https://did.li/bScx5

אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם (כו, ג)

מדוע נכתבה פרשת בחוקותי לאחר פרשת בהר?

רש"ר הירש: "כבר נרמז בפסוקים ט-יב של הפרק הקודם: קיום מצוות היובל ישעבד לה' את כל הבחינות הפיסיות והחברתיות של א"י, יחד עם זה הוא גם יביא לידי חידוש יצירתן, כי הגשמת היובל המוטלת עלינו היא תנאי להנהגת היובל שבידי ה'. כן נרמז בפסוקים יח-יט שם: קיום חוקות המוסר והמשפטים יביא לידי פריחה פיסית, חברתית ומדינית של האומה, והשגחתו המיוחדת של ה' תתגלה באותה פריחה.

אותה ברכה, התלויה בקיום המצוות, מתוארת בפרק הזה בקווים כלליים בפסוקים ג-יג, ואילו הרעה שתבוא, אם לא נקיים את התורה, מתוארת מפסוק יד ואילך".

אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם (כו, ג)

מדוע כתוב 'בְּחֻקֹּתַי', בלשון רבים?

אור החיים: א. רמז לשתי תורות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. ב. לשון רבים מורה על שני עיתים, יום ולילה, שצריך אדם לקבוע עתים ללימוד תורה ביום ובלילה. ג. ללמדנו שבלימוד תורה יש שתי מצוות – ללמוד בעצמו, ללמד אחרים.

אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם (כו, ג)

רש"י: 'שתהיו עמלים בתורה'.

בסיום לימוד מסכת אומרים: 'מודים אנחנו לך… ששמת חלקנו מיושבי בית המדרש, ולא שמת חלקנו מיושבי קרנות, שאנו עמלים, והם עמלים… אנו עמלים ומקבלים שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר'.

מדוע 'ואינם מקבלים שכר', הרי בעלי מקצוע מקבלים שכר?

ה'חפץ חיים': שכרו של בעל מקצוע, כדוגמת חנווני במאזן הכספים. גם אם יעמוד כל היום בחנותו ויעמול לפרנסתו מבוקר ועד ערב, וייתכן שלא ירוויח פרוטה, למרות שעמל בכל כוחו.

אבל העוסק בתורה מקבל שכר על עמל התורה. גם אם ישב יום שלם והתייגע להבין סוגיא קשה ובסוף לא הבין, בכל זאת יקבל שכר על היגיעה והעמל שהשקיע.

עמל התורה הוא מצוה בפני עצמה ללא קשר לתוצאה. לכן 'אנו עמלים ומקבלים שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר' על העמל, אלא רק על התוצאה.

וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם (כו, ה)

מה ביאורה של ההבטחה 'וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם'?

תורת כהנים: "בארצכם אתם יושבים לבטח ואין אתם יושבים לבטח חוצה לה".

אבן עזרא: הקב"ה הבטיח שבעת הברכה, יישבו לבטח בארצם, בניגוד לימי הרעב, שבהם יגלו ממקומם.

ר' חיים פלטיאל: התורה מחזקת את האדם, שלא יחשוש לזרוע, מחשש שמא זרים ואומות העולם ישחיתו את יבול הארץ. לכן נאמר 'וישבתם לבטח', חיזוק שלא ייראו מהם.

אור החיים: הבטחה של הקב"ה, שתשבו לבטח בארצכם וגם כל העולם יכיר בכך, ויידע שזו ארצכם ואין לזרים מקום אתכם.

הכתב והקבלה: אינו יעוד השלום שלא ילחמו בהם אויביהם, אלא הבטחה, שמפני רוב השובע שתהיה בארצם לא יצטרכו להסתובב בארצות אחרות ולבקש מאכל.

וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד… (כו, ו)

לאחר שנכתב לעיל 'וישבתם לבטח בארצכם', מדוע כתבה התורה 'ונתתי שלום בארץ'?

אור החיים: הברכה הראשונה 'וישבתם לבטח בארצכם' היא רק על השלום מ'בחוץ', מהמדינות מבחוץ, שלא יקומו עלינו למלחמה נגדנו. ועדיין צריך ברכה שיהיה שלום מ'בפנים', שלא יהיה פירוד לבבות בעם ישראל בין איש לרעהו, ועל כך באה הברכה הנוספת, 'ונתתי שלום בארץ', שיטע ה' בעם ישראל שלום ורעות בין איש לאיש. שלום מבחוץ ללא שלום מבפנים אינו יעיל, אין בו ברכה

העמק דבר: "מוסיף הכתוב לבאר האיך תשבו בטח, שהרי אע"ג שלא יהיו נצרכים לצאת מן הארץ לפרנסה, מ"מ אין בזה ראיה שלא יהיו נצרכים להתהלך ממקום למקום בשביל שמירת הארץ. על זה אמר הכתוב דלא בשביל מלחמת התושבים עצמם, שיהיה שלום בארץ, ולא בשביל מלחמת אומות העולם".

וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ… וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב (כו, ו)

הסדר צריך להיות שונה, יש להקדים 'וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב' ל'וְנָתַתִּי שָׁלוֹם'?

ביאור הדברים: 'וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ', מתי? כשישרור שלום בארץ – ביניכם לבין עצמכם, וריב לא יפריד בין אחים ומדנים לא יפלגו מחנות, אז: 'וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב'.

וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה… וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב (כו, ח)

מדוע כתוב 'ורדפו מכם חמישה מאה', ואילו בפורענות כתוב 'איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה', והרי מידה טובה מרובה ממידת פורענות?

רשב"ם: כאן כתוב שגם ירדפו וגם יהרגו, כפי שכתוב 'ונפלו אויביכם לפניכם לחרב', ואילו בפרשת האזינו נכתבה רק רדיפה בעלמא, כפי שכתוב 'איכה ירדף…'.

ר' עובדיה מברטנורא: (עמר נקא) "הכא כתיב 'מכם', שפירושו מן החלשים שבכם, והתם לא כתיב הכי".

וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב (כו, ח)

מה ביאור החשבון, הרי כש-5 רודפים 100 היחס הוא 1:20, ואילו כש-100 רודפים רבבה, היחס הוא 1:100?

רש"י: "אינו דומה מועטין העושין את התורה למרובין העושין את התורה".

בכור שור: ככל שכמות הרודפים גדלה, כך כמות האויבים שיפחדו מכם תגדל, משום שיחשבו שאתם באים להילחם בהם עם צבא גדול יותר.

דעת זקנים מבעלי התוספות: כשהתורה כותבת 'וּמֵאָה מִכֶּם' כוונתה שמאה מנינים של חמישה (כלומר 500 איש) 'רבבה ירדופו', ירדפו אחר רבבה, והיחס נשאר 1:20.

חזקוני: היחס האמיתי הוא 1:20, כלומר שאחד רודף עשרים, אולם כשהם באגודה אחת, אזי היחס יגדל באופן משמעותי, שאחד ירדוף מאה, שהרי גדולה זכותם של הרבים.

אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה' (כז, ב)

מדוע נכתבה פרשת ערכין לאחר הקללות?

כלי יקר: "סמך פרשה זו לקללות לומר שישראל נודרים בעת צרה כיעקב שהיה נודר בעת צרה ליתן מעשר מכל, אבל לא כיעקב מכל וכל, כי יעקב גם אחר שעברה הצרה לא סר מן הדרך הטוב, אבל לדורות זה דרכם כסל למו שנודרים בעת צרה ובעבור סופה צרה וצוקה הם מתחרטים ושבים לסורם".

רבי מאיר שפירא מלובלין: כשיהודי קורא את הפרשת התוכחה, הוא עלול להיתפס לחלישות הדעת ולייאוש ולחשוב בליבו שאין הוא שווה מאומה.  התורה סמכה את פרשת ערכין, כדי לעודדו ולהוכיח לו, שיהודי בכל מצב ובכל דרגה, אם רק עבר את החודש הראשון לחייו תמיד יש לו שווי וערך.

הפוסט גליון תורתך שאלתי מס' 135 – פרשת בחוקותי תשפ"ד הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

נשאלת השאלה, לאחר שכתבה התורה 'וישבתם לבטח בארצכם', והובטחנו שלא יקומו עלינו אויבים, מדוע צריכים ברכה נוספת על השלום, הרי זה כלול?

ביאר ה'אור החיים', שהברכה הראשונה 'וישבתם לבטח בארצכם' היא הבטחה רק על השלום מ'בחוץ', שהמדינות הסובבות אותנו לא יקומו נגדנו למלחמה.

ועדיין אנו צריכים שיהיה שלום מ'בפנים', שלא יהיה פירוד לבבות בעם ישראל בין איש לרעהו. ועל כך באה הברכה הנוספת, 'ונתתי שלום בארץ', שיטע הקב"ה בעם ישראל שלום ורעות בין איש לרעהו.

שלום מבחוץ ללא שלום מבפנים אינו יעיל, אין בו ברכה.

לפי זה ניתן להבין דבר נוסף. המשך הפסוק "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ… וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב". ולכאורה, הסדר צריך להיות שונה, שהרי תחילה 'וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב' ובעקבות זה התוצאה אמורה להיות 'וְנָתַתִּי שָׁלוֹם'?

אלא, שביאור הדברים: 'וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ', מתי יהיה שלום? 'בארץ'. כשישרור שלום בארץ – ביניכם לבין עצמכם, ריב לא יפריד בין אחים ומדנים לא יפלגו מחנות, אז: 'וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב'.

יודגש שכוונת התורה לאחדות, לא לאחידות, שהרי כשמתבוננים סביבנו, רואים אנו שכל אחד שונה מזולתו. מותר להיות שונה ולחשוב אחרת, אין זה סותר את האחדות. חז"ל אומרים "כשם שאין פרצופיהם שווים, כך אין דעותיהם שוות". השוני מתבטא גם בממצאים המדעיים של דורנו – בטביעות אצבעות, במבנה DNA ועוד. השוני מלמד שכל אדם הוא ייחודי – אין בעולם עוד אחד עם אותו מראה, אותה דעה וכו'. במידה מסוימת הוא "בודד".

אם כולם היו נבראים בזהות מוחלטת – היה אולי יותר נוח, אבל הרבה יותר "משעמם". יתכן שהיינו נפטרים מחיכוכים ומריבות, אך היינו מפסידים הפריה הדדית, שכן הכל היה צפוי, חדגוני ומקובע. כמו גוף שבנוי מאלפי תאים ואברים שונים, כך השוני – ודווקא השוני – שבין אנשים, יוצר עם שלם ובריא.

גם תאומים אינם זהים לחלוטין, זה אחד מפלאי הבריאה, שכל אדם הוא ייחודי. טבעם של בני אדם, שאין איש דומה לחברו, בניגוד לחפצים כדוגמת מטבעות שטובעים את כולם בחותם אחד, כל מטבע דומה לזולתו.

השלום הטוב ביותר הוא זה שנוצר דוקא מהניגודים. כדוגמא לכך, ניתן להסתכל על תהליך הכנת כוס "נס קפה":

נוטלים קפה שטעמו מר, ומוסיפים סוכר (שטעמו מתוק), לאחר שיוצקים מים – צבע הקפה שחור, וכשמוזגים חלב, שצבעו לבן הוא נהיה בהיר יותר לבן. בתחילת התהליך הוא חם מאוד, ולאחר הוספת החלב הקפה התקרר.

יש כאן עיקרון לכל החיים: אחדות נוצרת פעמים רבות דוקא מדברים מנוגדים.

משמעותה של האחדות

על משמעותה של האחדות, אנו קוראים בתחילת פרשת שמות: "הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ" (שמות א, ט) אמר האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין שפסוק זה מלמדנו שכשבני ישראל מאוחדים ואין ביניהם מחלוקת, הגויים מרגישים זאת, ועל כן חששו מבני ישראל ואמרו: "רב ועצום", שאין כל אומה יכולה לנו כשאנו מאוחדים.

להמחשה נוספת, נסיים במשל לאב, שלפני פטירתו ביקש מילדיו שלאחר מותו יקפידו על אחדות ביניהם. האב החזיק בידו חבילת זרדים (ענפים דקים) וביקש מכל אחד מהם שינסה לשבור את אגודת הענפים שבידו. משלא הצליחו, חילק לכל אחד ענף דק אחד וביקש ממנו לשברו. הם שברו את הענפים בקלות.

המסר, אמר האב לילדיו, בכל עת שתהיו מאוחדים ביניכם כחבילה זו של הזרדים, איש לא יוכל לכם. אולם אם תיפרדו, דעו לכם שכוחו של היחיד חלש הרבה יותר, ונשבר כענף דק.

הפוסט אחדות – לפרשת בחוקותי הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע נכתבה פרשת ערכין לאחר הקללות?

רמב"ן: "גם זו הפרשה דבוקה, שהיתה בהר סיני מחוברת אל התוכחות, כי היא במשפטי היובל כמו שהזכיר במקדיש שדה מקנה ושדה אחוזה, אלא שכלל משפטי כל הנודרים בפרשה אחת. ולכך אמר בסוף (פסוק לד) 'אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני', על כל הנאמרות למעלה, כי מכאן ואילך ידבר במצות אהל מועד".

כלי יקר: "סמך פרשה זו לקללות לומר שישראל נודרים בעת צרה כיעקב שהיה נודר בעת צרה ליתן מעשר מכל, אבל לא כיעקב מכל וכל, כי יעקב גם אחר שעברה הצרה לא סר מן הדרך הטוב, אבל לדורות זה דרכם כסל למו שנודרים בעת צרה ובעבור סופה צרה וצוקה הם מתחרטים ושבים לסורם".

רבי מאיר שפירא מלובלין: כשיהודי קורא את הפרשת התוכחה, הוא עלול להיתפס לחלישות הדעת ולייאוש ולחשוב בליבו שאין הוא שווה מאומה.  התורה סמכה את פרשת ערכין, כדי לעודדו ולהוכיח לו, שיהודי בכל מצב ובכל דרגה, אם רק עבר את החודש הראשון לחייו תמיד יש לו שווי וערך.

הפוסט סמיכות פרשת הערכין לפרשת הקללות הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מה ביאור החשבון, הרי כשחמישה רודפים מאה היחס הוא 1:20, ואילו כשמאה רודפים רבבה, היחס הוא 1:100?

רש"י: "אינו דומה מועטין העושין את התורה למרובין העושין את התורה".

בכור שור: ככל שכמות הרודפים גדלה, כך כמות האויבים שיפחדו מכם תגדל, משום שיחשבו שאתם באים להילחם בהם עם צבא גדול יותר.

דעת זקנים מבעלי התוספות: כשהתורה כותבת 'וּמֵאָה מִכֶּם' כוונתה שמאה מנינים של חמישה (כלומר 500 איש) 'רבבה ירדופו', ירדפו אחר רבבה, והיחס נשאר 1:20.

חזקוני: היחס האמיתי הוא 1:20, כלומר שאחד רודף עשרים, אולם כשהם באגודה אחת, אזי היחס יגדל באופן משמעותי, שאחד ירדוף מאה, שהרי גדולה זכותם של הרבים.

רבינו בחיי: "ומאה חמשיות מכם רבבה ירדופו. והנה יבא החשבון מכוון ושוה, כי כשם שיש במאה עשרים חמשיות, כן יש ברבבה עשרים פעמים חמש מאות, שהם מאה חמשיות".

הכתב והקבלה: "מן הטבע החיל יקנה חוזק מצד הרבוי בהתאחד החוזק בהם, מה שלא ימצא בחלקי החיל הנפרדים".

הפוסט הבדל בין 5 שרודפים 100, לבין 100 שרודפים רבבה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

לאחר שנכתב לעיל 'וישבתם לבטח בארצכם', מדוע כתבה התורה 'ונתתי שלום בארץ'?

בכור שור: "לפי שיש בני אדם בעולם שיושבים בטח ואינם שמים פחד על לבם, אבל היה להם לירא אם היו שמים על לב. ויש בני אדם שיראים ומתפחדים, אף על פי שאין צריך, לכך נאמר 'וישבתם לבטח', שלא יהיה לבבכם נרעד, ולא לשוא תבטחו, כי 'נתתי שלום בארץ', ואין שום מזיק שיחריד, לא חיה רעה ולא חרב, וחרב לא תעבור. אפילו חרב של שלום, שיש לו שלום עמכם והולך על עם אחר".

אור החיים: התורה מכוונת בפסוק זה על השלום הפנימי שישרור בעם ישראל, בינם לבין עצמם, שלא יהיה ביניהם פירוד לבבות. שהקב"ה יטע ביניהם שלום ורעות.

הברכה הראשונה 'וישבתם לבטח בארצכם' היא רק על השלום מ'בחוץ', מהמדינות מבחוץ, שלא יקומו עלינו למלחמה נגדנו. ועדיין צריך ברכה שיהיה שלום מ'בפנים', שלא יהיה פירוד לבבות בעם ישראל בין איש לרעהו, ועל כך באה הברכה הנוספת, 'ונתתי שלום בארץ', שיטע ה' בעם ישראל שלום ורעות בין איש לאיש. שלום מבחוץ ללא שלום מבפנים אינו יעיל, אין בו ברכה.

העמק דבר: "מוסיף הכתוב לבאר האיך תשבו בטח, שהרי אף על גב שלא יהיו נצרכים לצאת מן הארץ בשביל פרנסה, מכל מקום אין בזה ראיה שלא יהיו נצרכים להתהלך ממקום למקום בשביל שמירת הארץ. על זה אמר הכתוב דלא בשביל מלחמת התושבים עצמם, שיהיה שלום בארץ, ולא בשביל מלחמת אומות העולם".

הפוסט ביאור ההבטחה ונתתי שלום בארץ הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מה ביאורה של ההבטחה 'וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם'?

תורת כהנים: "בארצכם אתם יושבים לבטח ואין אתם יושבים לבטח חוצה לה".

אבן עזרא: הקב"ה הבטיח שבעת הברכה, יישבו לבטח בארצם, בניגוד לימי הרעב, שבהם יגלו ממקומם.

ר' חיים פלטיאל: התורה מחזקת את האדם, שלא יחשוש לזרוע, מחשש שמא זרים ואומות העולם ישחיתו את יבול הארץ. לכן נאמר 'וישבתם לבטח', חיזוק שלא ייראו מהם.

אלשיך: בזכות 'ואכלתם לחמכם', שתאכלו את שלכם בהיתר גמור, ולא את של חבריכם, שתתרחקו מהגזל, תזכו ל'וישבתם לבטח בארצכם', שגם בריבוי הנכסים שלכם לא תדאגו מלעבוד את הקב"ה.

אור החיים: הבטחה של הקב"ה, שתשבו לבטח בארצכם וגם כל העולם יכיר בכך, ויידע שזו ארצכם ואין לזרים מקום אתכם.

הכתב והקבלה: אינו יעוד השלום שלא ילחמו בהם אויביהם, אלא הבטחה, שמפני רוב השובע שתהיה בארצם לא יצטרכו להסתובב בארצות אחרות ולבקש מאכל.

העמק דבר: ההולך בטל, מנסה לעשות עסקים גם מחוץ לארצו, כדי לנצל את זמנו, לעומת מי שיש לו עבודה, שיושב בבטחון בארצו. הקב"ה רוצה שבני ישראל יישבו בבטחה בארץ ישראל, ויעבדו את הקב"ה. ועל כן בירך בכך את עם ישראל.

הפוסט ביאור הבטחת הקב"ה 'וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם' הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט ערכו של כל יהודי הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט התורה כוללת את כל החכמות והמדעים הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט ברכת השובע הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט שכר בלימוד תורה – על העמל הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.