לאחר שאמר משה רבינו 'יְחִי רְאוּבֵן', מדוע הוסיף ואמר 'וְאַל יָמֹת'?

כשהיה רבי חיים מבריסק ילד כבן ארבע, נכנס פעם רב תלמיד חכם אל אביו בעל ה'בית הלוי', ובשיחתם אמר ה'בית הלוי' לרב שבנו יודע ללמוד והוכיח משאלה זו.

קרא ה'בית הלוי' לבנו ושאל אותו: מדוע משה אמר 'וְאַל יָמֹת', לאחר שאמר 'יְחִי רְאוּבֵן'?

הרהר רבי חיים – הילד והשיב תוך ששואל את אביו: אבא, אימתי נאמר פסוק זה, בחיי ראובן או לאחר מותו?

השיבו ה'בית הלוי': ודאי לאחר מותו.

אמר לו רבי חיים – הילד: אם כן הדבר פשוט, "יחי ראובן", היינו שיקום לתחיית המתים, ועל כן אפשר להמשיך ולברך "ואל ימות", ששוב לא ימות לעולם.

הפוסט "יחי ראובן", שיקום לתחיית המתים הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

רש"י מדייק שבמיתת אהרן נאמר שביכו אותו כל בית ישראל ואילו כאן, במיתת משה, נאמר שבכו אותו רק "בני ישראל". והסביר רש"י שאת משה ביכו הזכרים בלבד ואילו את אהרן ביכו גם הנשים משום שאהרן היה רודף שלום ונותן שלום בין איש לרעהו ובין אשה לבעלה.

פרשה זו עוסקת בשבחו של משה, שלא קם כמותו נביא בישראל.

מדוע התורה דרשה את לשון הפסוק, בעת מיתת משה, בצורה שהיא גנאי למשה והמעטת מעלתו לעומת מעלת אהרן אחיו?

מתרצים בשם מהרי"ל דיסקין זצ"ל, שהתורה מספרת בשבחו של משה: מתוך שהיה צריך להכריע ולפסוק במחלוקות, ולהוכיח את מי שנדרש להוכיח, הרי לא כולם היו שבעי רצון ממנו, ולכן לא ביכו אותו כל בית ישראל, אלא רק "בני ישראל".

זו גדלותו של מנהיג, שלא כולם מרוצים ממנו, משום שהוא עומד על דעתו ומנהיג את הכלל לפי דעת תורה, מבלי להירתע מהמתריסים נגדו שהוא כביכול "בעל מחלוקת".

התורה דיברה בשבחו של משה, שהטיל את מרותו, מבלי לשים לב לרכישת אהדה בכל הציבור. התורה משבחת אותו על כך – ויבכו אותו בני ישראל ולא כל בית ישראל!

הפוסט מנהיג אמיתי – שלא חושש מ"דעת הקהל" הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.