את הסעודה אפשר להעשיר באמצעות שילוב שאלות ידיעה ושאלות "טריויה", וכן חידונים על הפרשה.

אם נקח את פרשת השבוע 'בֹּא' לדוגמא, הרי שאפשר לשאול: מה היו הניסים במכת חושך, ארבה וכיו"ב, או מדוע הוכו בכל אחת מהמכות. וכן שאלות כדוגמת 'מי אמר למי', כגון מי אמר ובאילו נסיבות: "הטרם תדע כי אבדה מצרים"?

שימוש באלמנט החינוכי הידוע 'מדרש תמונה' מאד מומלץ. לילדים דימיון רב, ובאמצעות ההמחשה ניתן ליצור או להעביר לילד את המסר הנדרש. ניתן להראות לילד תמונה ולשאול עליה שאלות, או לשאול: מה ההקשר לפרשת השבוע.

ניתן לשלב בשאלות הידיעה שאלות קלות לגיל הרך, כדוגמת: מהן סדר מכות מצרים

שאלות ברמה גבוהה יותר, הן שאלות ידיעה, שמטרתן לעודד לימוד וידיעת הפרשה. כדוגמת: על מי נאמר בפרשה שהוא "גדול מאוד"? וכן, מיהו בעל החיים ששינה ממנהגו? או על מי נאמר בפרשה שביקש ברכה ומה היה תוכנה של בקשה זו?

לחידון א – ת יתרון משמעותי. בעצם סדר החידון יש יותר מאשר רמז לילד, הוא יודע שהתשובה תתחיל באות… מטרת החידונים לעודד לימוד וידיעה של הפרשה, כמו גם לעורר את השיח סביב שולחן שבת על הפרשה, בצורה נעימה וחביבה. את השאלות אפשר לשאול מה"טקסט", על הפסוקים או מפירוש רש"י.

בשבוע הבא בע"ה נסיים את סדרת המאמרים בשילוב פרשת השבוע בשולחן שבת, ונתמקד בהוצאת רעיון חינוכי מהפרשה.

ועד אז, נאחל לכולנו שבוע רגוע ושקט

הרב חגי ולוסקי

נ.ב.

אם נהנתם, מוזמנים להעביר למכריכם, שיהנו גם הם.

מוזמנים להמליץ למכרים להצטרף למנויים הרבים שמקבלים בכל מוצא"ש כלים המסייעים להפוך את השבת לחוייה משפחתית מיוחדת, בקישור https://chat.whatsapp.com/FzKpbv5NCvK5aIFO9qJSBn

לתגובות ושאלות –  office@shaalti.co.ilאו בוואטסאפ – 052-9453811

הפוסט מאמר לג – שילוב פרשת השבוע בשולחן שבת – המשך הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

רבי יחזקאל אברמסקי נהג לומר שיש טעם מיוחד לדבר תורה שנאמר כתרוץ לקושיא. מתוך אי הבהירות שבשאלה ניכרת מתיקות התשובה. בדרך זו נהג דוד המלך בספר תהילים, כששאל "מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס…" (תהילים קיד, ה) ולאחר 3 שאלות נוספות השיב: "מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ…". ניתן היה להסביר גם ללא השאלה, אולם העדיף לפתוח בשאלה משום שנעימות ומתיקות מיוחדת יש לדברים כשנאמרים כתשובה לשאלה.

השאלה פותחת צוהר ללימוד יסודי. יש לה מקום ייחודי, ולשם כך עלינו להכין "בנק" שאלות לכל סעודה. כדאי להתאים את תוכן השאלות, שיתאימו לרמה של הילדים. לצורך המחשה, ניתן כמה דוגמאות מפרשת השבוע שקראנו בשבת זו, פרשת וארא. דוגמאות לשאלות לגיל הרך: ספר/י מה אירע במכת דם ; מה היו הניסים במכת דם? ; מדוע משה לא היכה את היאור?

כשנרצה להעלות את הרמה, נשאל שאלות כדוגמת – מדוע משה נכנס אל פרעה לפני אהרון ; מדוע הקב"ה הקשה את ליבו של פרעה ; מה זה 'ערל שפתים' ומדוע משה היה ערל שפתים.

כשמשתתפי הסעודה מבוגרים, נעלה לדיון שאלות כדוגמת שאלת הבחירה המפורסמת – מדוע העניש הקב"ה את פרעה, לאחר שהקשה את ליבו, או מדוע ביקש פרעה ממשה ואהרון שיסלקו את הצפרדעים, ולא ביקש זאת מהחרטומים.

השאלה צריכה להיות לאחר הכנה מראש של תשובה/ות. רצוי שהאב / אם ישאלו את השאלה והמשתתפים ינסו לענות, ולאחר סבב בין המשתתפים, ישיבו האב או האם את התשובות. מעבר לשיח שנוצר סביב השולחן, המשתתפים יזכו ללמוד ולדעת כראוי את התשובות וכך ללמוד את הפרשיות כראוי.

על דרכים נוספות לשילוב פרשת השבוע בשולחן שבת נרחיב בע"ה במאמר הבא.

ועד אז, נאחל לכולנו שבוע רגוע ושקט.

הרב חגי ולוסקי

נ.ב.

אם נהנתם, מוזמנים להעביר למכריכם, שיהנו גם הם.

מוזמנים להמליץ למכרים להצטרף למנויים הרבים שמקבלים בכל מוצא"ש כלים המסייעים להפוך את השבת לחוייה משפחתית מיוחדת, בקישור https://chat.whatsapp.com/FzKpbv5NCvK5aIFO9qJSBn

לתגובות ושאלות במייל  office@shaalti.co.il

הפוסט מאמר לב – שילוב פרשת השבוע בשולחן שבת – המשך הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

ראשית, עלינו לדעת שאין לכך "מרשם" אחיד, הדבר תלוי באופי המשפחה, רמת משתתפי הסעודה, הגילאים ומשתנים רבים נוספים.

נתחיל מהגיל הרך. הצעד הראשון, הפשוט והמתבקש ביותר הוא לבקש / לכבד את הילד או הילדה לספר את שלמדו בגן או בבית הספר. לאחר מכן נספר סיפור הקשור לפרשה, ורצוי שיהיה בו מסר חשוב.

אם נקח לדוגמא את פרשת השבוע הזו. ניתן להרחיב אודות מסירותן של המיילדות העבריות, או התנהגותו ותגובתו של משה רבינו לכמה אירועים בפרשה – רגישותו לגדי שהיה צמא וברח מהעדר, הצלת היהודי המוכה על ידי המצרי, התערבותו במדין, כשהרועים לא נתנו לבנות יתרו להשקות את הצאן ועוד. אגב, אופן זה של שיח מתאים גם לגילאים קצת יותר בוגרים, לאו דוקא לגיל הרך.

לאחר שנספר את המקרה, ובמידת האפשר נרחיב בתיאור, נתמקד במוסר השכל, ברעיון המוסרי שניתן לקחת ממנו. מסיפורים אלו ניתן להוציא מידות רבות, ובהן: יחס לזולת, רגישות, רצון לסייע לחלש, ועוד.

נשתף את הילדים בשאלה: מה ניתן ללמוד מסיפור זה. ככל שנוכל, נרחיב לשאלה – איך אנו יכולים לנהוג כך? היכן מידות אלו פוגשות אותנו.

על דרכים נוספות לשילוב פרשת השבוע בשולחן שבת נרחיב בע"ה במאמרים הבאים.

ועד אז, נאחל לכולנו שבוע רגוע ושקט.

הרב חגי ולוסקי

נ.ב.

אם נהנתם, מוזמנים להעביר למכריכם, שיהנו גם הם.

מוזמנים להמליץ למכרים להצטרף למנויים הרבים שמקבלים בכל מוצא"ש כלים המסייעים להפוך את השבת לחוייה משפחתית מיוחדת, בקישור https://chat.whatsapp.com/FzKpbv5NCvK5aIFO9qJSBn

לתגובות ושאלות –  office@shaalti.co.ilאו בוואטסאפ – 052-9453811

הפוסט מאמר לא – שילוב פרשת השבוע בשולחן שבת הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

החלטה מושכלת ראשונה, שתסייע בידינו להוביל לתחושה נעימה, שעלינו לקבל עם עצמנו, לכל היותר עם בן / בת הזוג, שיש למעט בהערות לילדים, עד למינימום ההכרחי.

יש משפחות לא מעטות בהן המפגש עם הילדים במהלך השבוע קצר יחסית. תופעה נפוצה בעיקר בקרב האבות. יש ומפגש זה מתקיים לזמן קצר, בשעות הלילה סמוך לשינה, שלא לומר שמלווה בהערות, כדוגמת: 'לך כבר לישון' או גערות דומות.

שבת מאפשרת לפגוש את הילדים בניחותא וברוגע. ננצל את זמן האיכות השבועי לחוויה מעצימה, שהילדים יאהבו ויתגעגעו. נפעל בכל כוחנו ליצור אוירה נעימה ורגועה, שתקרב את הילדים אלינו. נשתדל להימנע בזמן יקר וחשוב זה מהערות ותוכחות, העשויות לרחק ולא לקרב.

שבת מזמנת בפנינו שעת כושר מצוינת להעביר מסרים לילדים, באופן רגוע, ללא השפעות חיצוניות, כשהלבבות (גם של ההורים…) פתוחים יותר. ננצל אותה במובן החיובי, לאפיקים רצויים.

הפוסט מאמר ל – אתגרי שולחן שבת – כיצד ניצור אוירה נעימה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

המורכבות מתחילה במציאת שיח משותף, שלא לומר נושאים קולקטיביים. היא ממשיכה בבחירת הזמירות שישירו, בהתאמה לגילאים ולאופי, ועד להסכמה על המנגינה.

אז מה עושים?

באופן טבעי הילדים הקטנים יושבים זמן מועט יחסית בשולחן שבת, כדאי לנצל זאת. ממליץ לייחד את תשומת הלב בתחילת הסעודה, 20 דקות – חצי שעה ראשונים לילדים הקטנים. במהלך ובסמוך למנה הראשונה לשמוע אותם, מה למדו בגן או בכיתה. לשוחח איתם אודות הפרשה ולשיר איתם שיר אחד או שנים. מטבע הדברים לאחר כחצי שעה הם ממילא יקומו מהשולחן, ואז נוכל להקדיש את מירב השיח, כמו גם תשומת הלב והשירה לבוגרים יותר.

בדרך זו ננצל את הזמן שבו הקטנים בריכוז ובהקשבה, נקדיש להם זמן ראוי. במקביל, נבקש מהגדולים יותר לגלות אורך רוח וסבלנות, שתשתלם גם להם בהמשך הסעודה, כשיזכו למירב היחס ולשיח מתאים לגילם ולרמתם.

על האתגרים הנוספים בסעודת שבת נרחיב בע"ה במאמרינו בשבוע הבא.

ועד אז, נאחל לכולנו שבוע רגוע ושקט.

הרב חגי ולוסקי

נ.ב.

אם נהנתם, מוזמנים להעביר למכריכם, שיהנו גם הם.

מוזמנים להמליץ למכרים להצטרף למנויים הרבים שמקבלים בכל מוצא"ש כלים המסייעים להפוך את השבת לחוייה משפחתית מיוחדת, בקישור https://chat.whatsapp.com/FzKpbv5NCvK5aIFO9qJSBn

לתגובות ושאלות –  office@shaalti.co.ilאו בוואטסאפ – 052-9453811

הפוסט מאמר כט – אתגרי שולחן שבת הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

בהקבלה, גם לכניסתו של האב לביתו, (לרוב מלווה בילדיו), בבואם מבית הכנסת משקל רב והשפעה ניכרת על האווירה שתשרור בסעודה. טרם הכניסה לבית, (וכלל זה נכון גם לימות החול…), נניח את הביקורת, והדברים השליליים בחוץ וניכנס לביתנו כשחיוך נסוך על פנינו. נקרין בבית תחושה נעימה, של רוך, שהרי רוצים אנו לרתום את ילדינו לשותפות פעילה, במהלך הסעודה.

בשבוע שעבר עמדנו על החשיבות הרבה שיש לסידור וארגון השולחן טרם כניסת האב לביתו. במאמר זה ניצוק נדבך נוסף. בני הבית השבים מבית הכנסת מביאים איתם תחושה של התרוממות רוחנית. לאחר שקיבלנו את פני שבת המלכה בשירה ובזמרה, מביאים אנו איתנו לביתנו את התחושה המרוממת. עובדה זו מהווה סיבה נוספת, מדוע עלינו לערוך את השולחן מבעוד מועד. לטעם זה, חשיבות הארגון המוקדם, כדי שנוכל להמשיך, עד כמה שניתן, ברצף את האוירה הקדושה והמרוממת של קבלת פני המלכה.

על שירת 'שלום עליכם', 'אשת חיל' והקידוש נרחיב בע"ה במאמרינו בשבוע הבא.

ועד אז, נאחל לכולנו שבוע רגוע ושקט.

הרב חגי ולוסקי

הפוסט מאמר כח – הכל הולך אחר הראשית הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

לעריכת שולחן השבת טרם כניסתה יש כמה יתרונות משמעותיים:

• לעיתים סביב עריכת השולחן מתעוררות מחלוקות בין הילדים (לא בביתנו כמובן, ללא ספק רק אצל השכנים… ?). הן עלולות להיגרר לויכוחים, המשפיעים על האווירה בסעודה. בעריכת השולחן בשעות הצהרים אנו יוצרים "חיץ", ומפרידים בין זמן עריכת השולחן וארגונו לבין הסעודה. גם אם יתגלע ויכוח, יהיה קיטוע וחילוקי הדעות לא ישפיעו במישרין על האוירה בסעודת השבת.
• הילדים הם חלק משמעותי בסעודת השבת וחשוב מאד שיהיו פעילים. כדאי מאד לנצל את העת הזו, שבה הילדים עדיין עירניים ולהתחיל את הסעודה. עריכת השולחן בעת חשובה זו עלולה לגרום, לירידת האנרגיה החיובית ששורה בקרבם בתחילת הערב.
• כשאב המשפחה שב מבית הכנסת [לרוב מלווה בילדיו] ובהתרוממות לאחר תפילות קבלת השבת האווירה בבית מרוממת מאד. כדאי מאד לנצל את האנרגיה החיובית ששורה בבית בעת מיוחדת זו, ולהתחיל בהתרוממות הרוח את סעודת שבת. חבל להשקיע זמן יקר זה בעריכת השולחן.

על כך נכתוב בע"ה במאמרנו בשבוע הבא.

הפוסט מאמר כז – עריכת שולחן שבת לפני כניסת השבת הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

משסיימתי את הרצאתי, סיפרה סיון סיפור מרגש, שמאד נגע לליבי. אני מבקש לשתף אתכם, משום שיש בו מסר רב, שיכול לסייע לכולנו. בשבועות האחרונים היא מגוייסת במשרה מלאה בשיחות עם חיילים, מפונים, בני נוער ועוד (בכמה פעילויות אף פגשתי אותה). באחת השבתות היא הרצתה במלון לאונרדו בירושלים, וישבה בסעודה עם בני משפחתה בשולחן סמוך למשפחת צור, ששכלה את בנה סא"ל יונתן צור שנפל ביום הראשון לקרבות.

בתום סעודת השבת משהגיעו המלצרים לפנות את שולחנה של משפחת צור, פנה אביו של יונתן הי"ד למלצר ואמר: אני רוצה שהילדים יפנו, תגיד לנו לאן לפנות.

נדמיין לעצמנו את הסיטואציה האצילה והעוצמתית, שמלמדת שהם אקטיביים, ולא פסיביים. הם פעילים, על אף שהם במלון ויש מי שאמור לעשות זאת. בכל זאת, סב המשפחה עומד על כך שהילדים יהיו שותפים אקטיביים.

בכל אחת מעשרות ההרצאות 'שבת חלום' שמסרתי עד כה חידדתי ונתתי כלים לרתום את הילדים. במושכל ראשון, משום שהם חלק מהמשפחה וכבכל ארגון, קטן כגדול, על כל אחד מוטלות משימות. לשמע סיפור זה עצרתי לרגע, וחשבתי על האצילות והעוצמה הטמונים במסר החזק שהעביר סב המשפחה לנכדיו, עלינו להיות אקטיביים, גם במקום שניתן להשתמט ולהיפטר. שהרי כל אחד מאיתנו רגיל שבמלון איננו מפנים מהשולחן.

אסיים במסר ששמעתי לפני כמה שנים ממרצה דגול בתחום החינוך. הוא אמר שלילדים יש רצון טבעי לעזור. הורים רבים לא מאמינים בכך, אבל הילדים נולדו עם רצון לתרום למשפחה. עלינו כהורים לוודא שרצון זה לא מנוצל וממומש באופן השלילי. עלינו להפוך את המשימות לפעילות מהנה ואף ניתן לשלב בה עבודת צוות, שתורמת רבות לגיבוש המשפחתי. ועל כך במאמרים הבאים בע"ה.

בברכת שבוע רגוע ושקט

הרב חגי ולוסקי

נ.ב.

אם נהנתם, מוזמנים להעביר למכריכם, שיהנו גם הם.

מוזמנים להמליץ למכרים להצטרף למנויים הרבים שמקבלים בכל מוצא"ש כלים המסייעים להפוך את השבת לחוייה משפחתית מיוחדת, בקישור

https://chat.whatsapp.com/FzKpbv5NCvK5aIFO9qJSBn

לתגובות ושאלות –  office@shaalti.co.ilאו וואטסאפ – 052-9453811

הפוסט מאמר כו – אקטביזם שיתופי הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

במאמרנו אני מבקש להציע מניסיוני עם בני משפחתי, את אחד האמצעים המועילים ביותר. שנים רבות רעייתי ואני הנהגנו הרגל, שבמהלך השבוע כל אחד מהילדים מכין פתק ובו הוא רושם מעשה יפה שראה אצל אחד מבני המשפחה, אחים / אחיות. את כל הפתקים מקפלים לפני כניסת השבת ומכניסים לקופסא יפה.

בתחילת הסעודה, לאחר חלוקת פרוסת 'המוציא' נהגנו, שכל אחד הוציא את הפתק שכתב והקריא את תוכנו. אפשר כמובן לגוון ולהרחיב את "טקס" קריאת הפתקים, ולשלב חלוקת ממתק, שיוסיף למעמד נופך של מתיקות. ניתן מידי פעם לשנות ולקבוע שכל אחד יוציא פתק שנכתב ע"י אחר, ועוד פעולות שיגרמו בכל פעם ענין מיוחד.

לקריאת המעשה החיובי יש כמה תמורות: א. פירגון – הילדים מתרגלים לפרגן זה לזה. ב. עין טובה – מכשיר את הילדים להביט בעין טובה וחיובית זה על זה. ג. והכי חשוב, מעשה זה יוצר אוירה טובה סביב שולחן שבת. אוירה שתלווה את הסעודה בתחושה נעימה של אהבה ואחדות בין האחים. אחרי שאח מפרגן לאחיו, מי רוצה לריב? אחרי מילים טובות ניתן לעורר מחלוקות?

מניסיון, הנהגה זו תורמת רבות לשולחן שבת באוירה רגועה ונעימה.

על דרכים נוספות ליצירת שולחן שבת רגוע ונעים, במאמר הבא.

ועד אז, שיהיה לכולנו שבוע חינוכי בטוח, רגוע ושקט.

הרב חגי ולוסקי

נ.ב.

אם נהנתם, מוזמנים להעביר למכריכם, שיהנו גם הם.

מוזמנים להמליץ למכרים להצטרף למנויים הרבים שמקבלים בכל מוצא"ש כלים המסייעים להפוך את השבת לחוייה משפחתית מיוחדת, בקישור

https://chat.whatsapp.com/FzKpbv5NCvK5aIFO9qJSBn

לתגובות ושאלות – office@shaalti.co.il

או וואטסאפ – 052-9453811

הפוסט מאמר כה – יצירת אוירה רגועה בשולחן שבת הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

ראשית, נניח על השולחן (תרתי משמע…) שהמשימה ברת הישג, היא בת ביצוע. במאמרים הקרובים נתמקד בכלים להשגת המטרה הנכספת, שולחן שבת באוירה נינוחה ואידיאלית.

הצעד הראשון לאוירה נעימה ורגועה מתחיל בכניסת האב וילדיו לביתו, בשובם מבית הכנסת. פעמים רבות שמצב רוחו של האב בכניסתו לביתו משפיע על האווירה שתלווה את הסעודה. החיוך שנסוך על פני האב עם כניסתו גורם לבני משפחתו להגיב בהתאם. בדרך כלל הרושם הראשוני קובע את האווירה שתלווה את הסעודה.

בשלב זה כדאי להתחיל מיד בשירת 'שלום עליכם', כדי לנסות ולשמר את האוירה המרוממת של ליל שבת בתחילתו, כשהילדים עירניים ובתחושת נינוחות.

את שירת 'אשת חיל' נקדיש כמובן לאשת החיל, שטרחה והכינה את הבית לכבוד שבת ובישלה את המטעמים המיוחדים, לאות הוקרה והערכה על השקעתה הרבה. הכבוד וההערכה שבין בני הזוג מכניסה את הילדים לאווירה מרוממת, שמעניקה להם רגשות חיוביים, המשפיעים על האוירה שביניהם. על המשך ההתנהלות, במאמר הבא.

הפוסט מאמר כד – שולחן שבת באוירה רגועה (חלק א) הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

את יסוד החינוך הטוב ינק לוט בבית אברהם. במדרש תנחומא כתוב: "לפי שנתחבר לוט לאברהם למד הכנסת אורחין". כתלמיד של אברהם, הבין בחשיבות הכנסת אורחים ועל כן טרח ופעל ככל יכולתו. הוא היה בודד, ועשה זאת ללא סיוע מבני משפחתו, שחיו באוירה המנוכרת של סדום למצוות שבין אדם לחברו. הם לא סייעו לו במאומה בהכנסת אורחיו לביתו. לוט פעל בכך במסירות נפש, וערער על מנהגי המקום, שבבסיסם עקרון שלא יהיו אורחים בסדום.

מהתנהלותו ניתן ללמוד עד כמה הטמעת חינוך טוב ויסודי משפיעה הרחק לכת, בטווח של שנים רבות מאוחר יותר. לוט אמנם התנתק מאברהם ומדרכו, אך לא נטש אותה לחלוטין. הוא דבק בענייני בין אדם לחברו, ככל יכולתו, גם בניגוד ובשונה ממנהגי סדום.

על כל הורה ומחנך לתת דגש על חשיבותו של חינוך טוב ושורשי, שמוטמע בליבו של הילד / תלמיד הצעיר, גם כשגדל. במרחק שנים ניתן יהיה לראות את פרי החינוך וההדרכה שקיבל.

במרבית המשפחות שולחן שבת משמש לנקודת החיבור המשפחתי היחידה בשבוע. הזדמנות לפגוש את כולם, לשֶבֶת בנחת וברוגע, ולהטמיע בקרב הילדים מסרים חינוכיים, שלא ימושו מהם לאורך שנים. ננצל את המפגש השבועי המיוחד, גם לגיבוש משפחתי, שלא ימוש מזכרון ילדנו.

הפוסט מאמר כג – שרשיו וחשיבותו של חינוך איכותי הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

ראשית, עלינו למצוא הזדמנויות לשוחח עם הילדים, ולהחדיר בהם את האמונה. ההזדמנות הטובה ביותר, היא סביב שולחן שבת. בשבת כידוע אין מפריעים חיצוניים. אין תקשורת חיצונית עם הסובב אותנו, לא טלפון, מיילים, וואטסאפ וכיו"ב. בשבת אנו פנויים יותר, ויש לנו יותר קשב לילדינו.

כדאי להרגיל את הילדים, לספר על השגחה פרטית שחוו (כל השבוע). אפשר שבכל סעודה בשבת כל ילד יספר מעשה שחווה עם השגחה פרטית, וכך להרגיל אותם להתבונן ולתת את הדעת על השגחת הקב"ה עמנו. מספרים על המשגיח הרוחני, רבי יחזקאל לוינשטיין, שנהג לדרבן את בנותיו, לספר סיפורים על השגחה פרטית שאירעה להן. כתמריץ היה מעניק להן מטבע על כל סיפור. גם אנו יכולים לנהוג כך, ולהעניק לילדים שיספרו על השגחה פרטית תשורה / ממתק וכיו"ב (אני כמובן לא נכנס לסוגיית "תמורה ותשורה לילדים").

אין הכוונה ל"גילויים גרנדיוזיים", אלא ל'השגחה פרטית' כפשוטה. העיקרון המנחה הוא שנרגיל את ילדינו לראות את יד ה' בכל דבר. נלמד אותם לפקוח את עיניהם ולהתבונן שה' משגיח על הכל. שיתרגלו לחשוב, שאין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמים.

כדאי מאד לשבת ברוגע ולשוחח על הילדים האמונה והביטחון בה', ולשלב סיפורים הממחישים זאת. ניתן להסתייע בספרי סיפורים על מעשי חז"ל, כדוגמת 'כה עשו חכמינו' וכיו"ב. מומלץ מאד לשלב בסעודות שבת שיח על אמונה וביטחון, תוך שילוב מאמרים ואמרות בנושא.

בברכת שבוע בטוח רגוע

הרב חגי ולוסקי

הפוסט מאמר כב – כיצד להחדיר את האמונה והביטחון בה' בקרב הילדים הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מקווה ששלומכם בטוב. שולח חיזוק למשפחות הנופלים והנעדרים. מבקש לחזק את ידי הלוחמים, שיצליחו בע"ה במשימותיהם וישובו בשלום לבני משפחותיהם.

המלחמה מזמנת לנו אתגרים רבים עימם אנו מתמודדים. לרגל המצב, נקדיש את המאמר להתנהלות שולחן שבת, בעת המלחמה.

ימים לא קלים ולא פשוטים עוברים על כולנו, וילדינו ערים למצב רוחנו וקולטים את המסרים שאנו מעבירים להם הן בשיח ישיר, והן בהבנת תחושותינו וקריאת שפת גופנו.

שולחן שבת הינה נקודת החיבור המשפחתית המשמעותית ביותר. ייחודה בהעדר מפריעי תקשורת חיצוניים, כדוגמת הטלפון, מיילים, הרשתות ועוד). במשפחות רבות זה המפגש השבועי היחיד. ועל כן ננצל אותו לחיזוק ושימור הקשר עם הילדים. בסעודות שבת ניתן וחשוב להעביר מסרים חיוביים ובונים.

במהלך השבוע זורמים אלינו דיווחים רבים בדרכים רבות, שונות ומגוונות. לחלקן אנו נחשפים אף בעל כורחנו. אנו קולטים את המידע, המייצר בראשנו מחשבות שליליות.

ממליץ, למעט בשיח בנושאי המלחמה סביב שולחן שבת, עד כמה שניתן. במקביל לעסוק בעניינים שמחזקים את רוחם של הילדים. אי התעסקות בענייני המלחמה בשולחן שבת, אין פירושו התעלמות מהמצב או הדחקת המציאות. משמעותו, שאנו מנצלים את המפגש הייחודי השבועי לטעת בקרב ילדינו רק אנרגיות חיוביות, ומונעים מהם להפנים רגשות שליליים העלולים לגרום לדכאון ומצב רוח שלילי.

עלינו לטעת בילדים חוסן נפשי, להדגיש שהם יכולים ומסוגלים להתמודד עם האתגרים והמציאות המורכבת. הבעת אמון זו יוצרת אצלם חיזוק משמעותי.

בתפילה לשובם של כל החטופים בריאים בגופם ובנפשם.

שנתבשר בע"ה בבשורות טובות, שבוע טוב, רגוע ושקט

הרב חגי ולוסקי

נ.ב.

מוזמנים לשלוח שאלות בוואטסאפ 052-9453811, או במייל office@shaalti.co.il

הפוסט מאמר כא – התנהלות שולחן שבת, בעת המלחמה – מוצא"ש נח תשפ"ד הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מהו עידוד ומדוע כה חשוב לעודד?

עידוד הוא כלי, מסר שבאמצעותו מביעים הערכה למוערך, שמחזק את תחושת המסוגלות שבו. לרוב עידוד ניתן לאחר ובעקבות פעילות שנעשתה, מתוך רצון להעריך ולהוקיר את מעשהו. העידוד משפיע ישירות על מקבל העידוד, הוא מבין שהמעשה היה חיובי, מחשבה המעוררת בו רצון לשוב עליו פעם נוספת. גם אם יעמדו בדרכו אתגרים רבים, העידוד מעורר מוטיבציה גבוהה, לעשות זאת שוב.

מי צריך עידוד? התשובה לשאלה זו היא בעצם, מי לא? מי לא זקוק לעידוד? אם נקח כמשל, דוגמא מפקידה במשרד. עומדות בפניה שתי אפשרויות העסקה, ומבירור עם חברותיה שעובדות בשני מקומות העבודה עולה תמונה שבעסק הראשון שהציעו לה המנהל כמעט ולא מתייחס לעובדיו. לעומתו, בהצעת העבודה האחרת המנהל מעודד את עובדיו, מתייחס לעבודתם ומחמיא מאד. נקל לנחש באיזה מקום עבודה היא תבחר. לעיתים אף תהיה העדפה למקום כזה. אין אדם שלא זקוק לעידוד, לצד מחמאות על פועלו.

העידוד מהווה משוב על מה שנעשה בעבר. לצד זה, הוא משמש גם תמריץ לפעולות שייעשו בהמשך, בעתיד.

אם נעביר את זה לשפת המעשה, שאיפתנו שילדינו יסייעו בבית כל השבוע, ובפרט בשבת. לצורך כך ננקוט בכלי העידוד, כגורם מדרבן להמשיך ולפעול. על כל מעשה שעשו נחמיא, כפי שכתבנו במאמר הקודם. לצד זה נעודד אותם באמצעות מילים טובות וחיוביות להמשיך ולעשות עוד.

איך מעודדים? מהם הכללים החשובים לעודד? על כך במאמר הבא.

נ.ב.

מנצל הזדמנות זו, להזמין אתכם להצטרף למעגל השואלים. מוזמנים לשלוח שאלות שמתעוררות אצלכם.

בברכת גמר חתימה טובה

הרב חגי ולוסקי

הפוסט מאמר כ – עידוד – מהו ומה חשיבותו? הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

באמצעות מילים טובות יכולים אנו לחזק איתם את הקשר, תוך יצירת אוירה נעימה בבית. מילה טובה מאפשרת לנו גם להביע את דעתנו על התנהגות או מעשה חיובי שלהם.

למחמאה תפקיד חשוב נוסף, היא כלי מצוין לעודד את הילדים לעשיה רצויה, ובמידת הצורך גם יכול להיות גורם לשינוי בהתאם לקו החינוכי שאנו מנחים. פעמים רבות אנו מפריזים במחמאה. לדוגמא, השבחים הרבים שנאמרים לילד קטן, שזה עתה החל ללכת. באופן ספונטני אומרים לו: 'יופי, אתה רץ, אתה הולך יפה'. ברור לכולנו שרק עכשיו הפעוט התחיל ללכת, בודאי שאינו רץ, אולם כשרוצים לעודד לפעמים מהללים אף יותר מהמידה, כדי לתמרץ ולעודד. כך גם מגיבים לילד שמספר שזה עתה החל כיתה א' או ב', באינטואיציה אישית אומרים לו: אתה כבר ילד גדול…

בכוחן של מילים לעודד ולדרבן לעשיה חיובית. מילה טובה נותנת תחושה טובה, וממריצה להמשיך ולפעול בדרך זו.

בשבועות האחרונים עסקנו בהרחבה ברתימת הילדים להכנות ולהיערכות לשבת. רכיב חשוב, כחלק מרתימה זו, לעודד ולהחמיא לילד על כל מעשה חיובי. על הורדה מהשולחן, על שירה יפה, על אמירת דבר תורה ועוד ועוד.

מילות השבח יעודדו את הילד להמשיך בעשיה חיובית זו, שכן המחמאה מעניקה לו תחושה טובה, ומי אינו רוצה לשמוע מחמאה? במקביל, המחמאה משדרת מסר – מעריכים את העשיה שלי, כדאי לי להמשיך.

בברכת שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה

שנה חינוכית מוצלחת לכולם

הפוסט מאמר יט – המחמאה כמעודדת עשיה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

ברכת הצלחה מיוחדת לאנשי החינוך, האמונים על מלאכת הקודש, שהחלו השבוע את שנת הלימודים. וכמובן לילדים היקרים, שהתחילו השבוע שלב חשוב נוסף בחייהם.

בשבועיים האחרונים אנו עוסקים בשאלה המוכרת, כיצד נרתום את ילדינו לסייע בהיערכות לשבת. בשבוע שעבר הרחבנו ב'מטלות' של כל ילד, והמלצנו להגדיר לכל אחד את משימותיו בבית.

במאמר זה נתמקד במידת השייכות של הילדים לבית. לעיתים אני שומע הורים השואלים (ספק ברצינות ) את השאלה המפורסמת – למי שייך הבית הזה?

הנקודה החשובה שהילדים צריכים להרגיש, שאינם "אורחים" בבית. לכל אחד מבני הבית יש מחויבות ל"תיפעול השוטף". על הילדים לחוש שייכות לבית, להרגיש שיש להם אחריות למשימות השוטפות, ובהן כמובן ההכנות לשבת. אחריות אינה תכונה מולדת, אלא הדרכה שעלינו ללמד ולחנך את ילדנו לעזור בעבודות הבית.

לאחריות זו, שמוטלת על הילדים, פוטנציאל מצוין לנסוך בהם בטחון עצמי. הם יכולים בדרך זו לרכוש מידה רבה של עצמאות. יש לבצע זאת בשלבים, בתחילה לתת להם לבצע משימות קלות יותר, ובהתאם ליכולותיהם להעלות עם הזמן מעט יותר את האחריות והמשימות.

הערה חשובה להורים, במידה וילד עשה טעויות (ומי מאיתנו אינו טועה? רק מי שלא עושה…), לא "נפטר אותו" מתפקידיו בעקבות "כשלון", אלא אדרבא נעמיד אותו על טעותו, נסביר לו במה שגה והכי חשוב, נמשיך להאמין בו.

אימי ז"ל לימדה אותי כלל חשוב בחינוך: "מטעויות לומדים". לכלל חשוב זה הצטרף במרוצת השנים נדבך נוסף, אותו למדתי מאחד ממחנכי, שנהג לומר: "מותר לטעות, אסור לחזור על טעות פעם שניה".

דגש חשוב בהטלת אחריות, להרעיף מחמאות ומילות עידוד בשפע. ילדים (כמו כל אחד…) זקוקים לדברי שבח חיוביים. על מחמאות ועידוד נעסוק במאמרינו הבא בע"ה.

שבוע חינוכי מוצלח לכולנו.

הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, רב המכר 'כי ישאלך' – על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר.

לשאלות חינוכיות ולתגובות – office@shaalti.co.il

מוזמנים להצטרף למנויים הרבים שמקבלים בוואטסאפ בכל מוצא"ש כלים המסייעים להפוך את השבת לחוייה משפחתית מיוחדת, בקישור https://chat.whatsapp.com/FzKpbv5NCvK5aIFO9qJSBn . ניתן לקבל גם במייל, בשליחת מילים 'שבת חלום', למייל office@shaalti.co.il

להזמנת ההרצאה 'שבת חלום', בנייד – 052-9453811

לצפיה בסרטונים וקטעים מתוך ההרצאה 'שבת חלום', בקישור  https://youtu.be/jgaZizoeMJ0

הפוסט מאמר יח – של מי הבית הזה? הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

כדי שהילדים יהיו רתומים לפעילות ולעשייה בבית (ואגב, הדברים נכונים גם לעזרה במהלך השבוע, לא רק בסופו), עלינו להעניק להם שתי תחושות: של אחריות ושל שייכות. לשם כך נשב איתם, ולא בעיצומן של ההכנות לשבת, בשיא הלחץ, אלא בזמן רגוע במהלך השבוע (או אפילו בשבת עצמה), ונאציל להם סמכויות:

• אחריות – מומלץ מאד, עד כמה שניתן, להגדיר לכל אחד מהילדים את משימותיו מבעוד מועד, ורצוי שייעשה בהתאמה לכישוריו, רצונותיו וכו', אם כי לא ניתן לקבוע מראש ביחס לכל פעולה בבית.

בברית מילה יש כיבודים רבים וכל כיבוד מכונה בשם ייחודי. כך כדאי גם להנהיג בביתנו, להגדיר כל כיבוד בשם מיוחד. באופן דומה פעלו בצבא, כששינו את שמו של הש.ג. [במקור – ר"ת של שומר גדודי] לשם המיוחד – 'מאבטח מתקנים', ואת תפקידו של רס"ר המטבח שינו ל-'מנהל מערכות הזנה'.

ניתן להגדיר לכל אחד את משימותיו הקבועות, כגון אחראי על עריכת שולחן, אחראית על הבאת יין לקידוש, ועוד.

• שייכות – הילדים צריכים לחיות בתחושה שאינם "אורחים" בבית. לכל אחד מבני הבית יש מחויבות ל"תיפעול השוטף", וחלק מכך הן המשימות שמוטלות כחלק מהסיוע בבית. ועל כך נרחיב בע"ה בשבוע הבא.

שבוע חינוכי מוצלח לכולנו.

ברכת הצלחה מיוחדת לאנשי החינוך שמתחילים השבוע שלב חשוב נוסף בחייהם.

הפוסט מאמר יז – רתימת הילדים להכנות לשבת – חלק שני הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

שאלה זו נשאלה מספר פעמים. החלטתי להקדיש לנושא חשוב זה את שלושת הפרקים הקרובים, משום שלטעמי יש לכך 3 פתרונות, מזויות חינוכיות שונות. בכל מאמר בשלושת השבועות הקרובים אתן מענה מזוית שונה, ובמישור חינוכי אחר.

המישור הראשון, הינו הסברתי. בבואנו להסביר לילדים את חשיבות העזרה בבית, מן הראוי שנפרוס בפניהם דוגמא מחכמי ישראל, כיצד הם ראו את הסיוע בבית לקראת שבת. חז"ל אומרים במסכת שבת דף קיט ע"א: "רב ספרא מחריך רישא (היה חורך בעצמו את ראש הבהמה לכבוד שבת, עשה "על האש"), רבא מלח שיבוטא (דג), רב הונא מדליק שרגי (נרות, תאורה), רב חסדא פרים סילקא (חותך תרדים), רבה ורב יוסף מצלחי ציבי (מבקע עצים)".

וכך פוסק זאת הרמב"ם בהלכות שבת פרק ל' הלכה ו': "אע"פ שיהיה אדם חשוב ביותר ואין דרכו ליקח דברים מן השוק ולא להתעסק במלאכות שבבית, חייב לעשות דברים שהן לצורך השבת בגופו שזה הוא כבודו.

חכמים הראשונים, מהם מי שהיה מפצל העצים לבשל בהן, ומהן מי שהיה מבשל או מולח בשר או גודל פתילות או מדליק נרות, ומהן מי שהיה יוצא וקונה דברים שהן לצורך השבת ממאכל ומשקה, אע"פ שאין דרכו בכך. וכל המרבה בדבר זה הרי זה משובח".

חשוב להדגיש לילדים, שעלינו ללמוד מגדולי חכמי התלמוד שפעלו בעצמם בהכנות לשבת, וגם עלינו מוטלת חובה זו, שהרי כך פוסק הרמב"ם להלכה.

בשבוע הבא נעסוק בע"ה באופנים החינוכיים הנוספים.

חודש טוב ושבוע חינוכי מוצלח לכולנו

הפוסט מאמר טז – רתימת הילדים להכנות לשבת – חלק א הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

האשה סיפרה שבאה מבית, שבו כל סעודת שבת נמשכה זמן רב, נאמרו בו דברי תורה, שרו זמירות שבת, סיפרו סיפורים ותכנים רבים נוספים. לעומת זאת, בעלה בא מבית שונה, שבו לא נאמרו דברי תורה על השולחן, היו מעט מאד זמירות, והשיח על יד השולחן היה דל. היא מאד מעוניינת שגם בביתה תשרה אוירה דומה לזו של בית הוריה, אולם בעלה לא רגיל לכך, ושואלת: מה עושים?

בתשובתי הסבתי את תשומת ליבה לתחילת הרצאתי. את ההרצאה אני פותח בהסבר אודות חשיבות קיום 'תיאום ציפיות' בין הבעל לאשה, איך הם רואים את שולחן השבת, [על נושא חשוב זה ייכתב טור נפרד]. על בני הזוג לשבת ולתאם ביניהם, איך הם רוצים שיתנהל שולחן השבת בביתם. להתייחס לזמירות, לדברי התורה, לסיפורים, לשיח שמתנהל על השולחן, ולהתאימו לבני המשפחה, בהתאם לגילאים ולרמת המשכל וההבנה. זה צעד חשוב מאד לניהול שולחן שבת ראוי.

לאחר שיסכמו ביניהם, יבחנו כיצד לממש זאת. והמשימה החשובה – לרתום את ילדיהם, להכין דברי תורה או סיפורים, ולהיערך כראוי לשולחן שבת. על כך נרחיב בע"ה במאמר נפרד.

הפוסט מאמר יב – תיאום ציפיות הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

על הפסוק "כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יט, ג) אומר רבינו בחיי: "ועוד שהאשה הטובה היא סיבה לתורה, שהיא יכולה להמשיך את בנה לבית המדרש לפי שהיא מצויה בבית, והיא מרחמת עליו בכמה מיני געגועין כדי להמשיך אותו אחר לימוד התורה מנעוריו. ולכך ראויה האשה להתפלל לשם יתברך בשעת הדלקת הנר של שבת, שהיא מצוה מוטלת עליה שיתן לה ה' בנים מאירים בתורה. כי התפילה נשמעת יותר בשעת עשיית המצוה, ובזכות נר שבת שהוא אור, תזכה לבנים בעלי תורה הנקראת אור שנאמר: (משלי ו, כג) "כי נר מצוה ותורה אור", וכן דרשו רז"ל: 'האי מאן דרגיל בשרגי הויין ליה בנים תלמידי חכמים' (שבת כג ע"ב)". מדברי רבינו בחיי למדנו שיש סגולה מיוחדת לתפילה שנאמרת בעת מיוחדת זו.

רבי חזקיהו מישקובסקי סיפר שאמר לו אחד מגדולי הדור, ששנים רבות התבונן והגיע למסקנה מפליאה: פעמים רבות אצל ילדים רבים שלא למדו כל כך טוב בצעירותם, חל שינוי במעלה הדרך, ובשלב מסוים בחיים נהיה אצלם מהפך לטובה, שמתחילים להצליח מאד בלימודיהם, ואף מגיעים לדרגות גבוהות. לעומתם יש ילדים שלמדו היטב בצעירותם ובשלב מסוים בחיים נעשה אצלם מהפך לרעה.

תחילה לא ידע במה לתלות, אולם לאחר שנים רבות של התבוננות ומחשבה הגיע למסקנה מדהימה.

כשאמא יהודיה מדליקה נרות בערב שבת, על מי היא מתפללת? על מי היא בוכה? האם על הילד המוצלח? האם על הילד שעושה לה נחת רוח? יתכן, אולם את מרבית תפילתה ודמעותיה מייחדת האם לילד שגורם לה צער רב, הילד שכלל לא "הולך לו", הילד שהיה קשה הבנה.

לאחר שנים של תפילות ואין ספור דמעות, גדל ילד, שהוא בבחינת 'והיה כעץ שתול על פלגי מים' – על פלגי מים של דמעות. על פלגי מים של תפילות.

מן הראוי שתייחדנה הנשים את הרגעים המיוחדים של הדלקת נרות, לפנות די זמן להתפלל על צאצאינו, שיגדלו לתורה וליראת שמים, ועל כך בע"ה במאמרינו בשבוע הבא.

הפוסט שבת חלום – מאמר עשירי – תפילת אמהות בהדלקת נרות הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

בשבת מקובל לאחל איש לרעהו 'שבת שלום'. מדוע אנו אומרים כך? ולא כמו בשאר ימות השבוע בהם אין אנו אומרים 'שני שלום' וכיו"ב?

לוח השנה של חיינו מוקף בכמה מעגלים. המעגל ההיקפי – חודש, מונה עשרים ותשעה – שלושים ימים. מה מתרחש במקביל בגרמי השמים? הקפת הירח את כדור הארץ.

במעגל הפנימי יותר, במשך עשרים וארבע שעות כדור הארץ מסתובב על צירו, יחידת זמן המוכרת לנו גם בכינוי 'יממה'.

שבוע זו יחידת הזמן היחידה, שבמקביל אליה לא מתרחש מאומה בגרמי השמים. מדוע?

לספרה שבע, יש משמעות רבה ביהדות כפי שביארנו בעבר. גם היום השביעי – אינו יום רגיל, אלא יום מיוחד, ובעל משמעות פנימית. לכן אנו עושים פעולות רבות, שמטרתן לבטא  את קדושת השבת, ולהדגיש את ההבדל שבינה לבין ימות החול. בראשן, העצירה מהעשייה השוטפת, לצד המנוחה המאפשרת לנו להנות כראוי מזיו אורה של השבת.

מצינו לכך מקור בדברי המשנה ברורה, שפסק להלכה בסימן שז ס"ק ה', בשם השל"ה: "אדם המבקר לחברו בשבת בשחרית, לא יאמר לו כדרך שאומר בחול 'צפרא טבא', רק יאמר לו: 'שבת טבא' [בלשון קודש או בלשון חול כמנהגנו היום] כדי לקיים 'זכור את יום השבת'".

בימות החול רגילים אנו לומר 'שלום', אולם בשבת יש מצוה מיוחדת לזכור את קדושת השבת, ולהבדילה משאר ימי השבוע, ולכן אנו אומרים 'שבת שלום', ומקיימים בכך מצוות "זכור את יום השבת לקדשו".

יש דעות בקרב הפוסקים, שבאמירת 'שבת שלום' (או 'גוט שבת'), לאחר פלג המנחה יש חשש שמקבלים את קדושת השבת, אא"כ מכוון במפורש שלא לקבל באמירה זו את השבת. הגרש"ז אוירבך זצ"ל חשש מכך, ולכן אמר שיש ליזהר לומר 'ערב שבת שלום' (הליכות שלמה תפילה פ"ב הערה 44).

לאחר שנחוש בעצמנו שאמירת 'שבת שלום' אינה אמירה גרידא "מן השפה ולחוץ", וננסה להרגיש בתוכנו את קידוש השבת, גם באמירה ובשיח, נוכל להנחיל תחושה זו לילדינו יותר בקלות.

הפוסט שבת חלום – מאמר תשיעי – מדוע מאחלים שבת שלום? הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

אבות רבים רוצים להשקיע בלימוד עם בניהם. הם שואלים, בודאי את עצמם, כיצד נגרום לילדנו ללמוד איתנו מתוך רצון? איך נעורר בו חשק שיחוש כמיהה ללימוד?

נושא זה ארוך, ובהמשך הסדרה נקדיש לכך בע"ה כמה מאמרים. אך פטור בלא כלום אי אפשר, ובמאמר זה נגדיר שלושה כללים בסיסיים:

כלל ראשון, עלינו להעניק לילד הנאה בלימוד איתנו. חשוב שהילד יסיים את הלימוד עם טעם טוב.

כלל שני, משמעותי מאד, על האב לגרום שבנו יהיה "אקטיבי", ולא "פסיבי". לשתף את הילד בלימוד, לדוגמא לתת לו להסביר ולשאול מה דעתו. לעיתים במקום לשבת עם הילד וללמוד נעדיף לשאול אותו קושיא, כדי שבאמצעותה יחזור ויעמיק בחומר שלמד וישוב אלינו עם תירוץ, וכך נוכל לחזור אתו על החומר.

כלל שלישי, חשוב לבחון למה מתחבר הילד ובכך להתמקד.

מסופר על מנהל חיידר, שהתלבט האם כדאי לקנות שטח לצורך התלמוד תורה. היתה לו התלבטות נוספת, מה ניתן לעשות עם אחד מתלמידיו, תלמיד כיתה ח', שרצה לעזוב את התלמוד תורה. המנהל תכנן להגיע עם הילד לפגישה עם מרן הרב שך זצ"ל.

את מרבית הפגישה התכוון המנהל להקדיש לסוגיית המגרש ורק בסופה לבקש מהרב שך, שידבר עם הילד.

כשהגיעו, הבחין הרב שך בילד וקרא לו. הוא למד אתו במשך זמן רב, קרוב לשעה עד שקיבל התלמיד טעם בלימוד וחזר בו מרצונו לעזוב. למנהל השאיר הרב שך כמה דקות פנויות בסוף הפגישה, ופתר מיד את בעייתו הסבוכה, בקשר למגרש.

כשסיים, אמר הרב שך למנהל: אתה חושב שהחשבונות שלך עם המגרש הם העיקר? דע לך, שהעיקר הוא הצלחתו של הילד. לימודו של הרב שך עם הילד גרם לו לקבל גישמאק בלימוד.

ניתן ללמוד מסיפור זה שיש לתת לילד את ההנאה והחיבור ללימוד, שירצה ללמוד עם האב.

יהי רצון שנזכה לקבל את התורה באהבה ובשמחה.

חג שמח ושבת שלום !!!

הפוסט שבת חלום – מאמר שמיני – לימוד אבות ובנים הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

ביהדות למספר שבע משמעות רבה. אנו מכירים אירועים רבים שבהם המספר שבע הינו גורם דומיננטי: שבע שנות שמיטה, שבע שמיטות הן יובל, שבעת השבועות שבהם אנו סופרים ספירת העומר, שבע ברכות בשמחת חתן וכלה, שבעת המינים ועוד.

בחכמת הקבלה המספר שבע מסמל את החיבור והמיזוג שבין העולם הגשמי לבין עולם הרוחני. כידוע כל דבר בעולם בנוי מששה צדדים, כמו קוביה, שיש לה שש פאות. המספר שבע מדגיש את הנקודה הרוחנית ששוכנת בתוך הדבר הגשמי.

שבוע מורכב משבעה ימים. התורה כותבת "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ" (שמות כ, ט). לאחר שבכל השבוע היינו עסוקים במרוץ החיים, לאחר 6 ימים של עשיה, מורה לנו התורה "וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה".

שבת – מלשון לשבות, לעצור. אולם יש לה משמעות נוספת, מלשון 'לָשֶבֶת'. כשאדם זקוק למשהו הוא פועל להשיגו, באמצעות תנועות ופעולות שהוא עושה, הוא רץ ומתקדם. מתי הוא יושב, ומפסיק לפעול? כשהוא מחליט שעליו לעצור. הוא רוצה להנות מהרגע שבו הוא נמצא, ולא להמשיך ולרוץ ועל כן עוצר הוא מכל פעילות.

כך גם לגבינו, היכולת שלנו לעמוד מלכת ולהירגע, מסייעת לנו להנות מעשייתנו הברוכה בשבוע החולף, ממה שיצרנו במהלך השבוע. בשבת אנו עוצרים מלכת ומתחברים לפנימיות שלנו, לעצמנו, ללא כל מעורבות חיצונית. באמצעות העצירה שמשולבת במנוחה אנו יכולים להנות הנאה אמיתית מזיו אורה של השבת. משימתנו ביום השבת היא לחוש את העצירה מהעשיה השוטפת. להנחיל לילדינו, שיום מיוחד זה אינו יום מרגוע ונופש, זה יום של מנוחת ושלוות הנפש.

ואז גם האמירה משתנה מאמירת ה'שלום' השגרתית היומ-יומית, ומאחלים איש לרעהו 'שבת שלום', ועל כך בע"ה במאמר 'שבת שלום' בשבוע הבא.

הפוסט 'שבת חלום' – מאמר שביעי – מקור המילה 'שבת' הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

במאמרים הקודמים בסדרת 'שבת חלום' עסקנו בהיערכות וההכנות שעלינו לעשות לקראת השבת. במאמר זה נעמוד על ההכנה המנטאלית שעלינו לעשות, לקראת שבת.

לעולם יהא אדם ענוותן כהלל

לצורך כך אני מבקש להביא את דברי חז"ל המפורסמים, בסיפור שמוכר לכולנו עוד מילדותינו, אודות ענוותנותו של הלל הזקן, נשיא ישראל. חז"ל (שבת לא ע"א) פותחים בקביעה, אמירה ברורה, שמתאימה לכל יום: "לעולם יהא אדם ענוותן כהלל, ואל יהא קפדן כשמאי". ומתארים את שהיה: "מעשה בשני בני אדם שהמרו זה את זה, אמרו: כל מי שילך ויקניט את הלל ייטול 400 זוז, אמר אחד מהם: אני אקניטנו. אותו היום ערב שבת היה, והלל חפף את ראשו. הלך ועבר על פתח ביתו, אמר: מי כאן הלל? מי כאן הלל? נתעטף ויצא לקראתו".

הלל היה נשיא ישראל, להבדיל, ורק לצורך ההמחשה, מקביל בימינו בערך לראש הראשות השופטת…, וראש הראשות המחוקקת… נדמיין לעצמנו את המציאות, מדובר ביום שישי, בשעות אחה"צ. אצל רובנו מדובר בזמן הלחוץ ביותר מכל השבוע. ניתן לשער שהיו לו באותו בוקר כמה פגישות / דיונים / שיעורים, וכשסיים עוד יום של שליחות ציבורית ענפה הגיע לביתו. בעת שהתקלח לכבוד שבת שמע קול קורא מבחוץ 'מי כאן הלל'. בהקבלה, גם אדם שאינו חשוב ורם מעלה, ששומע מישהו צועק מחוץ לביתו, לרוב אינו מתייחס לקריאות המבוזות. אולם הלל, נשיא ישראל, שמע את הקריאות, הפסיק את רחיצתו ויצא לקראתו. יתכן שהלל חשב שלאדם שקורא מחוץ לביתו בצורה שכזו כמה שעות לפני שבת, כנראה יש שאלה דחופה וחשובה, ועל כן יצא לקראתו.

בני, שאלה גדולה שאלת

מתארים חז"ל את המפגש ביניהם: "אמר לו: בני, מה אתה מבקש? אמר לו: שאלה יש לי לשאול. אמר לו: שאל בני, שאל. מפני מה ראשיהן של בבליים סגלגלות? אמר לו: בני, שאלה גדולה שאלת. מפני שאין להם מילדות פקחות".

להפתעתו גילה הלל, שחשוב לאותו שואל ברגע זה לדעת מדוע ראשיהם של הבבליים עגלגלות… על אף המציאות המבזה, ולמרות שהיה זה בשעה דחוקה זו, לא הביע הלל כל סימן המעיד על זלזול או ניסיון לדחות אותו. הוא לא גער בו על שאלתו "הדחופה", וגם לא דחה אותו בטיעון שיבוא אליו בתחילת שבוע. אדרבא, תגובתו היתה מפתיעה, הוא פתח בלשון חיבה 'בני', למרות שהאיש פנה אליו בביזיון, השיב לו הלל בדרך מאד מכובדת. עוד הוסיף ואמר 'שאלה גדולה שאלת', והוסיף לכך תשובה עניינית.

הלך והמתין שעה אחת

כעבור שעה קלה, שבה סיטואציה זו שנית, כפי שמתארים חז"ל: "הלך והמתין שעה אחת, חזר ואמר: מי כאן הלל? מי כאן הלל? נתעטף ויצא לקראתו. אמר לו: בני, מה אתה מבקש? אמר לו: שאלה יש לי לשאול. אמר לו: שאל בני, שאל. מפני מה עיניהן של תרמודיין (בני מקום שנקרא תדמור) תרוטות? אמר לו: בני, שאלה גדולה שאלת. מפני שדרין בין החולות".

הלל שב להתרחץ, ובאמצע שומע קול מוכר שצועק: מי כאן הלל. הוא כבר מזהה את קולו של השואל ויכל לדמיין מה תוכן שאלותיו. אדם רגיל, במצב דומה לבטח היה מתעלם מצורת קריאה מבזה זו, בפרט שכבר עמד על טיבו של איש זה, ובכל זאת, בניגוד למצופה, מפסיק הלל את הרחצה ויוצא אליו.

לשמע שאלתו המוזרה, לא משיב הלל, כפי שהיו נוהגים רבים: זה שוב אתה, "הנודניק", עם השאלות הקנטרניות? אלא אדרבא, פותח את תשובתו במילת חיבה: 'בני', ומוסיף תשובה עניינית, מפני שדרין בין החולות.

תשובה ניצחת

חז"ל מתארים שהמציאות שבה גם בפעם השלישית, "הלך והמתין שעה אחת, חזר ואמר: מי כאן הלל? מי כאן הלל? נתעטף ויצא לקראתו. אמר לו: בני, מה אתה מבקש? אמר לו: שאלה יש לי לשאול. אמר לו: שאל בני, שאל. מפני מה רגליהם של אפרקיים (בני אפריקה) רחבות? אמר לו: בני, שאלה גדולה שאלת. מפני שדרין בין בצעי המים (בין הביצות).

מציאות זו של שאלות ותשובות בזמן הלחוץ ביותר בשבוע יכלה להימשך זמן נוסף, אילולא שלהפתעתנו, הראשון ש"נשבר", היה לא אחר מאשר… השואל. "אמר לו: שאלות הרבה יש לי לשאול, ומתיירא אני שמא תכעוס".

אם עד כה מטר השאלות לא נגדע באיבו, הרי שבשלב זה היינו מצפים שהלל "ינצל" את ההזדמנות שנקראה בדרכו וישיב לשואל, שאכן לא זה הזמן הראוי להקשות את קושיותיו. לא זו בלבד שלא כך נהג הלל, אלא שלמרבה הפליאה "נתעטף וישב לפניו. אמר לו: כל שאלות שיש לך לשאול, שאל". ומה תגובתו של השואל?

"אמר לו: אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל?". וכי לא ידע שהוא הלל? הוא שוב פונה אליו בצורה מזלזלת ומלגלגת, והלל עונה לו בשלווה אופיינית: "הן".

אם עד כה הלל הבליג, הרי שלשמע המשפט הבא דומני שכבר איש מאיתנו לא היה מתאפק: "אמר לו: אם אתה הוא, לא ירבו כמותך בישראל". אתם כבר מנחשים מה היתה תגובתו של הלל הענוותן: "אמר לו: בני, מפני מה? אמר לו: מפני שאבדתי על ידך ארבע מאות זוז. אמר לו: הוי זהיר ברוחך, כדאי הוא הלל שתאבד על ידו ארבע מאות זוז וארבע מאות זוז, והלל לא יקפיד".

הסיפור הארוך הזה בא ללמדנו איך הלל מגיב לאדם טרדן, בזמן הקשה והלחוץ ביותר של השבוע. הלל עונה לו בשלווה וברוגע. לא רק שאינו מתרגז לשמע הקנטותיו, אלא שעוד מתייחס אליו במנוחת הנפש, תוך שהוא נינוח.

בסיפור זה היו להלל "תחנות רבות". ננסה לדמיין, איך היינו פועלים בכל אחד מהשלבים, אילו היה פונה אלינו אדם זר, שאיננו מכירים. איך היינו משיבים, להתייחסות משפילה ששמה אותנו ללעג.

וכעת נשליך לעצמנו, הלל נשיא ישראל, שברור לנו שיש להתייחס אליו ביחס של כבוד, הערכה ואף יראה מסוימת, ובכל זאת לא כעס, והשיב בכל שלב באדיבות ובסבר פנים נעימות. איך עלינו לנהוג ביחס לבני ביתנו.

לו יכלתי, הייתי תולה שלט גדול בכל בית יהודי ובו המסקנה מהסיפור אודות הנהגתו האדיבה של הלל ביחס לאדם זר ביום שישי בשעתיים שלפני שבת. מעשה שאמור לשמש עבורנו מצפן ולתת מימד, כיצד להתייחס לילדינו…

הפוסט שבת חלום – מאמר שישי – הכנה מנטאלית לשבת הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

משפחות רבות רוצות לשפר את אווירת שולחן השבת לשיח יותר ערכי ועמוק,

שהילדים יהיו יותר מעורים ופעילים בשולחן השבת,

שתיווצר אוירה של שיתוף חיבור והשראה.

לצערנו, להורים רבים אין די כלים לעשות זאת.

המתסכל, שאם לא יעשו שינוי, הבעיה תעמיק, והזדמנות המפגש השבועי של המשפחה יתפספס. במקום לנצל את הסעודה לגיבוש משפחתי, זה יהפוך לארוחה רגילה. כשכל אחד מבני המשפחה ינסה לזרז את הסעודה רק בכדי להתפנות לעיסוקיו, ולא נראה שיש פתרון באופק.

לכבוד ר"ח סיון, החלטתי לתרום מניסיוני לסייע לשפר את חווית השבת בבתים רבים.

לתת כלים, כיצד להעמיק את השיח בשולחן השבת, ליצור שותפות של כל בני המשפחה בהאדרת חווית השבת המשפחתית שלהם ובעיקר לעלות נדבך למעמד מרומם, שיתן השראה וחיבור, וילווה כל משפחה לאורך שנים.

איך עושים את זה?

אני נותן היום הטבה יוצאת דופן, של  40% הנחה – בסך 750 ₪

ומאפשר ליותר גופים, ארגונים ומוסדות להזמין את ההרצאה המבוקשת 'שבת חלום', שהעשירה את אוירת שולחן השבת בבתים רבים.

בהרצאה אני נותן כלים רבים ל

• רתימת הילדים בהיערכות לשבת בצורה נעימה לסיוע בבית לקראת השבת.
• איך להתכונן עם ילדינו ולקבל את השבת בנחת וברוגע.
• ניהול שולחן שבת בתחושה נינוחה, שלווה ומשפחתית.
• שיפור השיח והאווירה סביב שולחן שבת, והתאמתו לכל הגילאים.
• כיצד ננצל את המפגש השבועי לגיבוש משפחתי, שהילדים יצפו לו.
• הוספת תכנים חינוכיים, המתאימים לכל גיל לשולחן השבת.
• כיצד ליצוק תוכן וליצור עניין והשתתפות של כל בני המשפחה בשולחן השבת.

המזמינים בחודשים האחרונים שילמו 1750 ₪.

היום, לרגל ר"ח סיון, אני נותן את ההרצאה בהטבה אמיתית של 750 ₪,

כך שהמחיר יהיה 1000 ₪ בלבד.

זו הטבה לזריזים שיודעים לנצל הזדמנויות…

חייגו 052-9453811, ושריינו מועד להרצאה שתתן כלים לשינוי המיוחל.

ההטבה למשך 72 שעות בלבד, ותסתיים ביום שלישי ג' סיון בחצות.

מוזמנים לצפות בערוץ היוטיוב שלי, בחוות דעתם ותגובותיהם של מקבץ אנשים מרוצים, ששמעו את הרצאתי שבת חלום, שחיזקה את הקשר המשפחתי.

ערוץ היוטיוב של הרב חגי ולוסקי – לקוחות מרוצים

https://www.youtube.com/@user-wh6hz2md8y/videos

אם אתם רוצים סל מקצועי ואמיתי, ששדרג את שולחן השבת במשפחות רבות…

אם אתם רוצים שאנשיכם לא ישכחו לכם את ההרצאה המיוחדת שהבאתם, ויודו לכם על השינוי המשמעותי בחייהם…

אם אתם מעוניינים לארגן הרצאה בנושא ייחודי, מעניין ואטרקטיבי…

למה לחכות?

אשמח להיענות להזמנתכם, ולפרוס בפניכם את הכלים שיעשירו את החוויה המשפחתית בביתכם בשבתות הקרובות.

מוזמנים להצטרף לאנשים רבים שהצליחו בכך…

למה עכשיו?

משום שההטבה חסרת התקדים, בסך 750 ₪ לא תחזור על עצמה והמבצע מסתיים בעוד 72 שעות, ביום שלישי בחצות.

חייגו – 052-9453811, והשפיעו על חיי משפחתכם.

נ.ב.

עם הכלים שתקבלו, תופתעו לגלות עד כמה פשוט וקל לרתום את הילדים להכנות לשבת ולהשתתפות פעילה בשולחן שבת.

הנה מה שמספר חנן מקהילת 'זיו התורה' בחיפה, על הכלים המדהימים שהוא קיבל ועל הציפיה שלו לשבת הקרובה, כדי ליישם אותם.

https://youtu.be/LB_j4AyZekM

הפוסט המתנה שלך כאן בפנים הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

לעולם יהא אדם ענוותן כהלל

לצורך כך אני מבקש להביא את דברי חז"ל המפורסמים, בסיפור שמוכר לכולנו עוד מילדותינו, אודות ענוותנותו של הלל הזקן, נשיא ישראל. חז"ל (שבת לא ע"א) פותחים בקביעה, אמירה ברורה, שמתאימה לכל יום: "לעולם יהא אדם ענוותן כהלל, ואל יהא קפדן כשמאי". ומתארים את שהיה: "מעשה בשני בני אדם שהמרו זה את זה, אמרו: כל מי שילך ויקניט את הלל ייטול 400 זוז, אמר אחד מהם: אני אקניטנו. אותו היום ערב שבת היה, והלל חפף את ראשו. הלך ועבר על פתח ביתו, אמר: מי כאן הלל? מי כאן הלל? נתעטף ויצא לקראתו".

הלל היה נשיא ישראל, להבדיל, ורק לצורך ההמחשה, מקביל בימינו בערך לראש הראשות השופטת…, וראש הראשות המחוקקת… נדמיין לעצמנו את המציאות, מדובר ביום שישי, בשעות אחה"צ. אצל רובנו מדובר בזמן הלחוץ ביותר מכל השבוע. ניתן לשער שהיו לו באותו בוקר כמה פגישות / דיונים / שיעורים, וכשסיים עוד יום של שליחות ציבורית ענפה הגיע לביתו. בעת שהתקלח לכבוד שבת שמע קול קורא מבחוץ 'מי כאן הלל'. בהקבלה, גם אדם שאינו חשוב ורם מעלה, ששומע מישהו צועק מחוץ לביתו, לרוב אינו מתייחס לקריאות המבוזות. אולם הלל, נשיא ישראל, שמע את הקריאות, הפסיק את רחיצתו ויצא לקראתו. יתכן שהלל חשב שלאדם שקורא מחוץ לביתו בצורה שכזו כמה שעות לפני שבת, כנראה יש שאלה דחופה וחשובה, ועל כן יצא לקראתו.

בני, שאלה גדולה שאלת

מתארים חז"ל את המפגש ביניהם: "אמר לו: בני, מה אתה מבקש? אמר לו: שאלה יש לי לשאול. אמר לו: שאל בני, שאל. מפני מה ראשיהן של בבליים סגלגלות? אמר לו: בני, שאלה גדולה שאלת. מפני שאין להם מילדות פקחות".

להפתעתו גילה הלל, שחשוב לאותו שואל ברגע זה לדעת מדוע ראשיהם של הבבליים עגלגלות… על אף המציאות המבזה, ולמרות שהיה זה בשעה דחוקה זו, לא הביע הלל כל סימן המעיד על זלזול או ניסיון לדחות אותו. הוא לא גער בו על שאלתו "הדחופה", וגם לא דחה אותו בטיעון שיבוא אליו בתחילת שבוע. אדרבא, תגובתו היתה מפתיעה, הוא פתח בלשון חיבה 'בני', למרות שהאיש פנה אליו בביזיון, השיב לו הלל בדרך מאד מכובדת. עוד הוסיף ואמר 'שאלה גדולה שאלת', והוסיף לכך תשובה עניינית.

הלך והמתין שעה אחת

כעבור שעה קלה, שבה סיטואציה זו שנית, כפי שמתארים חז"ל: "הלך והמתין שעה אחת, חזר ואמר: מי כאן הלל? מי כאן הלל? נתעטף ויצא לקראתו. אמר לו: בני, מה אתה מבקש? אמר לו: שאלה יש לי לשאול. אמר לו: שאל בני, שאל. מפני מה עיניהן של תרמודיין (בני מקום שנקרא תדמור) תרוטות? אמר לו: בני, שאלה גדולה שאלת. מפני שדרין בין החולות".

הלל שב להתרחץ, ובאמצע שומע קול מוכר שצועק: מי כאן הלל. הוא כבר מזהה את קולו של השואל ויכל לדמיין מה תוכן שאלותיו. אדם רגיל, במצב דומה לבטח היה מתעלם מצורת קריאה מבזה זו, בפרט שכבר עמד על טיבו של איש זה, ובכל זאת, בניגוד למצופה, מפסיק הלל את הרחצה ויוצא אליו.

לשמע שאלתו המוזרה, לא משיב הלל, כפי שהיו נוהגים רבים: זה שוב אתה, "הנודניק", עם השאלות הקנטרניות? אלא אדרבא, פותח את תשובתו במילת חיבה: 'בני', ומוסיף תשובה עניינית, מפני שדרין בין החולות.

תשובה ניצחת

חז"ל מתארים שהמציאות שבה גם בפעם השלישית, "הלך והמתין שעה אחת, חזר ואמר: מי כאן הלל? מי כאן הלל? נתעטף ויצא לקראתו. אמר לו: בני, מה אתה מבקש? אמר לו: שאלה יש לי לשאול. אמר לו: שאל בני, שאל. מפני מה רגליהם של אפרקיים (בני אפריקה) רחבות? אמר לו: בני, שאלה גדולה שאלת. מפני שדרין בין בצעי המים (בין הביצות).

מציאות זו של שאלות ותשובות בזמן הלחוץ ביותר בשבוע יכלה להימשך זמן נוסף, אילולא שלהפתעתנו, הראשון ש"נשבר", היה לא אחר מאשר… השואל. "אמר לו: שאלות הרבה יש לי לשאול, ומתיירא אני שמא תכעוס".

אם עד כה מטר השאלות לא נגדע באיבו, הרי שבשלב זה היינו מצפים שהלל "ינצל" את ההזדמנות שנקראה בדרכו וישיב לשואל, שאכן לא זה הזמן הראוי להקשות את קושיותיו. לא זו בלבד שלא כך נהג הלל, אלא שלמרבה הפליאה "נתעטף וישב לפניו. אמר לו: כל שאלות שיש לך לשאול, שאל". ומה תגובתו של השואל?

"אמר לו: אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל?". וכי לא ידע שהוא הלל? הוא שוב פונה אליו בצורה מזלזלת ומלגלגת, והלל עונה לו בשלווה אופיינית: "הן".

אם עד כה הלל הבליג, הרי שלשמע המשפט הבא דומני שכבר איש מאיתנו לא היה מתאפק: "אמר לו: אם אתה הוא, לא ירבו כמותך בישראל". אתם כבר מנחשים מה היתה תגובתו של הלל הענוותן: "אמר לו: בני, מפני מה? אמר לו: מפני שאבדתי על ידך ארבע מאות זוז. אמר לו: הוי זהיר ברוחך, כדאי הוא הלל שתאבד על ידו ארבע מאות זוז וארבע מאות זוז, והלל לא יקפיד".

הסיפור הארוך הזה בא ללמדנו איך הלל מגיב לאדם טרדן, בזמן הקשה והלחוץ ביותר של השבוע. הלל עונה לו בשלווה וברוגע. לא רק שאינו מתרגז לשמע הקנטותיו, אלא שעוד מתייחס אליו במנוחת הנפש, תוך שהוא נינוח.

בסיפור זה היו להלל "תחנות רבות". ננסה לדמיין, איך היינו פועלים בכל אחד מהשלבים, אילו היה פונה אלינו אדם זר, שאיננו מכירים. איך היינו משיבים, להתייחסות משפילה ששמה אותנו ללעג.

וכעת נשליך לעצמנו, הלל נשיא ישראל, שברור לנו שיש להתייחס אליו ביחס של כבוד, הערכה ואף יראה מסוימת, ובכל זאת לא כעס, והשיב בכל שלב באדיבות ובסבר פנים נעימות. איך עלינו לנהוג ביחס לבני ביתנו.

לו יכלתי, הייתי תולה שלט גדול בכל בית יהודי ובו המסקנה מהסיפור אודות הנהגתו האדיבה של הלל ביחס לאדם זר ביום שישי בשעתיים שלפני שבת. מעשה שאמור לשמש עבורנו מצפן ולתת מימד, כיצד להתייחס לילדינו…

לתגובות – office@shaalti.co.il

להזמנת ההרצאה 'שבת חלום', בנייד – 052-9453811

הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, רב המכר 'כי ישאלך' – על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר.

הפוסט הכנה מנטאלית לקראת שבת הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

גם ביציאתה מלווים אנו את השבת בסעודת 'מלוה מלכה'. יתכן שישנה מצוה לאכול סעודה גם במוצאי יו"ט, אך לא במובן של 'מלוה מלכה'. ענין ליווי המלכה נאמר רק בשבת ורק היא הנקראת 'מלכה'. אנו מכבדים את השבת בכניסתה וביציאתה.

מדוע מכל הימים הטובים נתייחדה רק שבת שמתייחסים אליה כ"אישיות"?

שבת קודש היא כביכול אורח בביתנו.

לא מוצאים בשום יו"ט התייחסות למועד כאל אישיות. כמו כן גם איננו מתייחסים לשום מצוה כאישיות. תפילין, מזוזה, סוכה הן מצוות. פסח, ראש השנה ושבועות גם הם מצוה. אולם, בניגוד לכל המצוות, שבת היא אישיות.

מיהי שבת? את פני מי אנו מקבלים ומלווים? הרב פינקוס זצ"ל הציב יסוד, השאלה אינה 'מה היא השבת', אלא 'מי היא השבת'. בשבת קודש יש הלכה מיוחדת, שלא מוצאים כמותה בשום מצוה, קבלת שבת. לא מצינו קבלת יו"ט, קבלת מזוזה או קבלת מצה, רק קבלת שבת.

כדי להמחיש זאת, אומר הרב פינקוס שנתאר לנו יהודי שהיה מאוד עסוק ולא היה לו פנאי לקנות מצות לחג הפסח. בהגיע ליל הסדר, לכולם יש מצות ורק לו אין. מחוסר ברירה ניגש הוא אל שכנו, נוקש בדלת ומבקש מצות.

"שכחתי לקנות", הוא מתרץ את בקשתו. בושה וכלימה תכסה את פניו, אך הוא יבקש, שכן אכילת מצה היא מצוה דאוריתא.

הגם שזו בושה גדולה, אך במעשהו זה הוא לא העליב אף אחד. המצות אינן נעלבות מכך, שלא קנה אותן לליל הסדר.

ממשיך הרב פינקוס ואומר: תארו לעצמכם שהוריו היקרים מודיעים לו שהם מגיעים לשבת. "נגיע ברכבת של שעה 12:00", אומרים לו. והנה סוף כל סוף אחרי הדרך הארוכה שעברו עייפים ותשושים הם מגיעים ואיש לא ממתין להם בתחנה. הם מתקשרים לבנם, והלה נאנח: אוי שכחתי.

הם מחליטים לסור לביתו, וכשיוצאים מהמונית שואלים: יש מישהו בבית? ומאי שם נשמעת התשובה: כרגע כולם עסוקים, נתראה הערב ליד שולחן השבת.

כשאבא ואמא מגיעים לבקר, עוזבים הכל והולכים לקבל את פניהם. ראשית, מברכים אותם בשלום, נושקים להם ומפגינים יחס אישי חם. פחות מכך זה עלבון כלפי ההורים. הורים שרואים שבנם לא ממתין להופעתם, נעלבים מכך.

שבת קודש נכנסת לביתנו ואנחנו עסוקים. השי"ת מגיע לביתנו ומוצא אותנו עסוקים בהכנות האחרונות לשבת, עדיין לא מוכנים לשבת, לא מצפים לביאתה. הנהגה כזו מבטאת חוסר הערכה כלפי השבת.

לכן נסגל לעצמנו הנהגה, להמתין לבואה של השבת, לקבל אותה כאורח חשוב שבא אלינו ונכבדה כראוי. על המנהגים שנוהגים בכניסתה, כאמירת 'שיר השירים' ועוד נרחיב בע"ה במאמר בשבוע הבא.

לתגובות – office@shaalti.co.il

הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, 'כי ישאלך' – על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר.

להרחבה בנושאי שבת, ניתן באתר https://shaalti.co.il/

הפוסט שבת חלום – פרק ה – בואי כלה שבת מלכתא הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הרב מבריסק זצ"ל בחידושיו על פר' יתרו כתב ש'קבלת פנים' זו נלמדת ממעמד הר סיני. גם שם היתה קבלת פני השכינה, שנעשתה כפי שמקבלים פניו של מלך. אנו מוצאים בקבלת שבת שלוש הלכות, המקבילות לשלוש המצוות שנצטוו כלל ישראל בעת קבלת פני השכינה במתן תורה (פרשת יתרו, פרק יט):

• 'וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם', כשבאים לקבל את המלך, את הקב"ה יש להתלבש לכבודו בבגדים יפים.
• 'הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלשֶׁת יָמִים', כשהקב"ה מגיע, צריכים להיות מוכנים. כשמגיע מלך גדול (להבדיל) יושבים וממתינים לו. הוא לא מגיע ומוצא אותנו, כשאנו עסוקים בדברים אחרים.
• 'וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים', משה הוציא את עם ישראל לקבל את פני שכינה.

הרב מבריסק אמר ששלוש הלכות אלו נאמרו גם בענין 'קבלת השבת':

• להתלבש בבגדים יפים. באופן טבעי גברים לבושים בבגדי השבת בעת כניסתה. פעמים רבות מצוי שבעת הדלקת הנרות האשה עדיין לבושה חלוק פשוט. חשוב ליידע את הנשים שיש חשיבות רבה ללבוש בגדי שבת בכניסתה. כששבת נכנסת עלינו להיות לבושים בבגדים היפים ביותר. לא להתלבש בבגדים יפים רק עבור הסעודה, משום שכבר בהדלקת הנרות מגיעה אלינו השכינה.
• ציפיה והמתנה לכניסת השבת, הלכה שאמורה במיוחד לגברים. אצל רבים מאיתנו הדקות האחרונות שלפני הדלקת הנרות מנוצלות ל'סידורים' האחרונים לפני כניסת השבת. מזיזים את כל המוקצה, מסדרים את הפלטה, בודקים ששעון השבת מכוון וכיו"ב. זו טעות, כששבת קודש מגיעה, אל לנו להיות עסוקים, עלינו לשבת ולחכות לשבת קודש. כפי שכותב הרמב"ם (הל' שבת פ"ל ה"ב) "ויושב בכובד ראש מייחל להקבלת פני השבת כמו שהוא יוצא לקראת המלך".
• יציאה לקראת השבת, מקובל לצאת באמירת "בואו ונצא לקראת כלה". בדורנו איננו נוהגים כך, כי אם נצא לרחוב ברוב הערים לא נמצא שם שבת, ולכן עלינו למצוא את שבת בתוך הבית. פינוי הלב לקבלת פני הקב"ה.

עתה נבין מדוע רק במצות שבת יש היערכות והכנה, 'קבלת שבת'. בכל מצוה מקיימים ציווי של הקב"ה, אך מצות 'שבת קודש' זו המצוה, בה"א הידיעה, בה נצטווינו למצוא קשר אישי עם הקב"ה. כשאנו מקבלים את השבת, אנו מקבלים את פני השכינה.

הפוסט שבת חלום – פרק ד – היערכות לקבלת השבת הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

בדרך כלל ההיערכות מתחילה בקניות לשבת. חז"ל מספרים לנו, כיצד נערכו חכמי התלמוד: "תניא, אמרו עליו על שמאי הזקן: כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת. מצא בהמה נאה, אומר: זו לשבת. מצא אחרת, נאה הימנה, מניח את השניה ואוכל את הראשונה. אבל הלל הזקן, מידה אחרת היתה לו, שכל מעשיו לשם שמים, שנאמר 'ברוך ה' יום יום' (תהילים סח, כ)".

הגמרא מביאה שתי גישות כיצד יש להיערך בקניות לשבת, הראשונה של שמאי. כשמצא בהמה נאה, היה מכין אותה לשבת ואומר: בהמה זו מיועדת לשבת. אם לאחר מכן מצא בהמה אחרת נאה יותר, היה שומר אותה לשבת ואוכל את הראשונה ביום חול. נמצא שגם אכילת הבהמה הראשונה היתה לכבוד שבת, לעומת הלל, שהיתה לו מידה אחרת. במצב דומה לזה של שמאי, היה אוכל את הבהמה הראשונה ביום חול לפני שמצא בהמה שניה נאה יותר. הלל היה בוטח שימצא בהמה נאה לשבת. ופסק המ"ב בסי' רנ ס"ק ב: "והסכימו הרבה פוסקים שגם הלל מודה שכדברי בית שמאי עדיפא טפי".

מסיימת הגמרא ואומרת: "תניא נמי הכי, בית שמאי אומרים: מחד שביך לשבתיך". מבאר רש"י: מחד שביך לשבתיך, "מאחד בשבת שלך תן ליבך לשבת הבאה". כלומר, החל מהיום הראשון בשבוע, הכן את צרכיך לשבת הקרובה. שמאי מורה לנו שההיערכות לשבת מתחילה מיום ראשון בשבוע, ונמשכת לאורך כל השבוע, עד הדקות האחרונות שלפני הדלקת נרות.

בדורנו אין כמעט משמעות להלכה זו, שכן כיום המזון ב"ה מצוי בשפע מוצרים רב, וניתן להשיג כמעט הכל במשך כל ימי השבוע. ולכן חשוב מאד לתכנן את לוחות הזמנים של הקניות, כמו גם ההיערכות לשבת בתכנית מסודרת, שתווסת את כל ההכנות כראוי בימים שלפני, ולא נמתין עם מרבית ההכנות ליום שישי.

וכך כתב ה'חפץ חיים' בספרו 'נדחי ישראל' (פרק לז ס"ק א): "ואם הוא יודע שבערב שבת לא יהיה לו פנאי להתעסק, להכין צרכי שבת מחמת איזה אונס, ואין לו אדם אחר שיטרח בעבורו, מחוייב להקדים את עצמו מבאמצע שבוע להכין איזה דבר לכבוד שבת, כדכתיב 'זכור את יום השבת', ור"ל להיות זוכר תמיד השבת כדי לקדשו ולענגו".

ממליץ מאד להכין 'תכנית היערכות לשבת', שמטרתה להכניס שבת בצורה ראויה, ולא להגיע לשבת כשאנו "סחוטים כלימון". נפעל בתכנון מה עושים בכל יום, כדוגמת צחצוח נעלים, ניקיון הבית, כביסות וקניות, שניתן לבצע בתחילת / אמצע שבוע. בתכנון ניתן גם להגדיר "קוים אדומים", מה מסיימים עד יום חמישי, כדוגמת קניית פרחים לשבת, שניתן לרכוש גם ביום חמישי, כמו גם אפיית המאפים לשבת. וכך נשאיר ליום שישי את הפעולות שלא ניתן לבצע במהלך השבוע.

הפוסט שבת חלום פרק ג – מערב מזמינים כל מיני מטעמים הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

האברך, שלא נעלב מהשאלה, השיב לתמיהת הרב, שכאבא למשפחה ברוכת ילדים, מוטלים עליו כמה חיובים. מעבר לחיוב שלו ללמוד תורה, הופקד בידו לחנך את ילדיו. הוסיף האברך ואמר: כדי לקיים את המצוה החשובה הזו, אני מעיין בספר סיפורים זה, כדי שאדע מה לספר לילדים ליד שולחן השבת. הוא הטעים דבריו והוסיף: הילדים נהנים מאד מסיפורים אלו. כדי שאדע מה לספר לילדי ליד שולחן שבת, אני מרגיש שחובה מוטלת עלי לא פחות מלימוד תורה.

מתי מתחילות ההכנות לשולחן שבת?

התשובה לשאלה זו היא: תלוי את מי שואלים. האמהות ודאי תשבנה על שאלה זו, שבקניות המצרכים לשבת. יהיו שישיבו, שבעת הכנת התפריט לשבת.

בשולחן שבת מושקעים מאמצים רבים. אם המשפחה טורחת וחושבת כיצד לגוון את התפריט. אך האם נערכת גם הכנה לתוכן הרוחני / המשפחתי? לְמָה שיהיה בשולחן עצמו, מעבר לצד הגסטרונומי? מה יהיו נושאי השיחה, מה תהיה התקשורת בין בני המשפחה?

בהתייחסות לאבות, הרי שבמהלך השבוע מומלץ (אני מעז ואומר חובה), להכין את החלק התורני של שולחן שבת. כשם שהתבשילים לא יתבשלו מעצמם, כך גם הרעיונות שיעלו על השולחן, ראוי להם שייעשו לאחר מחשבה תחילה. עלינו לדעת ששולחן שבת – אל לו להתנהל כבדרך אגב. יש להיערך אליו כראוי. שולחן שבת אינו מתחולל מאליו, יש צורך להיערך לקראתו ולתכנן אותו כראוי.

כל השבוע אנחנו מתרוצצים, ממהרים לעבודה, הילדים בביה"ס ובגן, חוגים וחברים אחר הצהריים, התארגנות בערב לשינה… והנה עבר עוד יום עמוס ואיתו שבוע שלם.

שבת היא יום אחד, יחיד ומיוחד שבו אנו משאירים בצד את השגרה העמוסה ונמצאים עם הילדים בחיק המשפחה. בשבת יש לנו הזדמנות "להוריד את הרגל מהגז", לעצור ולהיות עם בני משפחתנו.

עלינו לחוש את דברי חז"ל אודות השבת, שאמרו: "אמר לו הקב"ה למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם" (שבת י ע"ב).

זהו זמן המאחד את כולנו, צעירים כמבוגרים, כשבמרכזו ניצב 'שולחן שבת'. בשבת עלינו להטעין את המטען הרוחני בקרבנו, כמו גם בקרב ילדינו, זה שילווה אותנו לאורך כל השבוע הבא. ולצורך כך נכין כראוי את החלק הרוחני והתורני של שולחן שבת.

הפוסט שבת חלום – פרק ב – הטענת המטען הרוחני הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט שבת חלום – פרק א – למה לא כל יום שבת? הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן:

סיסמה:

הפוסט מוגן: תקציר הרצאה – שבת חלום הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.