ימי ספירת העומר מעוררים בלב היהודי רגשות מנוגדים. לפי הרמב"ן בפרשתנו, ימי הספירה, כימי הכנה לקראת קבלת התורה, נחשבים לימי חול המועד, המחברים בין פסח לשבועות, בודאי שלא ימי אבלות. מאידך גיסא, חז"ל תיקנו לנהוג בימים אלו מנהגי אבלות, בשל מיתת תלמידי רבי עקיבא, שמתו בין פסח לעצרת.

כלל ישראל ידע אסונות כבדים במשך שנותיו הארוכות, מבחינה מספרית, אסון זה אינו גדול בצורה יוצאת דופן. אלא, שמיתת תלמידי רבי עקיבא הביאה בכנפיה חורבן של עולם התורה. האבלות אינה רק על תלמידי רבי עקיבא, אלא אף על תורתו של רבי עקיבא.

בתפילה ותקווה לתיקון הפגם, אין לנו אלא להתמקד על נקודת הכשל של תלמידי רבי עקיבא: "שלא היו נוהגים כבוד זה בזה". לכל תלמיד ותלמיד ניתן פן אחר בתורת רבו הגדול, אך כל אחד הסתכל רק פנימה, על חלקו שלו, ולא חלק את הכבוד הראוי לחלקו של חברו. לפי רום מעלתם, לא הכירו תלמידי רבי עקיבא בכך שהתורה – תורה אחת היא, וחלק האחד תלוי וכרוך בחלקו של חברו, עד שכבוד האחד הרי הוא כבודם של כולם.

הפוסט משמעות ימי ספירת העומר הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

רבי אלימלך מליז'נסק שחי לפני כ – 250 שנים בפולין, הסביר את דברי רש"י: אמור… ואמרת… – להזהיר גדולים על הקטנים, להזהיר את האנשים הגדולים עם הקטנים, בדגש על המילה עם. יש כאן מסר חינוכי חשוב – כשאדם מטיף מוסר לילד או לנער, שלא יעשה זאת בצורה ישירה, כדי שהוא לא ייעלב ולא תיפול רוחו.

אז איך עושים זאת? על כך כותב רש"י: יזהיר גדולים עם הקטנים. את המסר העמוק יש להעביר בצורה עדינה ורגישה המתאימה לנפשו של הנער. הנער ישמע את התוכחה וממילא יבין שדברי המוסר מכוונים גם אליו.

שרשה של התוכחה צריך להיות באהבה, כפי שאמר שלמה המלך בספר משלי "אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך" יהא בעינך האדם המוכח כחכם, והוכח אותו לא מתוך התנשאות, אלא מתוך אהבה ורצון לעזור, שמתוך דבריך יבין את התוכחה, ולא ירגיש רגשי נחיתות, ומתוך כך יקבל את דבריך.

אגב, זה אותו רבי אלימלך מליז'נסק שטבע את הבקשה המפורסמת בתפילה: "תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונם, ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך".

דברים אלו אקטואליים בכל יום, בודאי בעיצומם של ימי ספירת העומר, ימים שמציינים את אחד האסונות הגדולים שאירעו בהיסטוריה היהודית – פטירתם של 24000 תלמידי רבי עקיבא בפרק זמן קצר, לפני כ – 1900 שנים, כשהסיבה לכך, עפ"י הסבר חז"ל: משום שלא נהגו כבוד זה בזה.

אין לנו הבנה מה היה שם בדיוק, אולם עלינו להסיק את המסקנות ולהפיק את הלקחים מהמניע לאירוע טרגי זה, עלינו לחזק את היחס והכבוד איש לרעהו.

"תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונם, ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך".

הפוסט אחדות – לימי ספירת העומר הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

ברכת ספירת העומר

• לא מברכים 'שהחיינו' על ספירת העומר, כיון שהספירה נתקנה זכר למקדש.
• צריך לברך קודם שיספור העומר: "… אשר קדשנו במצותיו וציוונו על ספירת העומר" ולאחר הספירה אומרים "הרחמן הוא יחזיר עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו".
• אם ספר ספירת העומר בלי ברכה יצא ידי חובתו, משום שאין ברכות מעכבות.

טעויות בספירת העומר

• מי שבירך על ספירת העומר ובעת ברכתו היה סבור שבאותו יום עליו לספור כך וכך לעומר ולפני שספר נזכר שבאותו יום עליו לספור מנין שונה, יספור את העומר כראוי, ואין צריך לחזור ולברך.
• מי ששכח לספור ספירת העומר בלילה – יכול להשלים בספירה למחרת, עד השקיעה. אם שכח להשלים גם למחרת ביום, ולא ספר עד הלילה ימשיך לספור בלילות הבאים ללא ברכה. אם טעה במנין הספירה (במנין הימים והשבועות), ולא נזכר עד הלילה שאחריו, דינו כמי שלא ספר כלל.
• אם שכח לספור בתחילת הלילה – רשאי לספור כל הלילה.
• מנהג נכון, לספור את העומר בביהכ"נ גם בשחרית בלי ברכה, נוסף לספירת העומר בלילה, כדי שמי ששכח לספור בלילה, יספור בשחרית, ויועיל לו שבימים הבאים יספור בברכה.

הפוסט הלכות ספירת העומר – תשפ"ג הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט הלכות ספירת העומר – תשפ"ב הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.