ניסיון הפיוס והריצוי

בשלב זה משה ניסה לרצות ולפייס אותם, והציע להם בדיקת מי רצוי אצל הקב"ה, באמצעות המחתות עם הקטורת. תגובת דתן ואבירם לקריאתו היתה נועזת. הם סירבו להגיע ובאופן חד משמעי אמרו: "לֹא נַעֲלֶה". את כל הצעותיו דחו בשתי ידים, והחריפו את טענותיהם, באמירה קשה כנגד משה ואהרון: "הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר". וכי אפשר לחשוד או לטעון על משה רבינו, שכה אהב ודאג לעם ישראל, שהוציא את בני ישראל רק כדי להרוג אותם במדבר? הרי זו אשמה קשה וחסרת כל יסוד?

את דבריהם המורכבים הסביר הנצי"ב מוולוז'ין. משה רבינו ידע שלא ייכנס לארץ ישראל, ויהושע תלמידו יכניס אותם לארץ המובטחת. בפירושו העמק דבר מבאר הנצי"ב שמסיבה זו חשדו במשה שביקש מה' שיעכבם במדבר ארבעים שנה, תוך נידודים ומסעות, כדי שהוא יוכל בפרק זמן זה להשתרר עליהם ולמשול בהם.

טענת מזימה

לתופעה זו קוראים  'קונספירציה' (=טענת מזימה). זהו ניסיון להסביר אירוע או תופעה, באופן חתרני, באופן המנוגד להסבר המקובל, תוך התבססות על קנוניה. וכל זאת מתוך הנחה והבנה שגורמים בעלי כוח מסתירים מהציבור הרחב את האמת, ומונעים את חשיפתה בשל אינטרסים שונים.

את דבריהם החמירו דתן ואבירם והחריפו את יחסם, כשמיאנו להגיע בעת ששליחי משה באו לקרוא להם. הם הסלימו את תלונותיהם ואמרו: "אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה". דברים קשים אלו ביאר חזקוני, וכך כתב: "'העיני האנשים ההם תנקר', בתמיהה, וכי סבור אתה לנקר עיניהם של קרח וכל עדתו? וכי אין להם עינים לראות ולהבין המכשול הזה שמארץ מצרים, שהיא טובה העליתנו? ולא שלמת לנו מה שהתנית להביאנו אל ארץ זבת חלב ודבש. אך אמרת 'במדבר הזה יתמו ושם ימותו', ועוד שהעוית עלינו את הדין. ולכך 'לא נעלה' אליך, שאין אנו מאמינים אותך בשום הבחנה על זאת".

תגובת משה רבינו

תגובתו של משה רבינו לדברי בלע קשים אלו היתה חמורה וחריגה, "וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד". ובעקבות זאת, פנה אל הקב"ה וביקש: "אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם". הוא המשיך ואמר: "לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם". לנבחרי ציבור יש הטבות מיוחדות, ותנאי שרות ייחודיים. אמר משה רבינו: לא ביקשתי מהם דבר, וגם כשנזקקתי ל"רכב צמוד" ויכלתי לתבוע את חלקי מהקופה הציבורית, לא עשיתי זאת. חז"ל כתבו על כך במדרש אגדה על פסוק זה: "לא חמור לקחתי לי מהם כאשר הלכתי למצרים, כי מן הדין היה שאקח מהם, כי בשליחותם אני הולך. ואני לא לקחתי מהם דבר, אלא מכיסי שכרתי".

משה רבינו ניסה להסיר את החשד והרפש שהטילו בו קרח ועדתו, שכביכול עושק את הקופה הציבורית על חשבון הכלל. כמדומה שביאור ספורנו מתמצת את דברי משה: "'לא חמור אחד מהם נשאתי', אפילו במה שיהנה הדיוט מחבירו לא נהניתי מהם, שלא קבלתי מהם אפילו חמור בהשאלה, ואם כן היתה שררתי עליהם כולה לתועלתם ולתקן עניניהם לא לתועלתי והנאתי כלל, כמנהג כל משתרר ואינם מתרעמים על שררתי, אלא מצד מה שהם כפויי טובה. 'ולא הרעותי את אחד מהם', אפילו איבת היוצא מבית דין חייב אין להם עלי, שלא קרה להם שיבואו לפני לדין באופן שאחייבם". משה טען שמעולם לא נהג בשררה כלפי עם ישראל, ועל כן טענות הסרק שטפלו עליו בשקר יסודם.

לא היה זה המקרה היחיד שבו היו לבני ישראל טענות כלפי משה רבינו. אולם דומה שהיה זה המקרה קיצוני והחמור שבכולם. שטפלו עליו עלילות שוא, חרף הנהגתו הזהירה ביחס לעמו. מפרשה זו ניתן ללמוד דברים רבים, ובהם הזהירות הרבה שיש לנקוט ביחס למנהיגי ציבור.

הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, 'כי ישאלך' – על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר. לתגובות – office@shaalti.co.il

מעוניינים ברעיונות יפים לפרשת קרח, שיעשירו את שולחן השבת? מוזמנים להיכנס לקישור https://did.li/gMArl

לקריאה והורדת גליון תורתך שאלתי לפרשת קרח, בקישור

https://shaalti.co.il/?p=13054

לקבלת רעיון יומי לפרשת השבוע, שיעשיר את שולחן שבת, ניתן בקישור

https://chat.whatsapp.com/EUVR197VITp8LQMjx429Uc

ניתן לקבל גם במייל, לאחר שליחת המילים 'רעיון', למייל office@shaalti.co.il

להצטרפות לקבוצה שקטה לקבלת סרטונים עם מסרים חינוכיים לפרשת השבוע, בקישור

https://chat.whatsapp.com/GY0awduRr9dKnUWO45Rzix

הפוסט קונספירציה – לפרשת קרח הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

https://did.li/rM9Nf

וַיִּקַּח קֹרַח… בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם… וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן (טז, א)

ניתן להבין מדוע קרח, שהיה לוי, ערער על משה. מדוע בני ראובן חלקו עליו?

ר' חיים פלטיאל: "ערערו על הבכורה ואמרו: אנו יש לנו בכורה מן הדין ויש לנו להיות גם הכהונה דעבודה בבכורות".

וַיָּקֻמוּ… חֲמִשִּׁים וּמָאתָים נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם (טז, ב)

מי היו האנשים שקמו כנגד משה?

רא"ש: למרות שלא פרסם הקב"ה את שמותיהם, נתן סימנים שמאפשרים לזהותם. אמנם שמותיהם לא נכתבו במפורש, אולם סימנים רבים ניתנו, במילים – "נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם".

וַיָּקֻמוּ… וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָים… (טז, ב)

מה היה סדר מעמדם?

רש"ר הירש: המורדים מנויים כיתות כיתות לפי דרגת השתתפותם במרד. ראשון קרח, שהיה היוזם והמסית למרד. אליו הצטרפו דתן, אבירם ואון כעסקנים המלבים את ההתקוממות. ארבעתם קמו לפני משה, כפי שכתוב "ויקמו". במקביל השיגו 250 איש מקרב העם, שתמכו בהם כהמון מתמרד.

וַיִּקָּהֲלוּ… וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה'… (טז, ג)

מה ביאור טענתם 'כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים'?

חזקוני: טענתם היתה שהבכורים התקדשו, כפי שכתוב 'קדש לי כל בכור', ועליהם מוטלת העבודה.

ספורנו: טענו שכולם קדושים, מכף רגל ועד ראש, כפי שכתוב "והייתם קדושים לאלהיכם".

וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו (טז, ד)

מדוע משה נפל על פניו, כששמע זאת?

חזקוני: משה התבייש וכבש פניו בקרקע לתפילה.

רבינו בחיי: משה ראה את עלבון אחיו וחס על כבודו ולכן נפל על פניו.

לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים עַל ה' וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תַלִּינוּ עָלָיו (טז, יא)

מה היתה תשובת קרח לטיעוני משה?

הדר זקנים: לא כתוב מה השיב קרח. ברשעותו היה פיקח וסבר שאם ישיב לטענות משה רבינו, הוא ינצח אותו בדברים בעל כרחו וקרח יתרצה לפניו בעל כרחו, ולכן לא הגיב לו.

וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם… וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה (טז, יב)

מדוע נכתב שאמרו 'לֹא נַעֲלֶה'? מה מלמדת התורה במילים אלו?

רשב"ם: סירובם היה – לא נעלה אליך למשפט. מקובל לומר שמי שהולך לשופט, הוא "עולה" אליו, כדוגמת 'ויעלו אליה בני ישראל למשפט', וכן 'ובעז עלה השער'.

העמק דבר: "שהמשכן היה עומד במקום גבוה כמו בית המקדש, ומשה ובית דינו היו בהר".

משך חכמה: "כי צפו שגם משה ימות במדבר, לכן 'לא נעלה' – גם אנחנו גם אתה".

אֱמֹר אֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְיָרֵם אֶת הַמַּחְתֹּת… (יז, ב)

מדוע ציוה את אלעזר על כך? מדוע לא אהרון עשה זאת?

חזקוני: לא רצה לטמא את אהרן, הואיל והיה מהמקריבים.

אור החיים: א. משום שאהרן היה כהן גדול. ב. משום שמקריבי המחתות מתו על ידי אהרן, הקב"ה לא רצה שהרמת המחתות תיעשה על ידו.

וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד (יז, ח)

מדוע כתבה התורה את המילים 'אֶל פְּנֵי'?

העמק דבר: "אהרן לא נכנס בפנים, שהרי אסור לבא בכל עת להיכל. משום הכי כתיב 'אל פני', אבל משה נכנס אחר כך לפנים ובא אליו הדבור".

וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה (יז, יג)

מדוע אהרון נעמד בין המתים לבין החיים?

אלשיך: רצה לעורר אותם לחרטה, שיתבוננו בין המתים ובין החיים, שהחי יתן אל לבו דברים של מיתה.

מלבי"ם: "אחר שהנגף התחיל בצד האחר, עבר אהרן תחילה את הצד שבו החיים עד שהגיע אל המתים, ששם פגע את המשחית ועצר בעדו ועמד בין המתים ובין החיים".

מַטֶּה לְבֵית אָב מֵאֵת כָּל נְשִׂיאֵהֶם לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת (יז, יז)

מטה שבט לוי ושבט יוסף נכללו בין 12 המטות?

רמב"ן: מטה אהרן נכלל ב-12 המטות, שהרי לא כתוב: 'ותקח מטה לבית לוי ותכתוב עליו שם אהרן'. שבט יוסף נחשב לשבט אחד בלבד, משום שבמנין 12 שבטי ישראל כשמונים את לוי, אזי שבט יוסף נחשב לשבט אחד בלבד.

מַטֶּה לְבֵית אָב… שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת (יז, יז)

מדוע מטה השבטים מכונים 'מטות'?

רש"ר הירש: משום שהם מסתעפים כמטות וכענפים מהגזע האחד המשותף לכולם. מסיבה זו 12 מטות שנלקחו מהנשיאים מבטאים היטב את שבטי ישראל.

במקביל, במסגרת הכלל הלאומי המשותף כל שבט מנחיל לבניו את הסגולה המיוחדת לו, ומבחינה זו כל שבט מהווה בית אב לעצמו בתוך בית ישראל האחד והמשותף.

מַטֶּה לְבֵית אָב מֵאֵת כָּל נְשִׂיאֵהֶם… שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת אִישׁ אֶת שְׁמוֹ תִּכְתֹּב עַל מַטֵּהוּ  (יז, יז)

איזה שם נכתב, שם ראש השבט או הנשיא?

רמב"ן: לא שם ראש השבט (ראובן, שמעון, לוי ויהודה וכיו"ב), אלא שם הנשיא. בשבט לוי נכתב שמו של אהרן, שהיה נשיא שבט לוי.

לָקַחְתִּי אֶת אֲחֵיכֶם הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… נְתֻנִים לַה' לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד (יח, ו)

מדוע התורה שבה וציוותה זאת שנית?

העמק דבר: "אחר שהזהיר הכתוב את הכהנים לקרב את הלויים, היה עולה על הדעת שהלויים אינם מחויבים בכך, ורק אם ירצו יקרבו אותם, חזר ופירש הכתוב שכמו כן לקחתי אותם וחייבתים לעזור לכם".

וְאֶת קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תְחַלְּלוּ וְלֹא תָמוּתוּ (יח, לב)

מה ביאור אזהרת התורה?

רש"י: "הא אם לא תרימו – תשאו חטא. ולא תמותו – הא אם תחללו – תמותו".

רשב"ם: "לא תחללו – לאוכלם בטומאה".

הפוסט גליון תורתך שאלתי לפרשת קרח תשפ"ד הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

על מחלוקת קורח ועדתו אומרים חז"ל (אבות ה, יז) "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים. איזו  היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים, זו מחלוקת קרח וכל עדתו".

כנגד מחלוקת זו, מציבים חז"ל דוגמא אחרת. מחלוקת הלל ושמאי, כפי שמובא (עירובין יג ע"ב): "שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן, והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלוקים חיים, מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן".

בדרך כלל בלהט הויכוח כל צד רוצה להציג את טיעוניו, ואף עומד עליהם בכל תוקף. לעיתים "בעידנא דריתחא" עולים ומחריפים "הטונים". אולם במחלוקתם של בית הלל ובית שמאי רואים אנו תרבות של ויכוח, כיצד עלינו לנהוג, בעת עימות רציני. בפרט שהיתה זו מחלוקת שנמשכה זמן רב, שלוש שנים. מסיימים חז"ל במוסר השכל גדול וחשוב: "ללמדך, שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו, וכל המגביה עצמו הקב"ה משפילו".

הפוסט מחלוקת קורח ועדתו הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מחלוקת אינה שלילית

האם כל מחלוקת היא שלילית ויש לגנותה? חז"ל מבהירים בכמה מקומות שמחלוקת לכשעצמה אינה דבר רע בעצם. הגמרא במסכת קידושין (ל ע"ב) אומרת: "אמר רבי חייא בר אבא: אפילו האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה שנאמר 'את והב בְּסוּפָה' (במדבר כא, יד), אל תקרי 'בְּסוּפָה' אלא 'בְּסוֹפָה'".

מחלוקת בין ידידים קרובים, ואפילו בין אב לבנו או רב ותלמידו הדנים בנושא מהותי הינה דבר חיובי. ובלבד שיהיה זה פולמוס, שלא מתוך כוונה או רצון להתנצח ולהתנגח, אלא כדי להגיע לאמיתות הדברים ולהסיק מסקנות ברורות. סופו של הדין ודברים מעיד על המניעים, שלא יוותרו הצדדים אויבים, כתוצאה מהויכוח, אלא יישארו בידידות ובהסכמה.

מדוע חז"ל התייחסו למחלוקת קורח כדבר שלילי?

מחלוקת הלל ושמאי

על מחלוקת קורח ועדתו אומרים חז"ל בפרקי אבות: (פרק ה משנה יז) "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים. איזו  היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים, זו מחלוקת קרח וכל עדתו".

כנגד מחלוקת קורח, מציבים לנו חז"ל דוגמא אחרת של מחלוקת. מחלוקתם של בית הלל ובית שמאי. הגמרא במסכת עירובין (יג ע"ב) כותבת: "אמר רבי אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן, והלכה כבית הלל". חז"ל עומדים על הייחודיות שבמחלוקת זו של בית שמאי ובית הלל וממשיכים בתיאור שרשה של המחלוקת: "וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלוקים חיים, מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן".

בדרך כלל בלהט הויכוח כל צד רוצה להציג את טיעוניו, ואף עומד עליהם בכל תוקף. לעיתים "בעידנא דריתחא" עולים ומחריפים "הטונים". אולם במחלוקתם של בית הלל ובית שמאי רואים אנו תרבות של ויכוח, כיצד עלינו לנהוג, בעת עימות רציני. בפרט שהיתה זו מחלוקת שנמשכה זמן רב, שלוש שנים. מסיימים חז"ל במוסר השכל גדול וחשוב: "ללמדך, שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו, וכל המגביה עצמו הקב"ה משפילו".

מחלוקת לשם שמים

כנגד מחלוקתו הקשה של קרח, שהסבה נזקים עצומים לעם ישראל, ניצבת לה מחלוקת מסוג אחר. מחלוקתם של בית הלל מול בית שמאי זוכה לתואר אידיאלי, של "מחלוקת לשם שמים", משום שהלל ושמאי נשארו איתנים בדעתם, כל אחד בדעתו הוא, לצד האחדות ואחווה ששררו ביניהם. תחילה כל צד הביע את דעת יריבו, בר הפלוגתא שלו, ורק לאחר מכן הבהיר את דעתו. זו תרבות ויכוח ודיון, להציג תחילה את הצד שכנגד.

במחלוקתם אמנם לא היה שוויון דעות, אולם האחדות שררה ביניהם. חז"ל לומדים ממערכת היחסים שהיתה בין בית הלל לבית שמאי: "ללמדך, שחיבה ורעות נוהגים זה בזה, לקיים מה שנאמר: (זכריה ח) האמת והשלום אהבו".

הפוסט על המחלוקת – לפרשת קורח הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע משה נפל על פניו, כששמע זאת?

• רש"י: משום המחלוקת. לאחר שחטאו בעגל, במתאוננים ובמרגלים, היתה זו המחלוקת הרביעית. משל לבן מלך שעבר עבירה. אביו כעס עליו מאד ורק לאחר שמקורבו פייס אותו, סלח לו המלך. כך אירע גם פעמיים נוספות. אולם כשפשע לו בפעם הרביעית, לא רצה המקורב למלך לפייסו, משום שטען שלא יכול להטריח את המלך, וחשש שמא לא יקבל ממנו את הפיוס.
• רשב"ם: נפל על פניו להתפלל.
• אבן עזרא: בדרך של נבואה.
• בכור שור: משום שהתבייש על שחשדו בו שהוא מתכוון לשררה, להכתיר את אחיו.
• חזקוני: התבייש וכבש פניו בקרקע לתפילה.
• רבינו בחיי: משה ראה את עלבון אחיו וחס על כבודו ולכן נפל על פניו.

הפוסט מדוע משה נפל על פניו הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ וְאֶת קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תְחַלְּלוּ וְלֹא תָמוּתוּ (יח, לב)

מה ביאור אזהרת התורה?

• רש"י: "הא אם לא תרימו – תשאו חטא. ולא תמותו – הא אם תחללו – תמותו".
• רשב"ם: "לא תחללו – לאוכלם בטומאה".
• אבן עזרא: "כאשר תרימו חלבו לא תשאו עליו חטא, ובתתכם מקדשו ממנו יהיו קדשי בני ישראל שמורים. ואם לא תעשו כן 'תשאו חטא', שעברתם על המצוה וחללתם קדשי בני ישראל, בעבור שאכלתם אתם מקדשו".
• חזקוני: "מאחר שתעשו כך אין כאן חילול קדשים, שהרי חולין גמורים הם. עשרים וארבע מתנות כהונה נתנו לכהנים, י"ב בירושלים וי"ב בגבולים.

הפוסט וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי (טז, א)

מדוע נסמכה פרשת קורח לפרשת המרגלים?

בכור שור: לאחר פרשת מרגלים שנגזר עליהם שימותו במדבר לקח. 'ויקח קרח' ומפרש והולך העלילות והעניינים שנתגלגלו וגרמו שמתו, כגון כאן ומעשה פעור.

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי (טז, א)

מה ביאור המילים 'וַיִּקַּח קֹרַח'?

רבי חיים פלטיאל: על שם שלקח מקח רע לעצמו במחלקתו כי אין דבר קשה מן המחלקת.

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי (טז, א)

רש"י: לא כתוב 'בן יעקב', משום שיעקב ביקש ששמו לא יוזכר במחלוקתם

מה יועיל אם לא ייכתב 'בן יעקב', הרי כתוב 'בן לוי', וידוע שלוי היה בן יעקב?

בעת הקללה נחשב לעונש, להזכיר להם האבות מקור מחצבתם, משום שגורם להעניש אותם עוד יותר. כאדם שנתפס בגניבה, וכשיעמוד למשפט יתברר שהוא בן הרב לדוגמא. עוונו יהיה גדול וייענש על כך. כך גם בקללה, כתוב שיזכור להם שהם בני אברהם יצחק ויעקב, ומצד ייחוסם אינם ראויים לחטאים, ועל ידי זה יוגדל עונשם.

מגודל אהבתו לבניו, התפלל יעקב על קרח להקטין את עונשו, ולכן ביקש שבעת העונש לא ייזכר שהוא בן יעקב.

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי (טז, א)

מדוע קורח, שהיה פיקח לא זכה לגדולה?

רבי שמחה בונים מפשיסחא: לקרח היו מעלות רבות: בן למשפחה מיוחסת, ת"ח, עשיר ופיקח. אולם הוא לקח עצמו, כפי שביאר רש"י.

קרח לא המתין ליום שבו יקראו לו להנהיג את ישראל, אלא דחק לקחת לעצמו גדולה. משום כך גם נענש בעונש 'מידה כנגד מידה', 'ותפתח הארץ את פיה…', קודם שיגיע זמנם להיטמן באדמה.

וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו (טז, ד)

מדוע משה נפל על פניו, כששמע זאת?

רשב"ם: נפל על פניו להתפלל.

בכור שור: משום שהתבייש על שחשדו בו שהוא מתכוון לשררה, להכתיר את אחיו.

וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תַלִּינוּ עָלָיו (טז, יא)  

מה ביאור דברי משה לקרח 'וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תַלִּינוּ עָלָיו'?

רבי ברוך שמעון שניאורסון: (עפ"י עירובין סה ע"ב) "בג' דברים אדם ניכר: בכיסו, בכוסו ובכעסו". לא היה ניתן היה להכיר את אהרן בכיסו, משום שיכל לחלק צדקה בשפע, שהרי עם ישראל היה מחויב להעשירו, ('גדלהו משל אחיו', הכהן הגדול צריך להיות עשיר מכל אחיו. יומא יח ע"א).

בכוסו גם לא, שהרי לכהן אסור לשתות יין, ובודאי לא לכהן גדול. אם כך, רק בכעסו אפשר היה להכירו.

ועל כך אמר להם משה: 'וְאַהֲרֹן מַה הוּא', אם רצונכם לדעת מיהו אהרן 'כִּי תַלִּינוּ עָלָיו', כאשר תריבו עימו, אז יהיה ניכר בכעסו.

וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם… וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ (טז, לב)

בית ישראל: ביאר את הביטוי 'עשיר כקרח'. ניתן לאמוד את עשרו של כל עשיר בהתאם לנכסיו. אך על קרח לא ניתן היה לדעת אם באמת היה עשיר או לא, שהרי כל עושרו הלך עמו לאדמה. ולכן כשמדברים על אדם שלא יודעים אם הוא עשיר, אומרים מליצה זו.

וַיִּקַּח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֵת מַחְתּוֹת הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ הַשְּׂרֻפִים וַיְרַקְּעוּם צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ (יז, ד)

מדוע נכתב כאן פסוק זה?

חזקוני: "לפי הנראה אין כאן מקומו של מקרא זה והיה לו לכתוב 'זכרון לבני ישראל' תכף אחר 'ויהיו לאות לבני ישראל', אלא נקבע כאן, להפסיק בינתיים. ולמדך שמראש הפרשה עד 'ויהיו לבני ישראל' נאמר למשה שיאמר לאלעזר ומן 'זכרון לבני ישראל' עד 'ביד משה' נאמר למשה שיאמר לאהרן".

זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנֵי ה' (יז, ה)

איך ישמש לזכרון?

בכור שור: "כשיראו אותו צפוי יזכרו מה אירע לאילו על שערערו על הכהונה ולא יבואו לערער. 'ולא יהיה כקרח', ולא יארע לו כמו שאירע לקרח".

וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה' (יז, ו)

מה ביאור טענתם?

אבן עזרא: הם טענו שאין ראיה מבחירת שבט לוי, משום שיש לזקוף את הבחירה לתפילת משה ואהרון, שיצליחו.

וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ… לֹא תְחַלְּלוּ וְלֹא תָמוּתוּ (יח, לב)

מה ביאור אזהרת התורה?

אבן עזרא: "כאשר תרימו חלבו לא תשאו עליו חטא, ובתתכם מקדשו ממנו יהיו קדשי בני ישראל שמורים. ואם לא תעשו כן 'תשאו חטא', שעברתם על המצוה וחללתם קדשי בני ישראל, בעבור שאכלתם אתם מקדשו".

חזקוני: "מאחר שתעשו כך אין כאן חילול קדשים, שהרי חולין גמורים הם".

הפוסט גליון תורתך שאלתי – קורח הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

משפט ידוע זה מקורו במסכת אבות (פ"ה משנה יז) אין הכוונה שקרח ידע שפועל מתוך מניע שפל של מידת הכבוד, שהרי הוא היה אדם גדול וקדוש ולא היה נוהג כאדם שפל, אלא הדבר היה טמון בתוך תוכו ותאוות הכבוד שהיתה טמונה בו דיברה על ליבו שבוודאי הצדק עמו וראוי לו לפעול לשם שמים.

מרוב רצון לזכות בכבוד, פעל קרח ושכנע עצמו בשכנועים פנימיים שאין כל ספק, שהוא צודק. הוא היה בטוח בעצמו שאכן הצדק עמו, עד שהעז להתחרות עם משה רבינו בהקטרת קטורת.

מכאן ניתן ללמוד עד כמה סכנה טמונה בכל מחלוקת, כולל גם כשהיא 'מחלוקת לשם שמים'. לפעמים אדם מדמה בנפשו, שכל כוונתו היא רק לשם שמים, אבל בפועל כוונותיו שונות לחלוטין, הוא ממשיך מחלוקתו גם שלא לשם שמים, ואם יתבונן יראה שאין כל תועלת במחלוקתו, בודאי לא עבור הקב"ה, הוא אינו מרוויח כלום ממחלוקתו, אלא כל מגמתו הוא רק להרוויח תועלת וכבוד לעצמו.

הפוסט הסכנות שבמחלוקת – לפרשת קרח הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

טז, א וַיִּקַּח קֹרַח… וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת…

חז"ל דורשים את הפסוק "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ" על אשתו של און בן פלת, שהצילה את בעלה שהיה מעורב תחילה במחלוקת קורח (סנהדרין קי.). בידעה שכולם קדושים השקתה אותו יין שישתכר, השכיבתו במיטה וישבה בפתח הבית כששערות ראשה פרועים. כל מי שבא לקחת את בעלה למחלוקת, ראה אותה וחזר, וכך און ניצל.

איזו חכמה מיוחדת היתה מונחת במעשיה?

היא לא עשתה משהו מיוחד, בסך הכל, נתנה לו לשתות יין משובח, וסייעה בידו לשכב על מיטתו, כדי שישן טוב, וכתוצאה מכך לא הלך איתם, וכך הרוויחה זמן גורלי, שבשעות אלו המצב החמיר, קרח ועדתו נבלעו באדמה, והוא ניצל בעולם הזה, וגם ניצול מאיבוד חלקו לעולם הבא.

איך הסכים און לעזוב הכל וללכת לישון, הרי היה ראש המפלגה? כיצד הצליחה אשתו לשכנעו לשתות יין? היא אמרה לו: מה אתה מרוויח מכל הסיפור, כעת אתה בדרגה ב' וכשקרח יהיה כהן גדול גם אז תהיה באותה דרגה. אז מה לך להיכנס לעובי הקורה.

אמר רבי חיים שמואלביץ יסוד נוקב: *בשעת מחלוקת, בלהט האש, אם אדם מסוגל לחשב לעצמו חשבון פשוט, ובעקבותיו לשנות את דרכו, הרי זו חכמה אדירה!* אדם בשעת מחלוקת מאבד את הראש ולא מסוגל לערוך חשבונות פשוטים. שיקול הדעת שלו לא קיים. ואם, בכל זאת, הוא נעצר וחושב את הדבר העקרוני, החיוני, ואת הסברא הפשוטה, זו חכמה גדולה.

הפוסט מחשב מסלול מחדש הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט קיום מצוות בשמחה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מה ביאור דברי משה לקרח 'וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תַלִּינוּ עָלָיו'?

רבי ברוך שמעון שניאורסון, ראש ישיבת טשיבין, ביאר עפ"י דברי חז"ל (עירובין סה ע"ב) "בשלשה דברים אדם ניכר: בכיסו, בכוסו ובכעסו".

באהרן (שהיה כהן גדול) לא היה ניתן היה להכירו בכיסו, משום שהיה יכול לחלק צדקה בשפע, שהרי כל עם ישראל היו מחוייבים להעשירו, כפי שדורשים חז"ל את הפסוק 'גדלהו משל אחיו', שהכהן הגדול צריך להיות עשיר מכל אחיו (יומא יח ע"א).

בכוסו גם לא שייך, שהרי לכהן אסור לשתות יין, ובודאי לא לכהן גדול.

אם כך, רק בכעסו אפשר היה להכירו.

ועל כך אמר להם משה: 'וְאַהֲרֹן מַה הוּא', אם רצונכם לדעת מיהו אהרן 'כִּי תַלִּינוּ עָלָיו', כאשר תריבו עימו, אז יהיה ניכר בכעסו.

הפוסט מידת הכעס כאמצעי להכיר אדם הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

רש"י: לא כתוב 'בן יעקב', משום שיעקב ביקש ששמו לא יוזכר במחלוקתם

מה יועיל לו אם לא ייכתב "בן יעקב", הרי כתוב 'בן לוי',

ומי לא יודע שלוי היה בן יעקב?

המפרשים שואלים על הפסוק (ויקרא כו, מב) "וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור" בתוכחה, הרי זה נחשב לטובה שמזכיר להם זכות אבות, ומה זה שייך לקללות?

ותירצו, שבשעת עונש בעת הקללה זה נחשב לעונש, להזכיר להם האבות מקור מחצבתם, משום שזה גורם להעניש אותם עוד יותר. כמו אדם שנתפס בגניבה, וכשיעמוד למשפט יתברר שהוא בן הרב לדוגמא. ודאי שעוונו יהיה גדול מנשוא וייענש על כך, כך גם בקללה, כתוב שיזכור להם שהם בני אברהם יצחק ויעקב, ומצד ייחוסם אינם ראויים לחטאים, ועל ידי זה יוגדל עונשם.

מגודל אהבתו לבניו, התפלל יעקב על קרח להקטין את עונשו, ולכן ביקש והתפלל עליו שבשעת העונש לא ייזכר שהוא בן יעקב.

הפוסט אהבת אב על בניו, שלא ייענשו הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.