הנהגת אברהם עם לוט אינה מובנת, ואף נראית כסותרת, שכן מצד אחד, אברהם אבינו, איש החסד שהיה מקרב ומאכיל ומשקה כל עובר אורח, דוחה ומרחיק מעליו את לוט באומרו לו "הפרד נא מעלי", ומנגד כששומע שלוט נמצא בסכנה, מפקיר אברהם את עצמו ומסתכן להצילו.

אומר על כך רבי יחזקאל לוינשטיין: הרמב"ם כותב בצוואתו לבנו בזו הלשון: "להיות עבד לקרובים אבל רק בגוף ולא בנפש", זו היתה דרך הנהגת אברהם עם לוט.

כאשר הנידון היה סכנה רוחנית לאברהם אבינו ולבני ביתו, לא היו בכך כל ויתור או פשרה, והוא אומר ללוט בתקיפות: "הפרד נא מעלי".

אף שבוודאי לקח אברהם בחשבון את הירידה הרוחנית שתיגרם ללוט בהיפרדו והתנתקותו ממנו, לא היה מקום לוויתורים. אבל במקום שלא היה כל חשש להשפעה שלילית, הרי אברהם 'איש החסד' מוסר נפשו להצלת בן אחיו.

זו היתה דרכו של אברהם, איש החסד, האמת והצדק.

הפוסט דרכו של אברהם, איש החסד והאמת הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע אמרה זאת? מה היתה התועלת שלה מכך?

רד"ק: משראתה שרה שאברהם בן שמונים וחמש והיא בת שבעים וחמש וטרם ילדה לאברהם, חשבה שאין לה עוד תקוה ללדת, ועל כן פנתה לאברהם ואמרה שבהסתמך על הבטחת הקב"ה שיתן לו זרע שיירש את הארץ, והואיל וממנה לא יהיה לו ולד, שהרי היא זקנה, אם יוולד לו בן, הרי יהיה זה מאשה אחרת. ועל כן טוב לה שתתן לו את שפחתה לאשה, כדי שתבנה ממנה והוולד יהיה לה כמו בן.

ר"ן: שרה סברה שבזכות שתכניס את צרתה לאברהם, תוליד בעצמה בן, כמו שאמרה רחל ליעקב "הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה".

אברבנאל: לאחר שהגיעה שרה למסקנה שכנראה לא תלד, סברה שיש סיכוי שאברהם יקח אשה זרה, והעדיפה שיקח את שפחתה לאשה, וזה יגרום לה פחות עלבון, מאשר שישא אשה זרה.

פענח רזא: שרה תכננה שכתוצאה מהכנסת הגר, שתראה שרה שהגר מגדלת בנים, תיכנס בשרה תאוה יתירה ויהיו לה בנים.

הפוסט מדוע שרה הציעה את שפחתה לאברהם הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע אברהם כונה בתואר 'הָעִבְרִי'?

מדרש רבה (מב, ח): "רבי יהודה אומר: כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד, ורבנן אמרי: שהוא משיח בלשון עברי".  

רש"י: שבא מעבר הנהר, (על פי מדרש רבה מב, ח).

רד"ק: משום שהיה מבני בניו של עבר.

ספורנו: הפליט לא ידע שיש קירבה משפחתית בין אברהם ללוט. הוא בא לבשר לאברהם, משום שקישר ביניהם, שידע שבעבר הם החזיקו באותה דעה. כינוי אברהם בתואר 'הָעִבְרִי' מלמדנו שזו היתה הסיבה שבגינה הגיע הפליט לבשר לאברהם, על אף שלא קישר ביניהם בקשר משפחתי.

הכתב והקבלה: בניגוד לשאר המקומות, שבהם לא הוזכר יחוסו שהוא עברי, אלא רק כאן, משום שזה היה המניע העיקרי שעורר את הפליט לבוא ולבשר לאברהם על נפילת אחיינו בשבי, משום שהוא עברי.

הנצי"ב מוולוז'ין: היותו של אברהם 'הָעִבְרִי' היתה הסיבה העיקרית שהפליט בישר לו, משום שציפה שיפעל אברהם, כ'עִבְרִי' בדרך של נס, להציל את השבויים.

הפוסט מדוע אברהם כונה בתואר 'הָעִבְרִי' הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

האם היתה מריבה בין אברהם ללוט?

מדרש רבה (מא, ו): "ר' עזריה בשם רבי יהודה בן רבי סימון אמר: כשם שהיה ריב בין רועי אברם ובין רועי לוט כך היה ריב בין אברם ללוט".

ספורנו: לא היתה ביניהם מריבה, אלא רק בין הרועים. בדבריו אלו רצה אברהם למנוע אפשרות של מריבה בעתיד, שמריבת הרועים עלולה להגיע גם למריבה ביניהם, ולכן אמר בלשון עתיד, "אַל נָא תְהִי מְרִיבָה".

מלבי"ם: לוט החל להתרחק מדעותיו והשקפותיו של אברהם [כפי שדורשים חז"ל על הפסוק 'וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם', "הסיע עצמו מקדמונו  של עולם, אמר: אי אפשי לא באברם ולא באלוהו" (מדרש רבה מא, ז)] וגרם בכך לריחוק רב ביניהם, שהוליד לאחר מכן גם שנאה.

מעשי ה': בין אברהם ללוט היו חילוקי דעות באמונה. הוא פנה ללוט ואמר: 'אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ', כאומר: למה יהיה ריב ביני ובינך על הדעות? 'וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ' – הריב עלול להשפיע גם על הרועים.

כתב סופר: לוט היה איש רע מעללים, והעלים התנהלותו זו מאברהם. משפרצה המריבה בין הרועים, החליטו רועי אברהם לחשוף בפני אברהם את פרצופו האמיתי, וכך נוצרה ביניהם המריבה.

הפוסט האם היתה מריבה בין אברהם ללוט? הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

ממה התיירא אברהם?

מדרש רבה (מד, ז): "רבי ברכיה אמר: משם נתירא… שמא תאמר שם שיש בלבו עלי שהרגתי את בניו".

רמב"ן: אברהם היה מתיירא מהמלכים, שהיו רבים ממנו, שמא הם או צאצאיהם ילחמו בו ויהרגוהו. חשש נוסף, שמא ימות ללא בנים.

משך חכמה: אם אברהם לא היה יוצא להילחם ולהציל את אנשי סדום, הם היו נופלים בשבי בידי ארבעת המלכים. משניצלו הודות לרחמיו של אברהם, חשב שאולי יתעוררו מכך לרחם על אחרים, דבר שלא קרה, ואדרבא הם עוד הוסיפו להיות אכזריים כמו שכתוב "וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים". כתוצאה מכך, אברהם התחרט שהצילם, כי יתכן שאם לא היה מצילם, לא היו מרבים באכזריות, וההצלה גרמה להם שיגיעו לכך. על כך אמר לו הקב"ה: 'אַל תִּירָא אַבְרָם', גם אם לא היו ניצולים, לא היו משפרים את מעשיהם הרעים, ולא אתה גרמת לכך.

שפת אמת: שורשו של אברהם הינו 'חסד'. במלחמת המלכים השתמש אברהם רבות בגבורה, עת היכה את ארבעת המלכים. אברהם חשש שמא ירד ממדרגת החסד והושפע מהמלחמה לרעה.

הפוסט מוראו של אברהם לפני ברית בין הבתרים הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

לֶךְ לְךָ… אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ (יב, א)

מדוע הקב"ה לא אמר לו במפורש לאיזו ארץ?

מדרש רבה (לט, ט): "ולמה לא גילה לו? כדי לחבבה בעיניו וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה".

מלבי"ם: משום שאת מעלת הארץ, אליה הוא הולך אפשר היה לגלות רק לאחר שנפרד מטומאת ארצו ומולדתו, מהם בא.

וַיֵּלֶךְ אַבְרָם… וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט (יב, ד)

מדוע לוט הלך עם אברהם?

רד"ק: לוט, כתלמיד של אברהם, למד ממנו והאמין באלוקיו.

וַיֵּט אָֽהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם (יב, ח)

מדוע התיישב בין שתי ערים, ולא באחת מהן?

ספורנו: אברהם רצה להפיץ בעולם את שמו של הקב"ה, וישב בין שתי ערים, שיבואו אליו אנשים משתיהן.

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ (יב, י)

מדוע אברהם לא נשאר בארץ, ולא האמין שהקב"ה ידאג לכל מחסורו?

רמב"ן: אברהם חטא כשירד מהארץ מפני הרעב ולא בטח בה'.

ספורנו: אברהם ירד למצרים לזמן קצר, לא להשתקע, ולכן כתוב שמטרתו היתה 'לָגוּר', לשון זמני.

וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ (יג, ח)

מדוע היה חשוב לאברהם שלא תהיה מריבה ביניהם?

רד"ק: חשש שאם המריבה בין הרועים לא תיפסק, היא תביא בסוף לידי מריבה בינו לבין לוט.

הנצי"ב מוולוז'ין: אברהם חשש שאם העמים שמתגוררים בשכנותם ישמעו על המריבה, ייגרם מכך חילול ה'.

וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ (יד, יב)

מדוע לקחו את לוט בשבי?

ספורנו: משום שידעו על עשרו ונכסיו וציפו שאברהם יפדה אותו בכסף רב.

וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו… וַיִּרְדֹּף עַד דָּן (יד, יד)

מדוע הסתכן אברהם ויצא למלחמה, רק כדי להציל את לוט בן אחיו?

רמב"ם (מורה נבוכים חלק ג פרק נ): "הודיענו איך חם לבבו על קרובו בעבור שגדל על אמונתו, ומסר נפשו לסכנת המלחמה כדי להצילו".

וַיֹּאמַר… בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה (טו, ח)

כיצד יתכן שאברהם המאמין פקפק בהבטחת הקב"ה?

מדרש רבה (מד, יד): "רבי חייא ברבי חנינא אמר: לא כקורא תגר, אלא אמר לו: באיזו זכות? אמר ליה: בכפרות שאני נותן לפניך".

וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ (טז, א)

מדוע אברהם לא התפלל על שרה שתלד, כפי שיצחק התפלל על רבקה?

רד"ק: יתכן שהתפלל, אך לא נענה מיד, משום שהקב"ה רצה לפרסם את הפלא הגדול, ששרה תלד בהיותה בת תשעים.

וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ (טז, ה)

מה היו טענותיה, הלא היא נתנה לו את שפחתה?

ספורנו: להבנתה, הגר נחשבה לאשת אברהם לכל דבר, ולכן טענה שהיה עליו לגעור בה ולהוכיחה על שנוהגת בזלזול כלפי שרה.

אור החיים: שרה קבלה באזני אברהם שלמרות שנתנה לו את שפחתה, היא עדיין "בְּחֵיקֶךָ", אינך אדון שלה ובודאי שלא יכול לשחררה.

וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ (טז, ט)

מדוע ציוה אותה המלאך לשוב לשרה?

רד"ק: המלאך אמר לה שתשוב, הגם שתמשיך להתענות ולסבול אצלה, משום שבזכות הסבל והעינוי זרעך יהיה רב מאד.

ספורנו: המלאך ביקש לקבוע שגם בעתיד, מבזי עם ישראל לא ינוכו, אלא יתענו וייענשו על שביזו.

וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו (יז, ג)

מדוע אברהם נפל על פניו?

רד"ק: אברהם נפל על פניו כדי להשתחוות ולהודות להקב"ה, על שאמר לו שיכרות עימו ברית, שמעידה על קיום האהבה.

וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּֽיךָ (יז, ה)

מדוע הקב"ה שינה את שמו מ'אַבְרָם' לאברהם?

ברכות יג ע"א: "'אַבְרָם הוּא אַבְרָהָם', בתחילה נעשה אב לארם ולבסוף נעשה אב לכל העולם כולו".

חזקוני: מנהג לשנות שם לאדם, כשעולה לגדולה, כפי שמצינו אצל שרה, יעקב, יהושע ועוד.

דעת זקנים מבעלי התוספות: בהוספת האות ה' לשמו נעשה אברהם שלם ותמים, שהרי הגימטריה של שמו = 248, כמנין רמ"ח, כנגד רמ"ח איברים שבאדם.

הפוסט גליון תורתך שאלתי – לפרשת לך לך תשפ"ד הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

אל נא תהי מריבה ביני ובינך

בדברי אברהם ללוט יש להבין כמה דברים: א. התורה כותבת במפורש בפסוק ז: "וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט", מדוע אברהם פונה ללוט ואומר "אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ…", וכי היתה ביניהם מריבה? הלא המריבה היתה בין הרועים שלהם? ב. מדוע היה חשוב לאברהם שלא תהיה מריבה ביניהם? ג. בניסיונות השכנוע למנוע את המריבה, מנמק אברהם ואומר ללוט: "כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ". מדוע נקט אברהם בנימוק זה, כדי לשכנע את לוט להימנע מהמריבה?

כדי להבין זאת נתבונן בפסוק שלפניו, פסוק ו'. כתוב "וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב". סיום הפסוק במילים "וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו" נראה מיותר, לכאורה יש בהם חזרה על הדברים שנכתבו בתחילת הפסוק. מבאר רש"ר הירש שהתורה הוסיפה זאת ללמדנו שאילו היתה ביניהם התאמה אישית ויכלו לשבת ביחד, לא היו זקוקים למקומות מרעה נפרדים. בתחילה תיארה התורה את הבעיה שנבעה מהבדלי ההשקפה שביניהם לניצול הרכוש, וכתבה: "וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו". אל מול עיניהם של רועי לוט עמדה הרכושנות, הרצון להרבות נכסים עוד ועוד, לעומת רועי אברהם שדאגו לחלק הנעלה יותר. כתוצאה מכך, מוסיפה התורה את המילים "וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו", זו היתה התוצאה.

המריבה שבין רועי אברהם לרועי לוט

חז"ל אומרים במדרש רבה (מא, ו): "רבי עזריה בשם רבי יהודה בן רבי סימון אמר: כשם שהיה ריב בין רועי אברם ובין רועי לוט, כך היה ריב בין אברם ללוט, הדא הוא דכתיב 'וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ'…". לאחר שהחלה המריבה, היה חשוב לאברהם למנוע ממנה מלהתפשט ולהתרחב, ועל כן פנה ללוט. מנגד, יש דעות בפרשנים, הסוברות שבין אברהם ללוט לא היתה מריבה, אלא רק חילוקי דעות בנושאי אמונה. אברהם פנה ללוט ואמר לו 'אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ', כאומר: למה יהיה ריב ביני ובינך על הדעות? שהרי 'וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ', הריב עלול להשפיע גם על הרועים.

לדעת הספורנו לא היתה ביניהם מריבה, אלא כאמור רק בין הרועים. בדבריו אלו רצה אברהם למנוע אפשרות של מריבה בעתיד, שמריבת הרועים עלולה להגיע גם למריבה ביניהם, ולכן אמר בלשון עתיד "אַל נָא תְהִי מְרִיבָה".

מדוע היה חשוב לאברהם שלא תהיה מריבה?  

אברהם חשש שאם המריבה בין הרועים לא תיפסק, היא תביא בסוף לידי מריבה בינו לבין לוט, כך מבאר הרד"ק, ולכן היה חשוב לו לגדוע אותה באיבה. בקרב הראשונים רווחו דעות, שהיה חושב לו למנוע את המריבה מסיבות חיצוניות. לדעת הרמב"ן אברהם חשש שאם יריבו, העמים שישבו באותה עת בארץ כנען, ישמעו על כך ויווכחו שיש להם מקנה רב וכתוצאה מכך יגרשו אותם מארצם, ויתכן אף שילחמו בהם ויהרגו אותם. ולפי בכור שור אברהם חשש שאם תהיה מריבה בינו לבין לוט, היא תשפיעה על תדמיתו לרעה, שיהיו שיסיקו מכך שאם אינו מסתדר עם אחיינו, וכנראה שלא יוכל להסתדר עם אחרים.

נימוקו של אברהם 'כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ'

נותר לנו לבאר מדוע נקט אברהם בנימוק 'כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ', כדי לשכנע את לוט להימנע מהמריבה. אמנם בפשטות ניתן להביא את דברי חז"ל שאומרים: "שהיה קלסתר פניו דומה לו" (מדרש רבה מא, ו).

בקרב האחרונים רווחת הדעה שפניית אברהם ללוט מאד אפיינה את מידותיו, של התרחקות ממחלוקת. אלשיך כותב שאברהם פנה אל לוט ואמר "כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ", כלומר ראוי שישאו קל וחומר מהכנעני והפריזי שאינם אחים (=קרובי משפחה), אלא רק שתי אומות שונות ונפרדות, ואף על פי כן שוררת ביניהם אחדות.

ומוסיף המלבי"ם שלוט החל להתרחק מהנהגותיו של אברהם וגרם בכך לפירוד ביניהם. מערכת היחסים ביניהם נהיתה רגישה מאד, משום שאנשים זרים יכולים למחול זה לזה על נזקי שכנים, אולם אם יש ביניהם שנאה, הרי שהמריבה תהיה כמעט בלתי נמנעת. אברהם פנה ללוט וקשר את המריבה לסיבה – מצד 'אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ', שדרכם של קרובי משפחה לגור בשכנות, אילו היו אנשים זרים, היו נפרדים זה מזה.

ממאמציו אלו של אברהם, למנוע מחלוקת ומריבה, גם עם אחיינו שסר מדרכו, עלינו ללמוד על מערכת היחסים בין איש לרעהו, ובפרט בעת הזו. יתן הקב"ה שהאחדות תגרום לחיבור בין הלבבות, ויהיה בה לסנגר ולהוסיף זכויות לעם ישראל.

הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, רב המכר 'כי ישאלך' – על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר.

לתגובות – office@shaalti.co.il ; 052-9453811

הפוסט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה – לפרשת לך לך הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הנהגת אברהם עם לוט אינה מובנת, ואף נראית כסותרת, שכן מצד אחד, אברהם אבינו, איש החסד שהיה מקרב ומאכיל ומשקה כל עובר אורח, דוחה ומרחיק מעליו את לוט באומרו לו "הפרד נא מעלי", ומנגד כששומע שלוט נמצא בסכנה, מפקיר אברהם את עצמו ומסתכן להצילו.

אומר על כך רבי יחזקאל לוינשטיין: הרמב"ם כותב בצוואתו לבנו בזו הלשון: "להיות עבד לקרובים אבל רק בגוף ולא בנפש", זו היתה דרך הנהגת אברהם עם לוט.

כאשר הנידון היה סכנה רוחנית לאברהם אבינו ולבני ביתו, לא היו בכך כל ויתור או פשרה, והוא אומר ללוט בתקיפות: "הפרד נא מעלי".

אף שבוודאי לקח אברהם בחשבון את הירידה הרוחנית שתיגרם ללוט בהיפרדו והתנתקותו ממנו, לא היה מקום לוויתורים. אבל במקום שלא היה כל חשש להשפעה שלילית, הרי אברהם 'איש החסד' מוסר נפשו להצלת בן אחיו.

זו היתה דרכו של אברהם, איש החסד, האמת והצדק.

הפוסט דרכו של אברהם, איש החסד והאמת הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע אמרה זאת? מה היתה התועלת שלה מכך?

רד"ק: משראתה שרה שאברהם בן שמונים וחמש והיא בת שבעים וחמש וטרם ילדה לאברהם, חשבה שאין לה עוד תקוה ללדת, ועל כן פנתה לאברהם ואמרה שבהסתמך על הבטחת הקב"ה שיתן לו זרע שיירש את הארץ, והואיל וממנה לא יהיה לו ולד, שהרי היא זקנה, אם יוולד לו בן, הרי יהיה זה מאשה אחרת. ועל כן טוב לה שתתן לו את שפחתה לאשה, כדי שתבנה ממנה והוולד יהיה לה כמו בן.

ר"ן: שרה סברה שבזכות שתכניס את צרתה לאברהם, תוליד בעצמה בן, כמו שאמרה רחל ליעקב "הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה".

אברבנאל: לאחר שהגיעה שרה למסקנה שכנראה לא תלד, סברה שיש סיכוי שאברהם יקח אשה זרה, והעדיפה שיקח את שפחתה לאשה, וזה יגרום לה פחות עלבון, מאשר שישא אשה זרה.

פענח רזא: שרה תכננה שכתוצאה מהכנסת הגר, שתראה שרה שהגר מגדלת בנים, תיכנס בשרה תאוה יתירה ויהיו לה בנים.

הפוסט מדוע שרה הציעה את שפחתה לאברהם הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

ממה התיירא אברהם?

מדרש רבה (מד, ז): "רבי ברכיה אמר: משם נתירא… שמא תאמר שם שיש בלבו עלי שהרגתי את בניו".

רמב"ן: אברהם היה מתיירא מהמלכים, שהיו רבים ממנו, שמא הם או צאצאיהם ילחמו בו ויהרגוהו. חשש נוסף, שמא ימות ללא בנים.

משך חכמה: אם אברהם לא היה יוצא להילחם ולהציל את אנשי סדום, הם היו נופלים בשבי בידי ארבעת המלכים. משניצלו הודות לרחמיו של אברהם, חשב שאולי יתעוררו מכך לרחם על אחרים, דבר שלא קרה, ואדרבא הם עוד הוסיפו להיות אכזריים כמו שכתוב "וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים". כתוצאה מכך, אברהם התחרט שהצילם, כי יתכן שאם לא היה מצילם, לא היו מרבים באכזריות, וההצלה גרמה להם שיגיעו לכך. על כך אמר לו הקב"ה: 'אַל תִּירָא אַבְרָם', גם אם לא היו ניצולים, לא היו משפרים את מעשיהם הרעים, ולא אתה גרמת לכך.

שפת אמת: שורשו של אברהם הינו 'חסד'. במלחמת המלכים השתמש אברהם רבות בגבורה, עת היכה את ארבעת המלכים. אברהם חשש שמא ירד ממדרגת החסד והושפע מהמלחמה לרעה.

הפוסט מוראו של אברהם לפני ברית בין הבתרים הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע אברהם כונה בתואר 'הָעִבְרִי'?

מדרש רבה (מב, ח): "רבי יהודה אומר: כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד, ורבנן אמרי: שהוא משיח בלשון עברי".  

רש"י: שבא מעבר הנהר, (על פי מדרש רבה מב, ח).

רד"ק: משום שהיה מבני בניו של עבר.

ספורנו: הפליט לא ידע שיש קירבה משפחתית בין אברהם ללוט. הוא בא לבשר לאברהם, משום שקישר ביניהם, שידע שבעבר הם החזיקו באותה דעה. כינוי אברהם בתואר 'הָעִבְרִי' מלמדנו שזו היתה הסיבה שבגינה הגיע הפליט לבשר לאברהם, על אף שלא קישר ביניהם בקשר משפחתי.

הכתב והקבלה: בניגוד לשאר המקומות, שבהם לא הוזכר יחוסו שהוא עברי, אלא רק כאן, משום שזה היה המניע העיקרי שעורר את הפליט לבוא ולבשר לאברהם על נפילת אחיינו בשבי, משום שהוא עברי.

הנצי"ב מוולוז'ין: היותו של אברהם 'הָעִבְרִי' היתה הסיבה העיקרית שהפליט בישר לו, משום שציפה שיפעל אברהם, כ'עִבְרִי' בדרך של נס, להציל את השבויים.

הפוסט מדוע אברהם כונה בתואר 'הָעִבְרִי' הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

האם היתה מריבה בין אברהם ללוט?

מדרש רבה (מא, ו): "ר' עזריה בשם רבי יהודה בן רבי סימון אמר: כשם שהיה ריב בין רועי אברם ובין רועי לוט כך היה ריב בין אברם ללוט".

ספורנו: לא היתה ביניהם מריבה, אלא רק בין הרועים. בדבריו אלו רצה אברהם למנוע אפשרות של מריבה בעתיד, שמריבת הרועים עלולה להגיע גם למריבה ביניהם, ולכן אמר בלשון עתיד, "אַל נָא תְהִי מְרִיבָה".

מלבי"ם: לוט החל להתרחק מדעותיו והשקפותיו של אברהם [כפי שדורשים חז"ל על הפסוק 'וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם', "הסיע עצמו מקדמונו  של עולם, אמר: אי אפשי לא באברם ולא באלוהו" (מדרש רבה מא, ז)] וגרם בכך לריחוק רב ביניהם, שהוליד לאחר מכן גם שנאה.

מעשי ה': בין אברהם ללוט היו חילוקי דעות באמונה. הוא פנה ללוט ואמר: 'אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ', כאומר: למה יהיה ריב ביני ובינך על הדעות? 'וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ' – הריב עלול להשפיע גם על הרועים.

כתב סופר: לוט היה איש רע מעללים, והעלים התנהלותו זו מאברהם. משפרצה המריבה בין הרועים, החליטו רועי אברהם לחשוף בפני אברהם את פרצופו האמיתי, וכך נוצרה ביניהם המריבה.

הפוסט האם היתה מריבה בין אברהם ללוט? הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

היכן  הורה הקב"ה לאברהם 'לֶךְ לְךָ'?

רש"י: הקב"ה נגלה אליו בחרן, לאחר שיצא ממולדתו והורה לו שימשיך ויתרחק עוד מבית אביו, אור כשדים.

רד"ק: הקב"ה אמר לאברהם פעמיים ללכת, תחילה בהיותו עדיין באור כשדים ופעם שניה, לאחר שהגיעו לחרן.

רמב"ן: חרן היתה גם ארצו וגם מולדתו של אברהם. בחרן נולד ושם גם הצטווה לעזוב את אביו ומשפחתו.

אברבנאל: תרח יצא לכיוון ארץ כנען, אך עצר בדרך בחרן והתעכב בה תקופה ארוכה. הקב"ה התגלה לאברהם, שישב עם תרח אביו, ואמר לו שיצא מחרן לארץ שיגיד לו בהמשך.

חזקוני: אברהם התגורר בחרן ועבר עם אביו לאור כשדים, שם נולד אחיו – הרן וגם נפטר. לאחר שמת הרן, מחשש מפני המלך, שגם אברהם ייהרג, עזבו תרח ואברהם את אור כשדים וחזרו לחרן. בעת שהותם בחרן, התגלה הקב"ה לאברהם ואמר לו: "לֶךְ לְךָ".  

הפוסט היכן היה אברהם כשהורה לו הקב"ה 'לֶךְ לְךָ'? הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מצינו כמה הבדלים בשינוי שמם.

ניתן לקרוא על כך בספרי תורתך שאלתי חלק א עמוד 583, ובקובץ הרצ"ב.

הפוסט הבדל בשינוי שמו של אברהם לשינוי שמה של שרה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

עלינו להבין, מדוע האריכה התורה, שכידוע מדוקדקת בה כל אות, בתיאור פרשיה זו של המלחמה ושחרור לוט?

הרמב"ן, בהמשך לשיטתו בתחילת הפרשה (לעיל יב, ו), כותב שפעולות רבות שעשה אברהם היו בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים", כפי שמצינו בחז"ל: "אמר רבי יהושע דסכנין: סימן נתן לו הקב"ה לאברהם, שכל מה שאירע לו אירע לבניו" (מדרש תנחומא סי' ט). המלחמה בארבעת המלכים מלמדת על ארבע מלכויות שתעמודנה למשול בעולם – בבל, פרס, יוון ואדום שגם תשעבדנה את עם ישראל בגלות, (כנגד נפילת אנשים בשבי, בפרשתנו). מלחמת אברהם וניצחונו מורה על ניצחונו של עם ישראל, שיגבר עליהם וינצחם, תוך השבת כל השבויים והגולים, עם רכושם שנבזז מהם, כפי שאברהם נלחם בארבעת המלכים והשיב את השבויים ורכושם שנלקח.

מבאר הרד"ק שהתורה כתבה זאת להשמיענו את יושרו של אברהם, שהאמין בהקב"ה ובטח בו, ומשהבין שעליו לצאת להילחם ולרדוף אחרי 4 מלכים, כדי להציל את לוט קרובו, עשה זאת למרות שהיו עימו מעט אנשים. ומוסיף ה'אור החיים' שבפרשה זו מלמדת התורה אודות הנס הגדול שאירע לאברהם במלחמתו מול ארבעת המלכים, שהקב"ה עזר לו וניצח אותם על אף שהיו גיבורים גדולים.

מידותיו של אברהם אבינו

מעיון במפרשים אנו למדים שבפרשה זו טמונים יסודות רבים שמהם ניתן ללמוד על הנהגתו זו של אברהם אבינו. "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו", כששמע זאת, מיד התעורר בו הרצון להציל את לוט, כפי שכתוב "וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ", כביאור אונקלוס המילה וירק "וְזָרֵיז יָת עוּלֵמוֹהִי", בזריזות (הן כביאור אבן עזרא וחזקוני שאימן אותם במהירות, והן כביאור הנצי"ב מוולוז'ין שלימד אותם תורה וזירזם לכך).

לוט מכונה בפסוק זה 'אָחִיו', על אף שאברהם היה דודו של לוט, ולא אחיו. מבאר רבינו בחיי שבכך משמיעה התורה את גדלותו של אברהם, שהתעלם מהמריבה שהיתה בין רועיהם, כמו גם מיחסו של לוט, עליו נאמר בפרק הקודם "וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם" (לעיל יג, יא), ומבארים חז"ל את המילה 'מקדם', "הסיע עצמו מקדמונו של עולם, אמר: אי אפשי לא באברם ולא באלהיו" (מדרש רבה מא, ז). למרות כל זאת, אברהם התייחס אל לוט באחוה ובידידות, כביכול הוא אחיו ממש.

מסירות נפש תוך סיכון עצמי

אברהם הסתכן ויצא למלחמה, כדי להציל את לוט בן אחיו, כפי שכתב הרמב"ם בספרו מורה נבוכים (ח"ג פ"נ): "הודיענו איך חם לבבו על קרובו בעבור שגדל על אמונתו, ומסר נפשו לסכנת המלחמה כדי להצילו".

מדוע כה היה חשוב לאברהם לצאת ולפדות את אחיינו מהשבי?

מבאר רבי יוסף צבי מסלנט בספרו 'באר יוסף' שעשה זאת אברהם כדי לעמוד בדיבורו ולשמור הבטחתו ללוט, שאמר לו "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי" (לעיל יג, ט), וכביאור רש"י שם, שהבטיח לו: "בכל אשר תשב לא אתרחק ממך ואעמוד לך למגן ולעזר". לאברהם היה חשוב לעמוד בדיבורו, ועל כן מסר נפשו לקיים מוצא פיו. מסיבה זו נחשבת מלחמת ארבעת המלכים לאחד מעשרה ניסיונות, על אף שאינה דומה לשאר הניסיונות של אברהם, בפרט שלמלחמה זו נכנס מדעתו ורצונו. היה זה ניסיון, האם ימסור נפשו ויכנס למלחמה, לקיים הבטחתו ולעמוד בדיבורו, שלא יתחלל שם שמים. ואכן רד"ק כותב בתחילת פרק יד שמפרשה זו אנו למדים שראוי לאדם למסור את נפשו ולהיכנס בסכנה כדי להציל את קרובו, כפי שעשה אברהם אבינו.

דאגה לזולת

בתום המלחמה כותבת התורה "וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם" (יד, טז). תחילה הרכוש, לאחר מכן לוט ובסוף העם, לאחר הנשים. מדוע הקדימה התורה את הרכוש ואת הנשים לעם?

מבאר רש"ר הירש שסדר הניצולים מלמד על הדאגה שהיתה בליבו של אברהם, שתחילה דאג ללוט ולרכושו, שבגינו יצא ללחימה, לאחר מכן לנשים, החלשות שזקוקות להגנה, ורק בסוף לגברים –  'וְאֶת הָעָם'.

קידוש שם שמים ברבים

בתגובה להצעת מלך סדום "תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ" (יד, כא) מסרב אברהם ועונה לו: "הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ". מבאר אברבנאל שאברהם הרים את ידו מעלה והראה כלפי הקב"ה שהוא הנדיב האמתי, ורק ממנו ראוי לקבל. עוד הוסיף אברהם והראה כלפי הקב"ה שהוא בעל החסד ואם ירצה לתת לו מתנות, רק ממנו יקח ולא ממלך בשר ודם. הוא עשה זאת כדי שלא יאמרו בני אדם שהמניע שלו לצאת למלחמה ומסירות הנפש היתה עבור חמדת הרכוש, מעבר לסירובו להנות מממון של רשע.

מוסיף על כך המלבי"ם ומבאר שאברהם הרים ידיו כאמירה, שלא הם עשו את המלחמה והניצחון, אלא הקב"ה נלחם וניצח. את הניצחון זקף להקב"ה. כפי שכתב האלשיך הקדוש, שאמר אברהם: "מופרש ממני הוא הרכוש, כדי לתתו לך, שלא אכלתי ממנו מפני קידוש ה', וזהו אומרו 'בלעדי – רק', מיעט במילת 'רק' המעשר שנתן לכהן, והוא על כי מן הדין של אברהם היה".

הפוסט לימודים ממלחמת אברהם והצלת לוט – לפרשת לך לך הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

זהר[2]: אברהם לא יצא למלחמה, אלא הלך לפדות את לוט אחיינו מהשבי בממון, וכשראה את מלאכי ה' שבאו עימו לעזרתו, התאמץ והלך עמהם להילחם.

רמב"ם (מורה נבוכים חלק ג פרק נ): "הודיענו איך חם לבבו על קרובו בעבור שגדל על אמונתו, ומסר נפשו לסכנת המלחמה כדי להצילו".

ר"ן: מבאר על פי פרקי דרבי אליעזר[3], שמבאר את המניע לשביו של לוט "בשביל לוט לקחו את כל רכוש סדום ועמורה, שנאמר: 'וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ'…". אמרפל (=נמרוד) כיוון את עיקר מלחמתו באנשי סדום, בגלל לוט אחיינו של אברהם, שנוא נפשו, שהתגורר בסדום. במלחמתו בארבעת המלכים הסתכן אברהם משום שהיתה זו מלחמה על כבוד שמים.

יפה תואר: (על מדרש רבה מג, א) אברהם היה מלומד בניסים ולא חשש כלל, משום שבטח בהקב"ה שיעזור לו.   

רבי יוסף צבי מסלנט: אברהם עשה זאת רק כדי לעמוד בדיבורו ולשמור הבטחתו ללוט, שאמר לו "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִֽילָה", וכפי שביאר רש"י, אברהם הבטיח לו: "בכל אשר תשב לא אתרחק ממך ואעמוד לך למגן ולעזר, וסוף דבר הוצרך לו שנאמר 'וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו'…". אברהם לא רצה שיצא חילול שם שמים, שאינו עומד בדיבורו, ועל כן מסר נפשו לקיים מוצא פיו[4].

[1] שכבר זמן מה הרחיק אותו ממנו על שהתנהג שלא כשורה.

[2] מובא ביפה תואר על מדרש רבה מג, א.

[3] פרק כז.

[4] על פי זה יובן מדוע נחשבת מלחמת ארבעת המלכים, לאחד מעשרה ניסיונות, על אף שאינה דומה לשאר הניסיונות שנכפו על אברהם, כמו כבשן האש, לקיחת שרה והעקידה.ובפרט שלמלחמה זו, נכנס אברהם מדעתו ורצונו. אמנם ניצל בנס, אולם הניסיון היה, לבחון האם ימסור נפשו ויכנס למלחמה, כדי לקיים הבטחתו ולעמוד בדיבורו, שלא יתחלל שם שמים על ידי זה, ויהיה סמוך ובטוח בה׳ שלא יעזבנו וינצח אותם ויוכל לשמור דיבורו, כפי שאומרים חז"ל במדרש רבה (פרשה מג, ב) "אמר: אצא ואפול על קידוש שמו של מקום".

הפוסט מדוע אברהם יצא להילחם עם המלכים הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

בספרי תורתך שאלתי חלק א עמוד 573 הבאתי כמה שיטות, ובהן אור החיים, דעת זקנים וריב"א, העונות על השאלה.

הפוסט שינוי שמו של אברהם הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

משהחל רעב בארץ, החליט אברהם לרדת מארץ כנען, ומשהתקרבו לכניסה למצרים חשש אברהם שמא יהרגו אותו, ועל כן פנה לשרה בבקשה: "אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ, לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ" (יב, יג).

מהי ההטבה שעליה דיבר אברהם? מבאר רש"י: "יתנו לי מתנות".

עלינו להבין, וכי יעלה על הדעת שבשעה זו, שחש אברהם שחייו בסכנה, הוא חושק במתנות?

ועוד, בהמשך הפרשה נקרא על סירובו של אברהם לקבל מתנות ממלך סדום, כפי שאמר: "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם" (לקמן יד, כג), וזאת על אף שמן הדין הרכוש היה שלו והגיע לו, לאחר שלקח אותו מהמלכים במהלך מלחמתו איתם. ויש להתבונן, שהרי רכוש שהגיע לו בדין לא רצה ליטול, אם כן איך רוצה אברהם לקבל מתנות חינם, שעליהן נאמר "וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה" (משלי טו, כז)?

מתרץ ה'שפתי חכמים' שבפסוק זה אברהם אמר לשרה אודות מתנה מועטת, דהיינו אכילה, שתיה ולינה, כפי שאומרים חז"ל: "אמר אביי ואיתימא ר' יצחק: הרוצה להנות יהנה כאלישע" (ברכות י ע"ב).

אברהם לא התכוון להנות מהמתנות

החזקוני מתרץ שאלה זו, שלאברהם כלל לא היתה כל כוונה לקבל מתנות, רצונו היחיד היה להינצל. אברהם חשש שמא אם שרה תאמר שהוא אחיה, המצרים יחושו שמערימים עליהם, שהרי לא היתה לה כל סיבה לפתוח ולומר זאת מבלי שנשאלה על כך, ועל כן אמר לה: שאם ישאלו אותה, תאמר להם שיש לה אח עני והיא מבקשת שיתנו לו מתנות, וכך יינצל. ועל כן אמר לה: 'אִמְרִי נָא… לְמַעַן יִיטַב', זה יהיה הדיבור שלך, וכך 'וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ'.

ה'כלי יקר' מבאר בדרך דומה, שאכן אברהם לא התכוון להנות מהמתנות ובדרך זו רצה להציל עצמו. עם זאת, הוא לא יכול היה להימנע מלקבל את המתנות, משום שהם ניתנו לו כדי לשכנע אותו לתת את "אחותו" למלך לאשה. אילו היה מסרב לקבלן, היו מבינים מכך המצרים שאינו מוכן לתת את שרה לאשה למלך והיו הורגים אותו. לאחר שקיבלן, לא רצה אברהם ליהנות מהן ונתן אותן לבני הפלגשים, לבני הגר המצרית, כפי שכתוב "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם, נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת" (לקמן כה, ו).

מתנות לצורך החזקת התורה

רבי זלמן סורוצקין מבאר בספרו 'אזנים לתורה', עפ"י דברי חז"ל "אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה" (יומא כח ע"ב), שהחזיק אברהם אבינו ישיבה ומימן אותה מכספו הפרטי, וכך עשה עם הגרים שהיה מאכיל ומשקה ומכניסם תחת כנפי השכינה (עיין מדרש רבה פד, ד). משגבר הרעב הוציא אברהם את כל כספו עבור החזקת הישיבה. אברהם הבין שעליו להשיג כסף, גם אם יהיה זה במתנות, ולצורך כך היתה ירידתו למצרים. לפי זה ביאור דברי אברהם: שישיג מטרתו ויקבל מתנות 'בַעֲבוּרֵךְ', ואז 'וְחָיְתָה נַפְשִׁי' – הרוחנית, 'בִּגְלָלֵךְ' – בזכותך. אברהם הסכים לקבל מתנות מפרעה משום שבאותה העת לא היה לו עושר ונכסים, ולא היה לו במה לפרנס את הגרים, שהיו סמוכים על שולחנו. מסיבה זו כששב ממצרים לארץ כנען, נאמר "וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו" (לקמן יג, ג), וכפי שמבאר רש"י ( עיין מדרש רבה מא, ג) "בחזרתו – פרע הקפותיו". אברהם נטל מתנות, כדי לכסות את חובותיו ולהחזיק ישיבתו. לעומת זאת, בתקופה מאוחרת יותר, לאחר המלחמה עם המלכים, סירב אברהם להצעת מלך סדום, לקבל את שלל המלחמה, משום שהיו לו נכסים ורכוש, ולא היה זקוק למתנות ועל כן לא רצה ליטול מאומה.

המתנות כאמצעי לחמוק מלתת את שרה

המלבי"ם מבאר שאברהם חשש שמא יהרגו אותו כדי ששרה תהיה פנויה, ויוכלו לשאת אותה לאשה, ולכן תכנן שהוא ישמש כ"אח" של שרה, שהיתה יתומה מאב, והוא מעין "אפוטרופוס" שאחראי לנישואיה שיהיו רק בהסכמתו. כוונת אברהם היתה שבתמורה להסכמתו ידרוש כסף רב ומתנות, מתוך הבנה שלא יהיו רבים שיוכלו לעמוד בדרישה, וכך תכנן לדחות את רצונם של אנשי מצרים לשאת אותה לאשה. אברהם לא חשב שמלך מצרים יסכים לשלם כל מחיר שיידרש, ובלבד שישא אותה לאשה.

מעשה אבות סימן לבנים

ה'שם משמואל' מבאר על פי חז"ל שאומרים "אמר הקב"ה לאברהם אבינו: צא וכבש את הדרך לפני בניך, את מוצא כל מה שכתוב באברהם כתיב בבניו…" (מדרש רבה מ, ו). בכך קיים אברהם את ציווי הקב"ה. הוא רצה לקבל מתנות, כדי שבני ישראל ייצאו ממצרים ברכוש גדול, בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים", כדברי חז"ל במדרש תנחומא (סימן ט). אברהם הבין שלמעשיו יש משמעות הרבה יותר רחבה, ולכן פעל באופן שלא נובע רק משיקולים הנוגעים לעצמו.

ייטב לי – שאנצל מהריגה

הרד"ק מבאר בדרך שונה לחלוטין. לטעמו, אברהם כלל לא התכוון לקבל מתנות, שהרי מצינו שסירב לקבל ממלך סדום מתנות שהגיעו לו בדין, אלא הוא חשש שמא המצרים יהרגו אותו, ועל כן ביקש משרה שתיטיב עימו, שהוא יחיה בזכותה. הרד"ק מבאר את המילים בסדר שונה מעט. 'וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ' – 'בַעֲבוּרֵךְ', בעבור דבריך, שתאמרי 'אֲחֹתִי אָתְּ'. ההטבה היא עצם הצלתו מהריגה. באופן דומה ביאר הרמב"ן, שהסביר שהטובה תהיה "וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ", שאברהם יחיה בזכותה בכל תקופת הרעב.

הפוסט למען ייטב לי בעבורך – לפרשת לך לך הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

דבר תורה – לפרשת לך לך

הפוסט אברהם לא חשש להכשיל את המצרים ב'אשת איש' – דבר תורה – לפרשת לך לך הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

דבר תורה – לפרשת לך לך

הפוסט תפקיד אברהם בעולם – להיות ברכה, מגדלור לעולם – דבר תורה – לפרשת לך לך הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט לימוד והפקת לקחים הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט אברהם מוסר נפשו להצלת בן אחיו הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט יחסי אברהם ולוט הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט דרכו של אברהם בהפצת האמונה בהקב"ה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט האם שרה אכן אמרה למצרים שהיא אחותו של אברהם? הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.