אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר (יב, ב) מדוע נסמכה פרשת תזריע לפרשת שמיני? אבן עזרא: "אחר שהשלים תורת הטהור והטמא

על הפסוק הפותח את פרשת השבוע "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר" (יב, ב) ביאר רש"י כדברי חז"ל (מדרש רבה יד,

כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ… וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם (יד, לד)  "בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם לפי שהטמינו

וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם… (ט, כב) רש"י: "ברכת כהנים. נכנס משה עמו ובקשו רחמים וירדה שכינה לישראל"

אחריות אישית מוכרת האמרה המפורסמת "להצלחה אבות רבים, אבל הכישלון יתום". כשאדם מצליח, בכל תחום שהוא, רבים ישמחו לקחת את

אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים אֹתָם תֹּאכֵלוּ (יא, ט)  לכלל בעלי

עַל מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה תֻּפִינֵי מִנְחַת פִּתִּים  (ו,יד)   רש"י: מלמד שטעונה פתיתה. כתוב בחז"ל שהתורה חסה על

זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ (ו, ב) חז"ל

אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה (ו, ו) בספר החינוך (מצוה קלב) ביאר בטעם מצוה זו, כפי שידוע לכל

הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה… וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר (ו, ב. ה) מדוע נזקקים לעצים אחרי

ז, יב  אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת

וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו לֹא יַבְדִּיל וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'

יש מחלוקת בין הרמב"ן לרמב"ם, לגבי מהות קרבנות. הרמב"ם (בספר מורה נבוכים) כתב שהקרבן נועד לבטל את העבודה זרה של

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר (א, א) מדוע האות א' במילה 'וַיִּקְרָא' נכתבה זעירא? בעל הטורים

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו (א, א) מדוע האות א' במילה 'וַיִּקְרָא' נכתבה זעירא? בעל הטורים: משה היה גדול

 דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיהוָֹה מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת

אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה' (כז, ב) הפרשה פותחת בקללות ובתוכחה – פרק כו, ומסיימת בפרשת ערכין –

כו, ג אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אומרים חז"ל במדרש על פסוק זה "(תהלים קיט, נט) 'חשבתי

כו, ה וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם רש"י: "אוכל קמעה

כו, ג אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם רש"י: 'שתהיו עמלים בתורה' בסיום לימוד מסכת אומרים: 'מודים אנחנו

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי… וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' (כה, א-ב) מה ענין שמיטה אצל הר סיני? עיקר טעם

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' (כה, ב)

כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן… וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' (כה, ב) יסוד מצוות שמיטה לחזק את האמונה והביטחון

כה, יח וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי… וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח רש"י: בעוון שמיטה ישראל גלו שנאמר "אז תרצה הארץ את שבתותיה

כה, ז וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל משל לשני שותפים שחילקו ביניהם את תפקידי בית המסחר שלהם:

בסיום פרשת השבוע 'אמור' אנו קוראים על סיפור חריג, שמכונה בתואר – 'המקלל'. כפי שכתוב "וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית… וַיִּקֹּב

כג, טז עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם ימי ספירת העומר מעוררים בלב היהודי רגשות מנוגדים. לפי הרמב"ן בפרשתנו,

כא, א אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו רש"י: "אמור… ואמרת… (למה כפל הלשון?), להזהיר

כד, יד הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְסָמְכוּ כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה פרשתנו

כג, ג שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַה' בְּכֹל

כב, לב    וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם רש"י: "ונקדשתי – מסור עצמך

[כג, טז] עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם הרמב"ן ביאר שכשם שבפסח ובסוכות יש ימי 'חול המועד' בין יום טוב

לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ (יט, יח) דרישת התורה אינה מובנת, כיצד ניתן לצוות על

וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה' [יט, יד] רבי ישראל סלנטר תמה, איך אדם מסוגל לחטוא? הלא

לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל… בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ יט, טו רש"י: כמשמעו. דבר אחר, הווי דן את חברך לכף זכות. הגאון

'אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם' – לכל אחד בדרכו קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי

עבודת המידות – נקימה ונטירה יט, יח  לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה' נקימה

טז, א *וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ* *מדוע הפרשה המדברת על יום

טז, כו וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה האדמו"ר מוויז'ניץ, בעל

יז, יג  וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת

טז, יג וְנָתַן אֶת הַקטֹרֶת עַל הָאֵש לִפְנֵי ה' וְכִסָה עֲנַן הַקטֹרֶת אֶת הַכַפֹרֶת אֲשֶר עַל הָעֵדות וְלֹא יָמות המשנה

בעבודת הקב"ה אדם לא יכול לעשות משהו מהרגשתו העצמית טז, א אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ

יב, ג  וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ בברית מילה אומרים: "כשם שנכנס לברית, כן יכנס לתורה, לחופה ולמעשים טובים". מדוע

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר… (יב, ב) רבי ישראל סלנטר היה דורש: למה נסמכה פרשת

אחריות אישית, דמות מנהיג – לפרשת שמיני  'הרבה אבות להצלחה, אך הכשלון יתום', משפט ידוע ומוכר זה נאמר כל אימת

י, כ  וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו אמרו חז"ל: (זבחים קא ע"א) "הודה ולא בוש משה לומר לא שמעתי, אלא אמר:

'הרבה אבות להצלחה, אך הכשלון יתום', משפט ידוע ומוכר זה נאמר כל אימת שאנו נתקלים באירוע מצער, שהיתה בו גם

י, כ  וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו אמרו חז"ל: (זבחים קא ע"א) "הודה ולא בוש משה לומר לא שמעתי, אלא אמר: