפניו, לבין עפרון שניצל את המצב הקשה של אברהם להרויח עוד רווח גשמי וחומרי, במקום להתקרב אליו ולהתרומם מעט בהיבט הרוחני, ממעשה חסד.

אברהם פעל בקבורת שרה מתוך סבלנות ודרך ארץ ובשיקול דעת, ולרגע לא סטה מדרך זו. מסיבה זו לא בדק אליעזר עבד אברהם את האשה המיועדת ליצחק בענייני אמונה, שכן חיזוק באמונה בהקב"ה יכולה היא לקבל מיצחק בבוא הזמן. אליעזר בדק עד כמה האשה המיועדת ליצחק תהיה בעלת חסד. חסד מרומם את האדם ומביא אותו להתבטלות מוחלטת כלפי הזולת.

הפוסט  מידותיו של אברהם אבינו בקבורת שרה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

• מדרש רבה (נו, יא): (על הפסוק "וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו"[2]) "ויצחק היכן הוא? רבי ברכיה בשם רבנן: דתמן שלחו אצל שם ללמוד ממנו תורה". לפי זה (ובפרט לביאור חזקוני[3]) יצחק נשלח לשלוש שנים ללמוד תורה בבית מדרשם של שם ועבר, ועל כן לא נכח בקבורת שרה.
• רבינו בחיי: יצחק לא ידע על מיתתה, משום שנגרמה בעקבות שמיעתה על העקידה. אברהם העלים ממנו את הידיעה על מיתתה, כדי למנוע ממנו עגמת נפש.
• אברבנאל: אברהם ישב בבאר שבע והתכוון להעתיק את מגוריו לחברון, שבארץ כנען הקדושה. בינתיים עברה שרה לפניו להתגורר שם עם יצחק, עד שאברהם יצטרף אליהם ויגיע עם כל הרכוש והצאן. שרה נפטרה שם באופן פתאומי, ויצחק היה איתה בעת מותה בחברון, ועל כן רק על אברהם נאמר 'וַיָּבֹא אַבְרָהָם', רק הוא הגיע מבאר שבע.

[1] היה ראוי להזכיר האם יצחק ספד לאמו, שהרי החיוב שלו גדול יותר מזה של אברהם.

[2] לעיל כב, יט.

[3] עיין בספרי תורתך שאלתי חלק א' בעמוד 783, בשאלה 'מדוע שב ללא יצחק' (לעיל כב, יט).

הפוסט מדוע יצחק לא הוזכר בהספד על אמו הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

• מדרש שכל טוב[4]: "לפי שהיה נוהג עצמו בפרישות ובהצנע, כדרך רבו, עד שאמר 'עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי'[5], ומכאן ואילך קראו עבד כבתחילה, מכאן שאין אדם נענש בכינוי שם לחברו, אם הוא הודיע בעצמו הכינוי".
• רבינו בחיי[6]: בתחילה הוא מכונה 'עֶבֶד', בהתאם למעמדו. משהתלווה לשליחותו החשובה מלאך, ואליעזר התבונן בהצלחת מעשיו החל להיקרא 'הָאִישׁ', על שם המלאך שהתלווה אליו[7], שמכונה 'אִישׁ'[8]. ומשהסתיימה שליחותו ואמרו לו לבן ובתואל 'הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ'[9], חזר למעמדו הקודם ונקרא שוב 'הָעֶבֶד'. אמנם בהמשך, לאחר שהסתיימה שליחותו, הוא מכונה 'הָאִישׁ'[10], אולם אין אלו דברי התורה, אלא דברי אחיה ואמה, שלא היה מכובד שישאלו אותה 'התלכי עם העבד הזה. אכן בהמשך הוא מכונה 'הָאִישׁ'[11], "וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ…", והם דברי תורה, אך לא היה זה לכבודה של רבקה שייכתב 'ותלכנה אחרי העבד', ועל כן כתבה התורה "וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ".
• רבי זלמן סורוצקין: משראה אליעזר את הניסים הגלויים שעשה לו הקב"ה, השתחווה לה', להודות לו על כל החסד שעשה עם אדונו, ונהפך מעבד לאיש, שאין על גביו, אלא רק ה' אלוקי השמים והארץ, עד לסיום השליחות, ששב למדרגתו, כעבד.

[1] בתחילה, עד פסוק יז, מכונה ארבע פעמים 'הָעֶבֶד', כינוי שאינו מכובד: 'וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד' (לעיל פסוק ה), 'וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת יָדוֹ' (לעיל פסוק ט), 'וַיִּקַּח הָעֶבֶד' (לעיל פסוק י), 'וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ' (לעיל פסוק יז).

[2] החל מפסוק כא ועד פסוק לב מכונה שש פעמים 'הָאִישׁ': 'וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ' (לקמן פסוק כא), 'וַיִּקַּח הָאִישׁ' (לקמן פסוק כב), 'וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ' (לקמן פסוק כו), 'וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה' (לקמן פסוק כט), 'וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ' (לקמן פסוק ל), 'וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה' (לקמן פסוק לב).

[3] החל מפסוק נב, שוב מכונה 'עֶבֶד' שבע פעמים, עד סיום הפרק: 'וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עֶבֶד אַבְרָהָם אֶת דִּבְרֵיהֶם' (לקמן פסוק נב), 'וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב' (לקמן פסוק נג), 'וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה… וְאֶת עֶבֶד אַבְרָהָם' (לקמן פסוק נט), 'וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ' (לקמן פסוק סא), 'וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה… וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד' (לקמן פסוק סה), 'וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק' (לקמן פסוק סו).

[4] לקמן פסוק כא.

[5] לקמן פסוק לד.

[6] לעיל פסוק טו.

[7] עיין מדרש תנחומא פרשת וישב, פרשה ב, על הפסוק "וַיֹּאמֶר הָאִישׁ" (לקמן לז, יז), שמבארים שהאיש היה גבריאל המלאך.

[8] עיין דניאל ט, כא: "וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל", שהמלאך מכונה איש.

[9] לקמן פסוק נא.

[10] לקמן פסוק נח: "וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה".

[11] לקמן פסוק סא.

הפוסט מתי נקרא אליעזר עבד ומתי איש? הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

לאחר ובעקבות דברי אליעזר, הסכימו בתואל ולבן שיקח את רבקה ואמרו לו "הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ".

הלשון "קַח וָלֵךְ" אינה מובנת, וכי נתנו לו חפץ ואמרו לו "קַח וָלֵךְ"?

ביאר ה'כתב סופר': כששמעו שרבקה מיהרה והביאה לאליעזר לשתות, ולא זו בלבד, אלא גם השקתה את כל גמליו, תמהו לבן ובתואל: מהיכן רבקה קיבלה את החינוך הזה, לתת בנדיבות ולגמול חסד, הרי זה נגד המנטליות של משפחתם…

ולכן אמרו לו "הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ", כאומרים: לא מתאים לנו שהיא תישאר אצלנו עם נדיבות זו, אלא "וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ", לשם היא מתאימה.

עם ישראל מצטיין במידת החסד. עלינו להעצים את החסד ביחס שבין אדם לחברו.

הפוסט מידת החסד של רבקה – לפרשת חיי שרה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע אליעזר נתן לה את הנזם וענד את הצמידים על ידיה, לפני ששאל ובירר שהיא אכן הנערה, כפי ששאל לאחר מכן 'בַּת מִי אַתְּ'?

רש"י מבאר שעשה זאת משום שהיה בטוח שהקב"ה הצליח את שליחותו בזכות אברהם אדוניו.

לעומתו, רשב"ם מבאר שאליעזר פעל כהוגן. תחילה שאל אותה 'בַּת מִי אַתְּ' (פסוק הבא) ורק לאחר מכן נתן לה את הנזם והצמידים. התורה הקדימה את הנתינה (פסוק זה), כדי שלא להפסיק את סדר דבריו ותשובת דבריה.

מלבי"ם מבאר שאברהם לא הגביל את אליעזר לקחת אשה רק ממשפחתו, אלא אמר לו שיקח מארץ מולדתו, וכל אשה שהיא מחרן ראויה לזה אם יימצאו בה המעלות הראויות שתהיה אשה ליצחק. משראה אליעזר שהיא בעלת חסד ונערה עם מידות ראויות מיד נתן לה את המתנות.

הפוסט ענידת הצמידים על ידיה של רבקה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע אליעזר ביקש תנאי זה?

בית הלוי מבאר שעל אף שהכל היה בדרך ניחוש וסימן, אליעזר פעל בחכמה רבה. הוא רצה לעמוד על מידותיה, אם הן טובות ובאמצעותן לבחון את תבונתה:

א. לראות אם היא טובה במזגה, לתת לשתות לאיש שאינה מכירה, ובפרט שלא היתה שם כוס לשאוב מהכד, אלא הוא שתה מהכד בעצמו, כפי שביקש 'הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ'. בכך עמד על מידותיה, אם לא היתה בעלת חסד, לא היתה נותנת לו, שהרי הוא זר ויכול להמאיס את המים ברוק שבפיו.

ב. רצה לראות מה תעשה במים שנותרו בכד לאחר ששתה ממנו. דמחד, אם תשא אותם לביתה, אינה חכמה, שמא פיו אינו נקי והשאיר חולי בכד. מאידך, אם היא לא תקח את המים לביתה ותשפוך אותם, עלולה היא לבזות אותו, ששופכת את שאריות המים שמהם שתה, ועל כן ציפה שתאמר לו: 'וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה', (כפי שאמרה), וכך יידע שהיא גם בעלת שכל וגם בעלת דרך ארץ, שלא לפגוע בכבודו של אדם. וגם אם יגיע למסקנה שהיא בעלת המידות הטובות, עדיין אין ראיה שהיא ראויה לביתו של יצחק, ועל כך התפלל לה' שיעלו לו הסימנים שעושה, להוכיח שזו הנערה שהועיד הקב"ה ליצחק. בתשובתה, הוסיפה רבקה: 'גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת', מעבר לציפיותיו שתאמר 'וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה', ובכך הראתה שחסה על כבודו שלא יחשוב ששפכה את המים אל השוקת משום שאינה רוצה לישא אותם לביתה, אלא אמרה לו שתשאב עוד מים אחרים עבור הגמלים עד שיכלו לשתות וכך הניחה את דעתו בצורה מכובדת.

הפוסט חכמתה ותבונתה של רבקה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע שלא יקח אשה מבנות הכנעני? במה בנות ארם עדיפות עליהן?

יש שלוש דרכים ליישב:

• רד"ק מבאר שזרע כנען ארור לעומת זרעו של אברהם שהיה ברוך, ולא רצה שיתערב זרע ארור בזרעו הברוך, וכן ביאר הר"ן שהכנענים היו מושחתים גם במידות ובמעשי התועבה, כפי שכתוב "וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ" (ויקרא יח, ג), לעומת בני משפחתו, שאמנם היו עובדי אלילים, אולם היו בעלי מידות טובות.
• הכלי יקר מבאר שאברהם אמר לאליעזר שלא ישיב את בנו לארצו ולמולדתו, כדי שלא יושפע מהם, ועל כן אמר לו 'פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה' (לקמן פסוק ו), הוא חשש שאם יגור שם ילמד ממעשי לבן ובתואל, ועל כן הבהיר שיגור בארץ כנען. לעומת זאת, אסר עליו להשיא אשה מבנות כנען, משום שרצה שיתרחק מהם ולא ילמד ממעשיהם, שהיו שטופי זימה ועברו על עבירות רבות שבין אדם לחברו, וזאת בתנאי שלא יתחתן עמהם.
• החזקוני מבאר שאברהם לא רצה שיגידו שקיבל את הארץ כתוצאה מנישואי בנו, אלא שיראו כולם שהתקיימה הבטחת הקב"ה "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" (לעיל יב, ז), "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם" (לעיל יג, טו).

הפוסט בחירת אשה ליצחק הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מאחר ואברהם ביקש רק מערה, מדוע עפרון נתן לו גם את השדה?

חזקוני מבאר שאם היה מקבל רק את המערה, כפי שביקש לא היתה לו דרך לעבור אליה. עפרון נתן לו גם דרך גישה למערה.

אור החיים מבאר שלאחר שעפרון מכר את המערה לאברהם, ושינה את ייעודה לבית קברות, לא ראה טעם להשאיר אצלו את השדה, ונתן אותה לאברהם.

ואילו המלבי"ם משיב שעפרון לא יכל למכור לאברהם רק את המערה, הואיל וזה נוגד את התקנות, שנותן לו אחוזה לקבור את מתו, ועל כן נקט בתחבולה, שנתן לו את כל השדה, בהתאם לנהלים, מכירת נחלת שדה לצורך זריעה, וממילא 'וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ', המערה טפלה לשדה. 'לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ', את העסקה ביצע עפרון ברבים, שכולם יסכימו, באופן שהשדה תהיה שלו ללא ערעור עם המערה שבה, ואז 'קְבֹר מֵתֶךָ', מאחר והשדה והמערה שלו, רשאי הוא לעשות בתוך שלו כרצונו.

הפוסט רכישת השדה עם מערת המכפלה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע יצחק לא הוזכר בהספד לאמו, הרי החיוב שלו גדול משל אברהם?

עפ"י מדרש רבה (נו, יא) "ויצחק היכן הוא? רבי ברכיה בשם רבנן: דתמן שלחו אצל שם ללמוד ממנו תורה". משמע שיצחק נשלח לשלוש שנים, מיד לאחר העקידה, ועל כן לא היה בקבורת שרה אמו.

רבינו בחיי מבאר שאברהם העלים ממנו את הידיעה על מיתת אמו, משום שמיתתה נגרמה בעקבות שמועתה על העקידה. יצחק לא היה שם, משום שלא ידע שאמו נפטרה.

אברבנאל מבאר שיצחק היה עם אמו בפטירתה, שכן אברהם ישב בבאר שבע והתכוון להעתיק את מגוריו לחברון, שבארץ כנען הקדושה. בינתיים עברה שרה לפניו (עם יצחק) להתגורר שם עד שהוא יגיע עם כל הרכוש והצאן, ושם נפטרה באופן פתאומי. יצחק היה עם אמו בעת מותה בחברון. התורה מספרת רק על אברהם, שהגיע לחברון במיוחד, 'וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה', רק הוא הגיע מבאר שבע, יצחק כבר היה שם לפני כן.

הפוסט נוכחות יצחק בהלוית אמו הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

"הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ" (כד, נא)

לאחר ובעקבות דברי אליעזר, הסכימו בתואל ולבן שיקח את רבקה ואמרו לו "הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ".

הלשון "קַח וָלֵךְ" אינה מובנת, וכי נתנו לו חפץ ואמרו לו "קַח וָלֵךְ"?

ביאר ה'כתב סופר': כששמעו שרבקה מיהרה והביאה לאליעזר לשתות, ולא זו בלבד, אלא גם השקתה את כל גמליו, תמהו לבן ובתואל: מהיכן רבקה קיבלה את החינוך הזה, לתת בנדיבות ולגמול חסד, הרי זה נגד המנטליות של משפחתם…

ולכן אמרו לו "הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ", כאומרים: לא מתאים לנו שהיא תישאר אצלנו עם נדיבות זו, אלא "וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ", לשם היא מתאימה.

עם ישראל מצטיין במידת החסד. עלינו להעצים את החסד ביחס שבין אדם לחברו.

שבת שלום ומבורך !!!

הפוסט מידת החסד של רבקה – לפרשת חיי שרה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.