עשרה בטבת הוא יום צום המציין את תחילת המצור של נבוכדנאצר מלך בבל על ירושלים. המצור החל ביום עשרה בטבת בשנת 588 לפני הספירה ונמשך שנה וחצי, עד כיבוש ירושלים וחורבן בית המקדש ביום תשעה באב בשנת 586 לפני הספירה.

בשנת 605 לפני הספירה הביס נבוכדנאצר השני, מלך בבל את צבא מצרים בקרב כרכמשי. ניצחון זה הביא את ארץ ישראל ואת יהודה תחת שלטון בבל. יהויקים מלך יהודה, נהיה עבד לנבוכדנאצר, ולאחר שלש שנים מרד בו.

מרד יהויקים פרץ בעידודה של מצרים המובסת; יהויקים עצמו מת במהלך המרד, ובנו יהויכין, שירש את מלוכתו, החליט להיכנע לבבלים לאחר שלושה חודשי מצור. כניעתו של יהויכין הביאה להגלייתו וחיזקה את שלטון בבל ביהודה. נבוכדנאצר המליך את מתניהּ, דודו של יהויכין, למלך על יהודה – והעניק לו את השם צדקיהו.

הנאמנות שגילה המלך צדקיהו לשלטון הבבלי לא ארכה זמן רב. צדקיהו נאלץ להתמודד עם קשיים רבים מבית – ממלכת יהודה היתה חלשה, משועבדת ומפולגת מבפנים. הכיבוש הבבלי הביא למשבר כלכלי, בין השאר בשל המיסים הכבדים שהטיל עליהם השלטון הבבלי.

שריו ויועציו של חזקיהו האיצו בו למרוד. וכך, פרץ ביהודה מרד של ממש בשנת 589 לפני הספירה. צדקיהו קיווה לקבל את עזרת העמים השכנים, כולל מצרים, אך לא כך היה. באותה תקופה היה נבוכדנאצר מלך בבל בשיא כוחו, ואילו ממלכת יהודה הייתה חלשה ומפולגת.

הרבנות הראשית קבעה את יום עשירי בטבת כיום ה'קדיש הכללי' למי שקרוביו נרצחו בשואה וזמן מותם אינו ידוע.

בברכת בשורות טובות וצום מועיל

הרב חגי ולוסקי, 052-9453811

הפוסט מהו צום עשרה בטבת? הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

• בי' בטבת החל נבוכדנצר את המצור על ירושלים שהוביל לחורבן בית המקדש.
• התענית מתחילה בעלות השחר ומסתיימת בצאת הכוכבים, כחצי שעה לאחר השקיעה.
• שינת קבע בלילה נחשבת כקבלת תענית, ולכן מי שקם מהשינה באמצע הלילה, אסור לו לאכול.
• אם התנה לפני השינה שיוכל לאכול לאחר שיקום, מותר לו לאכול ללא הגבלה עד עלות השחר.
• אם התעורר לפני עלות השחר לאחר שינת עראי, רשאי לאכול משום שאינה נחשבת כקבלת תענית.

 מי חייב בצום

• כולם חייבים בתענית עשרה בטבת. ילדים קטנים עד גיל מצוות פטורים מהצום.
• ילדים אינם חייבים גם לא בתענית שעות. קטנים שיש להם דעת להתאבל על ירושלים, ופטורים מהצום, ראוי לחנכם שיאכלו רק מאכלים פשוטים, ולא בשר ומיני מעדנים.
• חולה פטור מהצום, גם כשאין בו סכנה, ורשאי לאכול ולשתות כרגיל ללא שיעורים, ואסור לו להחמיר על עצמו. הגדרת חולה, מי שמותר לו לקחת תרופות בשבת, או שנפל למשכב וכן חולה בכל גופו שהוא במצב שאינו יכול לתפקד. מי שיש לו רק מיחושים, כל עוד שיכול לתפקד כרגיל, חייב להתענות.
• מעוברות ומניקות אינן צמות. יולדת תוך 30 יום ללידה אינה צמה.

 אכילה, טעימה ושטיפת הפה

• מי שרשאי לאכול בצום, לא יאכל בשר ומעדנים. לקטנים, שאינם יודעים להתאבל, מותר.
• טעימה אסורה, גם אם יפלוט אחר כך. ספרדים נוהגים כדעת השו"ע שטעימה מותרת אם יפלוט.
• אדם בריא שיש לו מיחושים ומעוניין לקחת תרופה, אם אין בה טעם, מותר לקחתה ללא מים. אם אינו יכול לבלוע ללא מים, וכן תרופה ממותקת, יוסיף קצת מלח שימרר את המים.
• מי ששכח ואכל או שתה בעת הצום מחויב להמשיך לצום, ואינו צריך לצום ביום אחר.
• שטיפת הפה מותרת רק כשיש צער אם לא ישטוף, וצריך לכפוף ראשו ופיו, שלא יבלע. מותר לצחצח שינים רק כשיש צער, משום שלאחר הצחצוח שוטפים את הפה, ושטיפת הפה מותרת רק במקום צער

הפוסט הלכות תענית עשרה בטבת הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

סוף זמן ברכת / קידוש לבנה – ליל ט"ז , עד שעה 19:44

הפוסט מולד חודש שבט וסוף זמן ברכת / קידוש לבנה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

שטיפת הפה מותרת רק למי שיש לו צער במניעת השטיפה, ואז צריך לכפוף ראשו ופיו שלא יבלע.

כיון שלאחר הצחצוח שוטפים את הפה, ושטיפת הפה מותרת רק במקום צער, על כן אין לצחצח שינים בצום אלא במקום צער [או במקום כבוד הבריות].

בריא או מי שיש לו מיחושים שלוקח תרופות, אם אין בהם טעם, מותר לקחתם ללא מים, ואם אינו יכול לבלוע ללא מים, או תרופה ממתקת, ימררם על ידי מלח או כמה שקיות תה ללא סוכר [וחולה אף שאין בו סכנה, שפטור מן התענית, לוקח כרגיל].

בליעת הרוק מותרת.

שכח ואכל אפילו אם אכל כזית או שתה משקין כמלא לוגמיו מחויב להמשיך לצום, ואינו צריך לצום ביום אחר, אך ילמד הלכות תענית לכפרה על חטאו.

הפוסט דיני עשרה בטבת – המשך הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

אף אלו שמותרים באכילה אין להם לאכול בשר ויין ומיני מעדנים, מלבד קטנים שאינם יודעים להתאבל, שלהם מותר.

הפוסט דיני עשרה בטבת הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.